בית אפרים אבן העזר חלק ג יב

לגרש או היה לו לכתוב גט שם ולשלוח אין הסופר נותן לב כל כך לכתוב לשמה דמימר אמר דלמא משטה הוא או לפי שעה נטרפה דעתו וכיון דסתם אשה לאו לגירושין קיימא סתמא לאו לשמה הוא כמו שכתבו הפוסקים משא"כ בזה שגלוי לכל העולם שא"א בשום אופן שיבא לביתו וגם לכתוב שם גט ולשלוח לא היה יכול אף שנראה מהעתק האגרת השניה שהיה אפשר שיכתוב שם גט מכל מקום לפי דעתי שהיה רחוק שיכתוב שם גט וישלח לכאן דמאן ציית ליה דעקר סיכי ומשכניה ורהיט רק שהיה אפשר שלפני היהודים דשם ימנה כדת סופר ועדים ואם כן ס"ס יעשה שליח לכתיבה וחתימה וגם עתה כדבר הזה כן עשה ואף שי"ל דאכתי היה יכול לכתוב שם גט כדת ולמנות שליח על הנתינה במדינה זו והיה שולח על ידי הב"ד מכל מקום קרוב הדבר כי איש מלחמה ידיו ורגליו אסורים מלעשות גדולה או קטנה בלי ידיעת ראש הממונה עליו ומורא עלה על ראשו כי לא ירשה אותו לעשות כן ואף שהקפאטין כתב בפעם שניה שבודאי היה עושה כן כו' הוא אחרי אשר נעתר לבקשת היהודים דק"ק סטאשוב אשר מצאו חן בעיניו אבל במה יתרצה עבד אל אדוניו ובודאי הסופר לא יקשה בעיניו על זה כי ישכיל ויבין שמחמת אונס לא יוכל לבא וגם שם לא יוכל לעשות מאומה ושפיר יתן לב לכתוב לשמה. ועוד נלענ"ד לצדד לפי מה שמבואר בתוספות ושאר פוסקים הטעם משום שאין הסופר נותן לב לכתוב לשמה והוי ככותב סתמא וכיון דסתם אשה לאו לגירושין קיימא כשלא לשמה חשיב וזה שיטת רוב הפוסקים אם כן י"ל דבמומר שהרחיק נדוד והנה הוא הולך למות בכהאי גונא סתמא לגירושין קיימא ואע"ג דסתמא ממש לא מהני מ"מ בזה מהני ודאי מה שמגלה דעתו בכתב שרוצה בגירושין לאפוקי מכלל סתמא ופקח ישראל שאני דכיון דסתמא לאו לגירושין קיימא לא מהני גילוי דעתו בכתב עד שיאמר בפה משא"כ במומר כזה דהדעת נותנת שכתבו ולבו שוין וסתמא כי האי לגירושין הוא ושפיר מועיל כ"י לכתוב גט ע"י ולפי שעדיין לא נתחוור לי כל הצורך ולאפס הפנאי לא נתתי לבי ועיני לברר הדבר על בוריו (כי צריך עיון שבתשובת רד"ך שהיה עובדא דידיה גם כן במומר ולא העיר בזה ואין תשובת רד"ך בידי) אעפ"כ כתבתי לסניף בעלמא: ומ"מ ע"פ הדברים אשר כתבתי יש למתק סברת מחותני הגאון החסיד נ"י שכתב דכיון דאיכא נמי אמירה מהני ולכאורה טעמא בעי ולפי מ"ש אתי שפיר כיון דעיקר טעמא משום דאשה לאו לגירושין קיימא וסבירא לן כהתוס' דאף שגילה דעתו בכתב לא מהני ותולה אותו באיזה דבר ואין הדברים נכנסים ללב הסופר לקבל הדברים שנתרצה הבעל ברצוי גמור כ"א כאשר יאמר בפה והלכך היכא שהבעל אומר בפה מה שכתב בספר והדברים מתאמתין לאמתו על ידי הכתב יצאה זו מכלל סתמא שהרי הבעל בפיו מלא אומר שרוצה