בית אפרים אבן העזר חלק ג קד

דר"ח וכיון שכתב יום הוא"ו ממילא שנפרש שבזמנו נכתב וחשב אחד מרחשוון יום א' דר"ח א"כ הרי מוקדם ופסול וצ"ע ועכ"פ חזינן דאף בשטרות פסול כה"ג ומכ"ש בגט ועיין בססי' קכ"ו באותיות יתירים והענין נשתנה כגון לבריאת עלמא שי"א פסול ויש מכשירין בשעת הדחק אע"ג דודאי הוא טעות דמוכח מיניה וביה וכמ"ש מהרא"י לענין דילוג לבריאות עולם דהוי טעות דמוכח מיניה וביה וע"כ לומר דהפוסל ס"ל דאין לחלק רק היכא שיש לתלות בדילוג אבל מה שהוא כתוב לפנינו אין לתלות בשיבוש הכתיבה וכן מוכח ממ"ש הש"ך סי' מ"ג על דברי מהרא"י שהביא ממרדכי דע"ז בלא כתב ארבע כו' דאלפיים בב' יודי"ן ה"ל למימר כו' דאם היה כתוב בב' יודי"ן לא היה אפשר לפרשו בענין אחר כלל כי אין לתלות בשום דילוג או טעות שהרי כתוב להדיא אלפיים בב' יודי"ן ובע"כ היה מוקדם כו' ואם איתא דתלינן בטעות בכתיבה מאי אולמיה דאלפיים ומי לא אפשר דאיתרמי וכתב חד יו"ד בטעות וממילא שנוכל לפרשו אלפים יותר משנים וטפי מסתבר שלא יהיה מוקדם אלא ע"כ דבטעות הכתיבה לא תלינן כלל וכן נראה לכאורה דהא עובדא דמייתי בב"ב דף קכ"ז דהוה כתוב תלאו בפרדיסא כפתיה ואודי משמע דאל"ה הי' מזכה הפרדס ללוקח ולא הוה חייש לט"ס דהוה צריך לכתוב בפרדיסא וטעה וכתב ופרדיסא אף שהמוכר היה טוען בו שלא מכר לו רק שליש הפרדס וכפי הלשון הכתוב תלתא ופרדיסא הל' דוחק ואמנם רשב"א תיקן הלשון דכתב דמיירי שכתב לו בגנתא דאית ליה כו' ועיקר חסר מן הספר ולולי דברי הרשב"ם הייתי אומר דלפום הך זיופא דעביד הלוקח היה מפרש דמ"ש תלתא היינו דקלים כדאמר בב"ק דף ס' לדידי חזי לי ותלתא אתאלתא בקינא הוו קיימו וע"ש בתוס' שהביאו מב"ק דף צ"ב חזו תאלין ביני גופני ולפי מה שזייף היה מפרשו שמכר לו דקלים ופדדס ואף שחסר א' אחר התי"ו אין בזה דקדוק כ"כ באל"ף השמוש ומ"מ אי לאו דכפתיה ואודי לא היה תולה בט"ס שכתב וא"ו במקום ב' אף שהמוכר עומד וצווח או שטענינן ליורש ולוקח כמבואר סי' מ"ב) וטפי מתיישב אם נאמר שצ"ל בית במקום הוא"ו ואף אם נאמר דמ"מ בשביל שהלשון דחוק והמוכר צווח לא היה יכול לפסול השטר בטענת שהיה ט"ס מ"מ אף בלא אמתלא דחזי דרווח עלמא להאי וא"ו ה"ל לכפותו שיודה או עכ"פ לקרות העדים שמא יאמרו טעינו בט"ס אלא ודאי שהעדים לא היו נאמנים אף אם היו אומרים טעינו שאין זה דרך סופרים ועדים לטעות ולשבש הכתב שנראה הטעות ונגלה לעין רק שיש לתלות בטעות שנות המלך או עיבורא דירחא דחושבנא בעלמא הוא אבל לא בשיבוש הכתב הכתוב וכמש"ל ראיה ברורה מהרשב"א גבי שהיה ט"ס שהיה לו לכתוב נ"ח וכתב נ"ז ואמתלא טובא שהיה רגיל כן מאלול וכתב כן גם בתשרי וגם היה חתום גברא רבא כו' ואפילו