בית אפרים אבן העזר חלק ב ק

דמסתבר ליה כחכמים דפליגי וס"ל כתובה דרבנן ואנן דנהגינן למכתב מדאורייתא יש לנו על מה שנסמוך דהלכה כרשב"ג ואף דר"נ לא סבר הכי מ"מ נהגו בזה כרשב"ג ואין זה אלא סמך למנהג לבד ועיין בשיטה מקובצת שם ושם הביא דברי הריטב"א שכתב על דברי ר"ת שאין נכון דסוגיא דתלמודא דכתובה דרבנן ור"נ דהלכתא כוותיה בדיני סבר הכי והך כללא דרשב"ג לאו דוקא ואמוראי פליגי בה בפרק המדיר ועוד שלא נאמרו הכללות במקום שחולקין סוגיית האמוראים כו' וכ"כ הריטב"א שם סוף כתובות כתב ואע"ג דאר"י כ"מ ששנה כו' לא סמכינן אהאי כללא דאמוראי נינהו ואליבא דר"י וכ"כ הרי"ף בפרק ג"פ דהדין כללא לאו דוקא דלא אמרינן הלכה כרשב"ג עד דאיכא טעמא כו' ע"ש: ומצאתי בחידושי הר"ן לסנהדרין דף ל"א שכ' רבותינו הצרפתים סומכים ע"ז ופוסקים בכ"מ הלכה כרשב"ג במשנתינו ורוב הגאונים ז"ל אין סומכין על כלל זה וראייתם דר"נ פליג עלי' בפרק המפקיד ובפרק המדיר וכאן יצא המחלוקת בכתובת בתולה אם דאורייתא או דרבנן עכ"ל ובשיטה מקובצת ב"מ דף קי"ד הביא בשם הרמב"ן והרשב"א והר"ן שכתבו ר"ת פסק דאין מסדרין כרשב"ג כו' ואין ראיה דהאי כללא לאו דוקא הוא ואין הלכה כרשב"ג ואפילו במשנתינו כ"א היכא דמוכחא מלתא לפום גמרא וכ"כ רבינו הגדול תדע דהא בפרק המדיר כו' אמוראי נינהו ואליבא דר"י והתסו נמי קי"ל שאין הלכה כרשב"ג ובפרק ז"ב רבה בר ר"ה פליג עליה דכלל' והלכתא כבתראי ובפרק קמא דמגילה אמר ר' אבוהו אר"' הלכה כרשב"ג שאף בספרים כו' פליגי ר' אבוהו נמי אכלל' כר' אבא בר"י ואין דבריו של אחד במקום שנים ואשכחן טובי אמוראי דפסקו כרשב"ג בחדא וכההיא דביצה פרק א"צ כו' ובפרק בתרא דע"ז אמר רבא הלכה כרשב"ג הואיל ותנן סתמ' כו', ובפרק י"נ בענין הכותב נכסיו לאחרים מוכחא סוגיא דלא כרשב"ג במשנתינו וש"מ מכולהו דכל מקום ששנה כו' אין הלכה פסוקה כמותו אלא עד דאיכא טעמא וכדברי רבינו הגדול ז"ל עכ"ל ונפלאתי על מ"ש דבפ' ז"ב רב' בר ר"ה פליג עליו דכלל' דהא אדרבא מוסיף הוא דאיהו ס"ל דדוקא בראיה אחרונה אין הלכה כרשב"ג אף בערב כו' ע"ש וצ"ע: סוף דבר אין זה במחלוקת הוא שנוי ולדעת רבותינו הצרפתים נקטינן האי כלל' לעיקר היכא דלא אשכחן בש"ס אמוראי שפוסק דלא כוותי' וס"ל דאף החולק דס"ל דר"י לא אמר הכי ולא פליג אלא אהא דאמר רבב"ח משמו חוץ מערב כו' דליתא דאיכא עוד כמה דוכתא דלא קי"ל הכי אבל מ"מ כל שאין הכרע בש"ס יש לנו לפסוק כרשב"ג ועיין במרדכי פ"ק דכתובות שנראה מדבריו דדוקא הכי מדאמרינן דף ע"ה והא בהא קי"ל דלא כרשב"ג משמע שהש"ס תופס לעיקר דבעלמא היכא דלא איתמר יש לפסוק כוותי' ולדעת הרי"ף ושאר גדולי הראשונים נהפוך הוא שאין אנו תופסים הכלל זה לעיקר ומכל מקום לא נדחה הכלל הזה לגמרי דהרבה פעמים נקטינן כוותי' אף לגבי חכמים היכא דמסתבר טעמיה וזה נראה דעת הרא"ש גם כן אליבא דהרי"ף עיין בתוי"ט פרק ז' דעירובין ועיין בכתובות דף ס"ו רשב"ג אומר הכל כמנהג המדינה וכתב בש"מ בשם הרשב"א דפסקו רבותינו ז"ל כוותי' דמסתבר טעמיה כו' וכן נראה לפע"ד בדברי רש"י בכתובות דף ק"ב ד"ה לימא בהא פליגי כו' והאי נמי דבר משנה הוא אף ע"פ שנחלקו חכמים על רשב"ג הרי נתן טעם לדבריו כו' ובש"מ שם כתב בשם רש"י במהדור' קמא משום דהלכה כרשב"ג במשנתינו ולפי מ"ש יש לומר דחדא קאמר כיון דהלכה כרשב"ג במשנתינו היכא דמסתבר טעמי' והכא הרי נתן טעם לדבריו וא"כ חשיב כטעה בדבר משנה: ומכל זה מבואר דלדעת התוס' עכ"פ פשיטא שלא נסתר הכלל הזה משום דפסק כר"נ דפוסק כחכמים דודאי לפעמים מצינו דפוסק כחכמים היכא דמסתבר ליה טעמא דחכמים טפי ומכל מקום היכא דלא מכרעה מילתא טעמא דמאן עדיף כ"ע מודו דהלכה כרשב"ג ומכ"ש היכא דמסתבר ליה טעמא דרשב"ג כההיא דמברח' דאית ליה למימר לא שבק' כו' אפשר דגם לשיטת הרי"ף וסייעתו א"ל למפסק בהא כוותי' אי הוה מוקמינן לה דבכולן פליגי אלא דר"ז בעי לתרוצי מלתי' דשמואל אליבא דכ"ע ומוקי לה דבמקצתן פליגי ומכ"ש דא"ש טפי לפום מאי דכתיבנא לעיל שהרשב"ם כתב דשמואל לית ליה האי כללא וכ"כ התוס' בע"ז דף ל"ב וה"נ מוכח בביצה ומהתם משמע דשמואל לגמרי לית ליה האי כללא בהא א"ל אביי הלכה מכלל דפליגי כו' משמע שאין סברא שיחלקו על רשב"ג בהא כלל ומסתבר כוותיה עיין בפרש"י בביצה שם ואפ"ה הוצרך לפרש דהלכה כרשב"ג בהא ואלמא ס"ל דבכל גווני הלכה כרבנן לגבי רשב"ג ומטעם זה דחיק ר"ז לאוקמי אליבא הך ברייתא במקצתן וכמ"ש מה שא"כ אליבא דר"נ שפיר י"ל דפוסק כרשב"ג בהא מחמת הך כללא ומסתבר טעמי' ומצאתי סעד לדברי בש"מ כתובות בסוגיא זו דמברחת שכתב בשם מהרי"ט ז"ל וז"ל טעמא דכתבה לי כו' וקשיא לר"נ ואי קשיא אדמותבית מרבנן תסתייעי' מרשב"ג דכ"מ ששנה כו' הא אמרינן לעיל אמוראי נינהו ואפילו לרבה דוקא במשנתינו קאמר ולא בברייתא עכ"ל ולפי"ז לפי מ"ש הש"ך להוכיח מהתוס' דס"ל דכלל זה איתמר גם בברייתא שפיר מצינן למימר דלא תקשה לר"נ מהכא וכדכתיבנא והרי לפניך שהביא סוגיא דהמדיר ולא דחה משום דר"נ שם פוסק כחכמים משום דמה שמצאנו שפוסק כחכמים אינו סותר הכלל כלל אדרבא משמע איפכא מדאיצטריך למפסק כחכמים מכלל דבעלמא ס"ל כרשב"ג ומ"ש לדחות דאתי לאפוקי מדרבה בב"ח אמר ר"י ז"א דא"כ בכ"מ שמצאנו פלוגתת רשב"ג וחכמים היה ר"נ צ"ל הלכה כחכמים לאפוקי מדרבה בב"ח ומ"ש הני דנקט גם מ"ש דאתי לאפוקי מדר' אבא בר"י דפסק כרשב"ג יש לדחות לפ"ז מ"ש הריטב"א שם שיש גורסים איכא דאמרי אמר ר' אבא בר"י אר"י אין הלכה כרשב"ג ומי אר"י הכי כו' ולפ"ז להך א"ד למה הוצרך ר"נ לפסוק כחכמים כיון דכללא לית ליה ודוחק לומר דבאמת להך א"ד לא אמר רבא בשם ר"נ ולא מידי שאין זה במשמעות ולפום הך א"ד עכצ"ל דגם ר"נ א"ל דבעלמא הלכ' כרשב"ג במשנתינו אלא דלא ס"ל הך חוץ מהני תלת דאיכא נמי עוד דוכתי דלא מסתבר טעמא ולא קי"ל כוותי' אך אף לפי גרסת רש"י שם עכ"פ אין משם הכרע דר"נ לא ס"ל בעלמא הלכה כרשב"ג כ"א בהנך דפסק ב"ה בהדיא הלכה כחכמים וכדאשכחן בדוכתי טובא דפסק להיפך משום דמסתבר ליה כחכמים וכמ"ש ר"ת בב"מ דף קי"ד ושאר פוסקים שהבאתי לעיל: ומ"ש מהא דאר"נ בב"מ דף ס"ח הלכה כרשב"ג פשיטא דלק"מ דהא באמת הא דר"נ שיטה קאמר ולא אתי למפסק כוותי' אדרבא בא לומר שאין הלכה כמותו ואף למאי דס"ד דבא לומר דהלכתא כוותי' א"ש כיון דעכ"פ ס"ל דאיכא דוכתי דלא קי"ל כוותי' הוצרך לומר דבהא שפיר הלכתא כוותי' וגם דא"ש בפשיטות דהתם י"ל דלית הלכתא כוותי' כיון דטעמא משום גללים ואנן קי"ל דגללים אפקורי מפקר להו ועיין בכ"מ הל' שותפין שכתב דמה"ט פסק הרמב"ם דלא כרשב"ג בהא והוצרך ר"נ להשמיענו דמ"מ הלכתא כוותי' וכמו שכתבו התוס' לחלק דהכא שרוצה לפטור עצמו ע"י הגללים שפיר אמרינן הכי ע"ש ומ"ש שבעינך יפלא שמ"ש התוס' שם ואין נראה דהא רב ושמואל כו' והם אין מחלקים בין מסתבר או לא לק"מ דר"ת גופי' מודה היכא דאיכא אמוראי דפסקו בהדיא דלא כוותיה וכמש"ל מתוס' ב"מ דף קי"ד ושאר דוכתי איברא דקשיא לי לפי מ"ש דשמואל לית ליה האי כלל' כלל א"כ מאי ראיה מייתי מדשמואל וגם מדרב אין כאן ראיה לפי מה דמשמע בבכורות דף כ"ד דאמר ר"נ בשם ר"נ בכולהו פרקין כו' ע"ש. מיהו בהא י"ל דמ"מ מסתמא גם רב לא פליג אהך כללא לגמרי רק דלא ס"ל חוץ דר"י וכמש"ל לר"נ ואמוראי דפליגי ארבב"ח ומש"ה איצטריך למפסק שם כרשב"ג אבל מה שהביאו מדשמואל צ"ע לפי מ"ש לעיל דמוכח מהך דביצה וע"ז דשמואל פליג אהך כללא לגמרי וכיון דהתוס' סוברים לפסוק כהך כלל' אין ראיה ממה ששמואל אין סוב' כן דשמואל לטעמי' אזיל דפוסק בכ"מ הלכה כחכמים נגד רשב"ג משא"כ לדידן וצ"ע: אמנם במ"ש הש"ך סימן קע"א דהך כללא איתמר אף בברייתא כבר כתבתי שמהרי"ט לא ס"ל הכי וכן מבואר ברשב"ם דף קל"ח ודף קע"ד וכן נראה לענ"ד מדברי התוס' בשם ר"ת בע"ז