בית אפרים אבן העזר חלק ג קג

מעולם עוד נראה לי דמאי דכתב הוכחה דמוקדם והוא משום דכתיב ביה חתנו כו' אין הוכחה דלמא ארס בשנה השביעית כו' ועוד שכבר כתבתי דאין מכשירין את המוקדם אע"פ שהקדמתו ניכרת כו' עכ"ל בסימן ח' וגם כתב שם דאף בשט"ח המוקדמין דמגבינן בהו מדינא ומזמן השני לאו למימרא שיהא השטר כשר וראוי לקיימו דהא פסולין קתני אלא משום דניתן לכתוב מזמן הב' ואין מקיימין אותו ונקרע כו' וכ"כ שם בסי' ט' דאפילו לגבות מבנ"ח לא משהינן ליה בידיה דמלוה דלמא לא דכירי ליה אינשי ואתי למטרף לקוחות שלא כדין אלא דכי מפיק ליה מגבינן וקרעינן ליה ואי לא מטא זימניה אפשר דב"ד קורעין השטר וכותבין לו שטר אחר כו' עכ' והנה במ"ש לחלק בין הך דזמנו בשבת לר"י במאוחר דשאני בין מוקדם לדידן אינו מבואר וכבר הארכתי לעיל מה שנלענ"ד ומ"מ מבואר מדבריו להדיא דשטר שיש בו חשש מוקדם אף שמוכח זה מתוך השטר עצמו אין זה מציל מלפסול השטר ודלא כחילוק הסמ"ע ומ"מ אין הדינים דסעיף ה' וסעיף ט' סותרים זא"ז דהתם יש לתלות הטעות בעיבורא דירחא וכמבואר שם משא"כ בזה שאין במה לתלות הטעות וכמ"ש הרשב"א שם ואם כן השטר שלפנינו פסול לגמרי שלא היו אנוסין כו' גם מה שהבאת ראיה מדרב עיליש דגברא רבא כו' אין נ"ל ראיה לתלות בטעות מה שהוא מפורש שאינו האמת ואי אפשר לאוקמי כמו שכתוב בשטר כו' וכ"כ בסימן ט' ולענין הנדון שלפנינו דליכא חד מהנך אנפי דכשרותא דסהדי דכתיבנא (ר"ל דלעיל מפורש דגבי מבנ"ח כגון ההוא דכותבין שטר ללוה כו' או שאומרים אנוסים מ"נ ואין כ"י יוצא ממ"א כו') השטר פסול ואין עושין ע"פ עדותן של אלו כלום כו' אבל אם העדים כשרים מחמת אחת מן הטעמים שכתבתי יכולין הם לחזור ולכתוב שטר אחר כו' ואע"פ שטעו בתחלה לא בטלה שליחותם כו' ע"ש ולכן בההיא דסעיף ה' ס"ל דאין העדים פסולין והשטר כשר ואפשר דבאמת ס"ל להמחבר דאינו כשר רק לגבות מבנ"ח ואם נאמר דהמחבר ס"ל כהרא"ש דאפילו בגט כשר כה"ג כדמשמע מדבריו באה"ע מ"מ שפיר פסק בסעיף ט' ההיא דרשב"א אפילו תימא דהך הוכחה שאז לא היה חתנו הוכחה גמורה היא כמו הוכחה מתוך השטר עצמו משום דאיכא למימר שאינו הוכחה גמורה דשמא בשנת נ"ז אירס כו' כמ"ש הרשב"א שם ועכ"פ מבואר מהרשב"א דלא מהני הוכחה למוקדם אף הוכחה מתוך השטר עצמו וכל שהשטר כמו שהוא לפנינו הוא מוקדם וא"א לאוקמי כמו שכתוב בשטר ומבואר גם כן מתוך דבריו דאין לתלות שהסופר כתב בשיבוש אף שהרב ר"ש שם כתב אמתלא גדולה שטעה בזה מפני שכל שאר שטרות שהיה כותב מזמן אלול כתוב חמשים ושבע ובחודש תשרי כמו כן כתב חמשים ושבע וגם היה חתום בשטר גדול הדור מורינו הרב ר' יוסף נודע בחסידות ויושב בחדרי תורה ובכל זאת לא תלה בט"ס