בית אפרים אבן העזר חלק ג קיח

שם וכן נראה דעת הפוסקים דאין לחלק בזה) ולולי דברי הר"ן היה מקום לומר כמ"ש כיון דיצאה פעם אחת בהיתר תו לא חיישינן מה דהשתא מת לספוקי למפרע והא דבמקוה חיישינן לה למלתא היכא שנמצא חסר לפנינו אף על גב שבשעה שטבל היינו מחזיקים המקוה בחזקת שלם וטהור גברא וע"כ לומר משום דאגלאי מלתא שחזקה קמייתא בטעות היתה כמ"ש הפ"י בקדושין דף פ' ע"ש י"ל דווקא היכי דשייך לומר חסר ואתי ואז שפיר חיישינן למפרע וה"ל תרתי לריעותא אבל במיתה דליכא למימר מת ואתי אף על גב דהשתא מת לפנינו אמרינן השתא הוא דמת וחזקת א"א אזדא לה בשעה שעדיין לא ידעינן שמת והיה לו חזקת חי גמור והך דגיטין דאם ספק אם גט קדם למיתה י"ל דמיירי כגון שבשעת נתינת הגט כבר איתרע ליה חזקת חיותו כגון עיר שכבשוה כרכום דנותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים ומהתם לא שמעינן כ"א היכא שעדיין הוא בספק אם הוא חי אבל היכא שעתה נודע לנו שמת ודאי נימא כיון דהשתא ודאי מת וחזקת חיותו איתרע לי' אזלינן בתר שעת מציאתו וכמ"ש התוס' פסחים דף צ"א גבי מפקח הגל וקמ"ל הכא דכיון שספק אם גט קדם למיתה הו"ל מגורשת ואינה מגורשת וכ"נ מדברי הרמב"ם פ"ו מהלכות גירושין שכתב גבי הנך דנותנין עליו חומרי חיים שאם נודע שמת הבעל קודם שהגי' הגט לידה אינו גט ונראה מזה שאף שנודע שמת הבעל הוי ספק מגורשת אם לא בנודע שהגיע הגט לידה קודם שמת אבל אם עדיין בספק אם מת קודם או אח"כ מידי ספיקא לא נפקא אף בכה"ג דאיתרע ליה חזקת חיות וכבר עמדתי ע"ז בתשובה אחד שהרמב"ם הוציא את דינו מסוגיית הש"ס דב"ב דף קנ"ג דקאמר אביי השתא ומה ספינה שרובן לאיבוד נותנין עליו חומרי חיים כו' והתוס' שם והרמב"ן נדחקו בזה דספינה הוי כמו שסופו לאבד ולכן מפרש הרמב"ם מילתא דאביי דמפרש למתני' דמיירי אף בגוונא שאנו מוציאין עכשיו לפנינו שמתו אפ"ה אמרינן השתא הוא שמת ואתי' ראיית אביי כפשטא והארכתי בזה. וגם כתבתי שם לתרץ דלא תיקשי ממפקח את הגל דלשיטת הרמב"ם פ"ו מהלכות ק"פ ודאי א"ש וכמ"ש בנ"ב לסתור ראיות הט"ז: אך גם לשיטות התוס' כתבתי דא"ש ואין כאן מקומו ועדיין היה צ"ע על אביי גופא מנ"ל לפרושי מתניתין הכי ולפמ"ש א"ש שהרמב"ם הוכיח כן ממתני' דאם גט קדם למיתה דע"כ בהכי מיירי כמש"ל. אך לכאורה פשטה דמתניתין משמע דמיירי אף היכי שלא נפל ס' כלל בשעת נתינת הגט אפ"ה הוי ספק מגורשת והיינו מטעמא שכתב הר"ן דכיון דהשתא מת מספקינן למפרע וכן הרמב"ם כתב בפ"ט מהל' גירושין מתני' כפשטא. ולפ"ז צ"ל דאף במית' דלא שייך מת ואתאי אפ"ה הוי ספיקא ואף שבעת שניתן הגט החזקנוהו בחזקת חי והותר' ע"י גט