בית אפרים אבן העזר חלק ב עד

ומחייבו קנס אומדן דעת הוא שלא נתכוון זה לפוטרו ע"י אמירה בעלמא אנוס אני וא"ל דכיון שהם מתחייבים זה כנגד זה איהו גופי' ניחא ליה בהכי כדי שגם הוא יוכל לחזור בו באמתלא כזו ז"א דא"כ מה הועילו בתקנתן וטרחו בכדי לקנוס עצמם כיון שהמסרב יכול להפטר ממנו בדבור בעלמא וא"ל שבאמת צריך לישבע שכדבריו כן הוא שהבת מסרבת ז"א דמ"מ טורח זה למה שהרי בעובדא דהרשב"א שם נשבעו שניהם ובכל שידוכין תקעו כף ומקבל חרם על עצמו וא"כ קנס זה לא מעלה ולא מוריד ואומדן דעת היא שההתחייבות נעשה על אופן שאם לא יהיה אונס מבורר בב"ד מחויב ליתן קנס ואין זה אונס מבורר והדבר מבואר בתוס' דכתובות דף מ"ז ובב"ק דהיכא דאיכא דעת אחרת לא אזלינן בתר אומד דעת דהאי דשמא חבירו אינו מתרצה ע"ד כן ועיין במשנה למלך פ"י מהל' זכי' באורך ושם בדברי מהר"ש הלוי ד"ה אלא שנלענ"ד לפ' כו' וא"כ בנדון זה שנגמרו השידוכים ע"פ החיובים והיה הקשר אמיץ ביניהם ע"י הקנסות ואריה דשבועה רביע עלייהו דאי בא למיהדר לא מצי הדרי מי איכא למ"ד דסמכינן אאומדנא דמתחייב ולא חיישינן לדעת שכנגדו שלא היה מתרצה לדעת המתחייב כו' ועיין בדברי המ"ל שם במ"ש דשאני נידון דהרא"ש דלא היה שום חיוב בדבר כ"א מכח שבועה וכיון שהם דברים שבינו ובין קונו שייך לומר אדעתא דהכי לא נשבע אף דאיכא דעת אחרת אבל היכא דאיכא חיוב כגון בלוקח מקח וכן באותה דמהר"ם לאפקועי קידושין בזה יודה הרא"ש דהיכא דאיכא דעת אחרת לא אמרינן אדעתא דהכי ע"ש וא"כ נראה דלענין חיוב קנס אין טענת אונס שהבת אינה רוצה פוטר אותו מדין קנס כיון שאינו אונס מבורר והרשב"א שם לענין השבועה מיירי שהוא בינו ובין קונו ובהכי ניחא מ"ש והלב יודע כו' דלענין השבועה במחשבתו תליא ומצאתי הדברים מבוארים בשו"ת הרשב"א המכונים להרמב"ן בסימן רע"ב שכתב וז"ל אם באו עדים שראובן זה אירעו אונס גוף או אונס דרך דבר ברור הוא שפטור כו' דרך כלל שאונס כשמו ואין הרצון אונס ואילו זה מסבב אונסין לעצמו כגון שסבב על ידו או שלוחו או שאחרים עושים על דעתו שיהיו אדוני הארץ מאיימין אותו ומשימין עליו קנס אין זה אונס אלא רצון אבל אם מאיימין עליו שלא בסבתו כו' וכן הדין במי שאיימוהו באונס הדרך שכל דרכים אלו בחזקת סכנה הם והלב יודע אם לעקלקלות אבל כל זמן שהעידו עליו שני עדים שמכירים באונסו פטור מקנסו אם יש קנס בדבר ופטור מדיני שמים אם יש לו אותו אונס שהוא טוען כו' ע"ש (ובח"מ רמז לתחלת תשובה זו לענין מסבב האונס כו') הרי מבואר שאם יש קנס בדבר והוא טוען טענת אונס לפטור ממנו צריך שני עדים שמכירים באונסו והרשב"א שכתב דאונס סירוב בתו חשוב אונס לענין שרוצה לפטור עצמו מן השבועה