בית אפרים אבן העזר חלק ב צז

דלרשב"ג אף במקצתן יש לה דין מברחת ודוחק לומר דדוקא לענין גוף הדין לא מיירי בפלוגתא אבל בהא דמצריך כולו לא איכפת לן בפלוגתא דאדרבה טפי אית לן למימר דלא מיירי בפלוגתא בהך כללא דכייל ר"נ דבעי כולן דוקא וע"ז ליכא לתרוצי כתירוצם ז"ל גם מה שתירצו דהיכא דגליא דעתה כו' הוא תמוה לפי מ"ש התוס' התוס' בעצמן לקמן דבכה"ג אפילו במקצת נמי לא קני ועיינתי במהרש"ל ומהרש"א ז"ל וראיתי שעמדו בזה ודבריה' דחוקי' כאשר העיד אא"ז מהרש"א ז"ל בעצמו ולפום ריהטא רציתי לומר דכוונת התוס' דאתי' בפלוגתא דר"ש ורבנן בנכסים שאינם ידועין וע"ז כתבו דבגליא דעתה כ"ע מודו דדוקא היכא רק עפ"י אומד הדעת משום דחזינן דנשאת אח"כ בזה אמרינן כיון שעכ"פ היתה מתנתה בסתם אלא שיש לתלות דעשתה כדי להבריח אז י"ל כיון שלא הועילה הברחתה ודאי סברה וקבלה שתהיה המתנה מתנה גמורה משא"כ היכא שפירשה דבריה שאינה עושה כ"א בשביל לאנסובי ולהבריח הרי לפנינו שלא גמרה והקנה למקבל מתנה כלל הלכך אף ע"ג דטעתה בזה שסברה שיועיל להבריח מ"מ לענין המקבל מתנה לא מהני המתנה דבמה יקנה זה כיון דאיהי לא גמרה להקנות לו ומתנה בלב שלם בעינן דגמר ומקנה: וזה מוכרח לפירוש הר"ש דהא ר"ה בריה דר"י אמר אפי' מ"ד מברחת קנה כו' ולכאורה מנין לו זה דהא איכא למימר מ"ד מברחת קני היינו משום דס"ל כחכמים דר"ש בנכסים שאינן ידועין אלא ודאי דאף לחכמים מ"מ בגליא דעתה לא קני ומצאתי באו"ת סימן צ"ט שכ"כ בכוונת התוס' ומ"מ לפענ"ד אין זה במשמע שהרי התוס' כתבו כדפי' רשב"ם שם וברשב"ם שם מבואר להיפך ואף דהרשב"ם שם הזכיר בדבריו עשאום כנכסים שאינם ידועין אליבא דר"ש מ"מ לא כתב זה אלא לענין דלא קני בעל מהאי טעמא אבל מ"מ אין הכרח דלחכמים קונה המקבל מתנה וכפירוש הר"ש. ומפשוטי' הרשב"ם משמע דמפרש כהרא"ש דמקבל מתנה לא קני לכ"ע וגם דעדיין קשה כמ"ש דהא אתיא בפלוגתא דרשב"ג דאף במקצת מועיל מברחת וכן הקשה רש"ל ומכ"ש לתירוצם דגליא דעתה. שוב ראיתי בספר כתובה כתב ג"כ לפרש דהפלוגתא היינו דר"ש ורבנן ותירוצם דגליא דעתה היינו לפי שיטת רש"י בכתובות דמשמע מדבריו דגליא דעתה נמי דוקא בכולן ולא במקצתן ע"ש בדברי הרא"ש במה שהקשה על מה שפירש"י והודיעה לעדות כו' ומ"ש התוס' בגלי' דעתה אף במקצתן מהני אתי' כתירוץ הראשון דתוס' דמיירי אף בפלוגת' וגם דבריו דחוקים לפענ"ד בפי' התוס' אשר אני אחזה לי בפירוש דברי התוס' דלכאורה דברי התוס' במ"ש בעובדא דרב ביבי שצ"ל דמיירי במקצת נכסים