בית אפרים אבן העזר חלק ב עז

לא יעשה כיון שלא עשה אע"פ שהוא מחמת אונס מ"מ הרי אין כאן קיום התנאי וכ"כ שם לעיל מיניה ואומר רבינו דדוקא כשנתקיים התנאי מתוך האונס כו' והן דברי הרא"ה שבכתובות שהבאתי לעיל אבל אחר העיון נראה שכוונתו דרישא שהוא תולה בעצמו שהוא מחייב נפשו שיפייס לפלוני שיעשה כך אז הוא פטור כיון שעשה את שלו ופייסו ואף דלא אפייס אנוס הוא בזה משא"כ במחייב עצמו ליתן ר' זהו' אם פ' לא יעשה כך כיון שאינו תולה בעצמו אלא באותו פ' אם יעשה או לא יעשה לא שייך לומר שהוא אנוס מה שלא עשה חבירו שהרי זהו עיקר התנאי שתלה בעשייתו והרי זה כמקדש ע"מ שירצה אבא שאם לא רצה האב אינה מקודשת ולא שייך לומר שהיה אנוסה מה שלא רצה האב דרצון האב אינו החיוב שנאמר שהיא אנוסה רק רצון האב הוא עצמו התנאי וכן במחייב עצמו סך פ' אם לא תנשא בתו לבן ראובן דפשיטא דאם היא אינה רוצה אין זה בכלל אונס רק ביטול התנאי ונשאר החיוב במקומו ולפ"ז נראה דהרשב"א שם מיירי שזה חייב את עצמו להשיא בתו לבן שמעון או התנה אם תסרב הבת יפייסנה בזה ס"ל להרשב"א דיש טענת אונס כיון דמפייס ולא אפייס אבל הני דידן שאנו כותבין שבן פלוני ישא בת פלונית בחופה כו' ואין כותבין החיוב על אבי הבת שהוא ישיא אותה א"כ אין זה אונס רק תנאי שבן פ' ישא ואם לאו בטל ומ"מ י"ל דמצד הכתיבה בקשרי התנאים הנהוגי' עתה אפשר דאין לחייבו קנס שהרי כותבין חצי נדן קנס מצד העובר כו' וכיון שהוא רוצה עדיין רק שהבת אינה רוצה א"כ לא שייך לקרותו צד העובר ומ"מ אפשר דשפיר מיקרי צד העובר כיון שהוא מצדה והי' עוברת לכן כותבין בתחלה העומד מצד ועכ"פ כשמחייבין א"ע חוב גמור בשטרות לקיים זה מה שכתב בזה ולשון הנשואין לא נזכר בתנאי על אבי החתן והכלה שהם מחויבים להשיאם רק כותבין החתן פ' ישא כו' וכשיעשו כך החוב מחול לא שייך כלל לומר שאם אין הבן או הבת רוצה הוי אונס שאין זה רק ביטול התנאי כמ"ש והרי זה ממש כשטר שכותב ראובן לשמעון שלוי ימכור שדהו ליהודא ואם לא ימכור אני מחויב ליתן מאה זהו' שאין ספק בו שהוא מחויב ליתן ואין דנין בו דין אנוס (רק אם כותב שקבל על עצמו שיפייס ללוי שימכור בכה"ג אמרינן מי בעי למיהב תרקבי דדינרי הרי טרח לפייסה בדבר גדול ומשמע דאם אמר אם לא תתפייס אפילו יהיב תרקבי דדינרי ולא אפייסה הוי גיט' כיון דמ"מ לא קיים תנאו כיון שתלה בה קיום התנאי ומשמע לענ"ד דהתם קאי כמ"ד אין אונס בגיטין בזה לא תלי בהכי דאף אם יש אונס מ"מ אין כאן קיום התנאי כדמשמע לשון התוספות בקושייתם דלאו משום דאין אונס בגיטין נגעו בה ואפילו תימא דהתם אליבא דמ"ד יש אונס בגיטין אי קאמר ע"מ שתתפייס ויהיב תרקבי דדינרי ולא אפייסה