בית אפרים אבן העזר חלק ב צט

ניסת אין בכח הגלוי דעת להיות כאומדנא דזבין נכסים כ"א בצירוף עם המתנה שהוא בכולו דאיכא אומדן דעת דלא שבק נפשה ויהיב אחרים כמו בש"מ אבל במקצת ליכא אומדנא ולא נשאר כ"א הגילוי דעת לבד והיא לא נשאת ואז קני כמו שחיישינן שמא יש לה נכסים במדינה אחרת אם לא הוכיח סופו על תחילתו וכמ"ש מקודם ראי' מדברי התוס'. בההיא דסנהדרין דף ל"א אמר רבה בר ר"ה אר"י הלכה כדברי חכמים יש להקשות למה להו להביא ואמר כו' מדוע לא מקשה סתם והא אמר רבב"ח כו' חוץ מערב כו' כמו שמקשה בהמדיר ובהמפקיד אר"א ב"ר יעקב. למה ליה למימר הלכה אך י"ל דה"מ לתרץ אמוראי נינהו לכך מקשה דידיה אדידיה. דברי אחיך הק' אליקום געציל שאלה עה אהובי אחי החריף נ"י ראיתי דבריך במ"ש להשיב על דבר בענין הלכה כרשב"ג במשנתינו והוא מקצוע גדול בראשונים ואחרונים וכעת טריח' לי מלתא לשום עין בכל הספרים המדברים בענין זה. ואולם בכדי להשתעשע עמך אמרתי לבאר קצת בענין הלז מתחלה אבאר כי דעת התוספות שהם ר"ת ור"י לפסוק בכ"מ בכלל דכ"מ ששנה רשב"ג כו' אם לא היכא דפסקו בש"ס להדיא דלא כוותיה כמבואר בב"מ דף ס"ט אומר ר"ת דמ"מ הלכה כרשב"ג והתוס' שם לא נחלקו עליו אלא משום דרב ושמואל פסקו איפכא ודעת ר"ח משום דאין הלכה כשיטה ובב"מ דף קי"ד כתבו ר"ת פסק בספר הישר דאין מסדרין לבע"ח דהא רשב"ג דמתני' כו' וקי"ל הלכה כרשב"ג במשנתינו היכא דלא פסק בגמרא כמאן דפליג עליו ולא מצינו בכל האמוראים דשמעת' שום אמוראי דאמר בהדיא מסדרין כו' ובע"ז דף כ"א ד"ה תני ארישא כו' ולפ"ז ניחא מה שהקשה רבינו אלחנן דאמאי לא קי"ל ברשב"ג בההוא דפ"ק דשבת דהא אמרינן כ"מ ששנה כו' ובכתובות דף יו"ד ד"ה אמר ר"נ כו' ואומר ר"ת דסמכינן ארשב"ג במתני' וקי"ל כרשב"ג במשנתינו כו' וכ"כ הרא"ש שם בשמו וגם בכתובות דף ס"א ד"ה הלכה כר"א כתבו והא דקי"ל בכ"מ ששנה רשב"ג כו' אין זה אותו שהיה בימי ר"א עכ"ל הנה נדחקו להעמיד הך כללא אף דאפשר דהכא מסתבר לר' אדא בר"א שלא לפסוק כוותיה וכדאשכחן בכמה דוכתי והרא"ש שם כתב דגם בהא הלכה כרשב"ג משום דבכ"מ ששנה כו' ולא אפסוק כר"א אלא במאי דפליג את"ק ע"ש וכן בכתובות דף ק"י גבי רשב"ג אומר אף לא מנוה היפה כו' כתב הרא"ש רב אלפס לא הביא מלתא דרשב"ג כו' אבל ר"ת ור"י ז"ל סברי כר"י דאמר כ"מ ששנה כו' וכן בברכות דף י"ז גבי הא דאמר רשב"ג לא כל הרוצה כו' כתבו בשם ר"י ור"ת דהלכה כרשב"ג במשנתינו ע"ש וכן בגיטין דף ע"ה ע"ב ד"ה כלל אמר רשב"ג כל עכבה כו' הקשה הר"ר אלחנן כו' והלכה כרשב"ג והרא"ש שם כתב שר"ת ור"י פוסקים בכ"מ כההיא