בית אפרים אבן העזר חלק ג קטז

פעמים עולים פעמים מתמעטים ממ' סאה דאף על גב שנמדד עכשיו ונמצא מ' סאה לא עלתה לה טבילה וא"כ כ"ש כאן שעתה לא נודע לנו כלל מה הוא אם חלים אם שוטה דליכא חזקה דהשתא ואית לן למיחש שבעת נתינת הגט הוא שוטה והך דהר"ן דמי ממש להך דהכא ולפי דברי הר"ן צריך לחלק בין הך דאשה שאין לה ווסת דמוקמינן לה בחזקת טהרה משום דהתם אין שם חזקה לאיסורא משא"כ בעובדא דהר"ן שהאשה בחזקת טמאה עומדת ואתה בא להתירה על ידי טבילה זו אל תתירנה מספק וכן מבואר להדיא טעמא דמילתא בתשובת הר"ן והובא בב"י סי' ר"א דמייתי ראיה מהש"ס דקדושין דקידשה אביה כו' דאמרינן אמר לך רב ע"כ לא אמר ר' יעקב התם אלא משום דאמרינן העמיד ממון על חזקתו כו' וה"נ אמרינן העמיד טמא על חזקתו כו' ע"ש ומ"מ צריך ליישב לפי דברי הר"ן ההיא דגיטין דנותנו בחזקת שהוא קיים אף על פי שהיה עשוי להשתנות בודאי וה"נ אף על פי שהוחזק להיות מימיו מתמעטין ועשוי להשתנות מ"מ נימא דבההוא שעתא שטבלה האשה עדיין לא נתמעטו המים ואי משום דהעמיד טמאה על חזקתה ה"נ התם הרי האשה בחזקת איסור לשוק עומדת ואפ"ה משום חזקת חי שרינן לה ואפשר לומר דעובדא דהר"ן ודאי לא שייכי חזקה קמייתא כלל כיון שהדבר ידוע לנו שבמשך הזמן ההיא היתה המקוה פעמים שלימה פעמים חסירה וא"כ פשיטא שאין לנו להתיר ולומר שטבלה בזמן שהיתה שלימה שהרי עכ"פ לפרקים היתה חסירה ושמא בעת שהיתה חסירה טבלה וכאילו היה כאן ב' מקוואות אחת שלימה ואחת חסירה ואינו ידוע באיזה מהן טבל דאמרינן העמיד טמא על חזקתו ובחסיר' טבל ומה לי הספק באיזה מקוה טבל או הספק אם בזמן שהיתה שלימה או בזמן שהיתה חסירה משא"כ אם נודע לנו פעם אחת בבירור שהמקוה שלימה ואחר הזמן ההוא לא נודע לנו מחסרונ' כלל אף על פי שקודם לזה הוחזקה להיות פעמים שלימה פעמים חסירה מ"מ כיון שטבלה אחר שנודע לנו בבירור שהיא שלימה ושוב מאז אינו ידוע לנו שנתמעטה בשום פעם שפיר אמרינן העמידנה על חזקתה שלא היתה חסירה גם בעת הטבילה ואף על פי שכבר הוחזקה קודם לזה שיתמעטו המים לפרקים ומחמת זה י"ל שגם עתה שהיתה שלימה לפניך עתידה היא שיתמעטו מימיו מ"מ הרי אין זמן וגבול לדבר אימת יהיה המיעוט ומאחרינן ליה כל מה דאפשר ואמרינן דבשעת הטבילה היתה שלימה כדמעיקרא דמה שהיה עשויה להשתנות בודאי בלא גבול וזמן לדבר לא מרע לה לחזקה כלל וכההוא דגיטין אבל מל' הר"ן שם שכתב ולפיכך אם הוחזקו להיות מימיו מתמעטים לפחות ממ' סאה צריכה לחזור ולטבול כ"ז שלא ידעה בודאי שבשעה שטבלה מ' סאה היה בה משמע באם שבשעה שטבלה היה מ' סאה אף על פי שזמן