בית אפרים אבן העזר חלק ג קיא

דהא איכא תרי דמקיימו ליה בחותמיו כו' מבואר מזה דלולי קיום הגט לא היה סומך על העדות שבשטר כלל כיון שאינו מקוים ואף שי"ל דהרשב"א לשיטתו דסובר אף באשה עצמה צריך קיום מ"מ נראה מדבריו דאף שהיה ברחוק מקום שהאשה היתה באושקה והבעל הלך לטולטילה אעפ"כ לולי הקיום לא היה מתיר ועוד יש לעיין בזה שאף לפי דעת הפוסקים דלא בעי קיום י"ל דדוקא באשה או שליח קבלה שגיטו בידו דבזה אמרינן ד"ת עדים החתומי' כו' כיון שזה המביא לנו הגט או השטר הוא טוען בברי שנמסר לידו מיד הבעל אמרינן לא חשיד אינש לזייף משא"כ בנ"ד שהמעשה ב"ד שנתקבל הגט לא יבא בידי אדם רק ע"י הב"ד דקביע במתא וזה הו"ל כמצאו כתוב בשטר פ' גירש את אשתו וחתומים עליו עדים או ב"ד שאין להקל בדבר בלא קיום ואפילו בעדות מיתה כתבו בסי' י"ז דעת הרבה פוסקים דבעי קיום ועיין בש"ך ח"מ סי' מ"ו גבי שטר קידושין בשוק דלא מהני בלא קיום משום דמה שאינו בידי שום אדם ל"ש לא חשיד לזיופי ע"ש ומצאתי בבעל העיטור דף ל"ט שכתב על הירושלמי דמצאו כתוב בשטר מת פלוני אין משיאין את אשתו דל"ד לעדות שבכתב דההיא לאו הגדה היא ולא ידוע בעל הגדה דלא מצי למימר זה כתב ידי אבל היכא דידוע דמצינן למחקר כיון דראוי להגדה הא מקיימא לכתב ידן וכשר כו' עכ"ל ונראה שט"ס וצ"ל דלהוי מצי למימר זה כ"י ור"ל דהירושלמי מיירי באין ידוע לנו מי הוא החתום על השטר מאיזה מקום הוא בכדי שנוכל לומר שאפשר לקיים כת"י משא"כ היכא שידוע מי הוא אלא שכתוב עדותו בכתב סגי בקיום ומ"מ מבואר מדבריו שסובר ג"כ כדעת הפוסקים דאף בעדות מיתה אין להתיר בלא קיום ומכ"ש בגט דודאי קיום בעינן וכ"כ בבעה"ע דף ל"ה וז"ל ורבנן הוא דאצריך אפילו במקום דליכא ערעור כגון הנפרע שלא בפניו וזולתו דהא המביא גט ממד"ה וליכא ערעור ובעינן בפ"נ ובפ"נ במקום קיום ש"מ כדאמרינן כו' ע"ש וא"כ גם בכתב שליח לקבלה נראה להצריך קיום אע"ג דליכא ערעור ול"ל דשליח לקבלה שאני כמ"ש הר"ן כיון שהוא גומר לגרש שוב לא יבא ויערער דבאמת אף דליכא ערעור כלל נמי צריך קיום וכמו הנפרע שלא בפניו אף אם לא יבא לעולם לידי ערעור כגון שמת וכה"ג ומצאתי בפ"י ריש גיטין שהביא דברי הר"ן וכתב שזה לא יצדק אלא לשיטת התוס' שסוברים דעיקר החששא דהבעל יערער שלא כדין אבל לשיטת רש"י דחששא גמורה הוא קשה מ"ש שליח קבלה משליח הולכה וכתב הוא ז"ל הטעם כיון שנגמר הגירושין במדה"י תו ל"ח וכמו דל"ח בגיטין שניתנו במדה"י מיד הבעל ליד האשה ובאתה אח"כ לא"י דמותרת להנשא בדליכא ערעור וה"נ דכוותה עכ"ל ותמהני מ"ש ובאתה האשה אח"כ לא"י אליבא דמאן קאי דלשיטת הרמב"ם ודעימיה אף בח"ל גופא מותרת להנשא בליכא ערעור ולשיטת החולקים לא ידעתי