בית אפרים אבן העזר חלק ב פה

להרמב"ם ז"ל בלשון ערבי והעתיקם ללה"ק שאלה במדינה שמתנים בה שכל אשה שתמות בלא וולד יחזירו חצי נכסים לבית אביה כו' ורצתה האשה א' שתקח נדוניא של בית אביה הכתובה בשטר כתובתה ותתנה לאיש אחר מבלעדי אישה ובית אביה והסכים בעלה על ידם כו' וכתבה מתנה לאיש הנזכר כו' תשובה המתנה קיימת בלי ספק כו' לפי שפסק ההלכה ואחריך לפלוני אין לשני אלא מה ששייר הראשון וכ"ש וק"ו בתנאי הזה שלא נפסק הענין אלא שנתלה בתנאי וכאילו אמר נכסים אילו לך ואחריך אם תמותי בלא ולד לפלוני ומכרה ונתנה שהדין בלא ספק אין לשני אלא מה ששיירה וזהו דין התנאי בכל מקום אין הפרש אם פירש זה ואמר ואם תמות בלא ולד יחזור חצי מה דישתאר מנדוניא זו לבית אביה כמו שכותבין אנחנו בקצת כתובות או לא יפרשוה לפי שהוא ידוע שאין לו לעכב מלעשות רצונו בנדוניתה ואין הפרש בין אם היתה לובשת לבוש עד שיכלה או עד שנקרע או שנתן אותו או תמכרנה כו' ע"ש באורך ודבריו מתוקים וערבים לאוזן שומעת ומ"ש דהוי כאחריך לפלוני נראה דאזיל לשיטתו דאחריך לעצמי נמי הוי כאומר לפלוני ומ"מ אף להנך דס"ל דלעצמו לא מ"מ הרי כתב הרמב"ם דכ"ש וק"ו בזה שנתלה בתנאי ובכה"ג אין ספק שאין לשני אלא מה ששיירה והוא הסברא שכתבתי למעלה דכל שאין החזרה מוחלטת לכ"ע המכר קיים אלא שלא מצאתי ראיה לדברי ועכשיו אני אומר בטח שהוא יתד שלא תמוט שהרי הרב אומר כן בפשיטות שזהו דין התנאי כו' גם המתיק הענין דכיון שהרשות בידה לבלות בגדים וללובשם בתמידות עד שיקרעו ומכסי ואזלי עד דבלי ממילא שבידה ג"כ ליתן ולמכור אותו ונלענ"ד שגם הדין שכתב הרמ"א בתקנת שו"ת שמה שהוציא הבעל פטור כך היה התיקון מתחלה והיו כותבין מה דישתאר מנדוניא זו ועל תקנה זו סובב הולך המנהג של עכשיו ג"כ ואף דלא נכתב ככתוב דמי וא"כ פשיטא דיכולה למכור וכדמשמע להדיא מדברי הרמב"ם דאם כתב מה דישתאר כו' הדבר פשוט שיכולה למכור אלא שהוא ז"ל הוסיף לומר דאף אם לא פירשו כן שפיר מוכרת ונותנת וקיים ועכ"פ מבואר דבכל גווני המכירה קיימת והדין דין אמת. עוד אבאר מה דמריש הוה אמינא דלפי לשון התקנה שהעתיק בשו"ת מהר"מ ב"ב משמע לכאורה דאף בשנה שניה אף ע"פ שהנדן יחזור החצי מ"מ בגדים מחזיר כולם ולשון רמ"א ואחרונים משמע דאין חילוק בין נדוניא לבגדים ובין הכל נוטל החצי ומצאתי בשו"ת להגאון החסיד מוהר"ר אלעזר ז"ל האב"ד דק"ק אמשטרדם נקרא טורי אבן שכתב בסימן ה' לדחות ראיית מהרי"ל לענין נ"מ כו' דעיקר כרא"ש דלא נתקן בנ"מ אף מה שנתן לה אביה כדמוכח בשו"ת בנימן זאב