מה. קודם זה ידוע שהיה שם מ' סאה ואין אתנו יודע אם נתמעט אחר זה אין הטבילה מועלת דלא אמרינן אוקמי אחזקתה כיון שדרכה בכך להתחסר לפרקים אמרינן העמיד טמא על חזקתו: ובהכי א"ש מה שהוצרך הר"ן להביא ראיה מהך דקדושין דאמרינן העמיד ממון על חזקתו וכתב וז"ל וטעמא דמלתא דמשום חזקת ממון ל"א העמיד האדם בחזקתו דבריא היה כמו מתחלה ואף על פי שעכשיו ג"כ בריא לפי שאותו חזקה עשוי להשתנות שהרי החולי מצוי ולפיכך אף על פי שעכשיו ג"כ נמצא בריא אין אותה חזקה מבטלת חזקת ממון וה"נ אם הוחזק להיות מתמעט בפחות ממ' סאה אין חזקתו שהוחזק שיהא מ' סאה מוציאה הטמא מחזקתו דאיכא למימר העמיד טמא על חזקתו ואימור לא טבל וא"ל דלא ילפינן להא מלתא איסורא מממונא דהא תלמוד קמדמי להו כו' עכ"ל: ולכאורה האריכות בזה אך למותר דדבר פשוט הוא דבכה"ג שהדבר ידוע כמה פעמים שחסר' במשך הזמן ההוא שאין מקום בזה לא לחזקה ראשונה ולא לחזקה דהשתא כיון דמספק' לן אם הטבילה היתה בעת שהיתה יושבת על מלאת או בעת חסרונה ואטו סכין שנבדק ונפגם ונתקן ושוב חזר ונפגם ונתקן ומספק' לן אם בעת שהי' בדוק שחט או בעת שהיה פגום נימא דאוקמי אחזקה שלא היה פגום בשעת שחיטה כיון שהיה בדוק בתחלתו הא ודאי ליתא ואף אם עכשיו נבדק ונמצא כהוגן אין זה מועיל כיון שאנו מסופקים על הזמן דשמא השחיטה היתה בזמן שהיה פגום וה"נ דכוותיה ואף כי א"צ לזה חזקת טמא כלל דאף אם לא היה כאן חזקת טומאה מ"מ הוי ספק השקול וספיקא דאורייתא לחומרא. ודבר זה מבואר לענ"ד בתוס' בכתובות דף ך' ד"ה ואוקי ממונ' בחזקת בר שטיא וז"ל ואומר ר"י דהכא לא שייך למימר כדאמר בסוף קידושין אם ש"מ הוא עליהם להביא ראי' כו' דבר שטיא דהכא כיון שהוא עתים חלים עתים שוטה אין ראי' ממה שהוא עכשיו עכ"ל וכ"כ התוס' ביבמות דף ל' ע"ש ולכאורה היה אפשר לומר שכוונתם ע"פ מ"ש בנדה דרב דס"ל הרי בוגרת לפנינו משום דרגילות להביא מצפרא והא דאם ש"מ היה כו' היינו משום דכ"ע בחזקת בריאים ואית לן למימר שהוא בריא כמו שהוא עכשיו ע"ש וא"כ כאן שהוא עתים חלים עתים שוטה א"כ אזדא ליה הך דכ"ע בחזקת בריאים וממילא דלית לן למיזל בתר השתא אבל האמת יורה דרכו שכוונת התו' כיון שעכ"פ בודאי היה עתים שוטה ואנו מסופקים על שעת המכירה שמא היתה בעת שטותו מה יושיענו זה שהוא עכשיו חלים לומר שגם בשעת המכירה היה חלים כיון שעכ"פ ברור שהיה שוטה באיזה זמן לא יצאנו מידי ספק שמא היה המכירה בעת ההיא. ולכן הדבר פשוט במקוה שמימיו מתמעטין ופעמים עולים וטבלה ולא נודע אם בעת העלי' או בעת הירידה דספק שקול היא וספיק' דאורייתא לחומרא אף אם אין