מנ"ל דאם באת אח"כ לא"י דשריא ואם נפשך לומר לחלק דבאת לא"י מודים דשריא בלא קיום אם כן פשיטא דלא עדיף שליח קבלה מאשה עצמה דבח"ל עכ"פ קיום בעי ובק"א שם איהו גופיה שדי ביה נרגא וכתב טעמא אחרינא דעיקר החשש שמא השליח נתכווין לקלקלה וזה דוקא בשליח הולכה אבל בשליח לקבלה שעשאתו שליח ומהימן לה חזקה שליח עושה שליחתו ולא יתכוון לקלקלה כו' ע"ש ולפי"ז זה שייך דוקא בשליח לקבלה שלה אבל בכתב המובא לידה על ידי אחרים למיחש מבעי כמו בשליח הולכה דשמא מכוון לקלקלה ואין להקל בלא קיום: וכבר כתבתי דלפום טעמא קמא דהרמב"ם דאינה חשודה לקלקל עצמה בשליח קבלה ל"ש זה ולפי מה שהוסיף הפ"י נופך דגם בשליח קבלה שייך נמי דאינו חשוד לקלקל מ"מ אם גם שליח זה אינו כאן רק יד עכו"ם באמצע המוליכין ומביאין על ידי הב"ד ואנחנו לא נדע אם מיד שלוחה לקבלה היתה זאת אין טעם לדבר להקל בלא קיום וע"ש בלח"מ פ"ז מה"ג שכתב שם דעיקר הטעם הוא משום דאין אשה מקלקלת עצמה דטעם השני שכתב הרמב"ם ועוד שהעדים החתומים כמי שנחקרה כו' כמו שנעמוד הגט בחזק' כשר כשיביא אותו השליח עד שיערער הבעל כו' פשיטא דלא סגי בהך טעמא כלל דאף אי הוי כשליח מ"מ הא שליח נמי בח"ל צ"ל בפ"נ משום קיום ע"ש והדין עמו ומדברי הרמב"ם אלו מוכח דלא ס"ל כהר"ן שבאשה או ש"ק א"צ קיום לפי שגומר ומגרש דהא להדיא לאו מה"ט אתי עלה גבי אשה גופה וא"כ שפיר כתב הטור גבי שליח קבלה שצריך קיום אע"ג דבאשה גופה העתיק דברי הרמב"ם שא"צ קיום דדוקא גבי אשה שאינה חשודה לקלקל עצמה משא"כ גבי שליח שלה ולא ס"ל כסברת הפ"י בק"א אך לענ"ד י"ל בדעת הטור שכתב שאם לא נתקיים צריכה שתביא עדים שנמסר ליד השליח כראוי טעמא דידיה דאחרי שהעלה לדינא כדעת הרא"ש שהסכים להגאונים שהביא הרמב"ם דאם נמסר בינו לבינה פסול רק דהיכא שאין ידוע אם נמסר בע"מ סמכינן אעידי חתימ' ואמרינן דמסתמא נמסר מיד הבעל לידו כראוי כיון שהגט יוצא מת"י בע"ח אמרינן דמסתמא עביד כדין מסירת הגט שצריך למוסרו בעדים ולכן אפילו הבעל מערער ואומר שנתנו בינו לבינו אינו מועיל ערעורו כדמשמע מל' הרא"ש והטור שכ' רק שיאמר השליח הבעל נתן לי בפני ע"מ כו' משמע דאף שהבעל אינו אומר כן לא משגיחינן ביה וכן מבואר מדברי הטור סי' קל"ג שמא ימותו ע"מ ויבא הבעל ויערער לקלקלה לכך תקנו ע"ח וכשרואין חתם בו אמרינן שבודאי נמסר כראוי בע"מ עכ"ל וכן מבואר להדיא בדברי רבינו אפרים שהביא בעל המאור בפ' המגרש דאפילו הבעל מערער לאו כלום הוא אך זה דוקא בגט שנתקיים בחותמיו דאז אמרינן מסתמא לא היה הבעל מוציא הגט מת"י ליד השליח כיון שנתקיים או אפשר ומצוי להתקיים משא"כ בגט שאין מצוי להתקיים אע"ג דמחמת טענת מזויף גופיה ל"ח ליה בלא ערעור הבעל