בית אפרים אבן העזר חלק ג קט

זו בירושלמי דשביעית ואף שלפנינו ליתא שם בירושלמי אפשר שהיה כן בגרסתם או שהם מכנים התוספתא בשם הירושלמי והדבר מבואר בתשובת תשב"ץ שם אחר שהביא דברי הירושלמי בר"ה וסנהדרין כתב וכבר הוקשה להם לרבותינו בעלי התוס' ז"ל על הירושלמי מירושלמי אחר דבמסכת שביעית פרק בתרא תניא אין מעשה ב"ד צריך קיום אני אומר אפילו יהיה פירוש זה הירושלמי בפשיטות ויהיה חולק על הירושלמי האחר יש לנו לדחותן מהכרע דגמרא דידן כו' אבל הקושיא זאת כבר תירצה הרמב"ן וכתב שהירושלמי הוא כך ר"י אומר פרוזבול המקושר כו' עכ"ל וכל' הזה כתב ג"כ בח"ג סימן ט"ז וסי' כ"ב הרי להדיא כמ"ש: ועכ"פ לדינא צ"ע כיון שמבואר מדעת כל הפוסקים דאף קיום ב"ד צריך קיום ומדברי הרי"ף והרמב"ם אין הכרע כלל לומר שיסברו שא"צ קיום אם כן קשה להקל בזה אף במקום עגון שאין לנו עמוד לסמוך עליו כלל: שוב מצאתי בספר בני שמואל סימן מ"ו כתב גם כן על דברי הר"ש בן הרשב"ץ שהביא הכ"מ בהל' עדות שאין ראיה מדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל וגם הוא תמה על הרשב"א דלעיל שכתב בשם הירושלמי להיפך ע"ש ואם אמרנו לסמוך על מה שנראה מתשובת התשב"ץ שמצדד להיתר משום דבעדות אשה הקילו שאפילו נשתתקו הב"ד ורמזו שהגט מקוים כשר ואע"ג דקי"ל מפיהם ולא מפי כתבם כו' לפי ענ"ד הדברים תמוהים וגם מה דמייתי ממ"ש הרמב"ן והרשב"א בהא דמצאו כתוב איש פלוני מת כו' הוא תמוה וע"ש בהגהת בנו הר"ש ז"ל שתמה עליו גם כן וכתב וי"ל כיון שע"פ דרכו של הרי"ף אין הירושלמי חולק עם גמרותינו וסובר שמעשה ב"ד אין צריך קיום כדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק כיון דקיום דרבנן הוא כו' ע"ש וזה כדבריו דלעיל בתשו' וז"א כמ"ש ועיין ברשב"ש בסימן רס"ו ששם האריך קצת לפקפק בדברי אביו במה דמייתי מדברי הרשב"א בהא דמצאו כתוב איש פלוני מת כו' ע"ש וגם מהרשב"ץ גופיה נראה אף ע"פ שסמך בזה במקום עגון היינו אחרי שכבר נעשה מעשה להתיר האשה ולא היה אפשר בע"א כלל וכמ"ש בסימן כ"ב דאע"ג דרבנן אצריך לשליח הגט לומר בפ"נ שאני התם שיש תקנה בדבר כיון שהשליח מביאו יעמוד עליו אבל בשטר שליחות הנשלח אל השליח יש לסמוך על העדים החתומים על השטר כו' אבל לעשות מעשה בדבר לכתחילה גם הרשב"ץ מודה שהרי בח"א סימן קע"ג כתב וז"ל כי האשה שיש בידה מעשה ב"ד לא תוכל להנשא עד שיוכרו חתימת ידי הב"ד כו' והאריך להכריע בדבר דקיום ב"ד צריך קיום: אמנם פקחתי עיני וראיתי בספר התרומה שכתב וז"ל ואע"פ שכתבתי שאין צריך הכרת חתימות ב"ד שניתן הגט בפניהם ליד שליח לקבלה כ"ז שלא יבא הבעל ויערער טוב להחתים אנשים טובים וחתומים ידועים