אינם מוכרחים דאף ע"ג דהש"ס מוקי שם פלוגתא דרשב"ג ורבנן במקצתן היינו לשמואל ור"נ דפסקו מברחת לא קני אבל רב ענן שם דסובר מברחת קני מפרש הפלוגתא דבכולן מיירי וס"ל כחכמים וע"ז שפיר אמר ר"ה בריה דר"י אפי' למ"ד מברחת קני דס"ל דבכולן פליגי והלכתא כחכמים ה"מ היכא דלא גלי' דעתה. ומצאתי בתשובת מיימוני לספר קנין איתא שם תשובת הריצב"א בעל התוס' שכתב ג"כ להוכיח דהך עובדא במקצת מיירי דהא מ"ד מברחת קני היינו במקצת וכתב דלא משמע רב ענן דפליג אפילו בכולו דאיהו הדר ביה לכאורה כי אייתי ליה מר עוקבא הא דרב חנילאי כו' ע"ש אין זה הכרח ואדרבא משמע קצת בתוס' דכתובות דרב ענן ורבא פליגי וכן מבואר מדברי אא"ז מהרש"א ז"ל כאן ואפילו תימא דהדר ביה כי שמע הא דרב חנילאי מ"מ שפיר י"ל דר"ה בריה דר"י דקאמר אפילו למ"ד מברחת קני היינו לפום מה דס"ד דרב ענן ורבא. וכן נראה לפי דעת ר"ש דלרבנן דפליגי אר"ש בנכסים שאינם ידועין מברחת קני אף בכולן וא"כ למה נוציא הברייתא מפשטא דהא בפשיטות י"ל דבכולן מיירי וחכמים דפליגי ארשב"ג סברי כרבנן דפליגי אר"ש ולפירוש רש"י צ"ל דהא דמוקי ר"ז במקצתן דוקא היינו כי היכי דתיתי פלוגת' דרשב"ג ורבנן כר"ש דקי"ל כוותיה ואתו חכמים דרשב"ג כהלכת' או י"ל דבאמת למאי דמשני אביי דטעמא משום דעשאום כנכסים שאינם ידועים ואליבא דר"ש ממילא דלא צריך לאוקימתא דר"ז דשפיר מתוקמא אף בכולן וחכמים כחכמים דפליגי אר"ש ורשב"ג כר"ש דקי"ל כוותיה ולפי"ז אין הכרח למ"ש התוס' דהך עובדא דרב ביבי במקצת מיירי וצ"ל דהתוס' לא ניחא להו לפרש דמאי דקאמר ואפי' למ"ד מברחת קני היינו אליבא דרב ענן אלא קאי על גוף הפלוגתא דרשב"ג ורבנן וכמ"ש הרשב"ם שם ולהך אוקימתא דמוקי ר"ז במקצתן צ"ל דהך עובדא נמי במקצתן מיירי ולפי פירש"י ז"ל י"ל דבאמת לפי מאי דמסיק אביי א"כ תלי' בפלוגתא דר"ש ורבנן א"כ י"ל דבכולן הוא דקאמר הכי ולכאורה מוכרח דגם ר"נ מפרש פלוגתא דברייתא בכולן למ"ש התוס' דמיירי בפלוגתא א"כ איך אמר ר"נ עד שתכתוב כל נכסים דהא לרשב"ג אף במקצת נמי יש לה דין מברחת וכמ"ש רש"ל אלא ע"כ דר"נ מפרש הפלוגתא בכולן ובמקצתן גם רשב"ג מודה דלא מהני ומה שפסק ר"נ כרשב"ג היינו משום דס"ל דהלכה כרשב"ג אף בברייתא וכמ"ש הש"ך בח"מ סימן קע"א ע"ש ומה שפסק בכתובות דף ע"ז הלכה כחכמים לגבי דרשב"ג משום דהך כללא ליתא אלא כי איכא טעמא וכמ"ש הש"ך שם בשם הרי"ף והכא איכא טעמא דלא שביק כו' ומכ"ש דאתי שפיר לשיטת הר"ש דלדידיה כיון דרשב"ג כר"ש דהלכתא כוותיה