בית אפרים אבן העזר חלק ב סז

אין משגיחין בהודאתו ואין הדבר מתקיים כ"א בעדים והנה המקשה דלא סליק אדעתיה שיש לחלק בין חייב לאחריני הוצרך לפר' דאף דמהני הודאת בע"ד מ"מ שפיר קאמר קרא עפ"י עדי' דהיכא דאיכא הודאת בע"ד כעדים דמי ולכן פריך ליה מה להלן הודאת בע"ד כו' דהא מה דאיתמר עדים בממון גם הודאת בע"ד בכלל ומשני ליה התם דמהני הודאת בע"ד היינו היכא דלא מחייב לאחריני הכא דאיתמר עדים במחייב לאחריני הוא ובזה לא מהני הודאה כ"א עדים דוקא ומיניה ילפינן לקידושין דאין קידושין בלא עדים ולא מהני הודאה ולפי זה הך דאמרינן דמחייב לאחריני לאו אקידושין קאי דבקידושין לא איכפת לן אי מחייב לאחריני או לא רק דאנן מדבר שבממון דמיירי בענין שצריך עדים דוקא ילפינן וממילא דלעולם צריך עדים בזה דבקידושין לא שייך כ"כ מחייב לאחריני כיון שבידם לעשות חוב זה לאחרים כאדם העושה בשלו ובכה"ג גם בממון לא מיקרי חב לאחריני ואפ"ה ילפינן דצריך עדים כך היה אפשר לפר' לולי דברי רש"י והבאים אחריו שפירשו דהך חייב לאחריני אקידושין קאי ומצאתי בחידושי הרשב"א שכתב קצת כמ"ש ומ"מ לא זז מלפר' הכא מחייב לאחריני לענין קידושין וע"ש שהאריך בדברים נכוחים וכתב דלכאורה מה חוב שייך בזה שהרי בידם לחוב ואעו המודה שמכר שדהו חב לאחריני קרינ' ביה אך דמ"מ כיון דבקידושין יש בהם צד חוב הוקשו לצד חוב שבממון ונראה כוונת דבריו דלכאורה י"ל כיון דלולי דילפינן דבר מממון מצד הסבר' היינו מקבלין הודאתו וזה מבואר מדקאמר מה דעתך דילפת דבר כו' ור"ל דמה דעתך לפסוק שלא תועיל הודאה שהוא כנגד הסבר' משום דילפת כו' וא"כ אף למאי דמשני הכא מחייב לאחריני י"ל דאימא בממון דוקא בהא דאית שם חוב לאחריני בעי עדים וזולת זה מהני הודאה ה"נ קידושין מה שהוא חוב לאחריני לא תהני הודאה ומה שאינו חוב לאחריני יועיל הודאה ולכן כתב הרשב"א דה"ק כיון דעכ"פ כל עניני קידושין יש בהם צד חוב לאחרים אם כן א"א לומר שאותן שיש בהן צד חוב דומה לממון של חוב דבעי עדים ואותם קידושין שאין בהם צד חוב נלמד מממון דתהני הודאה דכיון דכל ענין קידושין פתיך בהו צד חוב אין לנו לחלק גוף הקידושין לחצאין וממון שאני שהענינים עצמם חלוקים שיש ענין שהוא חוב לאחרים ויש ענין שאין בו חוב לאחר כלל רק הפסד לעצמו משא"כ קידושין שאין בו ענינים חלוקות רק כל עסק קידושין אחד הוא או שתדמה אותו לממון של חוב או לשאינו של חוב וכיון שא"א לך לדמותו לממון שאינו של חוב שהרי יש בו צד חוב עכ"פ א"כ יש לנו לדמותו לדבר שבממון שיש בו חוב שצריך עדים וממילא שכל מעשה הקידושין בטלים הם אף לגבי עצמם שגוף המעשה אחד הוא