פסק' דפסק ר"י הלכה כרשב"ג במשנתינו וצריך להבין דמנ"ל למפסק כההיא כללא כיון דאמרינן אמוראי נינהו אליבא דר"י מאין הרגלים להכריע כמ"ד דכללא הוא ומכ"ש כיון דאשכחן ר"נ דהוא בתרא לית ליה האי כללא ופסק בב"מ דף ל"ח ובהמדיר כחכמים וגם בכתובות דף כ"ט דפליגי רשב"ג וחכמים לענין שום הדיינים פסק ר"נ כחכמים וכ"כ הרשב"ם בב"ב דף קל"ג אהא דקאמר התם ת"ש דאמר שמואל לר"י לא תהוי כעבורי אחסנת' דשמואל לית ליה האי כללא וכן רבא בע"ז ע"ש וכ"כ התוס' בע"ז דף ל"ב דאמרי' שם אמר רב יוסף אמר רב יהוד' אמר שמואל הלכה כרשב"ג אמר ליה אביי הלכה מכלל דפליגי כו' וכתבו התוספות שם הנך אמוראי לית להו כללא דכ"מ ששנה רשב"ג מדאיטצרך למפסק כוותיה ע"ש וכהאי לישנא איתא נמי בביצה ר"פ אין צדין אמר ר"י אמר ר' שמואל הלכה כרשב"ג א"ל אביי כו' ע"ש וכיון דאיכא אמוראי טובי דפליגי אהאי כללא וגם אליבא דר"י גופיה איכא אמוראי דס"ל דלא אר"י הכי מה"ת להכריע דהך כללא עיקר להלכה לכן נראה דהתוס' סוברים דהא דאמרינן אמוראי נינהו ואליבא דר"י לאו למימרא דחד מ"ד סבר דלא אמר ר"י כלל להך מלתא דודאי אמרה דהא אשכחן בסנהדרין דף ל"א דרבה בר ר"ה בשם ר"י ס"ל דאפילו בערב וצידן הלכתא כוותיה רק בראיה אחרונה אין הלכה כרשב"ג ואין לנו לעשות פלוגתא רחוקה כולי האי רק דחד מ"ד פליג אהא דארבב"ח משמיה חוץ מערב כו' ולא מפיק רק הנך תלת מכללא ואיהו ס"ל דאיכא כמה הלכות שיוצאים מן הכלל הזה והיכא דהוה מסתבר להו טעמא דחכמים טפי פסקו כוותייהו והיכא דלא מכרעה מלתא כ"כ טעמא דמאן מסתבר טפי אי חזי הך אמוראי להכריע כטעמא דרשב"ג הוצרך לומר בהדיא הלכה כרשב"ג דלא ליתי למיטעי להכריע טעמייהו דחכמים לגבי רשב"ג והיינו דאמרינן אמוראי נינהו ואליבא דר"י דהך מ"ד ס"ל שאין זה הכלל כולל בכ"מ ששנה חוץ מהני תלת דאיכא טובי שנראין דברי חכמים לגבי רשב"ג ולכך הוצרך לומר בפירוש הלכה כרשב"ג לאפוקי ממאן דס"ל להכריע בזה כטעמא דחכמים והתם נמי הא קמן דר"נ מסתבר ליה טעמייהו דחכמים ופסק כוותייהו לכך הוצרך ר' אבא בשם ר"י לומר דהלכה כרשב"ג אף בהא ולפ"ז שפיר כתב ר"ת דהיכא דלא אשכחן בהדיא אמוראי שפוסק דלא כרשב"ג א"ל למפסק כוותיה ואין ראיה מר"נ שפוסק כחכמים משום דמסתבר ליה טעמייהו דחכמים וכן בכ"מ שפוסק בש"ס דלא כוותיה לא נסתר בזה הך כללא דכל מקום ששנה כו' כ"א מה שאמר רבב"ח בשם ר"י חוץ מערב כו' דמשמע הני תלתא ותו לא וכן מבואר מדברי הרשב"ם אחר שכתב דשמואל לא ס"ל האי כללא והלכתא כרבנן דקם שמואל כוותייהו וכן רבא לית ליה האי כללא כתב הלכך כל כללות שבגמר' כו' כרשב"ג