בית אפרים אבן העזר חלק ב עה

אמתלא מבוררת אין זה נפטר מהקנס בשביל אמיר' בעלמא של הבת דאין זה בירור כלל ולא מפי' אנו חיין עד שיביא ראי' לדבריה וכיון שיש ספק בדבר והלב יודע כו' לא נפטר מחיוב ודאי של הקנס ועוד נראה דאפילו בכה"ג דמיירי הרשב"א דאיכא אמתל' מ"מ ע"כ לא קאמר הרשב"א התם אלא שאין להוציא ממנו קנס כיון שהוא מוחזק וטוען ברי שהוא אונס מחמת סירוב הבת ואע"פ שהשלישו שטרות כבר כתבתי דע"כ אונס ע"ד חוב גמור ובתנאי דמחול לך דאל"כ לא הוי מהני טענת אונס כלל ולקמן אבאר שזה דעת הרשב"א משא"כ אם המשודך מוחזק והוא בא להוציא בטענת אונס אף שרוצה לישבע לאו כל כמיניה להוציא בשבועתו דאף שהאמתלא מבוררת דאפשר שתהיה מואסת בו מחמת זה מ"מ הטענה אינה מבוררת שתוכל להוציא על ידי זה ומכ"ש בגוונא שכתב הרשב"א די"ל דאין זה בירור כמ"ש האחרונים דהרבה רקים ופוחזים כו' וה"ה לכל אמתלא כיוצא בזה וכבר כתבתי דהאו"ת כתב דאף אם הבא לפטור עצמו בטענת אונס הוא מוחזק אינו נאמן עד שיברר אונסו וכאשר מבואר ג"כ בדברי הרשב"א בשו"ת המכוני' וא"כ מכ"ש אם המשודך הוא מוחזק שאבי הבת צריך לברר ואין מוציאין מיד המחזיק אם לא שיברר אונסו בעדים ולפי"ז נראה ברור בנ"ד אף לפי דברי הרשב"א דזה הבת ממאנת הוי אונס דלא שכיח מ"מ כיון שהלב יודע כו' ואין טענתו מבוררת בזה שהרי מיעוטא דמיעוטא הוא שתעיז פניה להמרות פי אביה כמ"ש הרשב"א וקרוב הדבר שמאתו תצא הרע' שמסבב הסירוב ע"י עצמו או שליח או אחרים עושי' על ידו שאין זה אונס אלא רצון ולענין החרם הוא צריך לחוש לנפשו והלב יודע ולענין ממון אינו נאמן לומר אנוס אני בלא בירור הדבר וכיון שאין כאן אמתלא מבוררת אין זה מועיל לפטור עצמו ואפילו אם באה בטענה ואמתלא מבוררת אף שי"ל דבכה"ג אין להוציא מיד המוחזק ובכה"ג י"ל דמיירי הרשב"א ורמ"א שהביאו מ"מ בנ"ד הרי החתן מוחזק כיון שהמעות שתחת יד השליש הוא על שמו וכן השט"ח ולא הושלש, רק לטובת הזוג ודאי ברור שאין מוציאין מידו ואפילו תאמר דכל שנתבטלו השידוכין הנדוניא חוזרת מ"מ ברור שעכ"פ הם שלו עד עתה רק שבביטול השידוכין הוא צריך להחזירם והרי זה כאילו לוה ומחויב לפרוע שכל כמה דלא פרע דידיה נינהו והבא להוציא ממנו עליו הראיה ומה שהם ביד שליש אין זה אלא כנפקד ובשביל זה לא בטלה חזקתו של זה וזה מבואר בדברי מהרי"ל והח"מ והב"ש וקצרתי: והנה בשו"ת מהרמ"ע מפאנו סימן פ"א הביאו בח"מ בקצרה כתב לזכות אבי הבת בטענת סירוב הבת מטעם אונס דלא שכיח וכתב שם דאף שהוציאוהו מדין אסמכת' וקבלו עליו בחוב גמור כו' וסמך על דברי הרשב"א דלעיל