לא הוי גיט' משום אונס לשון פיוס שאני דאונס' דלא שכיח הוא שיתן תרקבי דדינרי ולא תתפייס ואדעתא דהכי לא אתני אבל בלא תלה בלשון פיוס רק סתם שפלוני יעשה דבר פלוני ואינו רוצה לעשות ודאי לא שייך ע"ז שם אונס רק תלוי בדין אסמכתא ועיין בח"מ סי' ר"ז שכתב בשם הרמב"ן ואפילו תולה בדעת אחרים כגון שאמר לחבירו שדי נתונה לך אם לא בא איש פלוני מכאן ועד י"ב חודש משמע דלאו אסמכתא הוא כו' ע"ש ופשוט הוא דאף ששלח לאותו פ' שיבא ולא רצה דאין זה אונס אף אם נאמר דאם יברר שאותו פ' רצה לבא ואירע אונס שלא בא לא זכה משום דלא סילק אדעתי' שיאנס ואין חילוק בזה בין התנ' על עצמו או על אחר מ"מ אם לא אירעו אונס רק שהוא מעצמו ומרצונו לא ר"ה לבא פשיטא שלא נתקיים התנאי שזה עיקר של התנאי על דעתו ורצונו אם ירצה לבא או לא ירצה וכן בנ"ד אם מתנה שדי נתונה לך אם פ' תנשא לבן פלוני ואחד מהם לא רצה אין זה פטור בטענת אונס כלל ומ"ש הרשב"א דאם הבת אינה רוצה הוי אונס היינו לפי מה שהיו נוהגין בימיהם שהאב הי' מחייב עצמו שהוא יזמין את בתו לנשואין כמ"ש בשו"ת המכונות סימן רנ"ט נשבע לפרוע לזמן פ' או להזמין בתו לפלוני לנשואין ליום כו' ובכה"ג מיירי גם בתשובה זו דח"ג סימן רי"א וכן מבואר הרשב"א שם ואפילו התנה שאם תסרב שיפייסנה כו' אלמא שתולה החיוב בעצמו וכן הך תשובה דהרשב"א בתולדות אדם סימן ל"ה בכה"ג מיירי שכתב ובהגיע זמן הנשואין תבע מאבי הבת שיתן לו בתו וישאנה כו' וכן העתיק המחבר בש"ע יו"ד סי' רכ"ח סעיף מ"ג נשבע לתת לפלוני בתו לאשה ובתוך הזמן קלקל המשודך מעשיו כו' ובכה"ג מיירי גם מהרמ"ע בתשובה וכן הלשון אומרת בהג"ה הרמ"א ראובן שפסק על בתו או בת בתו או קרובתו שתנשא לפלוני ואח"כ הבת אינה רוצה כו' ובכה"ג שתלה החיוב בעצמו שפיר אמרינן דאם אין הבת רוצה הוי אונס משא"כ אם הוא מתחייב עצמו בסך כך ותולה דרך תנאי בנשואי הבת אז מה שאינה רוצה הוא ביטול התנאי ולא שייך בו טענת אונס שע"ז גופא הי' התנאי אם תרצה או לא תרצה וכמש"ל מדברי הריטב"א ז"ל ומעתה הדבר מבואר שאין מחלוקת בין הרשב"א למהר"ם כלל דבעובדא דמהר"מ איתא שכתב לו לכשיהיה בנך ראוי לקדש אם לא אקבל קדושין או בת בעצמה לא תקבל הקדושין אם תהיה ראוי' לקבל קדושין אתחייב לך מעכשיו שני זקוקים ומת שמעון והבת גדלה ועמדה ונשאת לאחר וא"כ לא תלה החיוב בעצמו רק שהתחייב עצמו בתנאי אם בתו לא תקבל קדושין וכיון שאינה רוצה לקבל הרי לא נתקיים התנאי שהי' על אופן זה שהוא תולה לקבל קדושין והיא לא רצתה ולא שייך בזה טענת אונס מחמת שאינה רוצה רק מחמת שמת חשוב אונס שאם הי' חי הי' מפייס בתו וגם הרשב"א הודה בכה"ג שתלה התנאי בבתו שאין כאן