בית אפרים אבן העזר חלק ג קי

אמנם גם מהריב"ל שהרשה למי שרוצה לסמוך על סברת המקילין אפשר שלא אמר רק בגוונא דהתם שכבר נעשה מעשה ב"ד בידה שנתגרשה אבל לעשות מעשה לכתחלה להקל צ"ע ואם אמנם שי"ל דכל שעת הדחק כגוונא דנ"ד כדיעבד דמי עדיין צ"ע דשמא עד כאן לא התיר הרמב"ם אלא באשה עצמה דאיכא נמי טעמא שאינה חשודה לקלקל עצמה ולכן בצירוף אידך טעמא דעדים החתומים כו' שרינן לה מה שאין כן בשליח המביא גט והיא לא ידעה דל"ש שאינה חשודה כו' והשליח לחוד לא מהני דאין דבר שבערוה פחות משנים ודוקא בשליח להולכה דהמנוהו רבנן והרמב"ם טעמא יהיב שאינה חשודה לקלקל את עצמה וזה ל"ש כי אם באומרת שנתגרשה בעצמה אבל על ידי שליח דאיהי גופא לא ידעה צ"ע אם יש לסמוך על טעם השני לחוד להתיר לפי שעדים החתומים כו' בלא ערעור שהרי לענין דיני ממונות לא קי"ל הכי דהא להוציא ממון מיתומים ולקוחות חיישינן לזיופא אע"ג דליכא ערעור וכע"ש התוס' בריש גיטין: אמנם התוס' והמרדכי שם כתבו טעם החילוק בין מביא גט בא"י לנפרע מיתומים דבגט משום עגונא אקילו רבנן והרא"ש שם כתב דבלא ערעור ל"ח לזיופא לפי שהבעל אינו חשוד לקלקלה בי"ש והיא נמי לא תזייף לקלקל עצמה עכ"ל מבואר מזה דאף שהגט הובא על ידי שליח אפילו הכי ל"ח לזיופא אמנם הר"ן ז"ל כתב החילוק דמתני' ליכא למיגמר לפי שאין האשה ממונו של בעל אלא ברשות עצמה היא להנשא ואנן לא מנעינן לה ועוד שמתוך חומר שהחמרת כו' ונאמנת כענין מה שהאמינוה לומר מת בעלי עכ"ל (ומדברי הריב"ש סי' שפ"ה מבואר שלשון זה הוא לשון הרמב"ן בחידוש' גיטין ובחידו' הרמב"ן שלפנינו לא מצאתי לשון זה) ומ"ש לפי שאין האשה ממונו של בעל כו' כבר שדא ביה נרגא הריב"ש בתשובה הנ"ל שכתב שהרי גם כאן יש חזקה דאיסורא ובספ"ק דב"מ משמע דחמיר איסורא מממונא כו' ועוד תינח לאשה עצמה שטוענת בברי שלא נמחה בידה אבל הבא לימלך אשה זו אסורה או מותרת והיא אצלינו בחזקת איסור וגם היא א"י בהיתרא איך נוציאנה מחזקת' ונתיר לו לישאנה עכ"ל והנה לפמ"ש אח"כ שהאשה טוענת בברי היה אפשר ליישב מ"ש דכאן איכא חזקה דאיסורא דלגבי חזקה דאיסורא מהני ברי כמ"ש בפ"י בסוגיא דשנים אומרי' מת משא"כ בחזקה דממונא דקי"ל דלא אמרי' ברי עדיף היכא דהשמא טוב דלא הו"ל למידע ולכך שפיר טענינן ליתומים ולקוחות מזויף אלא שיש לתמוה על מ"ש דהאשה טוענת ברי דהא באמת לאו בהכי מיירי שהרי השליח מביא גט ואין האשה יודעת כלל וגם מה שהקשה דמה מועיל טענת ברי של האשה כיון שהאיש הבא לישא אותה א"י היא קו' גדולה כמבואר בסוגי' דכתובו' דשניהם דוקא צריכין לומר ברי לי דאל"כ הבא עליה בחטאת קאי וה"ה כאן