בית אפרים אבן העזר חלק ב צו

אמורים אחר תק"א ואליבא דהרא"ש דבחייו מוציא הגוף אבל קודם תק"א או במכר הבן אף שהבעל זוכה בגוף לפירות וכן האב מ"מ ק"פ לאו כקה"ג הוא ומכירת הגוף מועלת מעכשיו מובטחני כי ישמע ויאמר אמת: ולפי שאין בית המדרש בלא חידוש אמרתי לכתוב מה שעלה אז על רעיוני ולא כתבתי' לפי שלא נתחוור לי כל הצורך וכעת עיינתי ולענ"ד הדברים כנים. ובעיני יפלא על הטור ונמשכו אחריו הב"י וכל אחרונים דהרא"ש סובר דבחייו מוציא הגוף ולא ידעתי מקור הדברים והב"י הראה מקום לדברי הרא"ש בפרק נ"ש ונראה שכוונתו למ"ש הרא"ש שם והבעל מוציא הגוף שמכרה לו מעכשיו וישאר אצלו ומפרש מ"ש מעכשיו קאי על תיבת מוציא ור"ל שהוא מוציא מעכשיו הגוף וישאר אצלו ולענ"ד ז"א אלא דבריו הם כלפי מ"ש תחלה והאשה מוכרת הגוף מעכשיו וע"ז כתב דכשמתה האשה הבעל מוציא הגוף שמכר' האשה מעכשיו ומ"ש וישאר אצלו ר"ל כאשר היו אצלו בחייו והיינו כמ"ש שם דלשון מוציא הוא לאו דוקא ואדרבא משמע להיפך שהרי הך לשון מוציא הוא לשון ריב"ח דקאי היכא דמתה וע"ז כתב הרא"ש דלשון מוציא הוא שמוציא הגוף שמכר' כו' משמע מזה דעד עתה היה מכירתה קיימת כמו מכירת הבן רק שע"י מיתתה פקע זכות הלוקח ונשארת גוף הקרקע אצל הבעל בתק"א ואין לדקדק ממה שהוצרך הרא"ש לומר דמוציא לאו דוקא אלמא דס"ל דהגוף הוא שלו גם בחייו מחמת התקנה ולכך קשיא ליה מהו מוציא לאחר מיתה דא"כ לא הוי משני מידי כדמשמע שבא להעמיד לשון מוציא ומי הכריחו לומר שמוציא הגוף בחייו שיקשה לו לשון מוציא והרי פשטא דש"ס אמרינן דתק"א בגופה של קרקע ולאח"מ משמע דמחיים כדקיימא קיימא ואין כאן תקנה חדש' על בחייו כלל ואדרבא משמע לי דהרא"ש סובר כהרמב"ם שבחייו אין לו בגוף הקרקע והצעת דברי הרא"ש כך הם דקשיא ליה לשון מוציא דלא שייך בדבר שהוא ת"י ואוכל פירות ולפרש דקרו היה מוציא מחמת הנפקותות שכתבו האחרונים אליבא דהרמב"ם אין זה במשמע ולכן כתב דלאו דווקא רק דזה גופא קרי ליה מוציא הוא לשון הפקעת זכות לפי שהאשה מכרה הגוף מעכשיו ועתה ומתה מוציא הבעל זכות זה שמכרה להם מידם וישאר אצלו וכך שם דברי הרשב"א שהביא הר"ן וכך מבואר למעיין בדברי הר"י מגאש בב"ב ובדברי הרא"ה בכתובות וכאשר כתבתי בפירוש דברי הרא"ש כך נלענ"ד מדברי רי"ו בס' מישרים נתיב כ"ג ח"ד ע"ש: ומ"ש הרא"ש בכתובות דף מ"ז שהבעל זוכה בגוף לפירות כו' פשיטא דאין הכוונה רק שהוא כשאר ק"פ שזוכה בגוף קי"ל דלא כקה"ג ויכולה למכור הגוף רק דכשמת' מוציא מתק"א כמבואר בב"ק ומ"ש הרא"ש דאי איתנייהו להני דמי בעין מהדר ליה דגזל הוי כיון דהמכר לא הוה כו' היינו דכיון דמתה איגלאי מלתא למפרע דהמכר אינו כלום אבל מ"מ לא נשמע מדבריו דהמכר בטל מיד ובב"ב דף נו"ן כתב הרא"ש לענין אם מכר הוא הנ"מ כתב דמכרו בטל לאלתר כו' והאי נקט גמרא דידן דזבין איהו ומת כו' אע"ג דה"ה היכא דמתה היא ואפילו לאלתר מכרו בטל משום דעיקר חידוש דברי אמימר לאשמועינן דאשה שמכרה כו' והתם דווקא שמתה כו' ע"ש שמבואר מדבריו דבכה"ג שמכרה היא אין המכר בטל מיד רק לכשתמות וכן נראה מדבריו שם אח"כ בענין הנותן מתנה לאשתו כיון דאם מכרה ונתנה בטל והכי מסתבר דאף ע"ג שנתן בעין יפה כו' ועוד מטעם אחר דנ"מ הם ומשמע דמטעם זה אין המכר בטל לאלתר דא"כ הו"ל למימר בפשיטות דמטעם זה מחשב קנוי לבעל שאין יכולה למכור לאלתר כיון דנ"מ הם ולקצר אני צריך: ויותר אני תמה מ"ש הב"י שדברי הר"ן בשם הרשב"א מבואר כהרא"ש ז"ל והביאו הב"ש ולענ"ד אדרבא דברי הרשב"א שכתב בלשון מוציא היינו שזכותו תלוי ועומד משמע שאין המכירה בטלה כ"א לאח"מ וכן מבואר להדיא בתשובת הרשב"א שהביא הב"י שם אח"כ לענין נצ"ב שכתב וז"ל ושאמרת שאם מכרה כו' והדברים מוכרעים ממקומו שגוף הנכסים להאשה הם ואין לבעלה בחייו אלא אכילת פירות בלבד וזה שהוצרכו לתק"א לגופה של קרקע ולאח"מ ועוד דבהדיא אמר בירושלמי כו' ע"ש וגם מדברי הנ"י פרק חזקת נראה כן ובאמת מ"ש הטור אם מכרה אחר שניסת כו' מכירה בטל לאלתר כו' וא"א ז"ל כתב כסברא הראשונה כו' וכעת לא מצאתי בפוסקים מי שסובר כן רק ראה זה מצאתי בש"ג ריא"ז ר"פ האשה שנפלו שכתב לפיכך הוא מוציא מיד הלקוחות גוף הנכסים ופירותיהם בין בחיי אשתו ובין לאחר מיתת אשתו וע"ש דמבואר דמכל מקום בטובת הנאה דהיינו שמוכרת בהדיא על הספק מהני המכירה דאף שנתנה הדמים לבעלה אינו משלם דמים וכן הוא בס' המכריע סימן מ"ו אבל מה שכתב הרא"ש והרשב"א במוציא הגוף בחייו צ"ע כעת. והנה מוכ"ז נחוץ לדרכו ואני מוכרח לקצר. ואודות תשובתו בנידון בוקא דאטמא דבריו הגיעני ביומא דחושבנא והנחתים עד עבור המועד וצריך אני לחפש אחריו וכשיבא לידי אראה להשיב בל"נ אי"ה והיה זה שלום ותמו דברי אוהב לנצח שארו הד"ש: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד אחר זה הובא לידי שטר קנין בעדים שעשתה האשה לבנה ונראה לעינים כי זהו מכת פרושים נגעו בה שנתנו טופס זה להעדים לכתוב כן אחר שנעשה הקנין לחתום באשה והדר בעלה