בית אפרים אבן העזר חלק ב סד

היכא שהיא מכחשת ולפי דבריו מותרת לו בשביל אמירת העד לבד אפילו דרך עצה טובה אין לעשות וטעמא רבא איכא דבשלמא כשהי' אסורה לפי דבריו אם כן ליכא חרגמ"ה משא"כ כשהיא אומרת מותר אני ואינה רוצה להתגרש פשיטא שאין להשיאו עצה דהא אדרבא י"א דמנדין אותו על שעבר חרגמ"ה מה שא"כ הח"מ מיירי שהיא עומדת בהודאתה וצווחת להתגרש ואין כאן חרגמ"ה ועכ"פ במכחשת פשיטא דאין להשיאו עצה דאפילו היכא שאין מכחשת רק שאין הודאתה הודאה גמורה כתב דאין להשיאו עצה כיון שאפילו חתיכה דאיסורא לפ"ד אין כאן ע"ש שפירש כן לדברי הרא"ש והרא"ש מיירי אף בלא מנהג חרגמ"ה אבל לפי חרגמ"ה אף שיש כאן ע"א אין להשיאו עצה לחוש לדברי העד כיון שהיא אומרת שלא נעשה ח"ד כלל ומכ"ש כשמכחשת לגמרי: אך אני מסתפק אם הבעל מעצמו יאמר שמאמין לדברי העד שאומר שהאשה הודית בפניו וגם מאמין להודאה זו שהודית האשה מה דינו כיון שהרמ"א כתב בהג"ה סימן קע"ז שני דעות בזה אם נאמן לומר שמאמין לדברי האשה או העד בזה"ז דאיכא חרגמ"ה ואפשר דזה חמור טפי דהתם לענין זנות אינו רק איסור לאו משא"כ לענין קידושין דאיכא חיוב מיתת ב"ד וכרת אפשר שגם הסוברים שם דאינו נאמן בזה"ז יחמירו בזה ואף דאמרינן ביבמות מה לי איסור לאו ומה לי איסור כרת מ"מ בכמה דוכתי אשכחן דבאיסור א"א מחמרינן טפי ויש בזה אריכות דברים בתה"ד ומהרי"ק ואין כאן מקומו ועכ"פ מאן דסובר התם שהוא נאמן אפשר שיהא נאמן גם בזה ולא דמי למ"ש בסימן קט"ו בהודית לפני אחד שזינתה ואח"כ אומרת שקר הוא ומכחשת העד מותרת אף אם בעלה מאמין לעד דהתם טעמא קאמר דאמרינן שהודית מחמת שעיניה נתנה באחר ועכשיו חוזרת בה ומשמע היכא דליכא הך טעמא מהני מה שמאמין לעד והכא ליכא הך טעמא כיון שלפי דברי העד היתה הודאה זו קודם שנישאת דלא שייך ענ"ב וכיון שמאמין לעד נאסרה עליו ואפשר לומר דאף בכה"ג לא נאסרה אע"פ שאומר שמאמין להעד שאמרה לפניו שהוא בעלה מ"מ לא ביחן דבריו שאמרה שעתה היא בעלה רק סתם ואפשר שכוונתה היה שהוא בעלה מקודם שנתגרשה ולפעמים משתעי אינשי הכי ומקצרין בדבריהם ובפרט בזה שהיתה רוצה להסתיר חרפתה לפני בעל אכסניא אמרה לישנא דמשתמע לתרי אפי' ומה שמכחשת עתה אין זה כאומר לא לויתי כו' דאפשר אמרה ולאו אדעתא כיון שלפי כוונתה בדבור זה היה שהוא בעלה מכבר והוי ככל מילתא דלא רמיא כו' דלא אמרינן הוחזק כפרן הלכך אף אם נאמין להעד כבי תרי שאמרה שזהו בעלה לא הוחזקה כפרנית ומצינן לפרש כוונתה שהיה בעלה. ומצאתי ראיה ברורה לזה מגיטין דף מ"ב דאמרינן א"ל רפרם לרב אשי ודילמא עבדיי שהיו כבר מי לא תנן הכותב כל נכסיו לעבדו כו' אלא עבדי שהיו כבר כו' וה"נ יש לפרש בעלי שהיה כבר ואע"ג דדעת הרא"ה הובא באה"ע סי' מ"ז באומרת נתקדשת לפלוני לא מהני אמתלא מ"מ היינו באם רוצה לחזור מדבורה שצריך אמתלא ולאו כל כמינה לחוב לפלוני ע"י אמתלא אבל בענין זה שכתבתי שאינו רק לפרש כוונת דבריו הראשונים ואדרבא אין בנו כח לאוסרה מחמת זה כיון שאף אם הוא אמת שאמרה כן מצי לפרש כוונתה באופן זה שלא תהי' אסורה וגם י"ל דאיהו הוי קמטעי נפשה דסברא כיון שבא עלי' אחר הגירושין וגם אפשר שהיה דעתו שתחזיר להיות עמו אמרה כן ועיין בתה"ד במ"ש די"ל שטעו וסברי שניהם עדיפי מעדים ובאמת לא היה כאן ע"י כלל ואין כאן קידושין וכעת לא נתחוור לי כל הצורך באם כה יאמר הבעל שהוא מאמין וענין זה צריך הסתר דבר שלא ליתן אצבע בין שיניו של הבעל השני וכל שאינו אומר שמאמין אין לנו לחוש ובפרט אם יש לו קטטה שאינו נאמן לומר שמאמין כמבואר סימן קע"ז. ולעיקר הדין אין ספק שדברי מכ"ת אמתים דאתתא דא שריא דהא ע"א בהכחשה לאו כלום הוא ואף שהמגרש אומר שבא עליה אחר גירושין ואף שאינו נאמן להעיד לעצמו מ"מ נימא פלגינן דיבור' ונצרף עדותו עם העד שאומר שהודית בפניו שזה בעלה ואם כן הרי כאן שני עדים. וא"ל דאי פ"ד א"כ עדותו על אחר שאחר קידש' ועדות ההודאה הוא שזה בעלה ואין מצטרפין ז"א דהא בכל פ"ד מצרפין כה"ג כגון בפלוני רבעני שהוא ואחר מצרפין להורגו דפ"ד אע"ג שהשני מעיד עליו שהוא הנרבע ובעדותו צ"ל שאחר הוא הנרבע כמ"ש התוספ' בסנהדרין דף ט' אם לא שנאמר דהשני מעיד פלוני רבע סתם וכדעת הראב"ן. אך הראב"ן לאו מה"ט אתי עלה רק מטעמא דא"כ השני מעיד עליו שהוא רשע ע"ש. ומדברי הפוסקים נראה דאף בכה"ג שהשני אומר שרבע לזה מ"מ מצטרפין ולא אמרינן דהוי כסותרין זה את זה דהרי באמת אין כאן סתירה שהרי באמת הוא אומר על עצמו שנרבע אלא שאנו אין מאמינים ע"ז ואנו לוקחין התמצית שעכ"פ פלוני רבע. ומדברי הרמב"ם פי"ב מהלכות גירושין משמע טפי דאפילו אם אחד מעיד שנתקדשה לראובן ואחד אומר שנתקדשו לשמעון היו נאמנים וצ"ל דמדמי לה לבדיקות וקצת צ"ע שזה גופה של עדות היא ודמי לסייף וארירן ובמקום אחר כתבתי מזה ועכ"פ לענין פ"ד נראה דשפיר מצרפין העדות אע"פ שאנו אומרים שפלוני רבע ולא לו והאחר מעיד שהוא הנרבע ולא משגיחין רק על עיקר העדות שזה רבע וכן מבואר להדיא בסי' קט"ו דאם ע"א מעיד על אשה שזינתה עמו מצטרף עם עד אחר לאוסר' אפילו השני אומר דזינתה עם הראשון עיין בב"ש וא"כ ה"ה לענין קידושין כה"ג ואע"ג דנ"ד הא' עד קידושין והשני עד הודאה שפיר מצטרפין כדקי"ל בד"מ עד הודאה ועד הלוואה מצטרפין וכן מבואר שם סימן קט"ו בהודית לפני אחד שזינתה הנחשד מצטרף עם זה לאוסרה ואם כן ה"ה כאן ומ"ש הב"ש שם ס"ק ט' דמיירי דאיכא רגלים לדבר היינו דאל"כ אפילו הודית בפני ב' עדים לאו כלום הוא דאמרינן ענ"ב משא"כ בנ"ד דלא שייך זה כמש"ל. אבל באמת ז"א דא"כ בכל מקדש בע"א נימא הכי אם המקדש בר עדות הוא אלא ודאי דז"א דבנוגע לא אמרינן פ"ד כמ"ש הש"ך סימן ל"ד על דברי הריב"ש וכ"כ בפ"י בקידושין דף ס"ה דר"י קמ"ל דלא אמרינן פ"ד במקדש בע"א וכן מוכח מהרמב"ם פי"ב מהל' גירושין גבי זה אומר זהו אשתי כו' וגם להריב"ש צ"ל דדווקא בנגיעת ממון אמרינן הכי אבל לא בקידושין שאמירתו הוא שנתקדשה לו ומותרת לו ואסורה לכל העולם ואם נפלוג דיבור' שנתקדשה לאחר אם כן נהפוך הוא שאסורה לו ומותרת לא' מבני העולם וזה סתירה מן ההפך אל ההפך כה"ג לא פ"ד כך נלענ"ד לכאורה לדעת הריב"ש שלא יסתרו דבריו מה שמבואר מכל הפוסקים דמקדש בע"א א"ח לקידושין ומסתימת דבריהם נראה דאף היכא שהמקדש היה כשר להעיד על אשה זו וע"כ כמ"ש דגם הריב"ש מודה בקידושין דלא אמרינן פ"ד ועוד נראה דבנ"ד מה שאומר הבעל שבא עליה אחר הגירושין אין מקום לומר פ"ד דהא אף אם נאמר פ"ד ואחר בא עליה אין כאן חשש קידושין דדווקא במגרש אשתו חיישינן כשבא עליה אחר גירושין ואמרינן אין אדם עושה בעילתו ב"ז אבל בפנוי הבא על הפנויה דעלמא אין חוששין לקידושין כמבואר ברמב"ם וש"פ: ומ"מ אפשר לומר דאם היה בא לב"ד ואומר שבא עליה לפני עדים לשם קידושין אם היינו אומרים פ"ד כך היינו אומרים שאין נאמן שבא עליה לשם קידושין אבל כיון שלא בא לב"ד להעיד כך רק קול דברים שמענו שאומר כן שבא עליה אחר הגירושין וגם אין בכלל אמירתו זאת שהיו עדי יחוד ובעל לשם קידושין רק שנאמר דמסתמא כוונתו כן הואיל ואין אדם עושה בעילתו ב"ז פשיטא דאנן ל"א הכי כיון שאין ע"י לפנינו וא"כ אמירת הבעל שבא עליה אחר גירושין בסתם לית ביה חששא ולא חזי לאצטרופי ומשווי' א"א ולא נשאר לנו רק אמירת העד שהאשה אמרה שהוא בעלה וע"א בהכחשה לאו כלום הוא וכ"ז לרווחא דמלתא אבל באמת א"צ לכל זה שאנו אין לנו אלא דברי הפוסקים שכתבו בסתם מקדש בע"א א"ח לקידושין ולא חילקו בין המקדש כשר להעיד עליה שנתקדשה או לא מוכח דס"ל דל"א שהמקדש יהא כע"א מחמת פלגינן דבור' כלל והדבר פשוט שהדין דין אמת כמ"ש הדרת כ"ת שהאשה זו מותרת לבעלה השני בלי ספק דברי מחותנו זעירא מן חברייא. הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה סב רב שלום לכבוד אהובי שארי נ"ד מחמד לבי בר פחתי ובריבי חריף ובקי בחדרי תורה מר ינוקא ומר זוטרא לגברא רבא