בית אפרים אבן העזר חלק ב עח

דהרשב"א שקיבל על עצמו והוא אונס דל"ש אך דבאמת מהר"י לא דן ע"ז רק על מ"ש שאם יהיה עכבה מצד הבת דאז אף שאונס הוא בזה העכבה מצד הבת שטרח הרבה לפייסה ולא הועיל מ"מ אין בזה טענת אונס כיון שהוא על מציאות הויות העכבה והרי יש עכבה לפנינו ולא נמחל החוב וכן אם חייב עצמו באופן המועיל הוא חייב שהרי לא נתקיים התנאי שיהיה פטור וממילא נלמד לנ"ד דאף דהתם הזכיר בפירוש עיכוב מצד הבת מ"מ היה מקום לומר שהוא אנוס כיון שטרח לפייסה אלא שכיון שהתנאי על הוית הדבר אין בזה טענת אונס וה"ה כשלא נזכר בתנאי עיכוב הבת רק מציאת הנשואין דמה לי שהתנאי הוא אם תעכב אי לא תעכב ומה לי שהתנאי אם תנשא או אם לא תנשא כיון שאין זה לשון החיוב אלא לשון התנאי שיהיה הדבר ההוא ולא נהיה הוא חייב או אין החוב מחול והראיה שהביא מדברי הרמב"ם פ"י מהלכות אישות היא ראיה ברורה לענ"ד דמבואר דמהני התנאי בכה"ג שאם אותו פלוני לא השיא בתו לבנו או לא נתן חצירו אינה מקודשת ודברי הרמב"ם כתבם הטור בסימן ל"ח והרמ"א בהג"ה שם לענין קידושין וברמב"ם גופא כתב דין זה גם לענין גירושין וז"ל התנה על האשה בשעת קידושין או בשעת גירושין כו' וכתב שם שיש כל הדברים של התנאים לנגד עיניך תמיד וכ"מ שאתה שומע המקדש או המגרש או המוכר או הנותן על תנאי תדע שהתנאי יש בו ד' דברים שבארנו כו' והב"י סימן ל"ח כתב ראיית הרמב"ם בזה מהא דאמרינן פרק המגרש על מנת שתבעל לפלוני אפשר דמשחדא ליה בממונא כו' מוכח דכל היכא דלא הוי מלתא דאסורא אף ע"פ שהוא תלוי ביד אחרים כיון דאפשר דמשחדא ליה בממונא תנאו קיים ע"ש מבואר דאם לא נתקיים התנאי אינה מקודשת ואינה מגורשת והמכירה והמתנה בטלה ואפילו שיחדתו בממון ולא רצה אין אותו אונס מועיל שיתקיים המעשה והיינו כמ"ש דכל שהוא על מציאת הדבר אין כאן טענת אונס שעיקר התנאים כן אם יהיה הדבר שירצה פלוני לבעול אותה או להשיא בתו לבנו או אם לא ירצה ואם היה אומר על מנת שתפייסו לפלוני שיעשה כן שאז תלה הדבר בה אפשר דמהני טענת אונס כדאמרינן אטו תרקבי דדינרי כו' ואמנם לשיטת הרא"ה וסייעתו אף בכה"ג לא מהני דאונס בביטול התנאי לא מהני כיון דמ"מ לא נתקיים וכן לפי מש"ל בדעת הר"ן דכל שתלה התנאי בדידה מצי למימר מה לי ולאונסך אני איני רוצה לגרש אלא ע"ד זה שתקיים התנאי וא"כ בנ"ד לא מיבעי' לפי מ"ש דתנאי במציאת הדבר אין טענת אונס אם כן בתנאים שלנו שהתנאי על מציאת הדבר לא מהני מה שהבת אינה רוצה לפטרו מחיוב הקנס שע"ד זה התנה שאם לא יתקיים המציאות ההוא מחויב ליתן קנס וכן לדעת הרא"ה וסייעתו דבביטול התנאי לא מהני אונס אך