ודלא כח"מ ומה שסיים ופסקתי דכל בגדי הכלה כו' פשוט דהמעשה היה בשנה ראשונה כו' ושמעתי מפקפקים משו"ת מהר"ם ב"ב כו' ואני עומד על עמדי כו' מדלא הביא רמ"א האי סיומא כו' ואפשר קים ליה שאותה תקנה לא היתה אלא בריינוס כו' וכל מה שנוהג בבירור ע"פ רמ"א שקבלנו עלינו נהוג ומה שלא נזכר בדבריו דהיינו חזרת הבגדים שהמה נ"מ יותר מסתבר שאין צריך להחזירם כלל ומכ"ש שלא נימא דעדיפי מנדן וכל דיין שלא דן הכי לאו דיינא הוא עכ"ל הגאון הנ"ל הרי לפניך שדעתו נוטה שלא יצטרך להחזיר בגדים כלל ועכ"פ לא עדיפי מנדוניא ואצ"ל שאין להוציא מלוקח ואין צ"ל זו שהאשה קיימת והנה פ"ק אירע עתה גט אשה שנפלו בו איזה ספיקות וישבתי במושב זקנים עם הגאון האב"ד דפה ק"ק יצ"ו ובדרך שיחה הצעתי לפניהם וספרתי להם המאורע ויפלא בעיניהם הנמצא כזה איש הרוח. קטוף מליח עלי שיח. והוראתו שלא בקדושה תעיד על עצם עצמיי שאין בו מוח. כי הדין פשוט וברור לכל מבין עם תלמוד והעושה כוונים לסלף דברי צדיקים. ויעוות משפט וחוקים. וכולי תנויי בנזיקים. אל יהי לו מושך חסד וחונן. והישר הולך ומ'קנים יתבונן. בצל שדי יתלונן. ואני על משמרתי אעמוד לחלות ולחנן. להסיר לב אבן הטועים. ולהנחותם הדרך הישרה לפקוח עינים. איפה הם רועים. ועינינו תראינה בבנין אריאל ושלום על דייני ישראל פי המדבר זעירא מן חבריי' מדרש לפרושים: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד הלכות כתובות שאלה סה בדבר המשפט בילדה החולנית שנעשה בה מעשה יתומה בחיי האב ואין לה על מי להשען רק בזה הנערה באה בפרוזבטי על המחייב עצמו לזונה ולפרנסה ולהספיק לה כל צרכי' ונלענ"ד שבזה הכל מודים שהוא מחויב ברפואתה שאע"פ שאמרו במקבל עליו לזון את חבירו אינו חייב ברפואתו. הרי מבואר טעם הדברים באשר"י דכתובות פרק הנושא דאע"ג דבמזון האשה רפואה שאין לה קצבה הרי הם כמזונות ה"מ באוכלת בתנאי ב"ד שהוא מחויב להספיק כל צרכי'. אבל המקבל עליו לפרנס אין הרפואה בכלל והביאו הש"ג סימן ס' ודבר ברור הוא שלא בא לחלק בין אוכלת בתנאי ב"ד או מחמת חייב סתם רק עיקר החילוק הוא דרפואה אינו בכלל פרנסה והלכך כיון שזה לא פרט בחיובו רק לפרנס אין רפואה בכלל משא"כ אם חיוב מזונות מחמת תנאי ב"ד שתנאי ב"ד היא שהבעל מספיק לה כל צרכי' גם רפואה הוא בכלל זה ונמצינו למדין מזה היכא שמתחייב חייב א"ע בכתב בהדיא להספיק כל צרכי' פשיטא שגם רפואה בכלל ולענ"ד אין זה צריך בשש. ועוד נראה ברור דבנידון זה פשיטא דהוי כתנאי ב"ד ועדיף מיניה שהרי כל עיקרא דמילתא דתנאי ב"ד