בית אפרים אבן העזר חלק ג קיג

שכל גט שנמסר לאשה בע"מ והוא יוצא מתח"י הרי הוא כשר ל"ש נתקיים בחותמיו ול"ש הגיע לידה מיד שליחה או מיד שליח בעלה כו' השיב התלמיד הפוסל כו' שאין ע"מ מעלין אלא אם נתנו בפניהם לאשה או ליד שלוחה בפני ע"מ או מיד שליח בעלה אבל מיד שלוחה לא אם אין עדים שיאמרו בפנינו קיבל אע"פ שיתקיים בחותמיו אינו גט וכיון ששליח מודה שלא נעקר משליחות האשה ועדים מעידין שמסרוהו לאשה מיד שלוחה איתרע גיטא שאילו יצא מתחת ידה סתם היה קרוב לכשרות והיינו מעמידין הגט בחזקת שהגיע אליה מיד שליח בעלה אבל כיון שלא נעקר משליחותה והעדים מעידין הכין ולהאשה לא נתברר והאיש אומר מזויף ה"ז בטל מכמה פנים כו' ומה שאמרת ל"ש מיד שלוחה או שליח בעלה אינו נכון כו' דיד השליח כיד הבעל דשלוחו כמותו אבל שליח האשה שידו כידה אם אין שם עדים שיאמרו בפנינו קיבל מה תועלת יש בע"מ אף על פי שהגט יוצא מתחת ידה כיון שלא נתברר להם שהגיע לידה מיד בעלה או שלוחו של בעלה והרי"ף השיב שהגט בטל משום שהבעל טוען מזויף כו' (ועיין במ"מ שהעתיק קצת מתשובה זו אלא שיש קיצור בלשון השאלה והתשובה) וזו האשה שהגט יוצא מתח"י והעדים שהגיעו אותו לידה העידו ששליחה לקבלה נתנו להם שימסרו אותו אליה אילו אותו גט היה מתקיים בחותמיו לא היינו חוששין לדברי הבעל שאמר מזויף אלא השליח היה נאמן אלא שהבעל כוזב בכתיבת הגט לגמרי ולא היה מקוים בחותמיו ה"ז גט בטל ויפה הורה הפוסל והלכתא כוותיה ולא מטעמיה עכ"ל: ועתה תחזה שמ"ש הרמב"ם והיא אינה יודעת אם בעלה שלחו לה כו' היינו לפי שאין כאן ע"מ שנמסרה מיד הבעל ליד השליח לקבלה אלא שהיה מקום לומר כיון שכבר הגט תח"י האשה הרי אפשר שהבעל שלחו לה בתורת הולכה או שלוחו להולכה שלחו לה ובזה שפיר מועילין ע"מ אלו שהיה שם בשעה שמסר השליח השני ליד האשה ולא מפיו של זה אנו חיין שאומר שקיבלו בתורת קבלה אך כיון שעכ"פ לא נתברר זה להאשה ולא להעדים ואדרבא זה שמסר הגט ליד העדים אומר שבתורת קבלה בא לידו ומשנתינו היא זו שצריך שיאמר בפנינו קיבל לכך היה דעת אותו תלמיד שהגט פסול ואפילו בחותמיו אין מועיל דשמא נפל מהבעל ומצאו זה או שבא לידו בתורת פקדון וגם כי האשה עצמה אינה יודעת אם בא לידה מהבעל על ידי שליח לקבלה שלה דאפשר שאיש אחר מצאו ונתן לה לקלקלה ואף על פי שהעדים ראו הגט ביד שליח קבלה שלה מ"מ האשה גופא אינה יודעת באיזה אופן בא ליד זה שמסר לידה ולכן כתב הרמב"ם דאעפ"כ מגורשת כשאין שם ערעור אף בלא קיום וכשיש ערעור מהבעל מועיל הקיום דכל שהגט היה תחת יד שליח האשה שלם א"צ לעדים שיאמרו בפנינו קיבל כמ"ש הרי"ף שם ואף שלא נתברר זה להאשה שהיה הגט תח"י השליח שלה מ"מ כיון דאיכא עדים שידעו שהיה תח"י שלוחה לא איכפת לן בידיעתה כלל אך אם לא נתקיים שפיר מועיל טענת הבעל מזויף וכמ"ש הרי"ף שם ואין להאריך: ויש ללמוד ממ"ש שדעת הרי"ף והרמב"ם והטור דכל שאין ערעור אף בגט שיוצא מתח"י שליח לקבלה האשה מגורשת אף שלא נתקיים בחותמיו ואין שם ע"מ מיד הבעל ליד השליח והרמב"ן בספר הזכות כתב ג"כ וז"ל שהרי הוא רואה מפורש בגמרא ובהלכו' שכל גט היוצא מתחת ידה של אשה בע"ח נשאת לכתחלה וכשיבא הבעל ויערער מקיימת אותו בחותמיו ודיו כו' ע"ש וזה דלא כמ"ש הריב"ש ומהריב"ל בדעת הרמב"ן ודוחק לפרש דמיירי היכא שמצויין לקיימו כגון בא"י אלא משמע דאפילו בח"ל נמי סגי בלא קיום בגט היוצא מתחת יד האשה ודין השליח כדין האשה עצמה וא"כ רבו הפוסקים הסוברים בגט האשה שא"צ קיום וכדאי הם לסמוך עליהם כמ"ש מהריב"ל אך עדיין לבי מהסס אם נכון הדבר לעשות מעשה לכתחלה כיון שדעת כמה גדולי הפוסקים הסוברים דלא תנש' בלא קיום וגם שאין זה דומה לההיא דהתם כמש"ל דכאן דמי לנמצא