ואין מחלקין אותן לחצאין אלא אנו מדמים גוף המעשה כמות שהוא שמתבטל בלא עדים והנה הארכתי קצת בכדי להסביר דברי הרשב"א שהם סתומים וראיתי בפ"י שכתב ג"כ בזה ויש לפקפק קצת במ"ש שאין קידושין לחצאין כיון דלגבי אחריני לא מהימני וזה צ"ע דזו מנין לנו דשמא באמת אנו לומדים מממון דאף דלא מהימן לגבי אחריני לגבי נפשיה מהימן וה"ה בקידושין ולפי מ"ש להסביר דברי הרשב"א א"ש הכל בס"ד ואף שאין צריך לענינינו כ"כ כתבתי בעידנא דעסיקנה בהאי ענינ' וכדי להתלמד במקום אחר. והנה רש"י פיר' דחב לאחריני שקרובותי' נאסרו בו וקרוביו נאסרין בה ולכאורה קשיא א"כ נימא כשהקרובים מצדו ומצדה גם הם מודים ואומרים שהיו בשעת הקידושין נימא דמהני הודאה ועיין ברשב"א שהקשה גר וגיורת מאי א"ל ולפי מ"ש הרשב"א והר"ן דחוב לאחריני דאסר לה אכ"ע ניח' אך נראה בעיקר הכוונה דאם נתפס הודאת בע"ד כעדים ונפסוק דין קידושין ע"י הודאה זו וקרובותיה נאסרין וכן נאסרת אכ"ע וסוקלין ושורפין ומלקין עי"ז א"כ אין זה דומה להודאת בע"ד שבממון שאף שאנו תופסין הודאתו כעדים אין הפסד רק לעצמו ולא לאחרים וא"כ כשאנו מדמין קידושין לממון שיהיה תועלת בקידושין אלו הלימוד הוא מצד ממון שיש הפסד לאחרים וכיון שמעשה הקידושין הוא אחד אין לחלק המעשה לחצאין לומר מה שיש במעשה הזה לתועלת לעצמו מועלת ההודאה ומה שיגיע הפסד לאחרים אין הודאה מועלת אלא הג"ש שאנו לומדים על מעשה הקידושין בכללי' אנו למדין מממון בצד חוב שאין תועלת בהודאה בלא עדים וממילא שאין חילוק אף אם יהיה הודאת הקרובים ג"כ שאין הענין תלוי בזה כלל רק כשאנו באין לחקור כוונת הלימוד מממון אם תועיל הודאת בע"ד ובע"ד היינו אותם העושי' עסק הקידושין דהיינו האיש והאשה וכיון דבהודאתם יש צד חוב לאחריני אנו צריכין ללמוד מממון דבעי עדים על מעשה זה וקצרתי ועכ"פ מפורש יוצא שזה שאנו אומרים דלא מהני הודאת בע"ד משום חב לאחריני היינו לקרובים או לכ"ע אבל אין אומרים שיש כאן חוב שהם מחייבים לעצמם שהוא נאסר בקרובותי' והיא נאסרת אכ"ע ובקרוביו דפשיטא שלזה מועיל הודאת בע"ד שהרי הם מקבלים עליהם וחפצם בזה וכמו גבי ממון דמועיל ההודאה לחוב לעצמו אך בשביל החוב שיש לזולתם אין המעשה מתקיים בלא עדים אף לענין עצמם אמנם ענין חוב הנאמר לענין זכי' ושליחות עיקרו תלוי בבעל המעשה והוא להיפך מחוב דגבי הודאת בע"ד ששם אין תלוי בחוב הבע"ד רק בחוב של זולתו וכאן הוא להיפך דלא איכפת לן לענין זכי' אם יגיע לאחר מזה זכיה או חוב רק אם לזה הזוכה יהיה זכיה ואפילו אם יש בו צד חוב ג"כ מ"מ אם הזכי' רבה על החוב מהני לזכות לו שלא בפניו רק לענין