או מטעמיה דהרמב"ם או מטעמיה דהר"ן מ"מ שוב חיישינן שמא נתנו לשליח זה בלא ע"מ ובאמת לא נתנו לו לשם גירושין דעל גט כזה שאינו מצוי לקיימו לא קפיד עליה בעל להוציאו מתח"י דמימר אמר אי בעינא טעיננא מזויף והרי אין עדים המצוין לקיימו ולכך בעינן שיבואו עידי מסירה שמסרו לשליח בפניהם אבל באשה עצמה פשיטא שאין מוסר הגט לידה אף בגט שאינו מצוי לקיימו והלכך אף בגט שאינו מקוים נמי כשר דאמרינן מסתמא לאו זיוף הוא וממילא דמסתמא נתן לידה בהכשר כראוי לפני ע"מ כן נראה לכאורה בפי' דברי הטור ועיין בב"י סימן קל"ג וז"ל ומה שמזכירים התוספות והרא"ש עדים חתומים כו' היינו לומר שמכירים חתימת ידי העדים דאל"כ לא מחזקינן ליה שנמסר בהכשר כיון דאכתי לא נתקיי' בחותמיו וכ"כ רבינו בהדיא בסי' קמ"א גבי שליח לקבל' כו' עכ"ל מבואר מדבריו דס"ל דגם באשה עצמה דינא הכי שהרי בסימן קל"ג באשה עצמה מיירי ורוצה להעמיד זה בדברי התוספת והרא"ש גם כן אך בבד"ה סימן קמ"א חזר בו ואדרבא קשיא ליה על הטור שכ"כ גבי שליח שהרי אין הדין כן באשה עצמה לדעת הטור שהעתיק דברי הרמב"ם ולפמ"ש א"ש דיש חילוק בין אשה עצמה לשליח שלה: שוב התבוננתי בדברי הטור וראיתי שקשה לפרש דבריו דמחלק בין אשה עצמה לשליח דבשליח בעינן קיום שהרי הטור העתיק דברי הרמב"ם שכתב וז"ל שליח קבלה שקיבל גט לאשה ושלחו לה בפני עדים והגיע הגט לידה ואינה יודעת אם בעל שלחה כו' ה"ז מגורשת בא הבעל וערער שלא נתנו יתקיים בחותמיו שהרי עדים מעידים שהגט שניתן לה יצא מתחת יד שלוחה כו' וכן הועתק בב"י לעיל בלשון זה וכתב בפרישה שם דטענת הבעל שלא נתנו היינו שהשליח בעצמו מצאו ולכך יתקיים בחותמיו דאל"כ נאמן במגו דמזויף ובספרי הרמב"ם איתא וערער שלא כתבו וגרסת הטור דגרס שלא נתנו הוא יותר נכון שלפי זאת הגירסא מתפרש מ"ש שהרי עדים מעידים כו' כפשוטו עכ"ל וזה תימא לענ"ד שהרי הרמב"ם בפי"ב מה"ג והביאו הטור ססימן קנ"ב ס"ל דאין הבעל יכול לומר ממני נפל אף דאית ליה מגו דמזויף ואף דהתם באשה עצמה מיירי מ"מ כבר כתב דדין שליח קבלה כדין האשה עצמה ובין האשה עצמה ובין שליח לקבלה שלה הכל נפילה דיחיד הוא ול"ח לטענה זו אף במקום מיגו ועיין בדברי ה"ה והלח"מ שם ואין להאריך שלענ"ד עיקר כגירסא זו שלפנינו בהרמב"ם וכן העתיק בש"ע וכן צריך להגיה בטור וכן מבואר מדברי הב"ש ס"ק פ"ה שכתב שאם מערער ואומר ממני נפל כתבתי לעיל דפליגי בזה הפוסקים עכ"ל איברא שלענ"ד מ"ש הב"ש דפליגי הפוסקים בזה וכוונתו למ"ש שם לעיל בס"ק י"ד דהרא"ש סובר דחיישינן לטענת ממני נפל וז"א שהרי הב"ש שם הביא דברי הטור בסי' קנ"ב שכתב בפשיטות שאינו יכול לומר ממני נפל וכתב די"ל כשהגט ביד האשה שאני וחילוק זה נכון לחלק