שטר בשוק וחתומים בו עדים שהאשה פלונית נתגרשה דאיכא למיחש טפי לזיופא כמ"ש הש"ך ואף על פי שיש עליו קיום ב"ד כבר כתבתי שקשה לסמוך ע"ז שדעת רוב הפוסקים דקיום ב"ד צריך קיום וכ"כ הב"י בסי' קנ"ב בשם התשב"ץ דאשה שיש בידה מעשה ב"ד שנתגרשה צריך קיום והבאתי לעיל וגם דעת הט"ז ס"ס קמ"ב להחמיר בהך מלתא שכתב הרמ"א שם ואע"פ שהיה מקוים בב"ד דכיון דקי"ל דקיום ב"ד צריך קיום מדרבנן א"כ מה בכך דד"ת עדים החתומין על השטר כו' דהא מה"ת גם בפ"נ א"צ לומר ואפ"ה אם לא אמר בפ"נ הגט פסול א"כ מה לי קיום עידי הגט עצמו מה לי חתימת דייני הקיום כיון שגם הם צריכין קיום כו' עיין שם: ומצאתי בתשובת הר"ש בן הרשב"ץ שהרגיש בזה וז"ל ועוד יש לפרש דברי הרמב"ן והרשב"א ז"ל ביבמות שכתבו דבגט לא מקילין יותר ממה שאמרו חכמים להצריך בפ"נ לא אמרו אלא בגט עצמו דסהדי אינהו משוי ליה גיטא אבל בשאר עדות שהשליח קיבל הגט כיון שהעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה כו' ורבנן הוא דאחמור וא"א בדרך אחרת הקילו בה שהגט שאפשר שיאמר בפ"נ ואפשר לתקן הדבר לא הקילו יותר אבל בנדון כזה יש בידו לתקן יותר למה נעגן האשה והיא מותרת מן התורה כו' עכ"ל והב"י קיצר לשון התשובה זו הבאה בארוכה ומ"מ לענ"ד קשה מאוד לסמוך על סברא זו בלא ראיה מבוררת ודברי רמ"א שפסק כן להלכה צריך ליישב כמ"ש הב"ש שיש לסמוך על הסובר דקיום ב"ד א"צ קיום וכבר כתבתי שזה צ"ע לדינא ואפשר שיש לסמוך קצת בזה על מ"ש הרשב"ץ בשם הרשב"א בתשובה שיש לחלק בין ב"ד קבוע דחתימת ב"ד קבוע א"צ קיום כיון שחתימתו ניכרת וידוע לא יבא לזייף ולפ"ז י"ל דב"ד שבק"ק לונדן קביעי וקיימי ואין חתימתן צריך קיום אך הרשב"ץ כתב שאינו מתוק וערב לו זה החילוק כלל שאם חששנו לזיוף בכל ענין יש לחוש כו' והחזיק במעוז תי' הרמב"ן שמתרץ הא דפרוזבול בענין אחר וסובר דקיום ב"ד צריך קיום עיין שם: והנה מעת באו דברי הדרת כ"ת אנכי סמכוני באשישות לא אוכל לצאת ולבא ולהיות כי המלאכה מלאכת שמים משום תקנת עגונות שמתי פני לעיין בדבר וזאת תורת העולה על רוחי ולו משפט הבחירה אם ירא האדון וישפוט בעין שכלו כי במקום עגון כזה יש לעשות מעשה אף לכתחלה ולסמוך על דעת קצת פוסקים המקילין או אולי יש דרך מצוא שיתקיים חתימת הב"ד דשם מאנשי ק"ק לונדן הנוסעים ללייפסוג ושם יעידו על הקיום בפני אנשי קהלתינו והטוב בעיניו יעשה ואהיה נטפל למצות הדרת מכ"ת נ"י דברי מחו' ידידו לנצח: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה קיא איש אחד בגד באשתו כמה שנים ואח"כ נודע לה שהוא במקום רחוק משם בערך ששים פרסאות ונסעה לשם בהוצאה רבה וכאשר באתה לשם נודע לה שהוא ר"ל עתים חלים עתים שוטה וזה דרכו מכמה שנים שהוא עתים חלים זמן מה ואח"כ הדר חלים מעצמו בלי רפואות והוא בריא זמן מה ואין זמן קבוע לא לשטותו ולא לחלימתו וכבר חלשו עליו כזאת וכזאת כמה פעמים ובעת ביאת האשה היה בשטותו וישבה שם איזה שבועות אולי יבריא ולא עלה בידה והוצרכה לחזור לבית אביה רק אנשי העיר הבטיחו לה שכאשר יבריא ישתדלו לה ג"פ על ידי שליח וכך עשו שכאשר הבריא השתדלו מאתו ונתן ג"פ ליד השליח והביאו למקום האשה ובא הענין לפני כבוד מחו' ידיד נפשי המה"ג הרב אבד"ק סארקא ונסתפק בזה אם יש ליתן הגט ליד האשה כי אולי בעת הנתינה כבר חזר לשטותו והרב הנ"ל האריך בתשובתו ושדרה לקמאי לחוות דעי בזה ולהוציא הדין לאמתו: תשובה בגיטין דף ך"ח המביא גט והניחו זקן או חולה נותן לה בחזקת שהוא קיים. והנה הט"ז בי"ד סימן שצ"ז הביא כמה ראיות דהיכא שהוא מת השתא לפנינו אמרינן שכבר מת מזמן קודם אף על גב דבשאר חזקות לא אמרינן הכי כגון גבי טריפות אמרינן השתא הוא דנטרפה מ"מ שאני חזקה זו דחזקת