אפילו אם נימא דאין חילוק בין מציאת הדבר ובין ביטול התנאי עכ"פ מוכרח כסברא הר"ן דאם מגרש או מוכר ונותן על תנאי וזה טוען שנאנס מצי אמר מה לי ולאונסך שהרי הרמב"ם והטור והרמ"א כתבו בפשיטות בכה"ג שמתנה ע"מ שישיא פלוני בתו לבנו כו' התנאי קיים ואם כן הדבר פשוט דאם אומר לו חובך יהא מחול כשתנשא בתך לבני שאף אם לא נשאת לו מחמת אונס המחילה בטלה וכדברי הח"מ: שוב מצאתי בשו"ת מהר"מ אלשיך סימן למ"ד ראובן שידך יתומה כו' והקרוב עשה שט"ח עליו ונוסחו שמודה שחייב לפלוני חוב גמור בתורת הלואה וקיבל פלוני עליו שאם יקיים התנאים יהיו מחולין ועתה טוען שהבת אינה רוצה את המשדך בשום צד לפטור מקנס: תשובה ולענין טענת אונס חזינא להר"ן כו' וה"ז דומה לאומר הרי את מקודשת ע"מ שיתן לי פלוני חצירו או ע"מ שיתן בתו לבני שכתב הרמב"ם והטור כו' משמע בפירוש דעד שיעשה בעינן ואם פייס ולא הועיל הוי קידושין מטעמא משום דהוי למזכי במאי דלא הו"ל ביה זכיה דהיינו קניית האשה ועוד ראיה מפרק י"א מהלכות מכירה בנתן מתנה ע"מ שילך לירושלים כו' ולא מהני טענת אונס שנאנס שלא יכול לילך לירושלים ביום התנאי וא"כ גם במחילת חוב כו' (וזה צ"ע לענ"ד דהתם לא קאמר אלא בדין אסמכתא דהחזיק אינו אסמכתא ואם עבר ולא הלך אפשר דהיינו מרצונו אבל אם נאנס באמת מהני טענת אונס בזה ועיין ביו"ד סימן רל"ו בט"ז וש"ך שם לענין אם מחייב עצמו לעשות דבר לזמן ההוא ונאנס בזמן ההוא ואע"ג דכתב הרשב"א כו' דשאני הכא שהוא חוב גמור כו' ובזה נמצא למדין טעם נכון למ"ש הרמב"ם שנהגו חכמי ספרד כו' לחייב עצמו תחלה בתורת חוב לא מצי למטען טענת אונס (ע"ש שיש חסרון איזה תיבות ועיין לעיל שכתבתי זה המ"ל שכ"כ בשם הר"ש הלוי וקלסוה ובאמת כבר קדמו מהר"מ אלשיך) כו' הלכך אין טענת הקרוב טענה במה שפייסה ולא אפייס' והחוב שנתחייב קיים עכ"ל הרי מבואר להדיא דבכה"ג אין מועיל טענת אונס ומפרש דברי הרמב"ם והטור בהך דע"מ שיתן לי פלוני חצירו כו' מהך טעמא אתי עלה משום דבעי למזכי במאי דלא הו"ל זכי' כו' אך לפי מ"ש א"צ לזה דבכה"ג דלא קאמר ע"מ שתפייס לפלוני שיתן לי חצירו כו' אלא סתמא קאמר ע"מ שיתן לי עיקר הכוונה על המעשה ההוא ותלה במעשה אם יעשה המעשה ההוא אם לא ולא איכפת לן באונס כלל וכמש"ל מדברי הריטב"א בגיטין ואף שיש לפרש גם דברי הריטב"א במ"ש אבל אם חייב עצמו במעכשיו ר' זוז ע"מ שיעשה פ' כו' ג"כ כוונתו מהאי טעמא כיון שחייב עצמו מעכשיו רק שהיה נפטר ע"י שיעשה פלוני וכיון שלא עשה החיוב במקומו עומד דאין זה פטור שאין החיוב אלא על אופן שיעשה ולא עשה ואם כוונתו מחמת דבביטול התנאי לא מהני אונס כבר כתב זה שם בשם רבינו וכמש"ל: שוב ראיתי כי דבר זה הוא מפורש יוצא מדברי הרא"ה בכתובות והביאו בש"מ שכתב וז"ל ולא אמרינן נמי יש אונס אלא בתולה בדעת עצמו כגון אם לא באתי או אם באתי וכן בתולה בדעתה אבל בתולה בדעת אחרים כגון אם יבא פלוני אם לא יבא לא אלא כל היכא דנתקיים התנאי אע"פ שנתקיים מתוך האונס המעשה קיים שאין כוונתם בזה אלא שתעשה המעשה והרי נעשה אבל בתולה בדעת עצמו סביר הוא לקיים תנאו וכשנאנס ולא קיימו הרי הוא כאלו נאנס על עיקר המעשה למפרע וזה ראוי לומר בתולה בדעת עצמו א"נ בתולה בדידה כו' משא"כ בתולה בדעת אחרים וכן הדין במתנה וכן הדין במכר עכ"ל מבואר דאם אמר שדי מכורה או נתונה לך אם תבעל פ' לפלוני ונבעלה באונס המכירה קיימת כיון שכוונתם שתעשה המעשה והרי נעשה ומכ"ש אם התנה ע"מ שתנשא פ' לפלוני ולא נשאת מחמת אונס שהמכירה בטלה דבביטול התנאי לא מהני אונס אף בתולה בעצמו ומכ"ש אם מה שלא נשאת לא הי' מחמת אונס מצד אחר רק מצד שלא רצתה פלונית להנשא לפלוני דאין בזה טענת אונס כלל דזה עצמו התנאי שתינשא לו דהיינו שתרצה ותנשא וכמש"ל וא"כ פשיטא כשאומר אם לא תנשא פלונית לפלוני אתן לך מנה ולא רצתה אותה פ' להנשא לפלוני אף דפייסה בכל מה שיכול לעשות ולא אפייסה מ"מ לא נתקיים התנאי שהרי כוונתם שתעשה המעשה והרי לא נעשה ודוקא בתולה בעצמו שמחייב עצמו לפיוסי לפ' כו' וכמש"ל בשם הרמב"ן ובהכי מיירי הרשב"א אבל לא בתולה בדעת אחרים ועיין בדברי הרמב"ן בגיטין שכתב ויש לבעל דין לחלוק כאן ולומר שכל התולה בדעת אחרים אע"פ שפייסו בכל מה שבידו לעשות אין זה אונס שמשעה ראשונה גמר ומקנה דלא ידע אי ציית חבריה אי לא ושאני אשה שהוא סבור לפייסה שהנשים נוחים להתפייס לבעל כו' ואין דינו מחוור שאין לך ברזל קשה כאשה רעה כו' עכ"ל אין זה סותר לדברי הרא"ש דהרמב"ן שם קאי במאן דמקבל עליו לפיוסי לחבריה שהענין תלוי בו שהוא יפייס או הוא יעלה והרא"ה מיירי שלא תלה הענין בעצמו רק באותו פלוני אם יעשה או לא יעשה וכמש"ל וכיון שאין כוונתם רק שתעשה המעשה ההוא לא איכפת לן והדברים ברורים לענ"ד. וא"כ בנ"ד הדבר ברור שזה הבא לפטור עצמו בטענת אונס לפטור עצמו מקנס צלל במים אדירים והעלה בידו חרם או חרס אם לא יפייסנה בכל מה שבידו לעשות כמ"ש הרמב"ן ושאר פוסקים שהבאתי ואף לדעת הריב"ש דסגי במה שכמותה ראויה לקבל פיוס ע"ש סימן צ"ט שהרחיב הענין בזה וסיים שאם לא פייס אותה כראוי לפי מראה עיני הב"ד ועבר על קבלתו כו' חל עליו הנדוי כפי קבלתו כו' ע"ש ולענין הקנס הוא חייב בכל גווני שע"י כן חייב עצמו אם לא תנשא בתו לפלוני יתן קנס וכל זה אף אם לא