בית אפרים אבן העזר חלק ג קיט

חוששין שתחזור לשטותה יהיה באיזה זמן שיהיה וחיישינן לגרירה משא"כ כאן דכל שאנו מעמידים אותו על חזקת חלים בשעת נתינות הגט אף על פי שעתיד הוא להשתנות אחר זמן לית לן בה כך היה נלענ"ד לצדד להיתר בנ"ד ולולי דברי הר"ן בהך דמקוה שמימיו מתמעטין וכן פסק בש"ע שנראה מדבריו דבגווני דנ"ד איתרע לה חזקה קמייתא כיון דהוחזק בהכי: אך נלענ"ד לצדד דאף לפי דברי הר"ן יש מקום ולהתיר בנ"ד דע"כ לא קאמר הר"ן התם אלא במקוה שהוחזק להיות מימיו מתמעטין פעמים עולים שאין הענין במקרה רק כן הוא גדרו של עולם וטבעו לפי לחות האויר ורטיבתו וכאשר ירד הגשם מן השמים וסהדא רבה פרת וכיון שהוחזק בכך להתמעט בכך בפחות מארבעים סאה ע"י סיבה ההוא חוששין לה שמא אירע עת טבילתה בעת כי יוזרבו נצמתו המים ולא עלתה לה טבילתה ואין בזה שייכות חזקה ג' פעמים שטבע הענין מחייב ודרך יום כה ויום כה וכן בההוא דש"מ הייתי לפי שהחולי מצוי והיינו שכל אדם מוחזק בטבעו ומזגו להיות חלש לפעמים לפי התחלפות האוירים והשתנותם ולא סבירא ליה כדאמר שמואל אליבא דר"נ בחזקת בריאי' קיימי (וזה דלא כמ"ש התוס' בריש נדה שנראה מדבריהם דאף אליבא דר' יעקב אמרינן הך סברא שהרי כתבו דהא דקאמר לימא רב דאמר כר"ט היינו משום דבחזקת בריאים קיימו ואם איתא דר"י לא סבירא ליה הכי לא היו צריך לומר אמר לך רב ע"כ לא קאמר ר"י אלא משום דהעמד ממון כו' תיפוק ליה דבלא"ה לא שייך התם למיזל בתר השתא משום דלא ס"ל חזקת בריאים ואפשר ליישב דה"נ קאמר דטעמיה משום דלא סבירא ליה חזקת בריאים ואע"ג דאכתי ספיקא הוי מ"מ העמיד ממון כו' אבל הכא מי איכא למימר העמיד הגוף כו' וכיון שהיום עשוי להשתנות ורגילות לבא מצפרא אמרינן הרי בוגרת לפנינו וצ"ע) וכיון שכך הוא קביעות הענין בטבעו שיחלה לפעמים בסיבת מה שפיר מצי למימר כי בעת המתנה היה ש"מ משא"כ בנ"ד דזה שישתטה ויצא מדעתו אינו קבוע בטבע האדם אדרבא כ"ע בחזקת שהם בריאים ופקחים קיימו וזה שהיה שוטה ויצא מטבע הרי חזר ונתרפא והרי הוא ככל אדם ואף שהיה כן שוטה פעמים מ"מ אין חוששין לו מכאן ולהבא כיון שהוא דבר שחוץ לטבע רק שנפל כן במקרה ובמקרה לא שייך חזקה ואטו אדם שנופל בדרך מקרה ג' פעמים נימא שזה הוחזק לנפילות והא דאשה שנשאת ג"פ לא תנשא נמי לא תלינן במקרה רק במעיין או במזל הגורם ולכך ליכא איסורא לאיש שמתו לו ג' נשים וכ"כ המג"א סימן תס"ז לענין אם נמצא ג' חטין דבמידי דאתי מעלמא לא שייך חזקה דתלתא זימני והביא ראיה ממ"ש הט"ז בי"ד סימן פ"ד בשם רש"ל בפירות שאין הכנימה מצוי בהם ומעלמא אתי לא מתחזק בתלתא ע"ש והיינו מטעמ' דכתיבנא לפי שא"ל חזקה כ"א היכא שיש לתלות שטבע הענין כן הוא וזה לא שייך במה דאתי מעלמא ומצאתי בספר מקור חיים שחיבר שארי בד"ז הגאון בעל חוות דעת שכתב שם בא"ח סי' תס"ז גם כן כדברי דאין חזקה למקריים והביא ראיה מהא דאין דין קטלן בגברא או בארוסה למ"ד מעיין גורם וכתב ליישב קושית החק יעקב משכונות קברים דשם מסתבר הוא שנתייחד זה לשכונות קברים אבל דבר הנופל במקרה וליכא דבר הגורם המסתבר והיקש השכל שיחייבוהו כן לא שייכא חזקה דג"פ ע"ש ובנ"ד א"ל דג"כ אינו במקרה רק מחמת שנתמזמז מוחו דדין דא"כ אף בחד זימנא או בתרי זימני ניחוש ליה הכי כמו דפסול לעדות בעובר עבירה אפי' בפעם אחת וע"כ דשאני הכא כיון דרוב בחזקת בריאים כל שזה חזר ונתרפא הרי חזר לטבעו ותלינן שמה שהיה שוטה אקראי בעלמא היא וא"כ גם בג"פ נמי אמרינן הכי כיון שאין כאן סיבה לדבר זה וגורם המסתבר אפילו כמה פעמים אמרינן שהיא דרך מקרה: אך לכאורה נראה ז"א דהא מבואר בירושלמי דיבמות שהביאו התוס' והפוסקים דעתים חלומה עתים שוטה אסור לגרשה לכתחלה עכ"פ בעת חלומה ויש אוסרין אפילו בדיעבד משום גרירה והיינו שחוששין שתחזור לשטותה ותהי' מופקרת לזנות אלמא דאף בזה חוששין שתחזור לשטות משום דאתחזקה בהכי אך משום הא לא איריא דמצינן לפרושי דמיירי בחולי ידוע שטבע חולי זה הוא כך להיות עתים חלים ועתים שוטה או שדרכה מעולם להיות כך ויותר נראה דמיירי כעין מ"ש מהרא"י היכא שגירש ונראה להם שתשאר כך לא מהדרינן ע"ש וברמ"א סימן קי"ט וה"נ מיירי בכה"ג שנראה שתחזור לשטותה שאינה שפויה בדעתה כשאר פקחין והיינו דנקיט לישני עתים חלים דזה מורה שחזרה לדעתה אבל לא כ"כ וכמ"ש בש"ע סימן קכ"א והוא מדברי הרשב"א בתשובה הביאה ב"י שכתב כל שהוא חלים ומדבר בעניניו אע"ג שהוא חלש ועדיין סימני חולים ניכרים בגופו שלא נתרפא לגמרי אלא כאדם המתחזק מחוליו אפ"ה בשעת חלימתו הוא כפקח וזה מבואר ממ"ש בירושלמי ר"פ מי שאחזו עתים חלים עתים שוטה כשהוא חלים הרי הוא כפקח כו' אתי עובדא קומי דשמואל אמר כשהוא חלים יתן גט מה שמואל כדר"ל דאמר לכשישתפה יתן גט רובא דשמואל מדר"ל דו אמר חלים יתן גט ותחלימני ותחייני ופירש בפני משה שם דר"ל דשמואל עדיפא מדר"ל דאמר בשעה שהוא חלים אע"פ שעדיין לא נשתפה לגמרי ומביא סמך מן המקרא דחלים משמע שעדיין לא נשתפה לגמרי דקאמר ותחלימני חזקתני קצת מן החולי והדר ותחייני ע"ש. אך במ"ש לפרש דהוי ס"ד דשמואל כר"ל דאמר לכשישתפה שמואל נמי ה"ק כד הוא חלים היינו שישתפה לגמרי הוא דחוק ולענ"ד לפרש דהוי ס"ד דשמואל נמי מיירי בגווני שאמר קודם שנשתטה ויתן גט לאשתו וקאמר שמואל שאין ליתן הגט בעת שטותו רק כשהוא חלים יתן גט והיינו כדר"ל דאמר אין כותבין אלא כשישתפה וע"ז אמר רובא דשמואל מדר"ל ר"ל שאין ענין זה דאמר שמואל לדר"ל רק שמואל מילתא אחריתא אתי לאשמועינן דאפילו אינו שפוי לגמרי רק חלים לבד ש"ד ליתן גט (ומצאתי בפירוש מהרא"פ על הירושלמי במס' תרומות שכתב כמ"ש אך בסוף דבריו כתב בע"א ומ"ש הוא נכון וכן נראה מתשובת הרשב"א דלעיל ועיין לקמן מה שאכתוב בזה) ועכ"פ למדנו מזה דמה דאמר עתים חלומה היינו שאינה שפוי לגמרי ולכך שפיר חיישינן לגרירה שמא תחזור לשטותה מה שאין כן היכי שדרך מקרה נשתטה וחזר לבריאתו לגמרי אע"פ שהיה כן כמה פעמים אין חוששין שמא יחזור לשטות וכן נראה ממה דאמרינן ביבמות השתא דאמרת אחיות מחזקות לא ישא אדם ממשפחת נכפין וממשפחת מצורעין והשתא לפי"ז נימא מי שנשתטו ג' אחיו לא יהיה יכול לגרש ע"י שליח כ"א ע"י בדיקה וגם לא יהיה יכול לגרש ע"י שליח דניחוש שמא גם הוא שוטה או אף שעכשיו הוא שפוי יהיה שוטה בעת הנתינה ולא אשתמטו הפוסקים דלימרו הכי ואף שיש לדחות דאה"נ והפוסקים לא הזכירו זה משום דמלתא דל"ש הוא מ"מ לפמ"ש א"ש בפשיטות דבכה"ג שאין כאן סיבה הגורמת לתלות בה לא מחזקא אף בתלתא זימני ואמרינן שאינו רק מקרה שקרה כן וזה שלא ראינו בו סימני שטות הרי הוא פקח ככל אדם: אך עדיין צריך ליישב תשובת ר"ש ב"ר אברהם שהביא הב"י סימן קי"ט שמבואר בדבריו להדיא בעתים חלומה דבג' זימני הוי חזקה ואינה מגורשת משום חשש גרירה ע"ש ודוחק לומר דמיירי דוקא כשנראה שתחזור לשטותה ועיין בתשובת רש"ל סימן ס"ה וצ"ל דאע"ג דבתרי זימני תלינן דאקראי בעלמא הוא כמבואר שם מ"מ בג' זימני מחזקין שזה אחזתו החולי ההוא שטבעה בכך להתרפאות ולהיות חוזר וניעור כפעם בפעם ומ"מ י"ל דמודה בנ"ד דאפשר לומר דודאי אין טבע החולי להיות מתעורר מעצמו בלי ווסת קבוע ובלי שום סיבה המחייבת כלל אלא עכ"פ ההתעוררת הוא ע"י איזה דבר שעושה וזה גורם שיתעורר החולי ההוא לקפוץ עליו ותולין במאכל ומשתה או מיעוט שינה והרבה שחוק וכיוצא בדברים הללו שרגילין לעורר החולי למי שהוא עלול לו והלכך שפיר קאמר רבינו שמשון דבתלתא זימני דע"כ לאו אקראי הוא מחזיקינן שתחזור לשטותה ואף שצריך איזה סיבה לזה מ"מ חייישינן שמא במשך הזמן תעשה הענין הגורם לעורר החולי ההוא שהיא ענילה לו ותחזור לשטותה משא"כ בנ"ד אין לנו לחוש שמא עשה הדבר ההוא כבר ונתעורר עליו החולי והוא שוטה בעת הנתינה אלא מוקמינן ליה אחזקתיה ואמרינן דלא עבד מידי והוא בריא אולם כאשר היה בעת ששלח הגט וכבר כתבתי לעיל דמחלקינן בין שמא מת לשמא ימות וההוא דהר"ש שמא ימות הוא משא"כ נ"ד