בית אפרים אבן העזר חלק ב ח

ובהכי א"ש מה שהקשינו לעיל דכיון שהיו הקידושין בביזת מצרים מה הועיל בשבירת הלוחות שהרי התנאי היה תעבדון את האלקים על ההר הזה וכיון שקבלו הדברות על הר סיני הרי נתקיים התנאי ולפי מ"ש ע"פ מה שמבואר באה"ע ריש סימן ך"ז בב"ש שם דעת הפוסקים במקדש ע"מ שאתן לך מאתים זוז ונתנם בע"כ לא הוי נתינה ולפי"ז הרי לא נתקיים התנאי בקבלת התורה על הר סיני דנתינה בע"כ הוא ול"ש נתינה: ובזה יש ליישב מה שדרשו חז"ל במגילה ששלחה אסתר לחכמים לדעת מה זה שמא עברו על עשרת הדברות שבלוחות דכתיב בהו מזה ומזה הם כתובים ולכאורה תמוה מאד למה הקפידה דווקא על מה שכתוב בלוחות שהרי קבלת עשרת הדברות היה בסיני ולפי מ"ש א"ש דהתם קודם שקבלוה בימי אחשורוש היה מודעא רבה על קבלת התורה בסיני אך הלוחות קיבלו אחר כך ברצונם הטוב ולכן חרדו כל החרדה הזאת שמא עברו על הלוחות כו' ועדיין אנו צריכין למודעי לפי מ"ש הב"ש שם לחלק בין אם היא מתנה התנאי ע"מ שתתן לי מאתים זוז אז אמרינן דנתינה בע"כ לא הוי נתינה משא"כ אם הוא התנה ע"מ שאתן לך שפיר הוי נתינה ומצאתי סברא זו בדברי הר"ן פ"ג דשבועות גבי הא דאמרינן ולא מתנה לעשיר כו' וכן אתה אומר בדיני ממונות שדי נתונה לך ע"מ אם איני נותן לך מאה מנה מכאן ועד יום פלוני רצה ליתן והלא לא רצה לקבל לא קנה השדה שלא נתכוון אלא על מה שבידו לעשות כו' וההיא דפרק מי שאחזו ע"מ שתתני לי ר' זוז נתנה בע"כ אינה מגורשת גיטין שאני כו' ועוד דהתם מקבל הוא דאתני ועד שיהיו נתונים. (מדעתי משמע כצ"ל) ממך משמע הרמב"ן ז"ל עכ"ל. ואם כן בזה שהקב"ה הוא דאתני בקידושין ע"מ שיקבלו את התורה ואם כן אף שקיבלו בע"כ שפיר הוי קיום התנאי ונתקיימו הקידושין ואם כן הדרא קושיא לדוכתא מה הועיל משה בתקנתו לשבור הלוחות שידונו כפנוי' הא אכתי הקידושין קיימין וגם קשה לפי"ז במה דאמרינן מכאן מודעא רבא לאורייתא דמה בכך שהיו אנוסים דהא קי"ל נתינה בע"כ כה"ג שהוא התנה הוי נתינה איברא שי"ל שאע"פ שלענין הקידושין שפיר י"ל דנתקיים התנאי על ידי נתינה בע"כ מ"מ נראה דאותן המאתים זוז לא קנה בע"כ אלא שלענין התנאי מהני שלא נתכוון זה אלא על מה שבידו לעשות והרי עשה וכדמייתי שם הר"ן מהא דאי לא מפייסנא לך כו' ולפי"ז לענין קבלת התורה עצמה שהיו אנוסים שפיר מהני טענת המודעא אבל מ"ש ידונו כפנוי' קשי' וגם יש לדקדק במה שאמר ואל ידונו כא"א דא"א מה שיאטי' הכא והו"ל לומר ואל ידונו כארוסה כיון דמצד כפיית הר כגיגית אין דינם כא"א כיון שהיה באונס וגם זה כביר הקשיתי על דברי המדרש ויחל משה את פני ה' אלקיו אמר משה רבש"ע לי צוית אנכי ה' אלקיך וקשה שאם היה דעתו לרצות שלא יענשו על הקבלה במעמד הר סיני היה