בית אפרים אבן העזר חלק ב ט

ואל ידונו כא"א דהול"ל כארוסה כיון דהלוחות אינם רק אירוסין ונראה לבאר ע"פ מ"ש אא"ז הגאון בספר לב אריה ששמע מהג' מהור"ר שאול ז"ל האב"ד דק"ק בראד פירוש הכתוב הן ישלח איש אשתו הישוב אליו עוד ואת זנית ריעים רבים ושוב אלי נאום ה' שפירושו על פי מה דקי"ל לענין מחזיר גרושתו נשאת אסורה לחזור לו זינתה מותרת לחזור וזה שאמר הכתוב ואת זנית ריעים רבים דהיינו זנות לבד לכן שוב אלי כו' ודברי פי חכם חן ומכל מקום יש לתמוה לפי זה בהא דאיתא ביומא אמר ר"י גדולה תשובה שדוחה לא תעשה שבתורה שנאמר הן ישלח כו' וקשה מה לא תעשה יש כאן שהרי בזנות אין כאן לא תעשה אך באמת פשיטא דקרא מיירי בזנות שקודם גירושין וכמ"ש הכתוב אי' ספר כריתות אמכם ואם כן יש בזה לאו דסוטה שנטמאה וקאמר הן ישלח כו' הישוב אליו עוד משום לאו דמחזיר גרושתו ואת זנית כו' ומכל מקום צריך להבין מה ענין החילוק בין נשואין לזנות בעובדי ע"ז ונראה דאתי שפיר דביומא שם אמרינן גדולה תשובה שמגעת עד כה"כ ועיין בע"י שגירסתו ר"י אמר עד ולא עד בכלל ומי אמר ר"י הכי והאמר ר"י גדולה תשובה שדוחה לא תעשה כו' כאן ביחיד כאן בצבור והנה קושית הש"ס בזה אינו מובן ועיין מה שכתוב בזה אא"ז המהרש"א ז"ל וגם הקשו המפרשים דלשני' ליה כאן מאהבה כאן מיראה וכדמשני לעיל: ונראה לפרש על מה שאמרו בסנהדרין דף ס"ג אחרים אומרים אלמלא ואו שבהעלוך נתחייבו שונאיהם כליה אמר לו רשב"י והלא כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם אלא מה תלמוד לומר אשר העלוך שאוו לאלהות הרבה ולכאורה אין מובן מה היקל רבי שמעון בן יוחאי ועיין במהרש"א דלרשב"י שהאחד הנמצא נתן כחו לאלהים רבים ועזב את הארץ כו' ושמעתי לפרש דיש שני מיני עובדי ע"ז האחד שהוא מאמין בלב ע"ז ומחזיקה לאלהות והשני הוא דניחא ליה בהפקירא ונפקא מינה שאותו שסובר שיש ממש בעבודה זרה אינו מחליפה כלל באחרת כדכתיב ההימיר גוי אלהים מה שאין כן זה שרוצה בהפקר היום עובד זו ולמחר מחליפה באחרת אם תמצא חן בעיניו שיש בה הפקר יותר והנה אמרינן בסנהדרין דף ס"ג ע"ב אמר ר"י אמר רב יודעין היו ישראל בע"ז שאין בה ממש ולא עבדו אלא להתיר להם עריות בפרהסיא ובזה אתי שפיר דקאמר רשב"י שאוו לאלהות הרבה וסימנא מלתא שלא היו מאמינים בעבודה זרה כלל רק פנים אחרת להתיר להם עריות בפרהסיא ובזה יש לימוד זכות גדול על ישראל ע"כ שמעתי זה כביר מפי ידיד נפשי הרב הגדול החריף ובקי מוהר"ר מרדכי נ"י מ"מ דק"ק זאמושץ וכעת בק"ק לבוב מחותני ודפח"ח ואמנם דברי ר"י דאמר יודעין היו ישראל לא נאמר על מעשה העגל רק על מה שעבדו עבודה זרה בסוף בית ראשון כמבואר שם דפריך מדכתיב כזכור בניהם מזבחותם ומשני בתר דאביקו ביה