בית אפרים אבן העזר חלק ג קא

ונמצא מכוונת כו' והתם מיירי שלא נכתב בפירוש בשבת או ביו"ד בתשרי רק ע"פ קביעות השנים כן הוא כמבואר שם ברשב"ם ותוס' ולפ"ז אכתי ניחוש לה שמא במשך הזמן ישכחו הקביעות ולא ירגישו שהוא מאוחר ופסול לר' יוסי אם לא כתב איחרנוהו ולכאורה מוכח מזה דכיון שמוכח האיחור מתוך השטר עצמו ע"י הקביעות כשר ול"ח שמא ישכחו הקביעות וקשה על הריב"ש לפי מה שפי' באו"ת דטעמ' דהריב"ש משום שמא ישכחו הקביעות אבל באמת ז"א דהתם מבואר הטעם דלר"י בכל שטר מאוחר דפסול משום דסבירא ליה כותבין שובר ונפיק מיניה חורבא דזמנין דאמר אירכס שטרא כו' ע"ש וזה דוקא בשטר מאוחר דעלמא משא"כ בשטר שזמנו בשבת לא נפיק מיניה חורבא כלל שהרי הלוה יטעון שהוא מאוחר ויוכל לברר טענתו מתוך השטר שזמנו בשבת בכה"ג הב"ד רמי אנפשייהו ומדכרי שע"פ הקביעות הזמן בשבת ואין כאן חורבא כלל וא"ל דאכתי ניחוש ללקוחות דז"א דהא מלקוחות אינו יכול לטרוף רק מן הלקוחות שקנו אחר זמן השטר ואי משום שמא פרע הלוה ונתן לו שובר הא בלא"ה שובר אצל לקוחות ליכא וע"כ לומר דהא דכותבין שובר כדאמרינן בב"ב דף קס"ט דבשטר הלואה כיון דזוזי מסיק ביה מימר אמר פייסי' בע"ח בזוזי ולא שבקו ליה למטרף עד שילכו אצל הלוה לדעת אם פרעו והוא יש לו שובר וא"כ יתברר על ידי זה שהשטר מאוחר וידקדקו כן מתוך השטר שזמנו בשבת אבל בשטר מאוחר דעלמא שאין יכול להתברר מתוך השטר סבירא ליה לר"י דפסול וכ"ז בחשש מאוחר אליבא דר' יהודה ומשום שובר אבל באם הזמן שבחודש מוקדם לזמן השבוע אין מקום להכשיר על ידי הוכחה מזמן השבוע כיון דבמשך הזמן ישכחו הקביעות יסברו שבודאי נכתב כהלכתו ולא יעלו על לב לחשוב חשבונות מימים רבים ויש בזה חשש חיפוי ופירות ככל מוקדם דעלמא: ולכאורה היה אפשר לומר דבנ"ד עדיף טפי מההיא דהריב"ש דכיון שיש כאן סתירה בזמן החודש שכתב בשלשה ועשרים ולפי שלא יוכלו לדעת איזה מהם עיקר יחשבו הקביעות לדעת איזה עיקר ועי"ז ירגישו שזמן אחד הוא והבית נכתב בשיבוש אבל באמת ז"א דכיון שלא ידעו מה נעשה בשטר למה להם לחשוב חשבונות רבים דמ"מ סתירה יש כאן לפי הכתוב לפנינו והן אם הזמן של השבוע יהיה מסייע לפרטא קמא או לבתרא יש לתפוס האחרון עיקר ובי דינא בכדי לא טרחי ועוד שהרי אנו חוששין על לקוחות או זנות מן כ' ואילך ואם כן חשבונם בזה אך למותר שבין שזמן השבוע מכוון עם הג' או עם העשרים ס"ס מכ' ואילך מגורשת היא וזה לא יעלו על לב שזמן אחד הוא ונשבש ע"י הסופר שיעשו חשבון אחר ימי השבת מחמת זה ויפרשוהו לתנאי או חזרה ואם כן כיון שלא נתגרשה אלא בו וזה אין עליו תורת גט ושטר נמצא שלא