כאן חזקה לטמא ולא לטהר אך לפמ"ש א"ש דהר"ן בא לומר דאף אם פעם אחת נתברר לנו שהיה מ' סאה ושוב אחר הזמן ההוא לא נודע לנו אם ירדו המים לפחות מכשיעור וטבלה בו ועתה נבדק ונמצא מ' סאה דבכה"ג שפיר היה אפשר לומר דאזלינן בתר חזקה דמעיקרא ודהשתא ואף שהוחזקה להיות מתמעט לפרקים מ"מ מחזקינן דהשתא מיהת לא נתמעטה לזה אמר הר"ן דז"א דמחמת העמד טמא על חזקתו לא אזלינן בתר חזקה דהשתא וחזקה דמעיקרא נמי ליתא כיון דעשויה להשתנות ולזה הביא ראיה מההיא דקידושין דהתם ג"כ ודאי דלא מיירי שידוע שהיה פעם אחד ש"מ והוא אומר שבעת ההיא היתה הנתינה ולכך אין שם חזקה דמעיקרא דלפי"ז פשיטא שגם חזקה דהשתא לא שייך כיון שאנו מסופקים על הזמן וכדכתיבנא אלא ודאי שאין ידוע לנו כלל אם היה ש"מ בשום פעם ואפ"ה אין כאן חזקה דמעיקרא שהיה בריא לפי שעשויה להשתנות שהחולי מצוי וחזקה דהשתא שהיא בריא אין כחה יפה לבטל חזקת ממון. אך צ"ע דלפי מה דאסבר לן הר"ן טעמ' דלא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא משום שהחולי מצוי מהאי טעמא גופא לית לן למיזל בתר חזקה דהשתא ג"כ דמה בכך שהוא בריא עכשיו מ"מ י"ל שאפשר שהיה חולה קודם לכן וכל דחשיש סופו מבריא ובש"ס מבואר דס"ד דרב בר"נ משום דבתר השתא אזלינן ודחי לה דאתי כר' יעקב והתם משום חזקת ממון ויותר יש לתמוה דלפמ"ש הר"ן דכיון שהחולי מצוי הוי עשוי להשתנות דמנ"ל הך מילתא דחולי מצוי דהא אשכחן בנדרים דף ך"ז דחלה הוי נדרי אונסין משום דאונסא דלא שכיח היא ולא הו"ל לאסוקי אדעתיה: ואף לפי מה דקי"ל בריש כתובות לענין אונס בגיטין דחלה הוי אונס דשכיח ולא שכיח ע"ש ובש"ך יו"ד סימן רל"ב מ"מ עכ"פ לא מיקרי מצוי שיהא נקרא עשוי להשתנות ולבטל החזקה בשבילו דאם כן לא הוי אונס לענין ממון ונדרים ועוד דאם נימא דחלה דהוי אונס דשכיח ולא שכיח מגרע החזקה דחשבינן לה עשויה להשתנות אם כן מיתה נמי הא הוי אונס דשכיח ול"ש כמבואר בריש כתובות בהא דאמרינן דילמא מת דווקא דניחא ליה וכן מבואר בדברי ה"ה פ"ט מהלכות גירושין וז"ל א"נ כגון שכיח ולא שכיח כגון חולי או מיתה כדרך כל הארץ כו' וכ"כ בפ"י שם להדיא וע"כ לומר הא דאמרינן מיתה ל"ש היינו דלא אמרינן דשכיח לגמרי אבל מ"מ הוא שכיח ול"ש ואם כן פשיטא דעדיף מחלה דבמיתה ודאי עשוי להשתנות דכל אדם מעותד למות משא"כ חולי אף דשכיח קצת מ"מ אינו ודאי עתיד להיות ואם כן טפי הוי לנו לומר דחזקת חי לאו חזקה הוא במקום דאיכא חזקה אחריתי ולהדיא תנן נותנו בחזקת שהוא קיים אף על גב דאיכא חזקת איסור לשוק: וא"ל דהא דאמרינן דמת הוי אונס דשכיח ול"ש היינו לענין