שתהא חתימתם ניכרת יותר לרבים כי היכא דאי אתי בעל ומערער יהא נקל לקיים חתימתם וגם אם הבעל יודע לכתוב עוד טוב שיכתוב תחת חתימתן כך אני פלוני החתום כו' ע"ש והנה מ"ש ואע"פ שכתבתי כו' חפשתי ולא מצאתי שם ונראה שיש איזה איסור לשון וגם חילוף יש שם ע"ש וגם במרדכי סוף הלכות גיטין כתב בשם מכתב הר"י הזקן כדברי סה"ת ונלענ"ד שזה מקור דברי הר"ף כדרכו וכמבואר למעיין ולכן לא ביאר בדבריו בענין העדות שמוסרין ליד השליח שצריך שיהיו אנשים ידועים ודוקא לענין העדים החתומים על כתב השליחות הוצרך שיהיו אנשים ידועים כו' ע"ש בדברי הטור בשמו וכן מבואר ממ"ש הר"ף בהגהת סמ"ק וכ"כ הב"י בשם הא"ח בשם הגהת הר"ף שרבינו כתב כו' וטוב שיהיו אנשים ידועים כי הם יעידו בכת"י על נתינת הגט כו' והיינו כדברי סה"ת שלכתחלה יש לעשות כן והיינו היכא דאפשר אבל מ"מ ליכא עיכובא בשביל זה והיינו דכל זמן דליכא ערעור א"צ קיום כלל וזהו דלא כפי' הפרישה שפירש מ"ש הר"ף שאין אדם יכול לצאת ידי חובת נקי כו' הוא חלוק לשני בבות ובבא ראשונה היא שצריך שיהיו הדיינים שבמקום הנתינה ידועים בכל העולם וז"א דבשביל זה אין להחמיר כיון דליכא קפידא בדבר כ"א לרווחא דמילתא לבד ולפ"ז בנ"ד אין כאן בית מיחוש דמצד הדיינים שבמקום הנתינה אין להקפיד היכא דלא אפשר ומצד הדיינים שבמקום האשה שהיא עושה את זה לשליח שלה גם כן אין לחוש אף שלא יתברר להם השליחות בשעת נתינה כיון שכאן במקום האשה מתברר השליחו' היטב וכמש"ל: וכן מצאתי בשו"ת התשב"ץ ח"ג סימן כ"ב בסופו שכתב וז"ל וכ"ש בנדון שלפניכם שהאשה הניתרת לינשא היא במקום שנעשה השליחות והוי קודם שתנשא מילתא דעל"ג שם אם שטר שליחות מזוייף הוא טפי מפלוני מת דלא הוי מלתא דעל"ג אלא אם יבא חי ואף אם הלה קיבל בלא שטר שלחות והעידו עדים שהיא מינתה אותו שליח היא מגורשת עכ"ל. וכבר כתבתי לעיל שצ"ע לפע"ד דילמא החמיר הר"ף מחמת זה בענין שליחות לקבלה שהרי יש תקנה שיפרשו בכתב עדותן שיכתבו בו שנמסר הגט לשליח פלוני שלא יתירו האשה עד שתברר בעדים שנעשה פלוני זה שליח לקבלה ואפשר שחשש שמא זה לא נעשה שליח כלל ויקח גוף הגט וישלח ליד האשה ותנשא בו בלא כתב התרה ובאמת הבעל לא נתרצה רק באופן שיהיה זה שליח לקבלה דוקא אלא שגם בזה יש תקנה שיחזרו הב"ד ויקחו הגט מיד השליח ויקרעו אותו רק יתנו לו כתוב כנ"ל ואז אין מיחוש בדבר וצ"ע ועכ"פ בנ"ד שמבורר לפנינו שהיא עושה שליח את רבי מאיר שבלונדן לקבל הגט אז אם הב"ד דשם יצוו למסור הגט לידו בתורת שליחות לקבלה ויכתבו לכאן שקיבל הגט כמשפטו וחוקתו אע"פ שלא נוכל לקיים חתימת ב"ד אין בכך כלום ושפיר היא מותרת לינשא כיון שאין כאן ערעור הבעל: אלא שעדיין אני חוכך בדבר זה שלענ"ד הסה"ת אזיל בזה בשיטת הרמב"ם פ"ז ופי"ב מהלכות גירושין שסובר דאשה שגיטה יוצא מתחת ידה מתירין אותה להנשא אע"פ שאין מכירין החתימות והביאו הטור בסי' קמ"ב וכתב שכ"כ הרמ"ה והב"י כתב שכן דעת הר"ן גם כן אבל חולק ע"ז וסובר אע"פ שלא קרא עליו ערעור יתקיים בחותמיו וכ"ד הרשב"א וכ"כ הריב"ש סי' שפ"ה שמעולם לא שמענו מי שנהג קולא זו למעשה להתיר אשה שהיתה בחזקת א"א בגט שבידה בלא קיום במקום שאין מצוין לקיימו ולא ראיתי לרמב"ן שיחלק בין אשה לשליח כי מ"ש בחידושיו גבי מתני' דהמביא גט בא"י דאשה א"צ קיום בלא ערעור בא"י היא אבל בח"ל דאין עדים מצויין לקיימו דקתני מתני' בשליח אם יש עליו עדים יתקיים בחותמיו דמשמע אף בלא ערעור באשה נמי חיישינן וצריכה קיום קודם שתנשא כו' ונדון זה אין עדים מצוין לקיימו ואל תשיבנו ממה שאמרו השתא איהו לא מערער אנן ניקום ונערער דהתם בשנשאת הוא דאנן לא ניקום ונערער להוציאה מתחת בעלה אבל לחוש לא אמרו כו' עכ"ל וכן נראה גם כן מדברי רבינו ירוחם נתיב ו' ע"ש ומדברי הריב"ש מבואר דדוקא בשנשאת אבל בשלא נשאת אף בשעת הדחק אין להתיר ופשוט לענ"ד דלא עדיף יד שליח לקבלה מיד האשה עצמה ולא עדיף כתב התרה מב"ד מגט חתום בעדים ולהנך פוסקים דמצרכי קיום בכל גווני צריך ובש"ע סי' קמ"ב הביא ב' הדעות ולא הכריע וקצת משמע שנוטה להחמיר מדנקיט בלישניה ל' הריב"ש שלא שמענו מי שנהג קולא כזו וא"כ אין ראיה מסה"ת ומרדכי כלל שדבר ברור הוא שהם תופסין בזה כשיטת הרמב"ם ודעימיה ואנן מספקא לן להחמיר: שוב מצאתי בשו"ת מהר"י בן לב ח"ב סי' א' שכתב באשה שהוחזקה א"א ויש בידה מעשה ב"ד איך נתגרשה מבעלה ואין עדים מצויין לקיים חתימת הדיינים וכתב דאיכא פלוגתא דרבוותא שהרמב"ם מתיר וה"ה הביא ראיות לדבריו והראב"ד והרשב"א והרמב"ן ביבמות ורבינו ירוחם מחמירין וכיון דרוב הפוסקי' הסכימו להראב"ד לא שבקינן הראב"ד ועבדינן כהרמב"ם ואשה הבאה וגיטה בידה צריך קיום וה"ה נמי באשה הבאה ומעשה ב"ד בידה צריך קיום דלא עדיף מעשה ב"ד מהגט ואע"ג דאיכא דס"ל דחתימת הדיינים לא צריך קיום כבר דחו זאת הסברא כו' ומאי דכתב בהגהת מרדכי וז"ל וה"ה אם שלחו ב"ד חתימתן שבאותו מקום שניתן שם הגט שבפניהם נתגרשה שמותרת לינשא אפילו אין מכירין החתימה כיון דליכא מערער עכ"ל אע"ג שכתב דבריו בסתמא ודאי דאזיל כפי שיטת הרמב"ם אבל לפי מה דמסקינן דסברת הראב"ד עיקר אית לן למימר דה"ה באשה הבאה ומעשה ב"ד בידה שאין מתירין להנשא עד שתקיים מעשה ב"ד בחותמיו ומי שירצה להקל יוכל לסמוך על סברת המקילים כי ראוים הם מקילין אלו לסמוך עליהם אף שלא בשעת הדחק עכ"ל מהריב"ל: