בית אפרים אבן העזר חלק ב סה

בפלפול וסברא רב ספרא ובר חכים יתיר דקיים בדרא נגיד ונפיק מגו רבא יתירא שושילתו דבי נשיאה ועזקתא דחקיק עליה שמא טבא ותגא ביה קטירא כש"ת מוהר"ר מאיר הלוי איש הורוויץ נ"י: אחד"ש מכתבו הנעים עם קונטריסו נמסר לידי בעש"ק העבר וקראת לשבת עונג אשר נשאת ונתת באמונה ופלפלת בחכמה ואהבתך אלצני להשיבך אף כי אלך בלא כח וידים רפות אך לא אוכל להרחיב הדברים כחפצי והנה הא דחדית לן מרן הגאון החסיד זקינך ז"ל בספר המקנה בק"א שם ראי' דשע"ש בקידושין מהא דהאומר לשלוחו כו' בכל הנשים שבעולם ע"ש ורמזת לזה במכתבך ועפי"ז דקדקת מדברי הר"ן וה"ה פ"ט מהל' אישות להיפך דאין שע"ש דא"כ איך מייתי ראיה שיכול להוליך קידושין לקרובתו כו' והנה לולי שאין משיבין הארי החי ז"ל הייתי אומר דאם איתא שיש לדקדק מתיבת שבעולם שאסור אף במדינות רחוקות שלא הגיע השליח שמה אין זה מעלה ארוכה מה שנאמר דשע"ש שנלענ"ד ברור דאף מ"ד דס"ל הכי היינו בשולח לקדש אשה ידועה דלא קפיד המשלח כלל כיון דשליחותו יבוא לידי גמר כחפצו לא איכפת ליה אם יוגמר ע"י זה או ע"י אחר ואדרבא ניחא ליה שאם הראשון יהיה מתעצל בדבר ימסור לאחר ולא יהיו דבריו לבטלה משא"כ כשמוסר שליחות לקדש אשה בסתם אין ספק ששליחות כזה אין מוסר כ"א לאוהבו וריעו כנפשו שיודע בו שלא ישקר באמונתו ונכון לבו בטוח באהבתו אותו שיברור לו ההוגנת לו פשיטא דקפיד טובא אם זה יפרוק עולו וימסור השליחות לאיש אחר שאינו ריע אהוב לו שזה יהיה לו משפט הבחירה אשר תיטב בעיניו וכ"ע מודים בהא דבכה"ג אין שע"ש וא"ל דגם בזה אמרינן שהוא סומך על השליח שכשירצה לעשות אחר יהיה ג"כ מאוהביו ואיש נאמן ויודע לבחור בטוב פשיט' דהא ליתא שאם בממון הקל אמרו לא ישלחנו ביד אחר לפי שאין רצונו שיהא פקדוני ביד אחר ולא אמרינן דסמוך עליו שימסור לאיש שיהיה ישר בעיניו וח"ו הדברים לבנות לו בית זו אשה מה"ת נאמר שמרוצה שימסור לאחר שיעשה כרצונו ולענ"ד נוטה דבכה"ג קפיד טובא שיעשה זה בעצמו ואינו יכול לעשות שליח אחר כלל לכ"ע: ובר מן דין נלענ"ד דהא טעמא דאמרינן אסור כו' משום חזקה שע"ש ולולי חזקה לא היינו מוציאין אותו מחזקת היתרו בכל הנשים דאמרינן שזה לא קידש רק מצד חזקה שע"ש הוי כאילו ידוע לנו שזה קידש אשה אחת וכיון שא"י איזה היא אסור כו' וכ"ז שלא נאמר שלא קידש כלל ולא קיים שליחותו אבל כשאנו יכולים לומר שקיים שליחותו וקידש מנין לנו לבדות מלבינו שנעשה כאן מעשה חדש לאחזוקי איסורא ולפי"ז הדבר ברור דאין כאן מקום לחשש זה דשע"ש כלל דבשלמא אם היה ידוע לנו שלא קידש הראשון באשר