כו' ע"ש: ועפ"י זה יובן ענין הכתוב הן ישלח כו' שהוא תמוה איך התחיל לדמות למשלח אשתו והמקרא צווח אי' ספר כריתות אמכם ובסנהדרין דף ק"ה אמרינן על פסוק (ירמיה ח') מדוע שובבה העם הזה ירושלים משובה נצחת אמר רב תשובה נצחת השיבו ישראל לנביא כו' שמואל אמר אמרו לו עבד שמכרו רבו ואשה שגרשה כלום יש להם זה על זה אמר הקדוש ברוך הוא לנביא לך אמור להם אי ספר כריתות כו' ועיין שם ברי"ף שכתב ליישב דלא תיקשי ממ"ש בירמיה ג' משבה ישראל שלחתיה ואתן ספר כריתותיה אליה כו' ע"ש (ומלתא אגב אורחא אמינא לגלויי מלתא בפירוש רש"י שם פסוק ואו הראית אשר עשתה משבה כו' ופירש רש"י תשובה נצחת ומוכחת בימי יאשיהו כו' ואין מבין מה שכתוב לפרש מלת תשובה נצחת ומוכחת ולקמן סימן ח' איתא תשובה נצחת ופירש רש"י שם משובת עולם כמו נצח שם ישנו במקרא מלת נצחת ומה ראה רש"י להעתיקו לכאן וגם מלת ומוכחת אין לו ביאור אך אמת הוא דלעיל מיניה כתיב הנה דברת ותעשי הרעות ותוכל ופירש"י הנה דברת בפיך לא נבא עוד אליך כו' ותוכל ונצחת למרוד וגם זה תמוה דמה נצחון שייך במרידה זו אך האמת יורה דרכו שטעות סופר נפל ברש"י וסמי מכאן הציון שמציין פסוק וא"ו (שהוא"ו ההוא היה ב' של תיבת בתשובה ונתחלף לוא"ו והתי"ו נתחלף למ"ם ועשו ממנו תיבת משובה) וכצ"ל ונצחת למרוד בתשובה נצחת ומוכחת ואחר כך צריך לציין פסוק וא"ו בימי יאשיהו כו' והמעיין יראה כי עתה דברי רש"י מסודרים על סדר הפסוק כדרכו וענין תשובה נצחת הוא על דרך הגמרא דלעיל תשובה נצחת השיבו כו' וכדכתיב נמי לבתר הכי שלחתיה ואתן את ספר כריתותיה אליה כו' ועיין ברי"ף בזה ואפשר דלדבריהם קאמר הכי וקצרתי והוא ברור ומצוה להגיה ולתקן בספרי הדפוס) אך לפי מה שכתבתי תרווייהו איתנייהו פעמים שדומה לשלוחין ונשאת לאחר ופעמים שדומה לזנות שאם עובד עבודה זרה שבדעתו שיש בה ממש הרי פרישתו מהקדוש ברוך הוא כאשה הפורשת מבעלה לגמרי דרך גירושין ונושאת איש אחר לפי שאז גם השם מבדילו לרעה ומשלח אותו לגמרי מה שאין כן מי שאינו עובד עבודה זרה רק על דרך זנות לתיאבון והפקר לבד אין כאן גירושין ונשואין רק כיושבת תחת בעלה ותחת אישה תקח את זרים דרך זנות בעלמא למלאות תאותה וזה שאמר הכתוב הן ישלח כו' רצה לומר אם היה חטא של עבדות עבודה זרה שלכם על דרך זה של גירושין ונשואין הישוב אליה עוד אך באמת אינו כן רק ואת זנית דרך זנות בעלמא וסימן לדבר שהרי זנית רעים רבים שאין זה דרך עובד עבודה זרה דקבלי' עליה באלהים רק העושה דרך זנות והפקר לבד ולכן שוב אלי נאום ה' ואמנם מתוך התשובה יש מקום להבחין באיזה אופן היה עשיית החטא שאם עושה תשובה מאהבה מוכח מתוכו שלא עשה מתחלה רק הפקר למעשה נערות כי מי שלהוט אחר בולמס של עבודה זרה לשם אלהות ליתא בחזרה ותשובה מאהבה שהטינא שבלבו מפעפע בו ולחלוחית אמונת עבודה זרה שהאמין תחלה נשאר קיים בו ותשובה מאהבה הרי היא דבקות בה' כדכתיב לאהבה את ה' אלהיך ולדבקה בו ואמר הכתוב כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור כו' ואתם הדבקים בה' כו' וא"א לו רק לעשות תשובה מיראה כדאשכחן בפרעה כשלקה אמר ה' הצדיק מה שאין כן מי שמתחלה לא עשה על דרך אמונה רק לתאוה יבקש נפרד זה אפשר לו להיות חוזר בלב ונפש ולעשות תשובה מאהבה ובזה יובן הא דקאמר התם ביומא רבי חמא בר חנינא רמי כתיב שובו בנים שובבים דמעיקרא שובבים אתם וכתיב ארפא משובותיכם ומשני כאן מאהבה כאן מיראה ופירוש רש"י דמעיקרא שובבים אתם מעלה אני עליכם כאלו תחלת החטא על ידי שטות ונערות ולפי זה אין מובן כל כך מאי דמשני כאן מאהבה כאן מיראה ועיין מהרש"א שם ולפי דברינו אלה יומתק הענין דהכי פירושו כאן מאהבה שאז נאמר בו בנים שובבים דמעיקרא שובבים אתם דודאי תחלת החטא על כרחך היה דרך שטות ונערות דבהפקירא ניחא ליה ולא לאמונה מה שאין כן בתשובה מיראה אמר ארפא משובתם מכאן ולהבא לבד דבשעת מעשה אפשר שהיה דרך אמונה רק מחמת יראת העונש הוא חוזר ובזה מבואר ג"כ מ"ש שם גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד דהיינו בתשובה מאהבה משא"כ בתשובה מיראה אז עד ולא עד בכלל כדאשכחן גבי מנשה שחתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד ובזה אמרתי לדרוש כמין חומר הא דפריך שם והאמר ר"י גדולה תשובה שדוחה כו' והוא גרסת עין יעקב שם וקצרתי והמשכיל יבין כי הדברים עתיקים: והנה הש"ס שם משני כאן ביחיד כאן בצבור ויובן ע"פ מ"ש בספר צפנת פענח על התורה שחיבר הגאון מהר"י מטראני ז"ל בפרשת דברים לפרש מה שאמר אי ספר כריתות אמכם כלומר כלום יצאתם ממנו ע"י גירושין בגט למה"ד למי שקידש אשה ע"מ שלא תזנה שאם זינתה הופקעו הקידושין למפרע ונעקרו לגמרי ומעתה לא נאסרה אם זינתה כו' אף הקב"ה כשלקח לו לעם היה ע"מ שיקבלו אלהותו ולא יזנו אחר ע"ז ואחר שעבדו ע"ז נתבטל התנאי דומה למ"ש בלוחות ששיבר מרע"ה ולזה אמר אי ספר כריתות שלא פטרתי ע"י גט כי בפשעכם שלחה אמכם שנתבטלו קידושין הראשונים ע"ש שהאריך ודברי פח"ח: ואמנם זה שייך בצבור אבל ביחיד פשיטא שאפס מקום לומר שבשביל היחיד יהיה ביטול למפרע ובזה י"ל בפ' שלח שאמר מרע"ה והמתה את כל העם הזה כאיש אחד לפי שאם ח"ו הצבור מרדו נידונים כפנויה שזינתה ואינם חייבים מיתה כמו אם היחיד מרד ובזה יבא על נכון דברי המדרש שאמר מוטב ידונו כפנויה כו' משום שאם היה מביא הלוחות לישראל והיו מקבלים אותם ברצון לא היה מקום לבטל קידושין הראשונים שהיו תלוים ועומדים על תנאי זה וכיון שנתקיימו הקידושין