ושפיר הכריע הריב"ש שטעם השני שכתב שמתוך חומר היא עיקר ואם כן מוכח מזה דגם היכא שהגט על ידי שליח והאשה אינה יודעת שייכא הך סברא דמתוך חומר כו' והיינו דאמרינן דמסתמא אשה דייקא ומינסבא וכההיא דמת בעלי אך כ"ז בא"י שיש מצוים לקיימו אבל בח"ל שאין מצוים לקיימו דעת הריב"ש דלהרמב"ן צריך קיום אף באשה עצמה וכ"ש בשליח דל'"ש טעם הראשון של הרמב""ם שאין חשודה לקלקל עצמה וכן נראה דעת הטור אע"פ שהביא דעת הרמב"ם והרמ"ה באשה המביאה גיטה מ"מ כתב ברסי' קמ"א הא דבעינן ב' עדים שנמסר בפניהם מיירי כשאין מכירין חתימת העדים החתומים על הגט כו' ובב"ה שם תמה על הטור שהרי הטור גופי' בסי' קמ"ב סתם כהרמב"ם דלא בעי קיום והב"ח שם כתב דכשאין מכירין חתימת העדים החתומים בו אפילו היה ביד האשה לא הוי גט בלא עדי מסירה וכמ"ש הרשב"א ולפי"ז הא דקאמר הרמב"ם דכשהגט שלם ביד השליח א"צ עדים על הקבלה היינו דוקא כשמכירין חתימת העדים החתומים בו כו' עכ"ל ותמהני דלהרמב"ם א"צ הכרת חתימת העדים כלל והרשב"א באמת חולק על הרמב"ם וסובר דגם ביד האשה אין מועיל בלא קיום משא"כ להרמב"ם יש להאמין גם בזה לשליש מטעם מגו שהיה יכול למוסרו לאשה ועכ"פ דברי הטור צ"ע ולפי מ"ש י"ל דהטור ס"ל דדווקא באשה גופה דשייך לומר שאינה מקלקלת עצמה אז סגי בלא קיום משא"כ בגט שע"י שליח קבלה שהאשה עצמה אינה יודעת כלל אין מקום להקל בלא קיום דהא מה"ט הצריכו חז"ל דמביא גט בח"ל שיאמר בפ"נ כיון שאין עדים מצוין לקיימו אע"ג דליכא ערעור ולא ס"ל סברת הר"ן דמחלק בין שליח הולכה לשליח קבלה דשליח קבלה כיון שהוא גומר לגרש תו לא אתי ומערער אלא אדרבא בשליח לקבלה אין מועיל בפ"נ אלא או שיהא הגט מקוים יוצא מתחת ידו או שיביא עידי קבלה: והנה הרמ"א סי' קמ"א סעיף י"ג כתב מיהו אם הגט מקוים בחותמיו מתח"י א"צ שתביא עדי מסירה בפנינו רק שאומרת שקיבלה בפני שנים כראוי וה"ה בשליח קבלה מן הבעל עכ"ל והוא ע"פ דברי הטור מבואר מזה דפוסק כן לדינא דגט מקוים בעינן אפילו בשליח קבלה ודלא כהר"ן ועיין בב"ש ס"ק ס"ז שכתב וכאן משמע דשליח המביא גט מותרת לישא אפילו אין מכירין החתימות אפילו מאן דמחמיר לקמן בסימן קמ"ב כשהיא עצמה מביאה גט שאינו מקוים מ"מ כשהשליח מביא מודה דמותרת לישא עכ"ל מבואר מזה דס"ל דשליח עדיף מאשה עצמה וצ"ל דהיינו משום דאין אדם חוטא כו' ובאמת ז"א דמאן דמצריך קיום אף אם הגט יוצא מת"י שליח לקבלה מצריך קיום ואדרבא אשה עצמה עדיף שאינה חשודה לקלקל עצמה וכמ"ש אלא עיקר החילוק הוא דבסי' קמ"א גבי שליח המביא גט בא"י מיירי ואז מותרת אפילו אין מכירין החתימות כיון דבאמת עדים מצוין לקיימו