שהוא דיני שמים והיינו דנקט הך לישנא דוהלב יודע אם לעקל כו' שהוא אותו לשון עצמו שכתב בתשובה המכונות לענין שבועה ולשון זה הוא היא לקוח מש"ס דסנהדרין דף ופירש רש"י לעקלקלות להעביר על דת וזה שייך גם כאן לענין השבועה ולא לענין הקנס וכן היא במדרש איכה רבתי שאמר ר' יוחנן בן זכאי לבן פנגר שאמר שוברין את החביות כו' והשיב לו ריב"ז הלב יודע כו' וסופו היה שהלך לחרפות ולדראון עולם ואמר במדרש שם בסוף שפגעה בו קללתו של ריב"ז ולכן שפיר נקט לשון זה לענין איסור שבועה שאם אין האמת אתו סופו לקבל עונשו אבל לענין קנס אינו פטור רק אם יברר בעדים ואין זה בירור כיון שאונס כזה קרוב שבא ע"י סיבוב שמסבב לעצמו ואין זה אונס אלא רצון אלא לענין קנס פטרו מטעם אחר שטען דהוי אסמכתא ותדע שהרשב"א לא בא לפוטרו מקנס מחמת אונס שהרי עובד' דידיה קנו בקנין ונתנו שט"ח ביד שליש עד זמן הנשואין כמנהג המקום ומשמע שהיו עושין על דרך הבטחות שהנהיגו חכמי ספרד ובכה"ג אין מועיל טענת אונס במ"ש הח"מ וכן מבואר במשנה למלך פרק י"א מהלכות מכירה הלכה י"ח בשם מהר"ש הלוי דלכך הוזקקו לעשות התנאי במחול לך אף דלהרמב"ם מעכשיו מסלק האסמכת' משום דכיון דהחיוב מוחלט והתנאי במחול לך אף שנאנס חייב ליתן ע"ש ומה שנסתפק הח"מ דשמא אומדנ' דמוכח שלא התחייב אלא ע"מ שבתו לא תסרב כבר כתבתי לעיל דליתא דכאן לא אזלינן בתר אומדנ' דמוכח שלא התחייב אלא ע"מ שבתו לא תסרב כיון דלא שכיח והוה כנשתמד' או נהרגה דמה דלא אסיק אדעתיה כלל שפיר נחית נפשיה לספק זה (ואף לפי מה דס"ד לפרש דברי הרשב"א בפשיטות דפוטרו מקנס משום אונס דלא שכיח לא הו"ל לאתנויי אין זה מטעם אומדנא דאדעתא דהכי לא חייב נפשו אלא כל מי שנתחייב לעשות איזה דבר ונאנס ולא עשאו אין עליו עונש הקנס שקיבל עליו כיון דלולא האונס היה מקיים חיובו אלא שאם היה מתנה בפירוש שמחויב קנס בכל אופן שלא יעשה היה חייב והיה מקום לומר דהוה כהתנה בפירוש כיון שחייב נפשו סתמא ע"ז אמרו דאונס דלא שכיח לא ה"ל לאתנויי אבל היכא שאין מקום לפוטרו משום אונס כגון בחייב מוחלט והתנאי הוא על המחילה דלא מהני אונס כמש"ל רק שנאמר לעקור את גוף החיוב משום אומדנא שלכ"ע התחייב א"ע מפני שהיה סובר שיוכל לקיים התנאי ויהיה מחול אז אפילו תימא דאף בכה"ג אמרינן אומדנא מ"מ לא אמרינן אומדנא על אונס דל"ש וכמו בנהרגה או נשתמדה ונקוט האי כללא בידך דכל שהפטור מחמת אונס אז אונס דל"ש עדיף דלא הו"ל לאתנויי וכל שהפטור מחמת אומדנא אדעתא דהכי לא התחייב אז כשאירע דבר דל"ש לא אמרינן הך אומדנא אלא אמרינן דהכניס עצמו על ספק זה כיון שרחוק הוא שיארע כן ועיין מ"ש בק"א לספר כתובה סימן קי"ח) ומכ"ש לפי