הוא שם היה מקום לומר שמא לא מצאה ידו לגמור שליחותו כאן ולכן הוצרך לעשות שליח אחר שיקדש במרחקים שחזקה שהוא משתדל בכל עוז לעשות שליחותו אבל אחרי שאין ידוע לנו אם קידש או לא ומחמת חזקה אנו אומרים שקידש ובפשיטות אנו יכולין לומר שגמר שליחותו במקום שהיה שם א"כ אזדא ליה חזקה שע"ש ומנין לנו לבדות מלבינו שלא מצא פה כרצונו ומסר שליחותו לאחר לקדש במרחקים כיון שאנו יכולין לומר שלא נתחדש שום מעשה ונתקיימה החזקה כראוי ועליך לברר שנעשה המעשה ואם לאו אין חוששין לו והדברים ברורים לענ"ד: ואמנם מה דדייק הגאון ז"ל מדקאמר בכל הנשים שבעולם דמשמע דאפי' במקומות רחוקים שידוע שלא היה שם השליח אפ"ה אסור משום דשמא עשה שליח אחר כו' אני מתפלא על גודל רבנותו דאטו החשש הוא שמא המשלח המקדש עכשיו אשה יקדש אותה שקידש לו השליח עד שנאמר שאין לחוש למקומות רחוקות שהשליח לא היה שם והלא עיקר החשש הוא שמא השליח קידש לו קרובות האשה שהוא מקדש עכשיו וא"כ פשיטא שאף שזה מקדש עכשיו אשה ממקומות שלא היה השליח שם מ"מ חוששין שמא השליח קידש לו כאן אשה שהיא קרובתה של האשה שהוא מקדש עכשיו ואטו האשה וקרובותיה שהם ששה עריות צריכין להיות הכל במדינה אחת וא"ל דמ"מ לשתרי לי' לקדש אשה ממדינה אחרת שאין לה קרובים במדינה זו שהשליח היה שם ז"א דזהו שאמרו ומודה ר"י באשה שאין אדם כו' דמעיקרא דאיירינן בסתם אשה דלא דייקינן בתרה לבודקה בקרובותיה לדעת אם יש לה אם אין שפיר קאמר דאסור בכל הנשים שבעולם ואפילו במקום רחוק דשמא השליח במקום שהיה שם קידש קרובת ארוסתו ואהא קאמר ומודה ר"י כו' דהיינו במקום זה שאנו חוששין לו שקידש שמה השליח א' מקרובות ארוסתו אם אין שמה קרובים שהיה פנויה אז אין לחוש בין אם האשה שרוצה לקדש עכשיו היא מרחוק או מקרוב וא"ל דבמקום רחוק שלא היה השליח שם אין לנו לאסור משום שמא קידש קרובת ארוסתו במדינה זו משום דאית לן לאוקמי אחזקת כשרות דאבוה דארוסה לא עבר אדראב"י דאמר לא ישא אדם אשה במדינה זו כו' דפשיטא דזה לא שייך בהא שאנו אוסרין מחשש שש עריות קרובים ומכ"ש למאן דס"ל לחוש לשניות ג"כ וגם למאן דס"ל כהך תירוצה דפקיע שמי' שרי ועיין בבית מאיר דהלשון משמע דלא שייכא דראב"י כ"א כשהראשונה כעת חי' ועודנה אשתו ע"ש ובאמת שכן מעשים בכל יום באחד שמתה אשתו או גרשה כשמזדמן לו להזדווג במרחקים הוא הולך שמה ונושא אשה אע"פ שמניח הבנים כאן ומ"ש בבית מאיר טעמא משום דמסתמא מוליך הבנים עמו ואם יאורע שמניחם הוא מלתא דל"ש ולא גזרו ע"ש אין נלענ"ד רק נ"ל הטעם דשאני היכא שאינו מניח אשה במקומו ועוקר דירתו לגמרי