בית אפרים אבן העזר חלק ג קכא

ולכאורה מה בכך שהרי בשעת חלות השחרור אין דעתו ורצונו בשחרור זה ואנן דעתו ורצונו בעינן כמו בגט וע"כ דכיון דדינא הוא שלא יכול לחזור בו לא איכפת לן ברצון דשעת חלות הגט ועיקר קפידא על רצון דשעת נתינת הגט ליד השליח משא"כ לענין כתיבה דפשוט היא אף דשחרור זכות לעבד ואמר כתבו ותנו וחזר בו קודם כתיבה דלא מהני הכתיבה בע"כ ואמנם שם בלא"ה י"ל דלא שייך תופס לב"ח דהא אכתי לא תפוס מידי וגם לא שייך בזה תן כזכי וכמבואר בדברי התוס' דף י"ג אך נראה דבלאו הני טעמא לא מהני הכתיבה דכיון דבשעת כתיבה כבר חזר בו ואין זה לשמה: אך לפ"ז צ"ע בגיטין שם דף י"ג דקאמר אי בש"מ מאי אריא דתני תנו אפילו כתבו נמי ולכאורה לפמ"ש אין מקום לזה דעיקר הרבותא בנתינה דאם עדיין לא נכתב פשיטא שאין מקום לכתוב לאחר מיתה דאין כאן לשמה: אך בלא"ה קשה שם לשיטות רש"י והרי"ף ועיין בפ"י שם (ולקמן יבואר החילוק בין הא דלא יתנו לאחר מיתה אע"פ שמינה בחייו ובין היכי שמינה שליח קודם שנשתטה ונשתטה בשעת נתינה) ועכ"פ מוכח מזה דבשעת נתינה לא נתחדש ענין השליחות לומר דבעינן שיהא המשלח בר רצון אלא כל שאינו חוזר בו שפיר נותנין ע"ד השליחות דמעיקרא שנעשה ברצון ודווקא אם חוזר בו דאז אמרינן דמעיקרא אדעתה דהכי יהיב שיהא יכול לחזור בו כשירצה כיון דחוב הוא לה תן לאו כזכי היא ואפשר לומר שגם התוספות שלפנינו שכתבו בשכיב מרע צריך ליזהר שלא יהיה קלקול בין כתיבה לנתינה מודים בזה ודווקא התם שפיר מעכב אם היא מבולבל בשעת נתינה דהתם מיירי שמצוה לכתוב וליתן גט וכל שהוא קודם כתיבה אין שם שליחות חל עדיין על הנתינה כלל והשליחות מתחיל משעה שנמסר הגט מן הסופר ועדים ליד השליח וכיון שאז אין דעתו צלולה אשתכח דהך שליחות דנתינה לאו כלום הוא משא"כ אם הגט כבר כתוב ונמסר ליד השליח בעודו פקח אף ע"פ שבשעת נתינה להאשה נתבלבל לא איכפת לן בה דמסתמא דמילתא גם אם היה פקח לא היה חוזר בו ומ"ש התוספות להקפיד על שעת נתינה היינו משום דכיון דלא נבדק אחר הכתיבה אם הוא שפוי ואז מתחיל שליחות הנתינה ואם בההוא שעתא נתקלקל שוב אין כאן שליחות על הנתינה כלל: ואם כנים דברינו אלה יש מקום אתנו ליישב הראיה שהביאו הרשב"א והר"ן מהירושלמי שהבאתי לעיל לפי מה שמבואר ברמב"ם פ"ט מהלכות גירושין החילוק בין המגרש ע"ת לתולה בזמן או במעשה שאמר ה"ז גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר למ"ד יום שהתולה בזמן לא הגיע לידה בתורת גירושין אלא בתורת פקדון עד הזמן שקבע כו' לפיכך כשהגיע הזמן צריך שיהיה ברשותה כו' ע"ש ובש"ע סימן