הכי פסל השטר ומכ"ש בגט שחזקה שמדקדקין בו הרבה והבא לדון בו קשה מאד לתלות בט"ס ועיין בר"ן פ"ק דכתובות גבי מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקדושין שהעיטור כתב שעיקר הנוסחא בקידושין בבי"ת אלא שהדייקנין קראו בבית רפה לפי שאותיות הוא מרפות בג"ד כפ"ת טעו הסופרים וכתבו בוא"ו עכ"ל הרי שהוצרך ליתן אמתלא לטעות זה לפי שהבית רפה טעו לכתוב בוא"ו אבל להיפך לכתוב בי"ת במקום וא"ו אין שום אמתלא והכי קי"ל לענין שמות האיש והאשה אף במקום שיש לכתוב בי"ת רפה יש לכתוב בוא"ו כמ"ש בשמות נשים אות א' גבי שם אור ויליידו וגבי שם ברונ' שיותר טוב לכתוב וורונא ע"ש בשם הט"ז שיש לכתוב פייווש מחשש שיקרא הבי"ת בדג"ש ועיין בב"ש סימן קכ"ט בסוף הכללים וא"כ פשיטא בזה שהיה צריך לדקדק הרבה לכתוב בוא"ו ולא ב' ואין לתלות בטעות כה"ג: והנה בסס"י קכ"ו בענין לבריאת עלמא שנכתב עלמה בה"א הביא רמ"א שיש פוסלין דעלמה הוא לשון נערה ויש מכשירין בשעת הדחק ומה שנרשם שהרד"ך פוסל והבנימין זאב מכשיר היא ט"ס ונהפוך הוא שהב"ז רצה לפסול ולבסוף הסכימו להכשיר בשעת הדחק שהבעל הלך למדה"י עיין בג"פ ומבואר בתשו' מהרד"ך שטעם הפוסל לפי שאפשר לפרשו ע"ד הרה העלמה והרד"ך האריך הרבה בזה לפי שאין דרך לכתוב דברים זרים בגיטין וסוף דבריו הכשיר מטעם דהוה שינוי בדבר שא"צ לכתבו דהא אם לא כתב לב"ע כשר הרי דאף בדקדוק קל כזה בין ה"א לאלף וניכר לכל שט"ס הוא הה"א וצ"ל אלף וגם כמו שכתוב לפנינו מתפרש שכוונתו לב"ע אלא שיש ג"כ לפרשו בדרך זר ורחוק ראה כמה כרכורים כרכרו להכשירו בשעת הדחק גדול כמבואר שם שהבעל הלך למרחקים ולא שכיחי ארחי ופרחי להביא לנו גט אחר ולא עלה על לבם להכשירו בפשיטות מחמת הט"ס שנתחלף לו בין אל"ף לה"א ומכ"ש כאן דאף אם לא היה צריך לכותבו השינוי פוסל בו וכמ"ש הב"ש סימן קכ"ו ס"ק כ' על תשו' מהר"מ מינץ דלא דמי לשינה מקום הלידה דכאן מחמת השינוי נעשה מוקדם ומכ"ש בזה שהרי דעת הריב"ש אם דילג העשירי' פסול ופסקו רמ"א וגם הר"ן מודה בזה דדוקא התם דאיכא הוכחה שהכל יודעין שבעלה היה בחיים כו' הא לא"ה פשיטא דדילוג העשירית מוקדם גמור הוא וא"כ שינוי בדבר שצריך לכתבו הוא וגם חשש מוקדם ופסול: והנה בסוף ס' גבורת אנשים נדפס תשו' מהגאון מהר"מ כ"ץ אביו של הש"ך בענין מלת בשנת שהיה תחת הנו"ן נקודה שחורה וכשמעיינן בו היטב נראה כמו ג' דכתב משיטה ותינוק דלא חכים ביה כולם קורין אותו נון (ע"ש בדף למד ד"ה ועוד אחת הוא כו' ונדפס שלא במקומו שהרי הוא הענין אשר התשובה שלפני זה סובב עליו והך ועוד אחת הוא שייכא לסוף תשו' הנדפסת שם מהגאון מוה' יושע בסי' ב' ע"ש) והנה הגאון מו' יושע הכשיר