ממקום זה וקובע דירתו במקום אחר דההוא קלא אית ליה וידוע לבנים שגלו מעל שולחן אביהם וקבע דירתו במקום אחר משא"כ היכא שמניח האשה וילדיה והולך למקום אחר לא להשתקע אלא לגור שם כאורח נטה ללון ודעתו לחזור לביתו אחר זמן ובינתיים נושא שם אשה ומוליד בנים קטנים ושב לארצו ולאחוזת אבותיו ישוב ומה נעשה לנער היולד שידמה בדעתו כי זה יולד שם סלה ולא יפול לבו לחוש שאביו ממדינה אחרת וגם אותם שהוליד במקומו הראשון לא יעלו על לב לעולם שאביהם היה לו בנים במדינה אחרת כיון שמה שהרחיק נדוד אקראי בעלמא הוי ולקבעא קמא הדר ולית לי' קלא כלל והיינו דאמרינן עלה דראב"י דהא דרב מכריז מאן הוה ליומא שאני רבנן דפקיע שמייהו משום דההוא דראב"י נמי בכה"ג הוא שהולך באקראי למדינה אחרת והדר לניחותיה אבל במתה או נתגרשה והוא הולך אל ארץ אחרת שמוצא שם זווגו ודר שם עם אשתו בקביעות אין כאן בית מיחוש כלל ודאתאן עלה במאי דאמרינן הכא לא צריכנ' להא דודאי למיחש מיבעי שזה השליח קידש כאן אשה שקרובותיה נסעו למדינה אחרת או שקרובות האשה שזה רוצה לקדש באתה ממדינה ההוא ממקום שהשליח היה שם וקידשה וכדאמרינן בנזיר דילמא בשוקא אשכח וקידש ואמרינן הדרא לניחותא וכאן נמי ניחוש שבאה לכאן וקידשה ומה בכך דשוב הדרא לניחותא ודוחק לומר דלא חיישינן להא משום דלא שכיח טלטול' דאתתא משום כל כבודה כו' או משום אין דרכה של אשה לחזור אחר איש ועיין בדברי הגאון ז"ל דא"ל שמא עשתה שליח לקבלה דע"ז לא שייך חזקה שע"ש כו' ע"ש ולדידי צ"ע דאנן לא אמרינן רק שחזקה שזה משתדל להשלים שליחותו ומקדש אשה להמשלח ויהיה באיזה אופן או לאשה עצמה או לשלוחה ולמה נרחיק זה יותר משנאמר שנתרצה לו אדם אחד להעשות שליח לקדש במרחקים ומכ"ש לפי מ"ש דאין חזקה שע"ש חזקה גמורה דשמא לא תאבה האשה אלאשאין סברא שלא יאבו כל הנשים דטב לה למיתב כו' אבל מה"ת לומר שיתרצה לו איש אחד להיות שליח למרחקים ושפיר י"ל או שגמר שליחותו וקידש במקומו או שלא קידש ולא מצא מי שירצה להיות שליח למקום אחר סוף דבר דברי הגאון ז"ל שגבו ממנו וצ"ע: והנה גם בדברי הר"ן והמ"מ שהבאתי צ"ע מ"ש לדקדק מדלא קאמר דמותר בקרובות השליח ולכאורה י"ל דהא לאו מלתא דפסיקה הוא דיכול להיות שהוא קרובות השליח מ"מ אסור בה כגון אם רוצה לקדש אחות השליח אם אינה אחותו רק מן האב בלבד או מן האם לבד אכתי לא פלטינן מחששה שמא קידש השליח קרובתה ואינה קרובתו וצ"ל דלישנ' קיטא נקטו וכוונתם דהו"ל למימר שמותר באשה שקרובותי' הם קרובות השליח אך עדיין צ"ע שהרי מבואר למעיין בש"ס שם דעיקר הרבותא במאי דקאמר רבא ומודה