שליחות נסתפקו אם דעת תורה שיכול להיות שליח לזכות לזה ולחוב לזה ומ"מ מה שהוא של המשלח ורצונו בכך אין זה נכנס בגדר חוב לענין זה והשולח מנה לחבירו מתנה א"ל שאם לא היה זה נעשה שליח להוליכם לראובן היה נותן לשמעון או היו יורשיו יורשים אותו פשיטא שאין זה נכנס בגדר חוב כלל וגם לענין דבר שביד המשלח לעשותו לא חשיב חוב וע"ש בגיטין אי בעי זריק ליה גיטא ובמ"ש התוספות שם בשני תירוצים ועכ"פ מבואר שמה שהרכיבו חוב הנאמ' לענין זכיה בחוב שלענין הודאת בע"ד ליתא שזה תלוי בחוב של עצמו וזה תלוי בחוב אחריני: ועתה נבוא לדברי הני תרי גברי רברבי והנה מ"ש דהך דר"ג חב לאחריני שאסר העבד על השפחה כתבת שהם דברי זרות כי העבד קנין כספו הוא כו' ושורש דבריך שהרי בידו לבלתי תת אותו להיות נכבש על השפחה אין זה חוב לשפחה ולכן כתבת שדברים אלו לא יזכרו ושרא ליה מרא להגאון ז"ל והנה לא ידעתי מה צורך לאריכות ובפשיטות הוי לך לדחויי שהרי בידו לשחררו ולאסרו בשפחה וכבר כתבתי שהוא ז"ל הרגיש בזה בסוף הסימן שם ובכלל זה כל מה שהארכת שבידו להיות שליט בעבדו והא עדיפא דהוה כמו בעל שאומר גרשתי כו' אף כי הארכת בהרצאת דברים אין בדבריך כלום שכבר הודית בעצמך דבשביל דחב לקרובי האשה שהם חפיצים במשלח הו"ל חב לאחרים אע"פ שהמשלח אינו חפץ בם ובידו לאסור איסור על נפשו שלא ליקח אחת מהנה וגם בלא איסור מי שליט עליו לכפותו ליקח אשה כ"א חפץ בה אך אין צריך להודאתך שהרי כל ענין חב לאחריני דגבי קידושין כך הוא דנאסר בקרובותיה והיא בקרוביו ובידם לחוב לעצמם שלא ליקח הקרובים או לקדש בפני עדים וכן במ"ש התוספות בגרושה דאסר לה אכהן חשוב חוב אע"ג דפשיט דבידו לעשות לה חוב זה ופשיטא שאין כוונתם שהחוב הוא לאשה שנאסרת על הכהן דל"ל הא שנאסרת לכהן דפשיטא דגירושין חוב לאשה הוא אך התוספות שם מיירי בהודאת בע"ד ופשיטא דאם היתה האשה מכחשת דלא מהני אף בלא טעמא דחב לאחריני ועל כרחך דמיירי בהודאה ומ"מ לא מהני מטעמא דבקידושין חב לקרובים ובגירושין חב לכהן ואם נתפוס הגירושין מחמת ההודאה ילקה הכהן הבא עליה אחר מות בעלה ואינו נאמן ע"ז הלכך אין ההודאה כלום והמעשה בטל כמש"ל ואם כן שפיר מייתי בקצה"ח מדברי התוס' כמו דהתם הוי חב לאחריני ולא מהני ההודאה לפי שחב לכהן כמו כן בזה חב לשפחה ולקמן אכתוב בזה: אך אני תמה בזה על קצה"ח דנהי שנאמר דזה חב לאחריני מכל מקום שייך לומר כן לענין שטר שחרור דצריך עדים דוקא כמו גט מדכתיב או חופשה לא ניתן לה וילפינן לה לה מאשה וכיון דג"כ מחייב לאחריני דומה ממש לגט והמעשה מתבטל כשהוא בלא עדים ולא מהני הודאה כמ"ש התוס' לענין גט