והשתא ליכא ערעור ל"ח לזיופא משום עגון אקילו או מתוך חומר אבל בסי' קמ"ב דמיירי בח"ל שאין מצוין לקיימו בזה ס"ל להראב"ד דאף באשה עצמה שגיטה בידה לא מהני בלא קיום אע"ג דשייך לומר שאין חשודה כו' ומכ"ש אם הוא ביד שליח וזה מבואר מדברי הריב"ש דלעיל סי' שפ"ה וזה ברור: שוב מצאתי בספר בית מאיר שכתב ג"כ בישוב דברי הטור דס"ל לחלק בין אשה עצמה דל"ח לפי שאינה מקלקלת עצמה משא"כ בש"ק וע"כ לדעתו בזה גרע ש"ק שאינו נאמן עם אמירת בפ"נ כו' ע"ש ולענ"ד הטעם דבשליח להולכה הקילו חז"ל משום תקנת עגונות כיון שהבעל במדה"י ואינו רוצה לחזור אליה ואם לא נתיר ע"י נאמנות השליח ונסמוך על אמירתו בפ"נ מעגנא ויתבא משא"כ בשליח לקבלה שהגירושין מדעתה ומרצונה והיא התחילה לעשות שליח לקבלה אע"ג דלפעמים גם בזה יש חשש עיגון לא פליג רבנן וצריך עידי קבלה או עידי קיום הגט ועיין בבית מאיר רסי' קמ"ב מה שהקשה שם על הד"מ שכתב דמכל הפוסקים משמע דשליח לקבלה א"צ לומר בפ"נ שהרי דעת הטור או שיתקיים הגט או שתביא עידי מסירה ע"ש ולענ"ד י"ל דכוונת הד"מ דעכ"פ כ"ע מודו שאצ"ל בפ"נ אע"ג דל"ה מחד טעמא דלפי דעת הר"ן אצ"ל לפי שגמר לגרש ולפי דעת הטור ג"כ אצ"ל בפ"נ דממ"נ אם תקיים הגט א"צ לומר בפ"נ כדאי' רסי' קמ"ב ואם לא נתקיים א"כ צריך להביא עידי קבלה אע"פ שהגט יוצא מת"י וכיון שיש כאן עידי קבלה שקיבלו מן הבעל שוב אצ"ל בפ"נ דהבעל אינו חשוד לקלקלה וכמבואר בש"ע סי' קמ"ב סעיף י"ב ע"ש אך דל' הד"מ משמע דכל הפוסקי' דמשמע מדבריהם ששליח קבלה אצ"ל בפ"נ כולהו מטעמא דהר' אתו עלה וזה באמת צ"ע לפי משמעות דברי הטור דלעיל: ואחרי הודיע כל זאת צ"ע לדינא בנ"ד כיון שדעת הראב"ד וכן משמע דעת הרמב"ן והרשב"א ורבינו ירוחם והריב"ש כולם כאחד עונים ואומרים דאף באשה שגיטה יוצא מתחת ידה לא תנשא בלא קיום וקצת משמע מהש"ע שנוטה להחמיר כדעתם ז"ל וכמ"ש הריב"ש שלא שמענו מי שנהג קולא זו וכיון שזה באשה עצמה כ"ש בשלוחה לקבלה שאין להתיר בלא קיום שי"ל שגם הרמב"ם מודה בזה וכן משמע להדיא מדברי הטור וא"כ אף ע"י מעשה ב"ד אין להקל וכמ"ש מתשו' מהריב"ל ואע"פ שמהריב"ל סיים בה שמי שירצה יוכל לסמוך להקל כבר כתבתי שצ"ע אם יאמר הרב כן לעשות מעשה לכתחלה וגם כי מהריב"ל מיירי באשה עצמה וע"י שליח אפשר דגרע טפי כמש"ל וכן מבואר מדברי הרשב"א בתשו' סי' אלף רכ"ח הביאה הב"י שכתב באשה שליח קבלה והגיע לידה ע"י אחר שהעיד שבפ"נ והגיע ליד שליח קבלה והביא שטר חתום בעדים שבא ליד ש"ק והוא מסרו להגיע לידו ואין אנו מכירין עידי השטר אבל הגט נתקיים בפנינו תשובה מסתברא שהגט כשר כו' לקיום לא ניחוש