לכתוב לה גט וכיון שהסופר יודע אמתת הדברים שהבעל אומר בפה אף על פי שנודע לו דבר זה ע"י כתב סגי בהכי. אלא דקשיא ליה למחותני הגאון הנ"ל מדברי הרמב"ן שכתב דממנה עדים שלא בפניהם לא מהני משום דבעינן לשמה ובעינן נמי וכתב לה כלומר שיכתבנו לה הבעל ואין הסופר והעדים עומדים במקום הבעל אלא כששמעו הם מפיו עכ"ל ואם כן קשה דהכי נמי נימא כיון שעכ"פ הבעל אמר בפה מה בכך שנתוודעו לו על ידי עדים דלא יהא גדולה כ"י של הבעל מהעדאת עדים ולזה כתב דנראה דבכתב גם הרמב"ן מודה וס"ל דעדיף מעדים דכל שלא שמע מפי הבעל אינו מכוין לבו להיות במקומו של הבעל ולכתוב לשמה משא"כ בזה שרואה כ"י של הבעל אע"פ שאינו נחשב כהרכנה להיות כהודה בפה מ"מ מתברר לו הידיעה ומתאמת לו יותר בראותו כתב הבעל יותר מע"י עדים כך הוא כוונת הגאון נ"י והדברים מוכרחים שהרי דעת הרמב"ן גופיה דמהני ע"י כתב וכתב בשם התוס' דברים ששלח כ"י ממדה"י כתבו כו' כותבין ונותנין ולא בעי שמיעה מפיו ממש אלמא דכת"י עדיף מהעדאת עדים דאף אם ממנה בכת"י שלא בפניו מהני אע"ג דלא מהני ע"י עדים משום שהסופר למראה עיניו אותו הכ"י עצמו של הבעל ועי"ז הוא מתעורר להחזיק לכתוב לשמה משא"כ באומר אמרו לסופר שהדבור של הבעל פורח באויר ואין לו על מה שיסמוך כי אם על הגדת העדים והלכך אינו עומד במקום הבעל ממש ואם כן י"ל דאף למאן דס"ל דכת"י לא חשיב כדבור ממש לומר דהוי כאמר כתבו מ"מ הרי באמת הוציא הבעל בפיו ומבט בשפתיו לכתב גט והסופר רואה כת"י הבעל עצמו שאמר כן ושפיר עומד במקום הבעל משא"כ באומר אמרו כיון דמילי לא ממסרן לשליח ואינם נעשים שלוחים להיות במקום הבעל רק שהם מגידים לו מה ששמעו מפי הבעל לאו עלייהו סמיך כ"כ ולא חשיב לשמה שע"פ דבור העדים אין הסופר והעדים עומדים במקום הבעל ממש מה שאין כן כשמגיע לידם כ"י של הבעל ממש הם עומדים במקומו אחרי אשר נתוודע להם מפי כתבו שהוציא הדברים מן השפה ולחוץ והם כותבין וחותמין לשמה: ועוד נראה לפענ"ד לפי מה שכתב הג"פ בשם המבי"ט דאפשר לומר בטעם הפוסקים דבפקח לא מהני כת"י משום דמסתמא פקח כותב כן שלא בפניהם ויש לחוש שנשתנה דעתו אבל בפקח שקבל עליו בשבועה שלא יחזור יודו הר"ת והרא"ש כו' ע"ש. ולפ"ז צ"ל דדוקא בכתב חוששין שמא ישתנה דעתו משא"כ אם אמר בפיו אמרינן כיון שכבר הוציא הדברים מפיו וגמר אומר ולא ינחם עוד ולפ"ז א"ש חילוק הגאון נ"י דהיכא שהבעל אומר בפיו כולי עלמא מודו דמהני דהא ליכא למיחש לאקרורי דעתא כיון דבאמת הוי אמירה אלא שהודע הדברים בכתב אך לפ"ז צריך עיון דהא במומר לעולם חיישינן שביטל ואין תקנה במה שעושה שליח לכתוב גט ולחתום אם לא כשיעשו שליח לקבלה תחלה. ומצאתי בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' קי"ד שהעלה גם כן דבמקום עיגון יש להקל ע"י כתב אלא שחוכך להחמיר אף במקום עיגון מחשש ביטול כדמשמע מתשובת מהרי"ל אע"ג דבתשובת ב"ח מיקל במקום עיגון במומר שעשה שליח להולכה בלבד וכן משמע בשו"ת תמים דעים מכל מקום אינהו מיירי בגט כתוב כבר ומסרו ליד שלוחו ל"ח שבטלוהו משא"כ בנ"ד גרע טפי כיון שמצוה רק ע"פ שיכתבו ויתנו בקל יוכל לבטלו. וגם אין לצדד כיון דאין רגל יהודי כו' דהא מבואר מדברי הר"ן דמהני ביטול ע"י אגרת וכת"י כו' ע"ש באורך וגם בתשובה שאח"ז כתב בשם הגאון מוהר"ר נפתלי כ"ץ ז"ל שלא רצה להכריע למעשה אמר שלא ראה מרבותיו שסדרו גט ע"פ צוואת הבעל שהרחיק נדוד כו' כו' ע"ש ותשובת הגאון בעל שבות יעקב נדפסה גם כן בשו"ת חינוך בית יהודה סימן קל"ח והביא שם תשובת מהרי"ל ומהרי"ו ותה"ד ומהר"מ מלובלין דבמומר חיישינן שיבטל כו' וצריך לעשות כמבואר בסד"ג כו' ע"ש גם איתא שם תשובה מהגאון החסיד מוהר"ר שמואל ז"ל האב"ד דק"ק פראנקפורט דמיין שצידד שם צדדים מחמת תשובת מהרד"ך ואח"כ כתב ומה אעשה שמהרד"ך עצמו בחי' הנ"ל כתב שכ"כ להלכה ולא למעשה כו' ולדידי נמי קשה על דברי מהרד"ך דלומד דין פקח דמהני בכ"י מדין נשתתק דלמא שאני נשתתק דיהודי כשר הוא ולא אתי לבטל השלוחים שלא להרבות ממזרים בישראל מה שאין כן במומר והרי מהרמ"ט מיקל ג"כ בשעת הדחק למנות סופר ועדים ושליח בכת"י אך משמע מדבריו חילוק בין נשתתק לפיקח דאיכא למיחש קודם שיכתבו נשתנה דעתו כו' וע"ש שהאריך ומסקנתו שצריך לילך למקום שהמומר שם לכתוב הגט כו' ובאם שלא יתרצה המומר ולא ירצה שיהיה הגט שם כו' אז מיקרי שעת הדחק ומשום תקנת עיגון הנני מסכים להכשיר ע"י שיבטל כל מודעות ויאמר לסופר כו' עכ"ל משמע שבל"ז לא הי' מתיר וא"כ מה נעשה בנ"ד שחסרו כל אלה הדבר צריך לפנים: עוד אנו צריכין למודעי דלכאורה אם הבעל צוה לאחד שיכתוב לפלוני שיהיה סופר ולפ' ולפ' שיהיו עדים אי מהני דהא אפי' תימא דכתב אמירה ממש הוא מ"מ פשיטא דהוי כאומר אמרו לפ' דמה לי כתבו לפ' או אמרו לפ' וא"כ בנ"ד פשיטא דהוי כאומר אמרו ולדעת קצת פוסקים הגט בטל ולרוב הפוסקים עכ"פ ספק מגורשת היא. וראיתי שהרב המאה"ג החסיד המפורסם מוה' ישראל נ"י אשר פתח בהצלה תחלה הרגיש בזה וכתב דלא יהא חתימתו רק גילוי מלתא שרצון הבעל לגרש את אשתו כו' ואני תמה על פה קדוש יאמר דבר זה שהרי כמה כרכורים כרכרו הפוסקים אם כת"י מהני כדבור ורוב גדולי הפוסקים סוברים דל"מ ואע"פ שהעלינו להקל במקום עיגון בכת"י מ"מ לא בשביל זה נעשה מעשה להקל בגילוי מלתא שחפץ לגרש. ועוד דאפי' תימא דגילוי מלתא מהני בזה מ"מ הרי על