במשנתינו כו' כולהו קי"ל הכי בר מהיכי דמפרש בגמרא דלית הלכתא הכי עכ"ל הרי מבואר דאף מאן דלית ליה האי כללא לא נייד מיניה לגמרי וקי"ל הכי רק היכא דמפרש שאין הלכה כמותו והיינו משום דמסתבר ליה עפ"י טעמא דמאן דפליג עליו וכן נלענ"ד ממ"ש בהג"א בסנהדרין דף ל"א אמר רבב"ח אמר ר"י ב"מ ששנה כו' מפסקי מהרי"ח אבל בא"ז כתב דלא קי"ל הכי דר"נ לית ליה האי כללא כו' ונראה שכוונתו להך דב"מ וכתובות פרק המדיר ופרק אלמנה שהבאתי ובב"ב דף קל"ג כתב בהג"א בשם א"ז כדברי הרשב"ם שהבאתי לעיל ואם כן דברי הא"ז סתרי אהדדי ולפי מ"ש אין כאן סתירה דבסנהדרין לא בא אלא לומר שאין לתפוס הכלל הזה לגמרי אף היכא דאיכא אמורא דפסק להיפך ולומר דהלכתא כר"י לגבי דהך אמורא זה לא אמרינן דזמנין דמסתבר טעמא דחכמים טפי ומהאי טעמא פוסק ההיא אמורא כוותייהו וכגון בההיא דב"מ דף ס"ח שהקשו התוס' דהא רב ושמואל פליגי וכן בההיא דמסדרין לבע"ח אי הוה משכיחינן אמורא דפוסק דלא כוותיה או כההיא דכתובות דף ס"א וכיוצא בו אבל היכא שלא מצאנו בש"ס מי שמכרי' טעמייהו דחכמים לעיקר שפיר סמכינן אהך כללא למפסק כרשב"ג וכן מוכח לענ"ד מדברי הרא"ש בכתובות דף יו"ד אחר שכתב דברי ר"ת דכתובה דאורייתא דקי"ל כרשב"ג כו' כתב ותימא מ"מ קשה הלכתא אהלכתא דקי"ל הלכתא כר"נ בדיני וי"ל דלית הלכתא כר"נ כו' ולכאורה קשה דכיון דעיקר טעמו דר"ת משום דהלכה כרשב"ג במשנתינו ואע"ג דר"נ פליג בכמה דוכתי ופוסק כחכמים מ"מ איהו ס"ל דנקט האי כללא לגבי דר"נ א"כ מאי קא קשיא ליה מהא דקאמר ר"נ והם האמינוהו כו' והלכה כר"נ בדיני דהא איכא למימר דר"נ לטעמיה אזיל דלא ס"ל הך כללא דכ"מ ששנה כו' ולכך פוסק כרבנן אבל אנן דקיימינן בהך כללא ממילא דאית לן למפסק דלא כר"נ אלא ע"כ דמה שפוסק שם ר"נ כחכמים אינו סותר להך כללא כלל ולכך שפיר קשי' ליה להרא"ש דאיך נסמוך כאן על כלל זה כיון דר"נ דהלכתא כוותיה בדיני סובר להיפוך וכבר כתבתי דהכי מוכח מדפוסק ר"ת בפשיטות הך כללא ואם איתא דר"נ פליג עליו לא ה"ל למפסק הכי דר"נ בתראה הוא לגבי דר"י והלכתא כוותיה בדיני ומה"ט פסק הרי"ף בפרק המדיר ובב"מ כר"נ וכן הכא דר"נ סובר כתובה דרבנן ור"ת סובר דכתובה דאורייתא שום דהלכה כרשב"ג. וא"ל משום דרב אשי דהוא בתראה פליג ז"א דמדברי התוס' משמע דהא טעמא אחרינא הוא שכתבו ועוד אומר ר"י דלא קי"ל כר"נ ועוד שהרי ר"ת חולק על פי' ריב"ח כההוא דכל שלא מושמש וס"ל דרב אשי אינו חולק על ר"נ ע"ש בתוס' ישינים דף י"ב וע"כ לומר דהא דסובר ר"נ כתובה דרבנן אין בזה סתירת הכלל דהלכה כרשב"ג רק דר"נ סברא דנפשי' הוא