ולא היה לפניו תשובת הרשב"א הארוכה שהבאתי לעיל שעל הקנס פטרו מדין אסמכתא ונראה מדבריו שלולי האסמכתא אין מקום לפוטרו בטענת אונס ותשובת הרשב"א בחלק תולדות אדם כבר כתבתי דע"כ לא מיירי בכה"ג שהיה החוב חוב גמור והתנאי במחול לך דכה"ג לא מהני טענת אונס כאשר כתבתי לעיל באורך וכמ"ש הח"מ והמשנה למלך וכן מבואר מדברי מהר"מ אלשקר בשם הריב"ש הביאו במ"ל פרק י"א מהל' מכירה דאם נתבטל התנאי מחמת אונס לא מהני דלא שייך לומר דלא יחשב ביטול כיון שהיה באונס ולכן כיון שלא מחל אלא ע"ת ונתבטל התנאי אף שהיה באונס אין כאן מחילה ודברי הח"מ בזה הם הם ע"פ דברי הר"ן המבואר בריש סימן ל"ח כיון שהאשה אינה מתקדשת אלא לדעתה הרי אינה מסכמת בקידושין אלא אם יקיים תנאו אבל כל שלא נתקיים אע"פ שנאנס אינה מתרצה בקדושיו וא"כ ה"ה כאן דכיון שקיבל עליו בחוב גמור המחילה הוא מדעתו ע"ת שזה יקיים תנאו וכיון שלא קיימו אף שהביטול הוא מחמת אונס מ"מ אין החוב מחול דמה לו ולאנסו וכ"כ הש"ך בח"מ סימן כ"א דאונס רחמנא חייביה לא אמרינן ועיין בח"מ וב"ש ר"ס ל"ח: וראיתי בק"א שבספר המקנה שכתב דכששניהם נותנים שט"ח להבטחת שידוכין יכול לומר אני לא מחלתי לך חוב שלך אם יהיה המניע' מצידו אלא כשל' יהיה אונס אבל אם יהיה אונס לא מחלתי לך החוב שלך ויצאו החובות זה בזה עכ"ל ולענ"ד הוא תמוה דלפ"ז היכא שלא נתן שט"ח רק אבי הבת ואבי הבת רוצה לקיים רק הבן אינו רוצה אעפ"כ יגבה השט"ח שיאמר שאין זה עכב' מצידו אלא מחמת אונס וע"ד זה לא מחלתי החוב אלא דז"א דכל עיקר התנאי הוא נגד השני שצריך לעשות מה שהוטל עליו ואם לא עשה בין באונס בין ברצון אין כאן מחילה אבל אם צד השני יכול לקיים תנאו ורוצה לקיים אמר ליה אנא הא קאימנא לקיים תנאי ואם המניעה מצד שאין זה יכול לקיים התחייבותו שפיר הוא נמחל לחבירו העומד וצווח שרוצה לקיים תנאו וכמו דאמרינן כשהתובע רוצה לקיים והנתבע אין רוצה לקיים בין שהוא מרצון או מחמת אונס הוא חייב לשלם כמו כן אמרינן איפכא דאם הנתבע רוצה לקיים והתובע אינו רוצה לקיים בין מחמת רצון או אונס הוא פטור וע"ד זה השלישו השטרות למוסרם לצד המקיים והיינו שהחוב של זה נמחל כיון שהוא עומד ומוכן לקיים והחוב של זה לא נמחל כיון שאינו מוכן לקיים הן מחמת אונס או רצון כנלענ"ד ברור: והנה בשו"ת מהר"מ אלשקר סימן ל"ב כתב על דברי הר"ן שצ"ע דמחלק בפלוגתא דר"י ור"ל בין גיטין לקידושין ואשכחן בפרק מי שאחזו בירושלמי דתלו מילתייהו דקדושין בפלוגתא דרבנן ורשב"ג בגיטין ואיכא למימר דהתם לאו דוכתא וכיון דהכא בקידושין דדוכתא לא מייתי