זה עכשיו דחזינן לפנינו שמת איגלאי מילתא דהחזקה בטעות ואף שהתוס' בריש נדה כתבו גבי נגע דאף שחסר לפנינו ואיכא לגברא חזקת טהרה אפ"ה כיון דלא שייך חס' ואתי לא הו"ל תרתי לטיבותא לטהרו ואמרינן אוקי הנגע אחזקתו והשתא הוא דחסר צריך לחלק דהתם כיון שעכ"פ בשעת ההסגר לא היה שום חזקה המנגדת לחזקת הנגע שהיא שלם כמו שהיה וא"כ הבית מוחזקת לנו בטומאה וכיון שזה נכנס לשם בעת שכבר היה בחזקת טומאה תו לא מהני חזקת טהרה דגברא ולא מידי וחל עליו ג"כ חזקת טומאה ותו לא מהני אף אם נמצא עתה חסר לפנינו ואמרינן השתא דחסר וזה כוונת אא"ז מהר"ם מלובלין ז"ל שם בנדה לפרש כוונת התוס' במ"ש וכשטימא הכהן הבית גזירת הכתוב משום דאף כי בשעה שנכנס זה לבית חזקת טהרתו עליו מ"מ אם נחסר אז גזה"כ הוא דטמא שעיקר תלוי בשעת ההסגר ואז לא היה חזקה המנגדת ע"ש: (אך בתשובה אחרת כתבתי מה שנלע"ד לפרש כוונת התו' באופן אחר ותירצתי קו' החכם צבי בסי' ב' ואין כאן מקומו) משא"כ כאן דאף על גב דבשעת שניתן הגט החזקנוהו בחזקת חי מ"מ באותו שעה היה מתנגד לו חזקת א"א אלא שלפי שנעשה עסק לסלק החזקה של א"א ויש כאן חזקת שסילקוה כהוגן לא איכפת לן בחזקת א"א וכמש"ל ומ"מ אינו מועיל כ"א היכא דלא איתיליד ריעותא בחזקה זו דחזקת חי אבל כל שהוא מת לפנינו חזרנו לספק שמא לא נסתלק' חזקת א"א כהוגן שכבר היה מת בשעת נתינת הגט והוי ספק מגורשת וכמבואר מדברי אא"ז מהר"ם ז"ל דאם היינו אומרים דאם היה חסר אחר ההסגר ג"כ טהור אז הוי אמרינן אוקמי חזקת טהרה דגברא לגבי חזקת הנגע כגון שחסר לפניך והוי תרתי לריעותא אף דלית ביה משום חסר ואתי: ומ"מ נראה דכל זה דווקא היכא שהוא מת לפנינו דאיכא חזקה דהשתא ואף לשמואל דלא אזיל בתר חזקה דהשתא חזי לאצטרופי למיהוי תרתי לריעות' כמבואר בקדושין משא"כ היכא דליכא חזקה דהשתא אף דאיתיליד ריעותא בחזקה דמעיקרא שפיר אזלינן בתרה וכמו שהאריך אא"ז בזה בתשובה סי' ק"ט לשיטת התוס' ואף לדעת הפוסקים דחזקה דאיתליד בה ריעותא לא אזלינן בתרה היינו היכא שהספק מחמת אותה הריעותא עצמה כגון נשבר הגף ואינו ידוע אם מחיים או לאחר שחיטה וליכא מידי למיתלי ביה משא"כ היכא שאין הס' בריעותא עצמה רק שאנו מחזיקים שהיה כן נראה דגם אינהו מודו דאין לסתור החזקה בשביל זה וזה מוכרח מההוא דאשה שאין לה ווסת קבוע שכתבנו דאין לך ריעותא בחזקת טהרה יותר מזה שכבר ראתה כמה פעמים ועלולה לראות ואפ"ה מוקמינן לה אחזקת טהרה וע"כ דהיינו טעמא משום דמה שראתה דם מעיקר' אין זה מגרע חזקת טהרה דעכשיו וכיון דהוא חזקה גמורה ממילא בנ"ד נמי י"ל דמועיל לגבי חזקת א"א כמו הך דנותנו בחזקת שהוא קיים ואף היכא