שכתב בשיבוש ואף כשתלה בט"ס כגון שאין כת"י יוצא ממ"א מ"מ פסול השטר הלז וא"כ הדבר פשוט ומבואר דלהרשב"א הגט הזה פסול גמור הוא: שוב ראיתי בשו"ת מהר"א בן חיים ח"א סימן קיו"ד הובא ג"כ בשו"ת מהר"א ששון סי' ל"ו (אלא שנשמט שם בדפוס חת"י מהראנ"ח ז"ל) בענין שטר שכתוב שכ"ז והיה צ"ל שמ"ז והובא תשו' הרא"ש והר"א שבמרדכי והרגיש שיש לחלק בין טעות ענין לטעות כתיבה שבמקום שהיה לו לכתוב שמ"ז טעה וכתב שכ"ז וזה לא שמענו מההיא דהרא"ש והמרדכי שאפילו כשהסתפק לומר שטעה בימי שבוע כתב בין ג' וד' לא טעו אינשי ולא הסתפק שמא טעה בכתיבה וכתב ד' במקום ג' (ות"ל עמדתי על ראיה זו לעיל והוא הוכחה ברורה לענ"ד) כו' מ"מ יש לנו ללמוד דתלינן בטעות וה"נ מהרא"י למד מהרא"ש לענין דילוג ואע"פ שאין נדון שלנו דומה לדילוג מ"מ טעות הוא ע"ש הנה הרגיש בחילוק זה ודחה אותו בדברים בעלמא ולענ"ד מדברי הרא"ש מבואר שהחילוק הוא חילוק גמור שהרי אם נתלה בטעות הכתיבה כמו כן נוכל לתלות ימי השבוע כמו בטעות ימי החודש וע"ש שאחר שכרכר כמה כרכורים כתב דר"ת והריב"ש ודאי פליגי על הרא"ש אלא שאני אומר דנ"ד עדיף טפי דלאו מכח סתירה לבד אתינן עלה ע"ש באריכות וגם הביא דברי הרשב"א בההיא דשנת נ"ז אלא שדחה מפני שנאמר מכת"י הרשב"א דאיתא שם והא דקרו ליה חתנו מפני שהיה ארוס ולפ"ז אין כתיבת חתני הוכחה ברורה כו' ואלו היה לפניו גוף התשו' היה רואה ששפתי הרשב"א ברור מללו דאף הוכחה גמורה מיניה וביה אין מועיל וע"ש במהר"א ששון שהעתיק קצת דברי הרשב"א שהעתיקם בגליון הטור שלו ואף שיש לי כמה עיונים בדברי מהראנ"ח ומהרא"ש אמרתי לקצר אחרי שכבר הרחבתי הדבור בדברי הראשונים ז"ל אשר מהם די באר שרוב מנין ורוב בנין לפסול הגט ואף הרא"ש ז"ל המצדד צדדים בנדון שלו לתלות הטעות בעיבורו של חודש גם הוא מודה בנ"ד כיון שלפי פשוטו של מקרא הגט נכתב בג' או בכ' ובין כך ובין כך מוקדם הוא ופסול שאין לתלות בטעות הכתיבה כמו שהוכחתי מדברי הרא"ש גופיה ואם נתלה בטעות הכתיבה אפשר שנתלה בטעות שהיה צריך לכתוב בה' בשבת בג' או דשפיר כתב ברביעי רק שטעה בעיבורא דירחא כמ"ש הרא"ש ועדיף טפי די"ל שמנה ליום ראשון כדעת כמה פוסקים והך דעשרים תנאי הוא כמ"ש חכמי ריגנשבורג שהביא הראב"ן או חזרה כמ"ש באו"ת או כמש"ל בשם הב"ח שהיה עומד בה' ורצה להקדים וכמש"ל וא"צ לכפול הדברים וה"נ בנדון הרא"ש היה גם כן מעליותא שהיה הגט על ידי שליח והב"ש סי' קכ"ז ס"ק ו' כתב דלתירוץ בתרא דהרא"ש יש מקום לומר דגם מוקדם גמור כשר ע"י שליח ואם כן צ"ל דלכך הוצרך הרא"ש לבקש צדדים בגט זה משום דלתירוץ קמא דידיה במוקדם שנכתב בפסול שאני דלא מהני אף ע"י שליח או משום דגם לתירוץ בתרא י"ל כן ע"ש בב"ש ולהרשב"א באמת גם מוקדם כשר ע"י שליח ואפ"ה מבואר מדברי הרא"ש שלולי מה שצידד להתיר היה מחמיר אף במקום עיגון ומבואר למעיין בעובדא דהרא"ש שכתב וז"ל עניה א' ישבה עגונה יותר מי"ז שנה כי בעלה הרחיק נדוד ושכר' שליח לבקשו ומצאו בארץ רחוקה והביא לה גט שיש בו גמגום כו' תרתי בלבי אולי אוכל למצוא היתר לעגונה זו ואומר אני שאין לפסלו כו' מבואר למעיין דבשביל שהיה עיגון גדול כזה חפש צדדין להתיר וא"כ בנ"ד שהבעל נתן גט בעצמו ואין כאן מקום עיגון שהבעל לפנינו ואפשר לכתוב גט אחר אף שהב"ש כתב כמה פעמים לדמות אם כבר ניתן הגט למקום עיגון נראה שאין לדמות הענינים ובמקום שאפשר להשיג גט אחר אין לדמות לנידון הרא"ש אשר היה עיגון גדול ממש ולא חשש עיגון ומה דמדמינן ניתן הגט לעיגון היינו לחשש עיגון בעלמא ובפסקי מהרא"י בנידון שדילג מבואר שם בסי' י"א שכבר ניתן הגט ויצא שם גרושה על האשה ושוב אח"כ בסי' י"ט ס"ק כ"א מבואר שהאשה נשאת וכמה גדולים דעתם שתצא מזה ומזה (וכן מבואר בתשו' מהר"מ מינץ סי' ט' שהאשה נשאת ומ"ש שם ומדברי המרדכי פ"ק דב"מ אני תמה דהא שם כתב דכל טעות בזמן כשר משום דעדיו בחתומים זכין לו ופשיטא דלא קי"ל כוותיה והדברים תמוהים דאפילו מ"ד הכי בשטרות מ"מ בגט דחוב הוא לו לא אמרינן הכי ומכ"ש דלא קי"ל הכי אף בשטרות וצ"ע מ"ש מהראנ"ח דהשואל שבתשו' מהרא"י הוא מהר"מ מינץ ליתא אלא הוא מהר"ם מהר"א כמבואר שם סי' י"ט וכן מבואר למעיין בתשו' מהר"מ שגם הוא נשאל מגדולים אחרים על נדון זה) ואף דמהרא"י שם מחלק בין הא דהרא"ש משום דמוכח מתוכו מ"מ הרי סיים בסוף דבא"ז דסנהדרין מייתי דר"ת וב' גאונים עמו פסלו שטר שנכתב כ"ד והיה כ"ב כההיא דתשו' אשר"י כו' משמע שדעתו באמת נוטה להחמיר בכל גווני ומתחלה בא לומר שגם הרא"ש אפשר דמודה בהא ועיין בלבוש שפקפק בחילוק מהרא"י ועיין במהר"י מינץ: ובאמת מדברי המרדכי פרק מי שהיה נשוי שהביא מהר"מ מינץ יש ראיה ברורה לפסול שכתב דר"י מווינא פוסל שטר שכתב זמנו באחד במרחשון ביום ו' והיה ר"ח ביום ו' ז' ודברי המרדכי אילו הם ג"כ בהג"א מבואר דאפילו בשטר כה"ג פסול אע"פ שכתוב להדיא ביום ו' וליכא למיטעי במידי ובאמת שצ"ע דמה ריעותא נפיק מזה כיון דבאמת יום ו' היה א' דר"ח מאי אמרת שיטעו לומר שזמנו מיום ב' שהוא עיקר ר"ח מה בכך הוי מאוחר וכשר ואף אם ת"ל דמיירי בשטרי מכירה שהמאוחר פסול מ"מ הא א"א למטעי כיון דיום ב' דר"ח שנאמר דעליו קאי הך באחד במרחשון הוא בשבת וא"כ ממילא נדון אותו במאוחר ומכ"ש אחרי שמבואר בשטר שנכתב ביום וא"ו ואפשר שטעמו שחשש דכיון שכתוב בו באחד בחשוון הא קמן שהלוה רצה שיאחר השטר עד הזמן ההוא שהוא יום ב'