לו לבא בטענת מודעא ואפשר לומר דלזה לא הועיל טענת מודעא כיון שע"ז היא משבעה מצות בני נח אם כן גם טענת לי צוית בעלה וע"כ לומר דאי מטעם ז' מצות בני נח אתינן עלה לא היו חייבים ע"ז לפי מה דאמרינן בסנהדרין מלמד שאוו לאלהות הרבה ואם כן יש לומר שהיה דעתם לעבוד בשתוף וב"נ אינן מצווין על השתוף ולפ"ז הדרא קושיא לדוכתא שהיה יכול לבא מדין מודעא: אך באותה שאמרו מכאן מודעא כו' הקשו המפורשים דהא קי"ל תלוהו וזבין הוא ועיין בספר כתובה דף ח' מ"ש בזה והאלגזי תירץ דתלוהו וזבין היינו שנותן מעות מיד אז אמרינן אגב אונסא וזוזי גמר ומקני אבל מתן שכר המצות הא אמרינן היום לעשותם ולמחר ליטול שכרם דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא ולכן לא מהני כשהוא באונס ולענ"ד נראה דבשביל זה שפיר היה מועיל טענת אונס דאף שנאמר דזוזי בעין בעינן היינו בבשר ודם שאין בהבטחתו כלום דשמא לא יהיה סיפק בידו לעשות וכל אשראי ספק אתי דשמא לא יעמוד בדבורו אבל בהבטחת השי"ת כתיב אני ה' נאמן לשלם שכר ומילי דהקב"ה כמאן דעביד דמי וע"ד שכתב בשל"ה עתידין צדיקים שיאמרו שירה לע"ל שנאמר תשורו מראש אמנה ופירש שהם יאמרו שירה על ההבטחות שהבטיח להם כאלו כבר נתקיימו וזהו אמרו לעתיד לבא ר"ל על מה שבטח לבם שיבא וע"ז אמרו שנאמר תשורו כו' שמחמת אמנה גדולה שלהם הם אומרים שירה ע"ז ויותר היה נראה לומר כיון שמה שהיה צריך לבא עליהם בכפי' לפי שהיו יראים מיראת העונש א"כ גם הבטחת השכר ג"כ לא היה מועיל להכריח דעתם שיהיה הקבלה ברצון ואמנם נלפענ"ד דא"ש ע"פ מה דלכאורה יש לדקדק בהא דאמרינן אגב אונסא וזוזי גמר ומקני דודאי לאו מילתא דפסיקא הוא שיש לך אדם שחפיציו חביבין עליו שאינו רוצה ליתנם במחיר בש"א ואע"פ שאונסים אותו למכרם אינו נותן מדעתו רק בע"כ ולא גמר ומקני ונראה דא"ש עפ"י מ"ש בתשובה בחלק הלז סי' קכ"ב שהר"ן והריטב"א הקשו לפי מה דאמרינן בקידושין דברים שבלב אינם דברים אם כן למה לא מהני תלוהו ויהיב דהא חזינן שנותן החפץ ואע"ג דבלבי' לא ניחא לי' דברים שבלב הוא ותירצו דכי אמרינן דברים שבלב א"ד היינו בדברים שבלבו לבד אבל דברים שבלבו ובלב כל אדם שהכל יודעין שאינו נותן ברצון רק מחמת אונס הוי דברים וכ"כ התוספות ושאר פוסקים דבאומדנא דמוכח הוי דברים ולפ"ז א"ש בתלוהו וזבין אע"פ שיש לך אדם שאין דעתו להיות גומר ומקנה מ"מ כיון דעכ"פ טובא איכא דגמרי ומקני אגב אונסא וזוזי ממיל' דשוב מהני מטעם דאף אם זה אין דעתו להקנות דברים שבלב לבד הוא דלב כל אדם אינו יודע אם זה דעתו להקנות אם לאו ולא הוי אומדנא דמוכח ושפיר הוי דברים: ובזה יש ליישב קושיית הרשב"א דבקידושין מוכיח מהא דיקריב אותו לענין דברים שבלב ובב"ב יליף