בזה אינו רק מצד אומדן הדעת שכך אמדו חכמים דעתו של אדם שהנושא אשה דעתו לחייב עצמו בדברים אלו. ולכן אע"פ שלא נכתב כנכתב דמי אבל אם ידעינן שאין מרוצה בכך אינו מתחייב כלל ולכן אם התנה שלא יתחייב תנאו מועיל וכמבואר בש"ס ובאה"ע שבכל אלו התנאי מועיל לבד מג' דברים ולכן שפיר כתב הרא"ש דגם לענין רפואה הרי הוא כמזונות לפי שאומד הדעת של הב"ד הוא כך שזה מחויב להספיק לה כל צרכיה דמעיקרא אדעתא דהכי נשאה שיתחייב בכך משא"כ במחייב עצמו לזון שאין לנו אומד הדעת אלא מה שפירש ומה אומד הדעת יש כאן לחייבו ברפואה. ולפ"ז הדבר ברור בנ"ד שהמתחייב קיבל על עצמו ילדה זו לתת לה די צרכה וסיפוקה באופן שלא תצטרך לאביה כלל כי כן נתפשרו בשעת הפירוד אין לך אימוד הדעת גדול מזה שהכל היו בכלל החיוב ומכ"ש שמבואר בכלל שאין על אביה מהיום שום התחייבות אף על פ"א ואין לה שום זכות על אביה כלל מהיום הרי נראה בעליל שקיבל עליו כל מיני התחייבות שהיה האב חייב לבתו והוא קיבל הכל על עצמו וסילק כל התחייבות מעל אבי'. וזה היה כל תכלית כוונת אביו שנתפשר בכך וגם נתן מעות לידו בכדי שלא יצטרך לטפל בעסק הבת בשום דבר בעולם. והוסיף בתנאי שאף אם תועדר הבת ויצטרך להחזיר לו מסך המעות שנתן לידו אע"פ כן לא ינכה לו עבור הוצאות רפואות ודאקטורים. ודבר פשוט הוא שזה מורה ג"כ שהוא מחייב לדרוש ברופאים ולהוציא עליה כפי הצורך. שאל"כ היאך התנה שלא ינכה הוצאת רפואות שהרי הוא אינו מחויב בהם כלל ואם נאמר שהכוונה תסוב שאף אם האב ירחיק נדוד מכאן ועל י"ז בע"כ תהיה מוטלת עליו לרפאותה וע"ז בא להתנות שאף עפ"כ נכה לא ינכה ממעות החזרה הוצאות הרפואות. לענ"ד לא יאמר כן אף מתעקש גדול דבאמת למה לא ינכה מה שהוציא דברים שאינם מוטלים עליו וכדין מוציא הוצאות על חבירו ממה שהיו ת"י משלו שמנכה לו ואם יתעקש לומר דכך התנה עמו אע"פ שאינו מן הדין ותנאי שבממון הוא מ"מ הדבר זר מאד שידוע שהכל נעשה לשקוד על תקנות הילדה ואם נאמר כך אין זה תקנה אלא תקלה גדולה שהרי כשתהיה חולה המתחייב זה יעצור לבלתי הוציא עליה רפואות כפי הצריך כיון שאינו מחויב בדבר וגם אינו יכול לנכות ממעות אביו והניח מעותיו על קרן הצבי ובודאי מילתא דפשיטא הוא שזה התחייב בכל אלא שהיה מקום לומר שלא התחייב אלא באופן שלא יוחזר ליד האב הסך מעות שנתן לידו אבל אם יהיה צריך להחזיר לידו מחמת העדר הבת שפיר ינכה לו הוצאות רפואות כיון דהאב משתרשו ליה במיתת הבת את הכסף המושב לידו לזה ביארו בכתב שאף שיוחזר ממון לידו מ"מ לא ינוכה לו עבור רפואות: