בית אפרים אבן העזר חלק ג קה

ז"ל וכן הגאון מוה' מאיר כ"ץ חשש היכא דלא כתב בשנת דלמא אשמיטה קאי אע"ג דלא נהגינן כלל לכתוב שמיטה. ובתשובה כת"י שבידי מהגאון מהר"י ז"ל שדחה דבריו בזה דהא הרא"ש כתב דברביעי אין לו פירוש אחר וגם מדלוג לב"ע ויש לדחות ראייתו וקצרתי ובנ"ד נראה דכ"ע מודים דאין להכשיר כלל: ומצאתי בס"ג כת"י הגאון מו' אברהם שרענצליס אשר כתב לאא"ז הגאון מו' שלמה סג"ל חריף זצלה"ה האבד"ק לבוב וז"ל ושש אנכי על אמרותיו כו' על אותו הגט הניתן פה כו' והנה מי יבא אחרי המלך מלכי רבנן אשר כבר הורה ומורה עלה על ראשו להחמיר לכתחלה לכתוב גט אחר אף שכבר ניתן לשליח להולכה כו' וזה החלי מה שמכת"ר פתח וענה לפסול הגט מטעם הוא"ו העומד מן הצד ושמנים אשר יצא חוץ לשיטה שלא כדת ומהר"א ז"ל מפלפל בענין יוצא חוץ לשיטה בטופס או בתורף ובפי' לשון הרשב"ץ וסוף התשובה חסירה ועכ"פ מבואר שדעתו של אא"ז הגאון ז"ל שהוא נפסל ביוצא חוץ לשיטה שבאמת אין חשש קלקול כלל ויש לישא ק"ו בכתב תמורת וא"ו בי"ת שמחריבין ממנו ויש לפסלו וגם בשו"ת ב"ח החדשות תשו' מהגאון מהר"פ ז"ל האב"ד דק"ק קראקא שהבאתי לעיל בדבר הרשאת הגט דכתוב בו בשלשה ועשרים לירח ודילג תיבת יום וכתב דאין חשש לפוסלו דליכא כאן למיטעי כו' ונמצא שבהרשאה זו מוכח מיניה וביה שהוא ט"ס ועוד דבשטרות הלך אחר התחתון ובהרשאה זו הלא חזר וכתב למטה כו' וכיון שאף בגט לא היה בו פסול גמור כ"ש בהרשאה כו' ע"ש סי' פ"ז מבואר דבגט חשש פסול יש בו וכן בשו"ת דבר שמואל סימן שע"א על גט שכתוב בו ברביעי בשבת בי"ח יום לירח אדר וכפי הקביעות ר"ח אדר ו' ז' ד' בשבת י"ט אדר ועם כ"ז לענין ממון רוב הפוסקים מכשירין וגם בגט הכשיר הרא"ש ויש פוסלין הלא הם ר"ת והריב"ש כו' ע"ש: סיומא דפסקא נראה דלא מבעיא כגוונא דנ"ד כיון דעכ"פ אפשר להשתדל גט אחר חלילה להקל בזה כאשר בררתי בס"ד שכל הגדולים ראשונים ואחרונים מחמירים בזה וכמעט אין אחד בהם שנוכל לומר שהוא מיקל בבירור בנדון זה ומכ"ש במקום שאין עיגון כאשר כתבתי לעיל שאף הרא"ש לא היקל אלא במקום עיגון מאד שהיתה עגונה יותר מי"ז שנה ועכשיו הלך למרחקים באופן שא"א גדול להמציא גט אחר כלל ופשיטא שאין לסמוך בזה לומר דגם הכתוב לפנינו בשלשה בעשרים פירושו כן שלא נמצא כן בשום מקום כ"א בוא"ו העטוף ואף אם היינו מוציאין כן בשום מקום אין לסמוך ע"ז לפר' כן בגט שדקדקו חז"ל הרבה כענין למהך ואגרת ושארי לשונות שיהיה מובנים באר היטב ולא בלישנא דמשתמע לתרי אפי ואם נאמר שזמנו של שבוע מוכיח עליו שע"כ הבי"ת יפה נדרשת כמו וא"ו כבר כתבתי דלהריב"ש אין להוכיח מזמן השבוע כל עיקר כמו כן יש לדרו' גם בפנים אחרים כמ"ש והמקבל שכר על הדרישה לא יקבל שכר על הפרישה ואין לך הכרח גדול מאגרת שבוקין שרחוק מאד לפר' דלא קאי על גט רק איגרת פירושו כן ואע"פ כן חששו לזה וכן כל כיוצא בזה וכבר כתבתי דהש"ך כתב דאף כשהלשונות מקורבין אין מקיימין אותם מדוחק אלא דנין בהם דין חזרה והסכים עמו באו"ת ואמנם אף אם היה מקום עגון גדול כההיא דהרא"ש אין בידי להתירה בבירור ולא הייתי נמנה עם המתירין במקום חומר א"א כיון דאפשר וקרוב הדבר שהרא"ש אוסר בנ"ד כאשר בררתי בעזה"י ובגיטין דף כ"ז לענין שכיחי שיירות ולא הוחזקו פסק הרי"ף להחמיר בגט ולהקל בעדות מיתה וכתב הרז"ה והרא"ש שם טעמא משום דבמיתה אם ניחוש צריכה שתתעגן כל ימים משא"כ בגט לא מהדרינן כיון דאפשר בגט אחר ומשמע דאף אי עביד עובדא ויהיב הגט לא מהני וא"כ פשיטא בנ"ד שאין ללמוד משטרות אף לדברי המכשיר כה"ג בשטר אף בלא טעמא דחומר א"א דהא אפי' במקום שמקילין במיתה מחמירינן בגט כיון דאפשר בגט אחר וק"ו בן בנו של ק"ו היכא שבהשתדלות קצת יש להשיג גט אחר: ואין לומר בזה דכיון שיצא שם מגורשת האשה שלא נודע הטעות בו ביום יש בזה משום לעז ב"ד שאין הדברים אמורים אלא לענין אם כתב איר בחד יוד דאין כאן פסול ממש וכמ"ש הב"ש וכ"כ בנ"ש דף ע"ט דדוקא בטעות כה"ג דאיר בחד יו"ד דליכא נפקותא כולי האי אבל בטעות אחר לא חיישינן לזילותא דבי דינא ואפילו אחר כמה ימים נותנין גט אחר כו' והוא פשוט לענ"ד דמוטב לכסוף בעלמא הדין כו' בפרט באיסור כזה שיבא לידי איסור א"א וירבה ממזרים בישראל אף ספיקו כודאי איסור וצריך ליזהר משמצא דשמצא וכדאמרינן אתקין שמואל בגיטא כו' מיומא דנן ולעלם לאפוקי מדר"י דאמר זמנו של שטר כו' ופירש"י דאף על גב דהלכה כר"י מ"מ בעינן למיפק נפשיה אליב' דכ"ע משום חומר א"א עכ"ל ועד"ז פירש הגאון מוה' יושיע ז"ל מה שאמרו כל מי שאינו יודע בטיב גיטין כו' ולא אמר הלכו' גיטין אלא זה אפילו שחיטה כל טבח שא"י ה"ל שחיטה כו' ולמד מזה למהדר עובדא שנעשה עפ"י גדול הדור וצוה ליתן גט אחר והבאתי דבריו בתשובה א' ומהרא"י שם סימן י"א כתב לגברא רבא מוה' משה בדבר הגט שסדרת במעמד חבירך כו' וכתבת כמה ראיות להתיר לכל הפחות אחרי שכבר ניתן הגט ויצא שם גרושה על האשה כו' ואהו' אל תכבד לבך ואל תחוש אם תהיה לשנינה בפה המון עם כי כל אשר בו מעט דעת ותבונה לא יחשוב לך לשום פחיתות דלאו מלתא דתליא בטעות הדעת אלא שנזדקר שום שטן לפניכם שסתם עיניכם גם עיני ההוא אדם חשוב שסידר נתינת הגט וקרא אותו פעם כו' שהרי אפילו אם היינו מתירין לך מ"מ לא תוכל להמלט מרננה דעלמא שלא דקדקתם כראוי העתקתי דבריו כי נעשו ושם בסי' ך"א לענין אם נשאת אם תצא מזה ומזה כתב דאיכא כמה דקדוקים להקל כמ"ש מהר"מ ואם דחיתי אותו היינו להחמיר ולתת גט אבל להחמיר כולי האי דנימא תצא לא ברירא לן דחייתו כל כך עכ"ל הרי מבואר דאף שלא היה הדבר חמור כ"כ בעיניו מ"מ החמיר לתת גט אף ע"פ שכבר ניתן ויצא שם מגורשת ועיין במהר"מ מינץ שדעתו שאם צריך לתת גט אחר תצא מזה ומזה כו' ולכן בנדון זה דאיירינן בי' הגט פסול והאשה אסורה לעלמא עד יפטרנה בעלה בגט כשר ויש להשתדל שיתן לה גט ובעובדא דהמרדכי שהיה דלי"ת דכדת קטנה וכפה ר"ת ליתן גט אחר ושלום על דייני ישראל דברי זעירא מן חברייא: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה קח שאלה איש אחד בא לב"ד לכתוב גט לשלוח לאשתו ושאל אותו המסדר על שם האשה והשיב צזיא ושאלו המסדר כמה פעמים צזא או צזיא והשיב לו צזיא ולפי הברת הבעל לא היתה מורגשת היו"ד אחר הצדי' ומתיז הזיין אחר הצדי' בשב"א נח ולכן סידר בגט צזא בלא יו"ד אחר הצדי' וכאשר הגיע הגט למקום האיש פסלו הב"ד את הגט וכתבו שהיא פסול גמור וזיל קרי בי רב הוא עכ"ל ונשאלתי לחוות דעי בזה: תשובה הנה בב"י סימן קך"ח הביא בשם תשובת הר"ש בן הרשב"ץ אם כתב שם עירו ועירה בבלבול כגון שבמקו' תונס כתב תנס פסול ולכאורה יש ללמוד מזה דכל שכ' חסר במקום שצריך להיות מלא אף שאינו חסר רק אות המורה על הנקודה יש לפוסלו וגם מהריב"ל בתשובה ח"ג סימן ט' כתב בשם פאלומה שנכתב בלא אלף אחר הפ"א כ' שאין ספק שבין הספרדים צריך לזהר לכתוב הג' אותיות שהם יו"ד וא"ו אל"ף שהם אמות לכל האותיות והם במקום הנקודות לפי שבלשון הלועז אנו מדקדקין בזה כו' אך מ"מ מסיק שם שאין להחמיר בדיעבד אם נתן וא"א להנתן מחדש כו' ושוב אחר שכתבתי ראיתי תשובה אחת לר"ש בן הרשב"ץ כו' וחשבתי דרך נכון והיא בחסרון וא"ו היא חסרון דהכל קפדי ביה אבל חסרון האל"ף שהיא במקום תנועות הפתח איכא דקפדי ואיכא דלא קפדי וזימנין הסופרים משמיטין כו' עכ"ל מהריב"ל ולפ"ז י"ל דאף דהב"ש בשם הלבוש גבי הילל או דבורה כתב דאם חסר כשר וכ"כ הב"ש בשמות אנשים גבי שם גרשון שכ' חסר י"ל דהיינו דווקא בשמות הקודש דאף שאות הניקוד חסר קורין השם במבטא כאלו היה מלא כיון שידוע ששמות אילו הם על שמות שנכתבו בתורה וקורין אותם כתיקנן אף בלא אות הניקוד וגם בהך דהילל ודבורה יש סוברים שיש לכתחלה לכתוב חסר משא"כ בשמות לעז כיון שאין