בית אפרים אבן העזר חלק ג קיב
Beit Ephraim Even Haezer part 3 112 · בית אפרים אבן העזר חלק ג · free full Hebrew text
Open in the reader →בין ביד האשה ובין ביד שליח שאומר שהוא שלוחו להולכה משא"כ הוא ביד זה שנתברר לנו שהוא שלוחה לקבלה מה לי ידה מה לי יד שלוחה וכמ"ש בשם הרי"ף שהקבלן ידו כיד האשה עצמה לכל מילי: ועכ"פ מבואר מדברי הרמב"ם והטור דברישא שלא ערער הבעל הגט כשר אף שלא נתקיים בחותמיו ואם כן מבואר דאף בגט היוצא מתח"י שליח לקבלה א"צ קיום היכא שלא קרא עליו ערעור וא"ל דשאני הכא שהגט ביד האשה דז"א דודאי אין מקום לחלק בין אשה לשליח אלא היכא שהאשה אומרת שקבלתו בעצמה מיד הבעל משא"כ הכא שלא בא לידה אלא מיד השליח פשיטא דלא עדיף מאם הוא עדיין ביד השליח ואם היה אומרים דגט שקיבלו שליח צריך קיום גם בזה אין מקום כלל להכשיר בלא קיום אלא ודאי שז"א ואין חילוק להרמב"ם והטור בין האשה ובין שלוחה דבכל גוונא בלא ערעור א"צ קיום בחותמיו ואם כן דברי הטור שכתב מיהו הא דבעינן שתביא ע"מ היינו שלא נתקיים כו' הדברים צריכין ביאור ומחוורתא לענ"ד שדברי הטור אמורים במקום דאיכא ערעור שכבר ביררתי שכל שהגט חתום בעדים לפנינו אך דאתי בעל ומערער שלא מסר הגט רק בינו לבינה לא משגיחינן ביה ואמרינן דמסתמא נמסר כהלכתו וכמש"ל מדברי הטור סימן קל"ג ושאר פוסקים: אך כל זה היכא שהשטר מקוים בחותמיו אבל אם אינו מקוים בחותמיו ודאי דמהימן הבעל לומר שלא מסרו לו רק בינו לבינו במגו דהוה אמר מזויף וכמו טענת לפקדון או על תנאי וכה"ג ואע"ג דהרא"ש כתב דבע"ח תלינן דמסתמא נעשה בהכשר גם בעידי מסירה דהכל יודעין שאין דבר שבערוה פחות משנים וא"א להתיר כי אם כשנמסר בפני שנים כו' מ"מ דבר פשוט הוא דבמגו מהימן ול"ה זה כמגו במקום עדים וכן מבואר ממ"ש הרמב"ן בספר הזכות סוף גיטין להקשות על סברת רבינו אפרים באם יש ע"ח אמרינן שבודאי נמסר בע"מ וז"ל ועוד אם בא וערער לומר סבור הייתי שהוא כשר ובינו לבינה מסרתי היכא לא משגחינן השתא משום חשש לשמה דסתם ספרי כו' ע"ש וכ"כ בספר המלחמות אלא שיש שם חסרון איזה תיבות ע"ש ולדעת הרא"ש צ"ל דהא עדיף דסברא היא שלא מסר בינו לבינה אך במקום דאיכא מגו פשיטא דמסתבר כסברת הרמב"ן דמהימן לומר טעיתי וסבור הייתי שהוא כשר ולכך שפיר יכול לערער בזה אם לא נתקיים בחותמיו ובזה א"ש דברי הטור שכתב במסר בינו לבינה פסול וע"ז כתב ומיהו הא דבעינן שתביא ע"מ כו' ר"ל אע"ג דפסול בלא ע"מ לא תימא דצריכה ע"מ בפנינו אם הבעל מערער שנתן בינו לבינו אלא דוקא היכא שלא נתקיים הגט דאז שפיר מועיל ערעור שלו במגו דמזויף אבל אם נתקיים הגט א"צ שתביא ע"מ בפנינו