בית אפרים אבן העזר חלק ב עא

לא יעבור ושפיר כתב הב"ש דבכה"ג שהשליש שט"ח לנדן אמרינן שלא נתן רק ע"מ שתהנה בתו ור"ל דנהי דהשט"ח הוא לבטחון ג"כ ואדעתא דהכי השליש שאם לא יקיים כפי התנאים יוחסר לו השט"ח מ"מ כיון שכל עיקרו של השטר הוא על נדוניא א"כ גם אם השטר בעצמו הוא בידו מ"מ אינו יכול לגבות בו כשנתבטלו השידוכים שלא נתן אלא לנדוניא דהיינו על מנת שתהנה בתו ולפי זה בממרני דהוי כבא לידו ונסתלק אומדנא שלא פסק אלא ע"מ שלא תהנה דכל שהוציא מידו אסח דעתיה ואם כן כיון שהשט"ח שניתן על הנדן הוא מושלש לבטחון למסור ליד זה ואם כן כשזה עבר על התנאי השליש מוסר לצד המקיים השט"ח והשט"ח הוא חשיב כגבוי וליתא לאומדנא שלא נתן ע"מ שלא תהנה בתו דכל שנתן תו ליכא אומדנא זו ושפיר הוי דידיה וא"צ להחזיר ולא דמי להך דהרא"ש שנתן לו מעות נדוניא ופסק דצריך להחזיר משום דמה שנתן מעות לידו אינו דרך בטחון רק בדרך מלוה או פקדון כיון שלא השלישו שטרות ומכ"ש לפי מ"ש הב"ח שלא היה שם רק פסיקא בעלמא בלא קנין א"כ י"ל דכיון ששניהם יכול לחזור בהם לא מסתבר שנותן מעות ליד החתן לחלוטין כיון שבקל יכול לחזור ואומדן דעת היא שאינו רק דרך הלואה משא"כ כל שהיה שם קנס וקנין והשלישו שטרות טפי מסתברא שמעות הנדוני' נותנים לו במתנה כיון דלא אסיק אדעתיה שיחזור הצד השני לבטל קשר אמיץ זה ובכה"ג באמת א"צ להחזיר אך לא משמע כן מהב"ח וגם דהא ראייתם מהך דסבלונות דמיירי לאחר אירוסין ואפשר דסבלונות שאני כמש"ל דאומדן דעת שאינו רק להתקשט ולנוי אלא דמייתי ראיה דלא מצי למימר אנא הא קאימנא כו' דכמו בסבלונות אף ע"פ שאבי הבת מוחזק מוציאין מידו ה"ה בממון של נדוני' שניתן לו באירוסין כיון דאיכא למימר דהלואה או פקדון היא אע"פ שהוא מוחזק מוציאין ממנו אבל היכא שנתקשרו בקנין דליתא בחזרה אז אפשר דאם נתן לידו ממון לחלוטין נתן דלא מסיק אדעתיה שירצה לחזור וגמר ומקני:) ולהיות כי דברי הב"ש באו קצרים כדרכו ראיתי לבארם ביאור רחב בעז"ה לכן מוכרח אני להאריך קצת הנה דברי תשובת הרא"ש שהביא הטור דמעות שניתן לחתן בתורת נדוניא אחר שידוכין כשנתבטלו השידוכין צריך להחזיר הם דברים פשוטים שהרי כל עיקרה של נדוניא הבאה מן האשה לבעל לעולם איתנייהו בחזרה שהרי הם נכסי צ"ב ואפילו אם נשאת הם שלו לישא וליתן בהם ולחזרה קיימי כשימות או תתגרש רק אם מתה אז הוא יורש בתורת ירושה אבל זולת זה אין מקום זכיה לבעל בנדוניא שלא יצטרך להחזיר שמעיקרא לא ניתנו לידו אלא כל זמן שתהיה תחתיו ומשמשתו אבל כשיוצאה ממנו היא נוטלת הנדוניא שלה אם לא בנשואי עבירה דאיכא דקנסוה וא"כ כשנתבטלו השידוכים והיא נפרדת ממנו מאין יהיה לו זכות בנדוניא שלה יותר מאם תופרד מאתו אחר הנשואין ולפי"ז צריך להבין בדברי הרא"ש שכתב שא"ל דלימא שמעון לראובן נתת לי מעות ע"מ שאשא בתך אנא הא קאימנא לקיים התנאי ולא אחזיר לך מה שנתת לי הא ליתא דהא פסקינן הלכתא מוהרי הדרי כו' ולכאורה לא היה צריך לזה דבפשיטות הוי מצי למימר דלו יהא שכבר ניסת דודאי זוכה בנדוני' מ"מ כשיוצאה ממנו צריך להחזיר והרי הרא"ש לאו מטעם קנס אתי עלה וגם צ"ע במ"ש דקי"ל מוהרי הדרי ולא מצי למימר אנא הא קאימנא לינשא לך ולא אחזיר לך הסבלונות משום דאדעתיה שתנשא שלחם לה וכשחזר בו צריכה להחזירם לו וכן בנדון זה יחזיר לו כו' ולכאורה היא גופא קשיא דבאמת גבי סבלונות תטען ותימא הכי אנא הא קאימנא דהא הכי קי"ל בכל המחייב עצמו ורוצה לקיים תנאי ונראה דודאי אם המעות שניתן לידו אינו אלא [על[ דעת נדוניא בלבד פשיטא שאינו זוכה כלל בטענה דאנא הא קאימנא שהרי כל נדוני' יצאה ממנו כשנפרדת ממנו וכמ"ש רק שיש מקום לטוען לטעון כיון שאין דרך ליתן הנדוניא אחר השידוכין ליד החתן א"כ י"ל שניתנו לטבועין שהמעות יהיה שלו אלא שהוא מתחייב לישא בתו ואז יהיה שלו בתורת נדוניא ולכן שפיר מצי למימר אף שנתת לי ע"ד לישא בתך אנא הא קאימנא ורצוני לקיים תנאי והעכבה היא ממך וא"כ אין אני צריך להחזיר שהמעות ניתנו להיות שלי רק שאני מחויב לישא הבת ואתן כתובה עליהם ומחמת עכבה דידך איני מחויב להחזיר וכה"ג אמרינן בריש כתובות חלתה היא מהו מצי אמר לה אנא הא קאימנא כו' שפטור מחיוב מזונות שנתחייב אם לא ישאנה כיון שהיא מזומן לישאנה וה"נ המעות הם שלו אלא שמחויב לישא ולתת לה כתובה ע"ז וכיון שהיא מזומן לישא אותה והעכבה ממנו היא פטור ולזה הביא ראיה מהך דסבלונות דהדרי ולא מצי אמר אנא קאימנא כו' משום שלא ניתנו לה לטבועין רק שהיא התחייבה עצמה לינשא ואם לא תנשא תחזור דאז אם אין עכבה ממנה לא היתה צריכה להחזיר רק איפכא אמרינן דכל עיקרם של הני מוהרי אינם רק להתקשט ולנוי ע"ש שתנשא וע"ד שלא יהיה נישואין לא נתן כלל וא"כ ממילא אף שחזר בו הוא כיון שלא נתן כ"א ע"ד נשואין בטלה ולא מהני בזה טענת הא קאימנא וה"ה במעות שניתן לו לנדוניא ג"כ לא ניתן לטבועין ואם לא ישאנה ויקיים תנאי מחויב להחזיר דאז הוי מצי למימר אנא הא קאימנא אלא מעיקרא לא ניתנו לטיבועין רק דרך פקדון או הלואה ע"ד שכשתנש' לו יהיו שלו לנדוני' וא"כ כל זמן שלא נשאה אף שהעכבה ממנה אין לו זכיה במעות כלל וזה ברור: ועתה אבוא לדברי הב"ש והנה הך דינא דהח"מ במחייב עצמו לחתן בלי שום תנאי כו' הוא דבר ברור וכאילו נתחייב לו מנה שהלוה לו ואמר לו אם תנשא בתך לי יהא מחול לך דאף אם לא נשאת לו מחמת אונס מ"מ זה לא מחל כ"א כשתנשא לו וכן מבואר בב"ש סימן קמ"ד וז"ל ותנאי שהוא לטובתו שהיא תעשה זאת לא מהני טענת אונס כי הוא לא התרצה ליתן גט כ"א בתנאי שתעשה זאת כו' ע"ש ולענ"ד פשוט דאף למ"ד אונסא כמאן דעביד מודה בזה כמ"ש לקמן וגם בלא"ה הרי התנאי הוא אם ישיא לו בתו ובודאי דעל נשואין ברצון הבת קאמר שהרי אין בידו לכופה וכיון שלא נתקיים התנאי אין כאן מחילה ומה איכפת לן במה שהיה טועה וסבר שיפייסה במה דאפייס ולקמן אבאר עוד בזה שכתב וכו' ושוב סיים בה הח"מ ומעשים בכל יום שמניחים ביד שליש שט"ח על הנדן שכשיתקיימו השידוכין הוא פורע השט"ח על הנדן ואם אינו רוצה לקיים התנאי השליש נותן השט"ח של העובר לצד המקיים וכאשר נוהגים גם עתה וס"ל להח"מ דגם בכה"ג שעיקר השט"ח הוא על הנדן דינא הכי כאשר הוא מעשים בכל יום ולכן כתב הב"ש ובסימן ע"ז כתבתי בשם הג"מ כשבתו טוען מ"ע א"צ לשלם לחתנו השט"ח שנתן על הנדן כו' כי אומדנא דמוכח היא דכוונתו היא ליתן הנדן באופן שתהנה בתו וכו' ור"ל דבכה"ג נהי שתאמר שאין מועיל טענת אונס והשליש ימסור השטר חוב להחתן מ"מ אינו יכול להוציא בטענת הא קאימנא לישא את בתך אלא שהיא מעכבת שהרי זה טוען לו יהא שנשאת לך וטוענת מ"ע איני צריך ליתן לך דבר כיון שעיקר השט"ח רק על הנדן וא"צ ליתן רק כשתהנה בתו וכל שטוענה מ"ע א"צ ליתן א"כ כ"ש כשמסרב' קודם הנשואין אך כ"ז בהשליש שטר חוב שכתוב בו שם המלוה אבל בשט"ח ממרני שהוא כגבוי כיון שהוא מושלש ע"ד זה שיהיה שלו בכל גווני אלא שהוא מחויב לישא הבת ויהיה לנדוניתה אם כן אם הבת מעכבת מצי למימר אנא הא קאימנא לקיים תנאי לישא אותה ולא מצי למימר לו יהא שנשאת לך הרי טוענת מ"ע ז"א דאם טוענת מ"ע באמתלא שאינה מבוררת אינה יכולה להוציא מידו אף הנדוני' כמבואר בסימן ע"ז וא"ש מ"ש הב"ש בסי' ע"ז בשידוכים שלנו שא"צ ליתן מה שפסק אבל אם כבר נתן הנדוניא או ממרני וכיוצא בזה בשידוכים שלנו שהיא להבטיח את השידוך שיהיה קיים אין מוציאין מידו בטענת מ"ע באמתלא שאינה מבוררת דהא מצי טעון הא קאימנ' לקיים תנאי ולישא בתך ובזה לא שייך לומר כמ"ש הרא"ש דאדעתא שתנשא לו נתנם לו שהרי אדרבא ניתנו לו לבטחון והם שלו אף אם לא תנשא אלא שהוא נתחייב שישאנה ואם יהיה עכבה ממנו שלא ירצה לישא אותה באמת הוא מחויב להחזיר אבל אם אין עכבה ממנו אלא מאביה או ממנה לא איכפת ליה כלל כיון שהוא מזומן לקיים התנאי ודברי הרא"ש הם אמורים בנותן מעות לנדוניא ולא עלה על לב מעולם שיהיה לבטחון לקיום השידוך. דבזה אין ספק כלל דכל שנתבטלו השידוכים לא זכה כלל בנדוני' וכן דברי הרשב"א בסבלונות שמעולם לא ניתנו לו לטבועין רק לפי שעה וע"ד שישאנה וכל שלא נשאה מאיזה צד שיהיה לא זכה בסבלונות כמ"ש בתשובת הרשב"א ח"ג סימן צ"ו באורך דמה