טענת אונס והדברים ברורים וקלורים לעינים בס"ד: שוב מצאתי בשו"ת מוהר"ר יחיאל באסאן סימן כ"ט שכתב וז"ל והנלע"ד דלענין המאתים פרחים כל שיש עיכובא אפילו מצד בתו אין אומרים בזה אטו תרקבי דדינרי כו' שלא נאמרו הדברים אלא במי שהתנה לפייס לפלוני או לעשות לפלוני שיעשה דבר פלוני שהתנאי הוא שהוא יפייס או הוא יעשה ולכן יכול לומר לא אמרתי אלא שאעשה כל הראוי לעשות אבל לא לתת תרקבי דדינרי אבל המתנה ע"מ שיהיה דבר פלוני על מציאות הדבר הוא מתנה וכל שלא נהיה הדבר ההוא בטל התנאי ולא שייך שם טענת אונס תדע דהא אדם מתנה ע"מ שירדו גשמים ואם מתי או לא מתי אע"פ שאין הדבר בידו כדכתב רש"י פרק כל הגט כו' הרי שהיה תולה בדעת הקב"ה ואפ"ה אמרו מה היה לעשות כבר הרבה תחנונים לפני המקום ולא נענה אלא כיון שמת הגט גט וכן משמע מדברי התוספות שם בפרק כל הגט בד"ה מי יהיב לה תרקבי דדינרי כו' וכן משמע ממ"ש הרמב"ם פ"ו מהל' אישות אבל אם התנה עליו שיתן לי פ' חצירו או שישי' בתו לבני וכיוצא בו תנאו קיים שהרי אפשר בידו לקיימו ותתן לפלוני ממון רב עד שיתן לו חצירו ועד שישי' בתו לבנו עכ"ל משמע בהדיא שהמתנה שיתן חצירו או בתו אינו כמתנה שאעשה לפלוני שיתן חצירו או בתו והדברים ברורים וא"כ בנ"ד שאמר ואם ח"ו יבא שום עיכוב מצד ר' חיים או מבתו וכמ"ש אין כאן טענת אונס ואם עכבה בתו אפילו טרח הרבה ולא נתרצית לא נמחל החוב עכ"ל: ושמחתי כמוצא שלל רב שנראה סברתו בזה כמ"ש דכל שהתנאי על מציאות הויות הדבר כל שלא נהיה הדבר בטל התנאי ופשיטא שא"ל שלא ראה דברי הרשב"א בזה שהוא עצמו הביא דברי הרשב"א אלו בתשובה סימן נו"ן וגם לכאורה ראייתו מהך דאם מתי צ"ע דהתם לא הוי מלתא דל"ש דאונס חולי ומיתה מקרי שכיח לענין אונס ממון מה שאין כן סירוב הבת שכתב הרשב"א דלא שכיח וצ"ל דודאי אם לא היה נזכר כלל בשעת התנאים ענין סירוב היה מקום לומר דלא אסיק אדעתיה אונס דל"ש אבל כיון שהזכיר ענין הסירוב ממילא דלא שייך לא אסיק אדעתיה (והרשב"א דרך את"ל קאמר דאף אם היה מתנה אם תסרב יפייסנה ואז לא שייך דלא אסיק אדעתיה מ"מ א"צ ליתן ממון כו' ושוב כתב על גוף נידון דידיה שלא התנה כלל דנימא שהיה לו להתנות שאם תסרב יהיה פטור ז"א דאונסא דל"ש ולא אסיק אדעתיה כו' כן מבואר למעיין שם אבל ודאי שאם התנה בעסק סירוב לא שייך לומר דלא אסיק אדעתיה שתסרב) אלא שי"ל דווקא אם לא יטרח לפייסה לזה אמר כיון שלא הזכיר שהוא יפייס אלא על מציאת הדבר התנו אם תעכב או לא תעכב כל שהמציאות שלפנינו היא בביטול התנאי ולא בקיומו הוא חייב ובהכי א"ש הא דהתם בעובדא דמהר"י באסאן מבואר שם התנאי שנתחייב להביא בתו מרצונה לקבל קידושין וא"כ דומה להא