רק שיאמר השליח שקיבלו בפני שנים ר"ל ואז אפילו אם הבעל מכחיש השליח ואומר שנתנו לו בינו לבינו לא משגחינן ביה שאנו תולין שנמסר בעדים דהא ל"ל מיגו להבעל כיון שהגט מקוים וכדברי הטור בזה כן מבואר מדברי רבינו אפרים שהביא בעל המאור והרמב"ן בספר הזכות שכתב וז"ל אלא מיהו היכא דהוציא' גט ונתקיים בחותמיו סבר ר"א כיון דמעיקרא צריך ע"מ מימר אמרי דמידע ידעי להא מלתא ובע"מ מטא לידה וכ"ת א"ה אפילו ליכא ע"ח נמי כו' היינו דקאמר מרן ז"ל דאי מייתי ע"מ אתי בעל ומערער ומאי מערער דאמר איהי זייפתיה אבל בדאית בה ע"ח ומקוים בחותמיו אפילו אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה דהא עדים החתומים על השטר כו' עכ"ל (ומה דמסיים דהא עדים החתומים כו' אע"ג דבמקוים מיירי מ"מ נקט הכא למימרי דעדות גמורה היא ולא מיקרי מפי כתבם וכמ"ש הרמב"ם) הנך רואה שדברי הטור בזה הן הן דברי רבינו אפרים ז"ל דמיירי לענין אי אתי בעל ומערער דלא משגחינן ביה והיינו במקוים דוקא וא"ש טפי לפמ"ש הב"ש בס"ק י"ב דמ"ש דאם הגט יוצא מתחת יד ש"ק א"צ עדים מיירי אף כשהבעל מכחישו דמיירי שמביא ממקום למקום דאז השליח נאמן ואם כן ע"ז קאי הטור ג"כ במ"ש דאף על גב דבינו לבינו פסול וא"כ אין ראיה מיציאת הגט מתח"י השליח דעדיין יש לבעל פתחון פה לערער שמסרו לו בינו לבינו ודוקא לענין טענת פקדון השליח מהימן דהא הימניה אבל מ"מ שפיר מצי למימר שלא היו עדים בשעת מסירה שהרי אף אם ימסרנו לאשה יכול לטעון כן לזה אמר דבאמת באינו מקוים צריכה שתביא ע"מ אם הבעל מערער אבל במקוים השליח נאמן לומר שנמסר לו בפני עדים ולא משגחינן בערעור הבעל: ויותר נראה לפרש כפשוטו שהרי לכ"ע אם אין הגט מקוים אי אתי בעל ומערער דמזויף הוא צריך לקיימו בין שהוא ביד האשה או ביד שליח לקבלה אלא דבאמת אף שאין כאן עדים על קיום חתימת העדים רק שיש עדים שהבעל מסרו לידו של השליח או האשה סגי בהכי כיון דאין חשוד לקלקלו וכ"כ הטור בהדיא לקמן עשתה שליח לקבלה בעדים והגט יוצא מתח"י והבעל אומר מזויף הוא יתקיים בחותמיו או בעידי מסירה וכ"כ לקמן סי' קנ"ב בגט היוצא מתחת ידי האשה שאם ערער הבעל לומר שנתנו ע"ת או פקדון או מזויף יתקיים בחותמיו או בעידי מסירה כו' והוא הכל מדברי הרמב"ם ולפ"ז דברי הטור מבוארים דמתחלה כתב בגט יוצא מתח"י ש"ק א"צ עדים ואח"כ כתב דלפמ"ש בסי' קל"ג דבינו לבינה פסול וע"ז כתב ומיהו הא דבעינן כו' ר"ל דלא תימא דהא דזמנין מצרכינן ע"מ הוא מה"ט דשמא לא מסר לו בעדים אלא בינו לבינו או היכא דאתי ומערער שלא מסר לו בע"מ לזה אמר הטור דז"א דאף על גב דבינו לבינו פסול מ"מ הא דבעינן שתבי' ע"מ לאו מה"ט