בית אפרים אבן העזר חלק ג קכג

סמיא בידן ולר"י דתלוי במחוסר מעשה גם זה ודאי דמחוסר מעשה ואם לא היה מחוסר מעשה אפשר דאפילו אין סמיא בידן הוי מהני לר"י רק כיון דהוא מחוסר מעשה לא מהני לר"י וע"ז קאמר בסיפא דבישינה דלאו מחוסר מעשה וסמיא בידן ר"ל שהוא חלוק משוטה לגמרי שפיר יש לה חצר אבל מ"מ אין קפידה בסמיא בידן כלל דלא שייך כ"א בדבר שמחוס' מעשה כמ"ש. וגם י"ל דאפי' תימא דהרשב"א בדווקא נקט וסמיא בידן דמשמע לכאורה דאי לאו סמיא בידן אף על גב שאין מחוסר מעשה לא מהני לא קאמר הכי אלא לענין אם יש חצר לישינה דהוי ס"ד דמעיקרא לדמות לשוטה ולזה בא לחלק ביניהם דשוטה הוי מחוסר מעשה ולאו סמיא בידן משא"כ בישינה דלאו מחוסר מעשה וסמיא בידן הוסיף לומר סמיא בידן דלא תימא דלענין חצר מה בכך דלא מחוסר מעשה ויתעורר משנתו ממילא מ"מ זה שייך דווקא לענין אם שרי לכתוב על ידי שליחות דמקודם אמרינן כיון דלאו מחוסר מעשה לא נפיק מכלל בר גירושין וכיון דהוי בכלל בר גירושין בההוא שעתה שפיר דמי על ידי שליחות דמקודם משא"כ לענין חצר שאנו רוצים שיהיה לה חצר באותו שעה עצמה שהיא ישינה לקבל גיטה לכאורה אפשר לומר מה בכך דעתידה להתעורר משנתה מ"מ השתא מיהא ישינה היא ולית לה יד כלל לזה אמר וסמיא בידן דכיון שבידינו היא לעוררה ולהקיצה משנתה הרי היא כאלו היא ניעורה עתה ויש לה חצר אבל פשיטא דלענין בר גירושין לא שייך לפלוגי היכי דלא מחוסר מעשה בין סמיא בידן או לא דהא בסמיא בידן דקורדייקוס לכאורה מה בכך שבידינו לרפאותו השתא מיהא עדיין לא האכלנוהו בשרא אגומרי ושוטה הוא. ואף שבידינו להאכילו מ"מ הרי אינו חוזר לדעתו עד שיאכל וישתה וייטיב לבו ועל רגע של כתיבת הגט אנו דנין והרי מעיקר' לא אכיל ומה שנאכיל אותו בשעת הכתיבה ממש לא יועיל כ"א על הזמן שאחריו שתתיישב דעתו וא"כ השתא מיהא בשעת כתיבת הגט לאו סמיא בידן שיהא שפוי עכשיו ממש אע"כ דהך דסמיא בידן נמי לא בעינן שיהא לשעתו ממש אלא כל דסמיא בידן שיועיל עכ"פ אח"כ מעתה בר גירושין הוא חשוב וא"כ ק"ו הדברים היכא דלא מחוסר מעשה כלל ועתיד שתתיישב דעתו ממילא שבודאי מועיל: ומ"ש הרא"ש שצריך ליזהר בש"מ שציוה ליתן גט כו' משום דחולה פעמים שדעתו מטורפת עליו ועתים חלים עתים שוט' ואפי' ר"ל דמדמי קורדייקוס לישן היינו משום דסמיא בידן או שמא אפי' לר"י כישן דמי משום דלא מחוסר מעשה דרגיל שתתיישב דעתו ממילא וטוב ליזהר אין לפרש דמספקא ליה דשמא גם לר"י בעינן סמיא בידן וכ"כ הרב הנ"ל ולענ"ד ז"א שהרי הרא"ש כתב או שמא אפילו לר"י כישן דמי כו' ואם צד הספק הוא דלמא