נתגרשה כלל וכמ"ש הר"ן ומכ"ש לפי מ"ש בטעם הריב"ש שאין עושין הוכחה מימי השבוע כלל: והנה מדברי הפוסקים מבואר דטעמא דעובדא דהמרדכי בריש ר"ה שהכשיר ר"א בר שמשון דמה שכתב בכ"ב והוא שמיני עצרת דן ביה שהוא מאוחר כדתניא שטר שזמנו כתוב בשבת כו' אמת שכן נראה מלשון המרדכי ולפ"ז צריך ישוב במה שטרח להעמיד זמן זה עם זמן ד' בשבת ואף שכתבתי לעיל ליישב דחייש שמא זמן ד' בשבת עיקר והלוה כיון לאחרו עד כ"ד ובשטר כתוב כ"ב וע"ז כתב דמ"מ אין העדים פסולים בשביל זה דהא י"ל דטעו וגם י"ל להיפך דר"א ב"ש בא לומר דבאמת תלינן שרצו לאחרו על כ"ב ומחמת שטעו סליק להו חושבנא על ד' בשבת וכן מצאתי בספר בני יעקב מ"מ למעיין בראב"ן ששם מבואר הענין באורך נראה שר"א ב"ש המכשיר לא בא לומר ששטר מאוחר הוא כמו הך דזמנו בשבת רק שמביא ראיה משם דכמו דהתם תלינן להכשיר כדאמרינן איחרוהו וכתבוהו ה"נ אמרינן דטעו והיו סבורין שהוא יום כ"ב בחודש וכן משמע שם אחר כך כל הפלפול שפלפל הראב"ן וכתב שלא היה להם לטעות בין חול ליום טוב משמע שלא תלו אותו במאוחר רק בטעות שהיה סבור שד' בשבת שהוא יום החול שכתבו כי הוא כ"ב לחודש ולפי זה באמת לא צריך לבא עליו מטעם מאוחר כלל ואף שיש לדחוק ולפרש בראב"ן גם כן שמה שנכתב בכ"ב והוא יו"ט הכשיר מטעם מאוחר ומה שיש סתירה בזמן השבוע והחודש תלה בטעות וע"ד שתלה בטעות פלפלו שמה אבל הוא דחוק מאוד למעיין שם ומה שבאמת לא תלו במאוחר י"ל כיון שהוצרך לתלות בטעות ממילא א"צ לתלות במאוחר ויותר נראה לפי המבואר היה הנדון ההוא בשטר מתנה ובשטר מתנה המאוחרין פסולין כמו בשטר מכר כמ"ש הש"ך סי' מ"ג ס"ק כ"ח והאו"ת הסכים עמו ע"ש וכן מבואר מדברי הרשב"א חלק ג' סי' ח' בעובדא דשטר מתנה שכתוב בו שנת נ"ז שכתב שם דבמתנה המאוחר פסול כמו בשטר מכר ע"כ ואם כן א"ש בפשיטות שאין מקום לתלות במאוחר רק בטעות אך מדברי המרדכי משמע דהר"א בר שמשון שתלה במאוחר וגם קצת דברים שהביא הראב"ן בשמו אינם בסגנון א' עם מ"ש המרדכי בשמו ולפי דלא נ"מ מזה לדינא קצרתי ועיין באו"ת שם ס"ק ח' ודילג בשבת כו' ולא ידעתי צורך לכל הדין כו' והרא"ש דכתב זה בתשו' שם כתוב היה בכ"א ונכתב ברביעי ופלפל הרא"ש אם נימא דהוה מוקדם כו' ובמחכ"ת מבואר למעיין בדברי הרא"ש דמעיקרא לא מיירי משום דין מוקדם לומר דאם לא קאי ברביעי על ימי השבת כשר כמ"ש האו"ת רק אדרבה מחמת הדילוג היה מקום לפסול וכתב שאין לפסול מחמת זה והביא מדברי ר"י בענין דילוג לבריאות עולם ואח"ז כתב בדין מוקדם שנסתפק מחמת דילוג תיבת בשבת לאו משום קפידא דלא הזכיר ימי שבת רק דלא נימא דקאי על ימי חודש וע"ז כתב כיון דכתב בתריה כ' ימים לחודש בלא צירוף וא"ו מכלל דברביעי לאו אחודש קאי וכבר בארתי בזה באריכות בתחלת קונטרס זה והנה בדברי הר"ן בתשוב' שהקשה מפרוזבל המאוחר לכאורה צ"ע דכיון דפרוזבל המאוחר פסול אם העדים פסולים ושוב אין מאמינים לו גוף הענין שעשה פרוזבול וצ"ל דודאי אם היה מתברר לנו שיום שחתמו העדים בכוונה איחרוהו על הזמן הכתוב בפרוזבל או שהמלוה מודה שפיר יש לפסול מה"ט אבל מדקתני סתמא פרוזבל המאוחר פסול משמע דפסול אף בכה"ג שיש לתלות שאחרוהו בטעות ולא נפסלו העדים דומיא דרישא דשט"ח המוקדמין וכמ"ש הר"ן שם קודם לזה ושפיר קשיא ליה דלמה מאוחר פסול כיון שנאמין מ"ש בו ולכן תירץ דהעיקר שמפקיע הממון הוא שטר הפרוזבל כו' ועיין בתוי"ט פרק יו"ד דשביעית ובאו"ת סי' ס"ז שם בדברי הירושלמי בזה באו בארוכה בדברי הרשב"א בתשו' ח"ג בתשו' רבינו שמשון בר' יצחק ע"ש סי' ומ"ש לבסוף אמנם יש לעיין כו' גוף הדבר אמת אם כן בשלמא להרמב"ם דבעינן פרוזבל בכתב כו' וכתב כן מדעתיה דנפשיה והם הם דברי הר"ן בתשובה זו והר"ן שם באמת על המשנה קאי ומשמע מדבריו להדיא דאי הוי סגי באמירה הוי מהני אך זה דוקא היכא שיש לתלות האיחור שבא ע"י טעות וכמ"ש ולכן סתם רמ"א כדברי המחבר דמאוחר פסול כיון שיש לפרש דמיירי כשאין לתלות בטעות ובכה"ג פסול אף אם נאמר דבאמירה סגי וקצרתי: וחוזרני למ"ש לעיל שכל הפוסקים מודים בגט לפסול ואף המכשירין בעובדא דהמרדכי ומטעמא דכתיבנא לעיל דהתם שפיר דעתם להכשיר דאע"ג דאף שנתלה בטעות מ"מ הוי מוקדם וכמ"ש הריב"ש מ"מ הרי השטר כשר מצד עצמו דהא כשר לגבות מב"ח ולא מיירי התם לענין להכשירו לטרוף בו משועבדים אלא דינו ככל שטר מוקדם שהקדימוהו בטעות ולא אתי אלא לאפוקי מדעת הראב"ן דס"ל דגווני דהתם לא תלינן בטעות כלל אלא אמרינן שחתמו שקר והמכשירין ס"ל דשפיר תלינן שהיה ע"י טעות ואם כן בגט שאף שנאמין שנכתב בטעות מ"מ כיון שיכול לבא לידי מוקדם הוא פסול ואין לו דין גט שתתגרש בו וכמש"ל בשם הר"ן רק הרא"ש סובר דכל שהטעות מוכח מיניה וביה אף שההוכחה מזמן השבוע כשר דהא אין כאן חשש מוקדם כלל כיון ששוברו בצידו ולא ס"ל כהריב"ש שאין ללמוד מימי השבוע או דשמא במשך הזמן ישכח הקביעות ומעתה אין אנו צריכין למה שנדחקו הש"ך והב"ש בדברי הרמ"א שבאה"ע הביא דעת החולקים ופוסלין ובח"מ לא הזכיר שיש חולקין על עובדא דהמרדכי וכתבו דמשום חומרא דעריות נ"ל להרב להחמיר בגיטין (ומ"ש הש"ך דשאני הכא שנכתב כ"ב שהוא יו"ט וע"כ מאוחר הוא המעיין בראב"ן יראה דס"ל דבכה"ג יש להחמיר טפי דליכא למתלי בטעות ומ"ש שהוא מאוחר כבר כתבתי דבמתנה מיירי דמאוחר