קמ"ו וע"ש דמיירי אף באומר בפירוש ה"ז גיטיך ולא תתגרשי כו' ומכ"ש בנותן גט לידה ולא אמר הרי זה גיטך רק אמר סתם לא תתגרשי בו אלא למחר דהוי פקדון בידה עד ההוא שעתא ולפ"ז דבר ברור הוא דלמ"ד קורדייקוס לאו בר גירושין הוא כמו שוטה אין בזה תועלת כלל במה שנותנו בעודו פקח כיון דאין בנתינה זו עדיין שום גירושין רק היה פקדון בידה עד ההיא שעתא ובהגיע העת ההיא כבר הוא שוטה ולאו בר גירושין הוא ופשיטא שאם נתן גט ליד איש אחד בתורת פקדון עד יום פלוני ואמר לו שביום פלוני יהיה נעשה שליח לגרש האשה ונשתטה קודם דלא מהני נתינת השליח כלל כיון דעד אותו היום לא היה לו מינוי השליחות כלל לגירושין אבל אם מינהו שליח מיד תו לא איכפת לן מה שנשתטה אח"כ שזה סומך בנתינתו על מה שנתמנה שליח בהיותו פקח ולא נתבטל וכן אם נתן הוא בעצמו גט לאשה ואמר לה אם תעשה דבר פלוני ה"ז גט כיון שתנאי הוא יש שם גירושין ואין גומרין עד שיתקיים התנאי ובזה י"ל דאף שנשתטה בינתים מהני אם היא קיימה התנאי כיון שכבר התחילו הגירושין והולכים ונגמרים בקיום התנאי ומה שפסק כחו באמצע מלגרש מחמת חסרון דעתו אין זה מבטל הגירושין שהתחילו בעודו בדעתו ומאותו כח הם הולכים וגומרים שעד קיום התנאי היו תלוים ועומדים ולפ"ז היה מקום ליישב קושית הרשב"א מש"ס דידן באומר מעת שאני בעולם דמשמע שאינו רוצה שיחול הגט אלא ברגע האחרון סמוך למיתתו וההוא שעתא א"א לבודקו ולפמ"ש יש לומר דודאי לפי שיטת רש"י מקשה שפיר דרש"י מפרש דלאו בתנאי דאם מתי קאי אלא באומר בפירוש מעת שאני בעולם וא"כ הוי כתולה בזמן ועד ההיא שעתא הוי פקדון בידה ודמי לההוא דהירושלמי משא"כ לגרסת ר"ח שהביאו התוספות והרשב"א שם א"כ קאי אתנאי דמהיום אם מתי וכאומר מעת שאני בעולם קאמר ובתנאי גם הירושלמי מודה דמהני: אבל אחר העיון ז"א דגם להך גירסא אין זה דומה לתנאי דהרי את מגורשת אם תעשה כך שי"ל שהגירושין מתחילין מיד משא"כ התם דס"ס תלה הדבר בזמן וה"ז כאומר הרי את מגורשת לאחר למ"ד יום אם תעשה כך דמה בכך שהתנה מ"מ עד ההיא שעתא פקדון הוי אלא דמההוא שעתא ואילך תלה הדבר בתנאי. אך בלא"ה יש לפקפק בראיה זו לפי שיטת הרשב"א עצמו בגרסת ר"ח דהוי כאומר כו' ומבואר בתוס' טעמא דמלתא לפי שמסתמא דעתו לאחר הגט כל מה שיוכל רק שיחול מחיים א"כ כך כוונתו שיחול עכ"פ ברגע שיוכל לחול והיינו בעוד שדעתו עליו ומצאתי בג"פ ובקרבן העדה שעמדו בזה על דברי הרשב"א ואפשר דהרשב"א סובר דע"כ א"א לומר כן דא"כ אמאי סבירא ליה לר"י דהרי היא כא"א לכל דברים והבא עליה בחנק קאי לפי שאין הגט חל אלא ברגע אחרון סמוך