ר"י ס"ל דאינו תלוי רק במחוסר מעשה וכאן אין מחוסר מעשה ושפיר דמי אף דלאו סמיא בידן א"כ מאי אפילו דקאמר דמשמע דכ"ש הוא אליבא דר"ל וז"א דהא ר"ל ודאי ס"ל החילוק דסמיא בידן והא דש"מ אין סמיא בידן וע"כ ס"ל דודאי לא מסתבר דר"ל לחומרא קאמר דבעינן סמיא בידן רק לקולא קאמר דאף שמחוסר מעשה כיון דסמי' בידן וא"ל דאף על גב דבהך צד הספק דנקט לקולא צ"ל דבין ר"י ובין ר"ל לא משגח בהא דאין סמיא בידן היכא דאין מחוסר מעשה מ"מ בהך צד דאף לחומר' סבר דצריך סמיא בידן אף היכי דלא מחוסר מעשה בין לר"י ובין לר"ל מ"מ לא ה"ל למימר ואפילו ר"ל דמדמי כו' ונקט מלתי' אליבא דר"ל שהוא דלא כהלכתא והשמיט העיקר והכי ה"ל למימר ואף על גב דלא מחוסר מעשה שרגיל שתתיישב דעתו ממילא מ"מ אין סמיא בידן דאפי' ר"ל מודה בהא והדבר ברור בעיני דבצד הספ' להחמיר ס"ל להרא"ש דלא אזלינן בתר הרגילות שתתיישב דעתו שאפשר שלא תתיישב דעתו עד דבדקו ליה סמא והרי אין סמיא בידן ואפילו לר"ל לא מהני ומכ"ש לר"י דאפי' אי הוי סמיא בידן לא מהני וע"ז כתב שי"ל להיפוך דאפי' לר"י כישן דמי משום דלאו מחוסר מעשה מחמס שרגיל וזה ברור. ומבואר מדברי התוס' שם שכתבו ופעמים שש"מ אינו בדעת ומספקא אי חשבינן ליה כשוטה או שמא תונבא בעלמא הוא דנקטי' וכישן דמי עכ"ל מבואר להדיא דעיקר הספק הוא דשמא מה שאינו בדעתו חשבינן ליה כשטו' גמור ואף על פי שאח"כ דעתו מתיישבת מי יודע לעת כזאת שיגיע ליישוב או שמא תונבא בעלמא הוא וכאילו ידוע לנו שתתיישב דעתו וכישן דמי והן הן דברי הרא"ש אלא שביאר יותר וכן מבואר לע"ד מדברי סה"ת שהבאתי לעיל שכתב ובין למר ובין למר לא דמי לישן וגם לא סמיא בידן והוי פעמים שוטה פעמים חלים עכ"ל מבואר דמ"ש בין למר כו' לאו משום דלא סמיא בידן הוא קאמר שהרי כתב אח"כ וגם לא סמיא בידן רק ר"ל דלא דמי לישן מטעם שאין הדבר ידוע שתתיישב דעתו ועכ"פ אפשר שיצטרך מעשה משא"כ ישן דלא מחוסר מעשה. (וכן מבואר מל' הר"ן שכ' גבי גט ש"מ צריך ליזהר שלא תטרוף דעתו כו' וכל שהוא מטורף קצת איכא לספוקי אי חשבינן ליה כשוטה או שמא תונבא בעלמא הוא דנקט ליה וכישן דמי ע"ש) וכן נראה מדברי שאר פוסקים ולפמ"ש מבואר מדברי הרא"ש דאי הוי אזלינן בתר הרגילו' שתתיישב דעתו ממילא בין לר"י ובין לר"ל שרי א"כ בנ"ד דודאי עתיד הוא שתתיישב דעתו ממילא דממ"נ אי לא איתחזק רק תרי זימני א"כ אין לנו לחוש כלל שיחזור לשטות כמ"ש הב"י בשם תשובת הר' שמשון ואי איתחזק תלתא זימני וזה שנתיישבה דעתו עליו בעת שליחות הגט היו פעם ג' או יותר א"כ כמו דמחמת החזקה אמרינן שיחזור