שמת לפנינו והוא מעותד למות אי לאו דחזקה דהשתא מילתא הוא וחזיא לאצטרופי לחזקת א"א הוי מוקמינן אחזקת חי אבל אי הוה אמרינן דחזקה דהשתא לאו מילתא הוא י"ל דמשום הריעותא דאיתיליד בחזקת חיי' לא איכפת לן כלל ואף על גב דנ"ד ודאי איכא לספוקי שמא יחזור לשטותו מ"מ כיון שעכשיו הוא חלים העמידנו על חזקתו כל זמן שלא ידענו שהרי אין לו וסת קבוע אימתי יחזור לשטותו וכיון שעכ"פ אין כאן חזקה דהשתא לאצטרופי לחזקת א"א שפיר דמי ליתן הגט וא"ל דניחוש שמא יתוודע לנו שחזר לשטותו ויהיה חזקה וה"ל תרתי לריעותא דז"א דא"כ גם בההיא דנותנו בחזקת שהוא קיים נמי ניחוש ליה הכי שמא יתוודע שמת ולא יתברר אימת וכמש"ל בשם הנ"ב ולפי שיטת הר"ן דס"ל כפשטא דמתניתין דגיטין דכל שהוא מת לפנינו חיישינן וה"ל ספק מגורשת והוי לן למיחש להכי שהרי באמת הוא מעותד למות אלא ע"כ דלא איכפת לן בהכי דהשתא מיהא מוקמינן ליה בחזקת חי וכשיתוודע שימות מסתמא יתוודע שמת אחר הזמן שניתן הגט וה"נ דכוותיה ומכ"ש לפמ"ש לעיל דעת האחרונים החולקים על הט"ז ונראה מדבריהם דאף היכי שמת לפנינו לא חיישינן וכמש"ל בשם הנ"ב שאין זה דרכי נועם ולפ"ז צ"ל במתניתין דגיטין דמיירי שבשעת נתינת הגט כגון ששמעו בו שמת והיו רגלים לספק ואיתרע חזקת חיים או בעיר שכבשוהו כרכום או בתרי ותרי למ"ד ספיקא דאורייתא אבל בלא"ה אף שנודע שמת ואינו ידוע אימת מ"מ אמרינן דבשעת נתינת הגט הי' בחזקה חיים והשתא הוא דמת וא"כ אין לך ריעות' גדולה מזו שהרי מת לפניך. ואפ"ה מוקמינן אחזקה אף דודאי היה עתיד למות ומת באמת ומכ"ש בזה אף אם היה וודאי גמור שעתיד שיחזור לשטותו השתא מיהא י"ל שלא חזר ונותנו בחזקת שהוא בריא וכמו שאינו חושש למיתה ואין לערער ע"ז ממ"ש הב"י סי' קי"ט בשם תשובת רבינו שמשון בר' אברהם דאשה שעתים חלים ועתים שוטה כל שהוחזקה בכך ג' פעמים אין ליתן גט אף בעת חלימתה משום חששא דתחזור לשטותה ואיכא למיחו' לגרירה ע"ש וההוא דהתם קיל טפי דהוי גזירה דרבנן משום גרירה י"ל דא"ש לפי מה דמסקינן בגיטין דלשמא מת לא חיישינן לשמא ימות חיישינן ועיין ברשב"א יבמות דף קי"ט דאף דלא חיישינן שמא הפילה שמא תפיל חיישינן ועיין בקדושין דף מ"ה בפלוגתא ר"ת ור"י מיוני לענין קטנה שהלך אבי' דלשמא יקדש חיישינן ועיין בשו"ת נ"ב חלק י"ד סי' לענין ווסתות דאורייתא: ולפ"ז א"ש דהכא לא חיישינן שמא בעת נתינת הגט חזר לשטותו דזה הוי כשמא מת דלא חיישינן משא"כ באשה אף על פי שעכשיו בשעת נתינת הגט חלימה מ"מ שפיר איכא למיחוש שמא תחזור לשטותה ואית בה משום גרירה וכמו שמא ימות דחיישינן. עוד י"ל בפשוט דהתם ה"ט דכיון דעכ"פ מחמת דמוחזקת בכך