קי"ל כרשב"ג ורבנן דברייתא כרבנן דמתני' ור"ז דמוקי במקצתן לתרוצי דשמואל אף אליבא דחכמים דברייתא אבל ר"נ ע"כ סובר דברייתא בכולן פליגי רבנן ורשב"ג ובמקצתן אף רשב"ג מודה ולפי"ז שפיר קשיא להו להתוס' דכיון דנימא דלא מיירי בפלוגתא ע"כ דמפרש דהפלוגת' בכולן ופוסק כרשב"ג א"כ ס"ס איירי בפלוגתא ולזה שפיר תירצו דמיירי בגליא דעתה כו' דהא למאי דס"ל השתא דהפלוגתא בכולן גם עובדא דרב ביבי שפיר מיירי בכולן דוקא ואהא קאמר החילק בין גליא דעתה אבל במקצת אף דגליא דעתה דבשביל אנסובי קעבדה מ"מ י"ל דלמתנה גמורה מכוונת משא"כ בכולו כיון דגליא דעתה הוי כמתנה בהדיא לכשארצה והתוס' לקמן לאוקימתא דר"ז דמוקי במקצתן שפיר כתבו דע"כ לפי"ז הך עובדא נמי במקצת מיירי אבל אליבא דר"נ ולפום תירוצם דהשתא דלא מיירי בפלוגתא ע"כ דמפרש בכולן פליגי שפיר י"ל דגם הך עובדא בכולן מיירי ובמקצת אף גילוי דעת לא מהני וזה ברור לפענ"ד דברי אחיך: הק' אפרים זלמן מרגליות: וזאת שנית על ענין הנ"ל: עא אהובי אחי החריף נ"י אמש ראיתי הלילה מ"ש בפי' דברי התוס' דמיירי בגליא דעתה ולא נשאת ואינו נוח לי דאם נימא דגליא דעתה בלא ניסת מהני ע"כ משום דמה שגילת' דעתה הוי כהתנה דהא אין כאן אומדנא לפנינו כלל וכיון דהוי כהתנה בפירוש פשיטא דאין לחלק בין במקצת לבכולה וממ"נ אי בלא ניסת לא מהני כלל ואי מהני אף במקצת מהני דהא בבריא הנותן אין חילוק בין מקצת לכולו וע"כ משום גילוי דעתה הוא דהוי כהתנה וא"כ אף במקצת יועיל התנאי וגם כי אין זה במשמע מל' התוס' וגם האיך תלו התוס' דבריהם בדלקמן שהם ענינים רחוקים דהתם מיירי בנשאת ובמקצת והכא מיירי בלא ניסת ובכולו: דברי אחיך הק' אפרים זלמן מרגליות: מה שחזר להשיב אחי החריף נ"י על ענין הנ"ל עב במה שכתבת דר"נ פוסק כרשב"ג דהרי בכתובות דף ע"ז ובב"מ דף ל"ח פסק ר"נ כחכמים ומ"ש דטעמו משום דס"ל כמ"ש הש"ך בשם הרי"ף דהך כללא ליתא אלא היכא דמסתבר טעמא לכן פסק שם כחכמים ז"א דהש"ך סימן שפ"ו ס"ק י"ב כתב טעמא של הרי"ף דצריך דמסתבר טעמא היינו משום דאמרינן אמוראי נינהו אליבא דר"י והאמוראים המה רבב"ח וראב"א לכך ס"ל דאיצטריך טעמא דמסתבר והנה הכא בההיא דהמדיר ודהמפקיד פסק ראב"א כרשב"ג ע"כ דמסתבר טעמא ואפ"ה פוסק ר"נ דלא כחכמים ומ"ש ומכ"ש דא"ש לשיטת הר"ש דלדידיה כיון דרשב"ג אתי כר"ש דמתני' דהלכתא כוותי' תליא תניא בדלא תניא דהא דאמרינן דהלכתא כר"ש נגד חכמים היינו משום דפסקינן דמודו רבנן בכולה במברחת דלא קנה אבל אי נימא דבכולה