לשטות כמו כן אמרינן מחמת החזקה שעל פניו יחלוף גם זמן שיהא חלים וכישן דמי ומה דלאו סמיא בידן לא איכפת לן כלל כיון דלאו מחוסר מעשה הוא דזמן ממילא קאתי וכבר הבאתי לעיל ראיה ברורה ממ"ש הב"ש גבי שכור דאף אם נשתכר בעת הכתיבה ונתינה לית לן בה כיון דלא מחוסר מעשה וכן נראה דהא מעולם לא שמענו למנוע ולכתוב גט למי שהוחזק בשכרות ולשלוח למרחקים ואין חוששין בדבר כיון שזה מוחזק בכך שהוא שותה שכור דשמא יהיה שכור בעת הנתינה ולאו סמיא בידן וקצת יש לדחות דלכך לא חיישינן להכי לפי הפוסקים דבעינן שהגיע לשכרותו של לוט וזה לא שכיח שיהיה מוחזק בשיכור כזה: אך בגט פשוט כ' שיש להחמיר דאף אם לא הגיע לשכרותו של לוט דהוי ס' כל שנשתכר הרבה ואין יכול לדבר בפני המלך ועושה מעשה מכוערים שאם לא היה שכור לא היה עושה אע"פ שיודע מה עושה כו' ע"ש שכן דעת מהר"א ששון והפני משה וזה שכיח טובא ולא שמענו לחוש לדבר שלא לגרש על ידי שליח וגם לא משתמיט חד מהפוסקים דלימא הכי וגם יש ראיה מהא דמצינו גבי נכפה ר"ל שכופין אותו לגרש והיינו באיתחזק בהכי ולא ביארו הפוסקים שצריך ליתן הגט לפנינו אבל לא ע"י שליח שהרי מבואר בש"ס וברמב"ם הל' עדות וש"ע סימן ל"ד שהנכפה בעת כפייתו הרי הוא כשוטה לכל דבריו והוי עתים חלים ועתים שוטה וא"כ הי' צריך שיהא בפנינו בכדי שנדע שבשעת נתינת הגט הוא בריא ואם שלחו על ידי שליח צריך שיתברר שבשעה שמסר השליח היה בריא ולהפוסקים דאף בנשתנה בין כתיבה למסירה חיישינן צריך שיתברר שלא היה נכפה כלל בימים שביניהם ומדלא ביארו הפוסקים כ"ו מבואר דנכפה לישן דמי כיון דלא מחוסר מעשה שבעבור זמן כפייתו הוא חוזר לבריאתו ולדעתו ממילא ואף על גב דלאו סמיא בידן: ובזה יש ליישב מה שהקשה ב"י סימן קכ"א דאלם מעיקרו בעי בדיקה וע"כ משום דמספקינן דלמא הוא עתים חלים עתים שוטה ולכך קדושיו קדושין ומ"מ לא מצי מגרש אלא על ידי בדיקה א"כ ניחוש שמא אחר שבדקנוהו חזר לשטותו ובשעת כתיבת הגט שוטה היה כו' ע"ש ולפמ"ש א"ש דהא דמספקינן ליה בעתים חלים עתים שוטה שאנו מחזיקים אלם מעיקרו בכך שלפעמים שוטה ושוב חוזר מעצמו להיות חלים ושוב לפעמים חוזר ונשתטה וכיון שכן כל שבשעה שציוה לכתוב וליתן הי' חלים אין חשש שמא יהיה שוטה בשעת כתיבה כיון דחוזר מעצמו להיות חלים כישן דמי ואף שהוא עצמו שנותן גט בשעת שטותו לא מהני מכל מקום אם עושין לו על ידי שליח שצוה בעודו חלים שפיר דמי וכמו ישן שאם היה נותן גט בשעה שהוא ישן ודאי דלא מהני ומ"מ כותבין ונותנים בשעה שהוא ישן על ידי השליחות שצוה בהיותו ניעור כיון דלאו מחוסר מעשה: