בית אפרים אבן העזר חלק ג קב

פסול ולפי מ"ש א"צ לזה דבשטרות כה"ג כשר כיון דאמתת הענין הוא וסגי בהכי כיון שע"כ טעות היה משא"כ בגט שפיר כתב דעת החולקים על הרא"ש דאף שהטעות מוכח לא מהני וכמ"ש כן נלענ"ד בכוונת רמ"א: ואמנם מ"ש בדעת המכשירין שטעמם דמ"מ הוי שטר כמו שטר מוקדם בטעות דגבי מבנ"ח לכאורה צ"ע אחרי שזכינו לשיחתו של רבינו הראב"ן דמבואר שם באורך דמעשה כי הוה בשטר מתנה שנתן אחד לבתו על חוב שיש לו אצל פלוני ואם כן גם שם אם נאמר שהשטר בטל ואין כאן רק אמת הדברים בע"פ במה קנתה החוב דהא בדברים לא קנתה אך באמת בלא"ה שם היה חוב בע"פ וצריך קנין אגב קרקע וכן מצאתי שם בטופס השטר שהועתק שם כתוב ונתתי לבתי פ' ארבע אמות קרקע בחצרי במתנה ואגבן נתתי לה כל החוב כו' ואם כן אין הקנין בשטר רק דרך הודאה שהקנה לה החוב אג"ק ובכה"ג שהקנין חוץ לשטר רק מאמת הדבר שפיר מהני השטר שהוקדם ע"י טעות: אך צ"ע שהראב"ן ססי' ע"ט כתב וז"ל והא דנהגו לכתוב ונתתי לו ד"א קרקע בחצירי כו' ומ"ש היכא מצו עדים למחתם הא לא חזו בנתינת הקרקע ואף לא יהיב קרקע קדמיהון כל דמקני אדעתא דרבנן מקני לכתוב ולחתום ככל דתקינו רבנן וכיון דתקינו רבנן ונתתי לו ד"א קרקע כמ"ד הריני נותן בפניכם דמי הלכך לא מחזי כשיקרא עכ"ל ואם כן משמע דאם כתוב בהאי לישנא גם קנין ד"א קרקע הוא ע"י שטר זה ולפני עדים אלו ואינו לשון הודאה ועיין בח"מ סי' רמ"ה ואם כן עדיפא ה"ל להראב"ן למיפרך לפי שיטתו שעיקר הקנין ע"י שטר זה אפילו תימא שהוא מוקדם מ"מ השטר פסול מדין שטר ואמתת הדבר לא מהני כיון שע"י שטר זה נגמר הקנין והוי כמו גט שבו נגמרו הגירושין ולא מהני הקדמה בטעות ולכאורה צ"ל דס"ל דאי משום האי טעמא י"ל שהשטר בעצמו כשר שהרי מוכח מיניה וביה כסברת הרא"ש אלא דלפי"ז קשה מ"ש באו"ת מה לו למרדכי להכניס עצמו בטעות איך ומה באיזה אופן טעו כיון דליכא חשש שיגבה מזמן ראשון דהא מוכח מתוך השטר הטעות ואיך יגבה מהלקוחות כו' ומכ"ש דקשה על הראב"ן דמצווח עלה בי מדרשא דכה"ג שהוא גלוי לכל אין זה טעות כי אם שקר וזיוף ולמה נפסול בשביל זה דמה"ת נאמר שרצו לשקר ולהקדים כיון שכתבו בעצמם שוברו בצידו ומה להם לשקר בזה ואף לא פעלו עולה שיהיה ניכר לעין כל שהזמן העיקרי הוא בכ"ד שהוא הרביעי בשבת ועכ"פ נאמר שהממע"ה ולמה נפסול העדים והשטר וע"כ כמ"ש האו"ת דס"ל כהריב"ש דחיישינן שמא במשך הזמן ישכח הקביעות ומ"מ אין כאן גבייה שלא כדין כיון דתלינן שהוא מאוחר אין כאן גבי' שלא כדין והראב"ן ס"ל דלא תלינן בטעות ואיחור רק בשקר וזיוף ואם כן ממילא יש לחוש דבמשך הזמן יהיה גבייה שלא כדין אך כבר כתבתי דאין לתלות במאוחר במתנה וגם כי אם נתלה במאוחר גם כן שייך חשש גבייה שלא כדין וכמש"ל ולכן צ"ל כמ"ש דכיון שהוא מוקדם בטעות אע"פ שנפסל מתורת שטר מאמינין מ"ש בו ואע"ג דהתם הקנין ע"י השטר אפשר לומר שהיה כתוב בשטר דרך הודאה ואפשר דגם הראב"ן שכתב כמ"ד הריני נותן בפניכם דמי ר"ל כמ"ד אני מודה בפניכם שנתתי וכדעת רוב הפוסקים דס"ל דנתתי הוא לשון הודאה ואמרינן שהקנה באופן המועיל כמבואר בח"מ סי' סמ"ך סעיף וא"ו וע"ש בש"ך ס"ק כ"ט: אך ממ"ש ראב"ן בסוף דבריו דלא הוציא השטר מתנה מתחת ידו בתת לבתו כו' וכל זמן שלא הגיע לידה לא נכתב במתנתו ואם איתא שהקנין של המתנה בדרך הודאה אם כן אף שלא הגיע שטר זה לידה מהני כיון שהודה שנתן באופן המועיל וי"ל וקצרתי לפי שלענ"ד מל' הראב"ן נראה שסובר דאע"ג דלא מצי למיתי לידו פסידא מחמת השטר כיון שמוכח מתוכו מ"מ פסול הוא משום שלא כיוונו העדים עדותן וחתמו בשטר שא"א לתלות בטעות כיון שהוא גלוי רק שקר הוא וכדמייתי שם אמר ר' אבא הכל מודים שאם הזקקנו לעדותן של עדים ונמצאת מזוייפת שהוא פסול ואין לך זיוף גדול מזה שהם אומרים (ר"ל דאי הוו סהדי קמן מצו אמרו כך ע"ש) שמנו ב' ימים של ר"ה כו' ע"ש ומבואר דסבירא ליה דכל כה"ג אע"פ שאין יכול לבוא מזיוף ושקר זה קלקול וטעות פסול ודלא כמ"ש הרא"ש דהא דאמר ר"א מודה ר"א במזויף מתוכו היינו דוקא כשיכול לבוא לידי קלקול וטעות ע"ש ולכן מה שכתב המרדכי בשם ר"ת והתה"ד כתב בשם הא"ז כי ר"ת ושני גאונים עמו פסלו וא"ל דמה"ט הוא דסבירא ליה דאע"ג דטעות מוכח מתוכו פסול או דסבירא ליה כמ"ש והיא שיטת הריב"ש דיש לחוש שבמשך זמן ישכחו הקביעות ואף שמ"מ ע"י טעות העדים הוא ולא נפסלו מ"מ השטר אין לו דין שטר ובמתנה זו שהקנין נגמר ע"י השטר הקנין בטל כמו בגט וכמ"ש ואיך שיהיה בנ"ד רבים המה הפוסלים בכה"ג ואף המכשירין בשטר כבר ביררתי שהם מודים בגט וכסברת הר"ן שפתים יושק ונראה שאף הריב"ש מודה בזה ומה שדעתו בסי' שפ"ב לפסול השטר החליצה שכתב בו ק"ד היינו משום דמשמע ליה דלא תלינן בט"ס ודלוג העדים וכדמייתי מההיא דשטר שזמנו כתוב בשבת כו' ובסי' רס"ד נראה דלא ברירה ליה כולי האי ואין ולאו ורפי' בידיה שכתב שם וז"ל ונראה מבואר שהוא מוקדם שהרי לפי הזמן כו' ואף אם נאמר דט"ס הי' שהיה לו לכתוב קמ"ז וחסר מלת ארבעים עדיין שטר זה פסול לגבות בו ממשעבדי אלא שאין העדים פסולין וגובין בו מבנ"ח ונראה שתשובה זו כתב אחרי שראה דברי הר"ן רבו שהשיב לחכם א' בענין החליצה שתולין בטעות העדים אלא דמחלק בין גט לחליצה וא"כ בשטר הלואה שפיר יש לתלות בט"ס כמו בחליצה ולכן יפה תמה האו"ת על הד"מ וסמ"ע שהביאו דברי הריב"ש סי' שפ"ב דאין נאמנים שטעו שהרי רבו הר"ן הכשירו (ומ"ש שם שהשיב לריב"ש אינו כן ותשו' הר"ן היה לחכם אחר ששאל מהר"ן על נידון זה כמבואר בריב"ש סי' שפ"ה ע"ש שכתב שהר"ן התנצל על התירה בסתם אל השואל ולא הצריך בדיקה כו': ובאמת גם הריב"ש עצמו סי' רס"ד נראה שלא החליט שיש לפסול העדים ואפשר שיש לתלות דטעו וכמ"ש ומ"מ לענין גט שוה דעת הר"ן רבו לדעתו דאף אם הוא ט"ס דמוכח מ"מ יש לפסול בגט משום מוקדם כיון שהגט הוא העושה מעשה המתיר ומשמע מדברי הר"ן שדעתו מסכמת לדברי החכם השואל דכה"ג מוכחא מלתא טובא דשכחת הסופר היה כו' ומשמע דלא ס"ל חילוק הרא"ש בין הוכחה מן הגט עצמו ובין הוכחה מבחוץ וכמבואר מהריב"ש סי' שפ"ב שכתב ראיה משטר שזמנו בשבת דמשמע אם לתלות במאוחר שכתוב בו שלא אחרוהו שטר פסול ועדיו פסולין ואמאי נימא שנכתב קודם אלא שטעו ושכחו וחסרו כו' אלמא דאף בכה"ג שמוכח מתוכו שלא נכתב ביום זה לא תלינן בטעות ודלוג וה"ה לשיטת הר"ן דס"ל דשפיר תלינן בט"ס ודלוג מכל מקום מוכח מהאי ראיה דמ"מ השטר פסול לענין משעבדי אע"פ שהעדים כשרים ומהני לענין בנ"ח וא"כ לענין גט פסול לגמרי: והנה בש"ע סי' מ"ג סעיף ט' כתב שטר מתנה שהיה לו לכתוב בשנת נ"ח כו' אין כ"ז מציל מלפסול השטר וכתב הסמ"ע ול"ד למ"ש בסעיף ה' דאם כתוב בד' בשבת כו' דשאני התם שהטעות ניכר מתוכו כו' ע"ש וזה החילוק שכתב בתה"ד לחלק בין היכא דאיכא הוכחה מיניה וביה להוכחה מבחוץ אבל באמת בימי הסמ"ע עדיין לא נתגלה האור תשובת הרשב"א ח"ג רק מה שהעתיק הב"י בקיצור התשובה של הרשב"א ואנחנו שזכינו שנתגלה לנו אור בהיר תשו' הרשב"א ח"ג ושם התשובה של הרשב"א באורך ושם נראה בעליל דלא ס"ל לחלק בהכי גם נתתי שמחה בלבי כי מצאתי ראיתי שם בתשובת הרב ר' שמעון בר' יצחק שהוא היה השואל ובעל מעשה שכתב ראיה זו שכתבתי למעלה מהא דשטר שזמנו כתוב בשבת דמכשיר ר"י אע"פ שר"י פוסל מאוחר ואפ"ה קאמר בזה הכשרתי כיון שניכר מתוך השטר ומזה ראיה דהיכא דניכר מתוך השטר דמוקדם הוא דכשר דכך לר"י מאוחר כמו מוקדם לדידן כו' ושמחתי שכוונתי לדעתו ואמנם אני כתבתי לדחות ראיה זו כדי ליישב דברי הריב"ש באורך: ואמנם הרשב"א ז"ל השיב לו וז"ל ומאי דכתב מר דהיכא דמוכחא מלתא מתוך השטר דמוקדם הוא כשר והבאתה ראיה משטר שזמנו כתוב בשבת כו' דאלמא כל היכא דמוכח מיניה וביה בין מאוחר בין מוקדם כשר חס ליה למר למימר הכין ובהדיא אמר ר' פדת הכל מודים שאם הזקקנו כו' ששטר מאוחר הוא ותו ליכא למיחש אפילו לר"י כו' אבל במוקדם ממש לא נאמרו הדברים