למיתה ואמאי ניחוש ליה דילמא סמוך למיתה נתבלבלה דעתו ותלוי הגירושין קודם לזה ומ"מ עדיין יש מקום לומר דמיירי בבדקנוהו קרוב למיתתו ונמצא שפוי ולכן עד ההיא שעתא הרי היא כא"א לכל דבריו: ועפ"ז היה נראה ליישב דברי התוס' בגיטין דף כ"ה ד"ה ר"י ור"מ ור"ש כו' דהתם בגיטין עומד הדבר להתברר בודאי אם יחי' או ימות וכו' וכתב אא"ז מהרש"א ז"ל הא דלא מתרץ הש"ע כן על ר"י משום דלר"י דמיירי באומר מעת שאני בעולם ואותה שעה שגט חל אינה מבוררת וידועה וצריך ברירה וזה אינו עומד להתברר בודאי כו' ע"ש ולכאורה צ"ע דודאי גם השעה הסמוכה למיתה עומדת להתברר בודאי כשתברר המיתה ממילא יתברר לנו גם השעה שהיתה סמוכה למיתה והגע עצמך נתן לה גט בתשרי ואמר ביום הסמוך לר"ח ניסן תהיה מגורשת ה"נ נאמר שזה תלוי בברירה כיון שא"א לע"ע לידע באיזה יום יחול הגט ובעיבור החדשים והשנה תליא מילתא ומשנה מפורשת אם לא באתי מכאן עד יב"ח כו' והרי אין היום מבורר שאם יתעברו איזה חדשים יחול באיחור כמה ימים מאם יהיו החדשים חסירים וע"כ כיון שאח"כ מתברר לנו קביעות השנה הרי היום מבורר וגילוי מילתא בעלמא היא וה"נ לכי מיית איגלאי מלתא ששעה הקודמת היא השעה שהיה ראוי לגט לחול ועיין בפ"י דף כ"ה ודף ע"ג מ"ש על מהרש"א בזה ולקמן אבאר בזה אך לפי מ"ש נראה דא"ש על פי מ"ש התוספות בגיטין דף כ"ה באומר מהיום שאני בעולם דכיון שתולה הדבר במיתתו אינו חושש רק שיחול מחיים ובדף ע"ה כתבו שדעתו לאחר הגט כל מה שיכול כו' ונראה ביאור הדברים דלר"י אמרינן כיון שתולה במיתתו ממילא אין דעתו עתה על גירושין כלל ואין לפרש דבריו שר"ל מהיום ממש ומה שהוא נותנו עתה היינו להיות בידה לפקדון עד אותו הזמן כמש"ל בשם הרמב"ם ור' יוסי סבירא ליה דאע"פ שתולה במיתתו מ"מ מה שהוא מוסרו עתה לידה נראה דהך נתינה לגירושין היא ואם כן יש לחוש גם כן שמא מהיום ממש קאמר או י"ל דאע"פ שהוא נותן עתה בתורת גירושין מ"מ אין דעתו שיגמרו עכשיו אלא יהיו הולכים ונגמרים עד שעה הסמוכה למיתה לפי שדעתו לאחר גמר הגירושין כל מה שיוכל והיינו דמספקא ליה לר"י וקאמר מגורשת וא"מ וכמ"ש התוס' שם דמספקא ליה אי כר"מ או כר"י. ולפ"ז א"ש דהש"ס מדייק מדר"י דסבירא ליה הרי היא כא"א כו' ולא מספקא ליה כלל שמא כוונתו מהיום ממש וע"כ דסבירא ליה דכיון שתלה הדבר במיתתו לא יהבי' ניהלה עכשיו לגירושין כ"א בתורת פקדון ומש"ה לא חשש כלל שיהא כוונתו מהיום ממש אם כן ע"כ דס"ל ברירה דהא אין השעה מבוררת וידועה ואע"ג דע"י המיתה הסמוכה לה מתבררת מ"מ הא סמוך למיתה איכא חשש שנתבלבלה דעתו ולא מצי למיחול אז וע"כ