מזה דאגב אונסי וזוזי גמר ומקני ולפי מ"ש א"ש דהא בהא תליא וקצרתי: ומעתה א"ש בפשיטות מה שהקשו דהיאך נאמר דהוי מודעא דהא הוי ליה תלוהו וזבין דזה אינו דמידי הוא טעמא דכיון דאיכא למימר גמר ומקני שוב אף אם אין לבו עליו הוי דברים שבלב וזה שייך בבני אדם שאין אחד יודע מה שבלב חבירו אבל לגבי הקדוש ברוך הוא שהוא יודע מחשבות ויצרי מעללי איש פשיטא דאף הדברים שבלב כאמירה להדיוט דמי. ואיתא במדרש הובא בילקוט ויפתוהו בפיהם כו' שאמרו נעשה ונשמע ולבם לא נכון עמו ואף על פי כן והוא רחום כו' ולכן אף שהיה כאן הבטחת שכר וגם אמרו בפה מלא רוצה אני מכל מקום כיון שהקדוש ברוך הוא היה יודע מחשבות לבם שאינו כן הך אמירה מידי מששא אית ביה ואינו דומה לתלוהו וזבין כלל ובזה יובן מאמר הכתוב פרשת ואתחנן ותאמרו הן הראנו כו' ויאמר ה' אלי שמעתי קול העם הזה בדברם אלי היטיבו אשר דברו מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי כו' והענין הוא שמשה רבינו שלא ידע מחשבות לבם ראה דבריהם נכוחים וטובים ועל זה אמר לו הקדוש ברוך הוא שמעתי כו' היטיבו אשר דברו שדבורם באמת טוב הוא אך מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי כו' ר"ל שגם לבבם דהיינו שני יצרים יצר טוב ויצה"ר יסכימו גם יחד לדבור הזה ליראה אותי כו' והוא נכון מאד: אמנם הגאון בספר כתובה כתב דלכך לא הוי תלוהו וזבין משום דנתינת התורה היה אפילו שלא על מנת לקבל פרס שהיה דוגמת חופה וקי"ל אין תנאי בחופה כו' ע"ש אך אכתי קשיא לי שהרי התוספות בב"ב דף מ"ח הקשו בהא דיקריב אותו נימא דהוי תלוהו ויהיב ותירצו דכל דבר שהוא מחויב לעשות מדינא הוה כמו מכר כו' ע"ש ולפי זה לפי מה דקי"ל כותבין אגרת מרד על ארוסה אם כן לדעת המפורשים שהקידושין היו בביזת מצרים ממילא דמתן תורה שהוא דוגמת נשואין הו"ל כמו תלוהו וזבין ואפשר לומר שהוא ז"ל לשיטתו בפתיחה לקידושין שהקידושין של ביזת מצרים היה מה שהיו עתידין לקבל הלוחות אח"כ וכיון שעדיין לא נתקיים התנאי לא נגמרו הקידושין ואין דינם כארוסה גמורה לענין כתיבת אגרת מרד שהרי הקידושין תלוים ועומדים עד קיום התנאי: ויש ללמוד מזה דין חדש דאף על פי שכותבין אגרת מרד על ארוסה מכל מקום אם הקידושין על תנאי אף שביד המקדש לקיים התנאי אין כותבין שהרי כאן ביד הקדוש ברוך הוא לקיים התנאי וליתן הלוחות ואף שלא יקבלו רק באונס מהני דהיכא דהוא התנה מהני נתינה בע"כ לקיום התנאי כמ"ש לעיל: ועפ"י זה נבא לכלל ישוב בהא דקשיא לן בדברי המדרש דקאמר ידונו כפנויה שהרי אף עפ"י כן זיקת קידושין יש כאן על ידי התורה אף שהיה באונס מהני לקיום התנאי (אם לא שנאמר שעיקר התנאי לא היה רק על הלוחות וכמ"ש לעיל וצ"ע) וגם מ"ש