הך עובדא דר"נ (ר"ל דבירושלמי בגיטין מייתי עובדא חד בר נש אקדים פריטין לאילפא ונגב נהרא אתא עובדא קומי דר"נ אמר הא אילפ' אייתי נהרא אבא ב"ר הונא בשם ר' אבא הוי מצלי דינגב נהר בגין דניסב פריטוי אשכח ר"י ור' אבא לא סברין כרשב"ג ורשב"א ור"נ סברי' כרשב"ג כו') ולא כולה מלתא דרבנן ורשב"ג ש"מ דליתא להך מלתא כו' וכמ"ש הרשב"א בגיטין לענין טענת אונס כו' ע"ש וכן בקרבן העדה בגיטין בתוספותיו כתב דלמאי דגרסינן בסמוך ר"י ור' אבא לא סברי לדרשב"ג ש"מ דקסבר הש"ס דגיטין וקדושין שוין לענין טענת אונס כו' ע"ש. אך לענ"ד אני תמה עליהם שדברי הר"ן ברורים בפשיטות שהרי עיקר חילוקו של הר"ן דבגיטין שהדבר תלוי בו אינו גומר לגרש אלא אם יעבור על התנאי ברצון וזה דוקא בתנאי שמתנ' על עצמו ועבר מחמת אונס משא"כ בתנאי שמתנה עליה שהיא תעשה והיא עברה על התנאי אז אע"פ שעברה מחמת אונס מכל מקום אדרבא אמרינן דמה לו ולאונסה הוא אינו רוצה לגרש אלא כשתקיים התנאי דוקא ודמי ממש לפלוגתא דר"י וריש לקיש לענין קדושין דס"ל לר"י כיון דבעינן דעתה והיא אינה מסכמת בקידושין אלא כשיתקיי' התנאי וה"נ לענין גט כשהיא צריכה לקיים איזה דבר מחמת תנאי ועברה מחמת אונס וזה פשוט וכ"כ הב"ש סי' קמ"ד סק"ח הבאתי דבריו לעיל: ואמנם מלתא דפשיטא להר"ן לחלק בין גיטין לקדושין לכאורה לא משמע הכי מדברי הרא"ה פ"ק דכתובות שכתב אם אמר אם באתי תהא מקודשת ונאנס ולא בא בזו ד"ה אין אונס ואפילו בגיטין כו' אע"פ שנתבטל מתוך אונס ליכא למימר דחשבינן כלא נתבטל דמ"מ הרי לא נתקיים התנאי וראיה לדבר איצטלית דלא סגי בדמי' ונתינה בע"כ למ"ד ל"ש נתינה ובטל גיטא דמ"מ לא נתקיים התנאי כו' עכ"ל וכ"כ בשיטה מקובצת בשמו ובשם תלמידו דון ווידאל קרשקש ז"ל והן הן דברי הריב"ש ג"כ שהביא המ"ל בשם תשובות מהר"מ אלשקר כמש"ל ולפי דברי הר"ן אין ראיה מאיצטלית ונתינה בע"כ דהא י"ל אם באתי ונאנס ולא בא שפיר יש טענת אונס לקיים או לבטל הגט והיינו משום דתולה בדעת עצמו ואיהו לא התנה רק ע"ד שיהיה כן מרצונו ולא לאונסו משא"כ בההיא דאיצטלית ונתינה בע"כ דהוא תנאי שחל על האשה ובזה ודאי לא מהני טענת אונס להר"ן דמה לו ולאונסה דמ"מ הוא אינו רוצה ליתן גט אלא אם תקיים התנאי כמש"ל אלא ע"כ דלא ס"ל הך חילוקא דהר"ן ז"ל מיהו הך חילוקא שחילק הרא"ה וסייעתו בין נתקיים התנאי ע"י אונס בין נתבטל התנאי על ידי אונס וכ"כ חילוק זה הריטב"א ז"ל נראה דלא ס"ל להר"ן ז"ל שהרי הר"ן כתב דר"ל מדמי לה לההיא דפסקה מברא דשמי' מתי' וה"נ אונסא כמאן דעביד ולפי סברת הרא"ה ודעימי' אין הנדון