בנדון ההוא והגאון מהר"מ כתב לפסול וסיים לבסוף שאם גדולי הדור יסכימו להכשיר בשעת הדחק יבטל דעתו מפני דעתם וכן הגאון מו' זנוויל ז"ל פסל את הגט כמבואר בשו"ת פ"י סי' י"ח ע"ש וע"ש באורך טעמם ומשם תלמוד ק"ו בן בנו של ק"ו לנ"ד דשם כמה טעמים מספיקים כאשר האריך הגאון מהר"י ז"ל ופשוט בעיני שבנ"ד גם מהר"י ז"ל היה מחמיר שאותן טעמי היתר שכתב שם רובם וכמעט כולם לא שייכים בנ"ד וקצרתי רק את זה חזיתי בדברי מהר"מ כ"ץ שם שכתב להוכיח דהנוסח הוא כך וכך ימים לירח פ' שאם לא יכתוב ימים הא כיון דכתוב בגט בזה הלשון ברביעי בשבת בשלשה לירח פ' הא איכא למימר שלשה שבתות בט"ז לחודש שהוא יום רביעי שבשבת שלישית ושוב חזר בו שיתחיל לחודש כו' ע"ש דף ל"א ע"ב ולפי דבריו בנ"ד ג"כ יש לפרש ברביעי בשבת בשלשה היינו בשלשה שבתות והוא בט"ז לחודש שהוא יום רביעי שבשבת שלישית ושוב חזר בו שיתחיל הגט מעשרים או להיפך שהתחיל ברביעי בשבת ושוב חזר וכתב בשלשה היינו בשלשה היינו בשלשה שבועות ליום ר"ח הראשון שהוא בעשרים ליום ר"ח השני ועכ"פ מוקדם הוא ופסול וע"ש שכתב די"ל דקאי אשלשה לשמיטה: וגם בנ"ד י"ל דבשלשה היינו בשלשה שעות ואף שהדוחה יוכל לפצות פה מימינו לא ראינו לחוש לזה שנפרש על השעות דלאו בירושלים יתבינן דכתבינן שעות לא תחייכו עלה דגברא רבה אמר מלתא כדנא הוא אא"ז הגאון מהר"י מרגליות בס"ג שלו אשר בידי כת"י וז"ל אין להקשות למה אין כותבין ביום רביעי בשבת כו' משום דברביעי אין לטעות אבל בשלשה לירח תאמר דאיירי בג' שבועות לחודש וא"ל דרביעי בשבת איירי בשעה רביעית דשעה ד' לא איקרי רביעי אלא רביעית כדאמרינן רביעית מאכל כל אדם כו' וגם בתשו' ב"ח חדשות סי' פ"ז כתב הגאון מהר"פ לענין טעות בהרשאה שכתב בכ"ג לירח ולא כתב תיבת יום דליכא למטעי דע"כ פירושו ימים כו' וגם אין לתלות בשעות לומר שהוא כ"ג שעות לירח טבת דא"כ הו"ל לכתוב בלשון נקבה בעשרים ושלש לירח דשעות לשון נקבה כמו שמצינו חילוק זה לאחרונים שכתבו הטעם למה לא כותבין ימים כו' ע"ש הרי דלולי משום דהו"ל למנקט שלש לשון נקבה היה מקום לפסול הרשאה זו כיון שיש לפרש בכ"ג שעות לירח ואע"ג דחשש רחוק הוא שהרי אמרינן במגלה דף ה' דאין מחשבין שעות לחדשים וא"כ בנ"ד שאם נפרש על השעות אתי לשון הגט מכוון כתקונו ברביעי בשבת בשלשה ופירושו בשלשה שעות ליום זה בעשרים לירח כו' ועיין לקמן שמבואר מדברי הגאון ז"ל דאף כה"ג דנידון דידיה יש להחמיר בגט ומכ"ש בנ"ד שאדרבה הבי"ת של בעשרים מורה שהוא מופרד מתיבת בשלשה והך בשלשה קאי אשלפניו וקאי על היום וכדאמרינן לימים אתה מחשב שעות כו' ואע"ג דנהגינן שלא לכתוב שעות זמנין דמיקרי וכתב וכמבואר מדברי הגאון מהר"פ