ובכדי לבטל קנין זה כתבו בתוכו הרבה שופרי דשטר' שיהיה בו מועיל לבטל הקנין שאח"כ אף שלאמיתות הדברים נראה שלא היו רק קבלת קנין סתם כדרך שאר קנין סודר אך אף לפי הטופס הזה שנכתב עתה נראה שהצול צלל במים אדירים והעלה חרס בידו שכתב בתוכו שהיא נותנת במתנ' בריא מעכשיו רק כל ימי חייו ויותר בנה נגד' להיות תחת יד האשה להשתמש רק לצרכה וזה אינו מועיל דהא לדעת הרא"ש והטור ודעימי' אף הגוף אינו יכול למכור מעכשיו והוי כמו נצ"ב דאם מכרה מהיום בטל לגמרי ואף אחר מיתתו אינו חוזר וניעור וכמ"ש הב"ש ס"ק מ"ו ואף לפי מ"ש הטור דנתאלמנה או נתגרשה מכרה קיים ומשמע אף שמכר' סתם מהני המכירה לכשתאלמן היינו משום די"ל מסתמא היא מוכרת ע"ד כן שתחול המכירה כשיבא לידה וכמש"ל מדברי אא"ז מהרש"א בפירוש דברי התוס' בכתובות בהא דאמרינן דאמרה לכי מגרשה דהיינו מחמת אומדן דעת אמרינן הכי ואף בזה יש מחלוקת הפוסקים ואיכא דס"ל דבעינן אמירה ממש אבל במפרש מעכשיו כ"ע מודו דכיון דלא מצי חייל מעכשיו לא מהני כלל ומצאתי בשיטה מקובצת ב"מ דף ט"ו גבי ההיא דמה מכר ראשון לשני כו' דאפילו לרב דאמר אדם מקנה דשלב"ל וה"מ כשאמר כשיבואו לידי קנה מעכשיו אבל מכר לו סתם ואח"כ באו לידו יכול לחזור בו וכ"כ שם בשם הריטב"א בהא דפריך לוקח במאי קני השתא לההוא ארעא כלומר דהא לא זכה בה משעה ראשונה שאין אדם מוכר דשלבל"ע אליבא דרבנן ואפילו לר"מ דוקא כשפירש לשאקחנו קנוי לך כשמכר סתם וכדמוכח לקמן ובכל דוכתי וכ"כ בשם הריצב"א בהא דמתיב רב ששת כו' דע"כ לא אמר ר"א אלא באומר בפירוש לכשיבואו לעולם אבל זה שנתכווין לקנות עכשיו ואינו קונה לא אמר ר"מ שיקנה כשיבא לעולם וע"ש מ"ש בהא דאמר ר"ה האומר לחבירו שדה שאני לוקח כו' ותמיהא מלתא מה מעכשיו שייך הכא דהכא א"א שיזכה בה הלוקח מעכשיו כו' וי"מ דאהני מעכשיו שלא יוכל לחזור בו כו' ואין זה כלום כו' אמאי לא יוכל לחזור בו אבל הנכון כדפירש ר"י דנקט מעכשיו לומר שהוא מוכרה בכסף ושטר של עכשיו שיקנה בו באותו שעה שתבא לידו כו' והיא שאמר בפירוש לכשאקחנה וכדתניא לקמן לר"מ לאחר שאתגייר כו' ע"ש: שאלה ע שאלה מאחי החריף ובקי מוהר"ר אליקום געציל נ"י בדבר התוס' בב"ב דף קנ"ט שדבריהם צריכים ביאור במ"ש ואע"ג דשטר מברחת נמי איכא פלוגתא כו' ובאמת שדבריהם תמוהים דהא אמרינן התם דוקא במקצתן אבל בכולן כ"ע מודו וכן כתב הרשב"ם להדיא ואדרבה הוה להו לאקשויי להיפך דהא דקאמר ר"נ מברחת צריכה שתכתוב כל נכסים אתי' בפלוגתא