מ"ש במשנה למלך שהבאתי לעיל שהבטחות אלו הם נעשו ע"ד כך לבטל טענת אונס דפשיטא דלא מהני טענת אונס לבטל הקנס וע"כ דהרשב"א דקאמר דמה שטוען טענת אונס הדין עמו היינו לענין השבועה והקנס פטרו משום אסמכת' ואע"ג דבתשובת הרשב"א חלק א' סימן שע"א משמע דגם מקנס פטרו משום אונס נראה שהמקצר תשובת הדפוס לא דקדק יפה בזה שהרי בטענות שם העתיק הרשב"א שטען על הקנס אסמכת' ועל הפיסוק והשבועה טענת אונס ודוחק לומר שהבעל דין טעה בזה והיה סובר דא"א לפוטרו מן הקנס משום אונס דא"כ היה לו להרשב"א לבאר זה בתשובתו שלא ליתן מקום לטעות ועוד נראה דאי תימא דאונס כה"ג פוטר משבועה א"כ נפל קנסא בבירא לפי מש"ל בשם הפרישה והב"ש דהאב אין יכול לבטל השידוך בלא ידיעת בתו וא"כ ממ"נ אם הבת רוצה לקיים השידוך הראשון הרי אף אם ירצה ליתן קנס אין בידו לבטל השידוך ואם הבת אינה רוצה להנשא לזה אם כן ממילא דהיה פטור מהקנס וא"כ לא משכחת קנס אלא בקטנה ונערה שבידו לקדשה כמ"ש הט"ז שם ופשיטא שא"ל דעיקר חיוב הקנס היא על סילוק הנדן ולא על הנשואין דנהפוך היא דעיקר הקנס הוא על הנשואין וע"כ לומר כמ"ש דמה שהבת אומרת איני רוצה אינו פוטר מקנס כיון שאינו מברר טענת האונס ואמנם סוף הל' של הרשב"א שם משמע שפטור גם מקנס משום אונס וכ"כ להדיא בשו"ת הרשב"א חלק ב' המכונה תולדת אדם להרשב"א ששם בסי' ל"ה כתב בדין קלקל המשודך מעשיו וכתב שם וז"ל ועוד שאם אין הבת רוצה לינש' לו אנוס הוא זה ויש טענת אונס בממון כו' ע"ש וגם תשובה זו הובאה בקצרה בב"י אה"ע סי' נו"ן ואמנם לפ"ז צ"ע דהא שם נמי איתא בשאלה שנתחייבו זה לזה בסך ידוע בחוב גמור ומעכשיו והשלישו השטרות ביד אחר וא"ל שכל המעכב מהם אחר הזמן שיתן את השטרות ליד חבירו המתרצה בנשואין ובתוך הזמן קלקל המשודך כו' ואם כן בכה"ג שעשו שטרות בחוב גמור והשלישו שהוא ע"ד חכמי ספרד וא"כ למה יועיל טענת אונס וע"כ לומר דעובדא דידיה לא היה ע"ד שלישות זה דאם אקיים מחול לך אם כן הך דהרשב"א ח"ג נמי י"ל דבהכי מיירי ואמנם נראה דאף אם נפרש דגם על אונס ממון קאי מ"מ היינו כגוונא דהרשב"א בח"א שהיה שם אמתלא מבוררת שתשנא אותו שאין לו אומנות אלא לשחוק בקוביא ומצחק את בגדיו ואף דהאחרוני' בסי' ע"ז כתבו דזו אמתלא שאינה מבוררת היא שהרבה ריקים ופוחזים נשותיהם שרוים עמהם בשלום זהו דוקא אחר הנשואין אבל קודם הנשואין פשיטא דאמתלא גמורה היא שאין רצונה להנשא לו ולכן שפיר מצי פטר נפשיה מקנס' בטענה שהבת מסרבת דכיון שהיא עומדת וצווחת שאין רצונה להנשא וגם יש רגלים לדבר שראוי שתשנא אותו ובהכי אפשר דמיירי בתשובת הרשב"א חלק ג' וזהו שכתב מיהו אין דברינו אלא באונס ודאי מה שאין כן היכא דליכא