הוא דבאמת לא בעינן ע"מ רק היכא שלא נתקיים ויש הכרח לקיימו מחמת ערעור הבעל מזויף או פקדון וכדומה בזה אנו מצריכין להביא ע"מ דזהו קיומו כיון שנמסר מיד הבעל אינו חשוד לקלקלה אבל אם הגט מקוים רק שניחוש שמא מסר בינו לבינו או שהבעל מערער כן בשביל זה א"צ לע"מ כלל שאנו תולין שנמסר כראוי ועיין בחידושי הרשב"א דף ד' שכתב וז"ל אלמא אפילו ר"ח מודה דעדים החתומים כו' כלומר שאם הלכו להם ע"מ ויצאו עליו עוררין יתקיים בחותמיו וכשר דכיון שנתקיים בחותמיו ויצא מידי מזויף אמרינן ודאי כדינו הגיע לידה בע"מ כו' עיין שם: ולכאורה לשיטת הרשב"א גם בלא ערעור צריך קיום ואפשר דמיירי בגט המובא בח"ל שבלא עוררין הוא מתקיים על ידי בפ"נ וכשיש עוררין צריך קיום בחותמיו ועדיין צ"ע דלאיזה ענין נקט הרשב"א מלתיה דר"א ביש עוררין ונתקיים בחותמיו דהא עיקר מלתיה אינו רק לומר דמחמת ע"ח סמכינן אע"מ וגם בגט המתקיים על ידי בפ"נ כן הדין כמו בגט של עוררין ומתקיים בחותמיו וצ"ע ועיין בחידושי הרשב"א דף ס"ד מ"ש בהא דקבל ליה בעדים קודם שיקראנה די לו ובלבד שיקיים א"נ אף על פי שאינו מקוים אלא שאין הבעל טוען טענת מזויף אבל בטענת מזויף דלא עדיף שלוחה מינה כו' ולכאורה מתחלה כתב מקוים לסברת עצמו דלעיל שחולק על הרמב"ם וס"ל להצריך ואח"כ כתב לסברת הרמב"ם אמנם אח"כ כתב ר"א הוא כו' אבל אם היה שם עדים חתומים אפילו לר"א לא היו צריכין לעידי קבלה אלא אפילו ראוהו מקוים בידו נאמן וכדתנן אין העדים חותמין כו' אלמא אף לר"א בקיום חותמיו סגי דמסתמא כיון דלאו מזויף הוא כדין נמסר בידה בע"מ וכ"כ אח"כ לאו למימרא דכשיצא עכשיו מקוים כו' ואפשר שכ"כ הכל לשיטתו דמצריך קיום אף בלא ערעור אך דברי הטור נלענ"ד נכון כמ"ש: והנה דברי הרמב"ם שהבאתי שכתב שליח קבלה ששלח הגט לאשה בפני ב' עדים ואינה יודעת אם בעלה שלחוה ע"י שליח קבלה שלה או שלוחו של בעל ה"ז מגורשת בא בעל וערער כו' ואין הדברים מובנים דמה הפרש בדבר מי שלחו ועיין בפרישה ובט"ז ובית מאיר מ"ש בזה ולא נתבררו דבריהם אצלי וגם מפרשי הרמב"ם לא אחד בהם שיהיה מורה מקור דברי הרמב"ם מאין מוצאם והאיר ה' את עיני ומצאתי שדברי הרמב"ם מקורם נובע ממקום קדוש הוא רבו הרי"ף ז"ל בתשובותיו סימן ך"ח דשם איתא הך עובדא שהבעל טוען מזויף ותלמוד א' הורה שהגט בטל מכמה פנים כו' ועוד שהרי הגט לא נתקיים בחותמיו וכיון שאין מתברר לה ולא לעדים ממי קבלו השליח אם מיד בעלה או שלוחו של בעלה אף על פי שיצא מתח"י בטל הוא וכ"ש שהשליח מודה שלא נעקר משליחות האשה ולא נתן לו הבעל גט אלא ע"ד שהוא שליח האשה והבעל טוען בכל זה שגט מזויף הוא וחלק עליו תלמיד אחר ואמר