בית אפרים אבן העזר חלק ב סג

לשם קידושין משגדלה וא"ל דהתם מיירי שיש זמן בין כניסה לחופה לגדלות והבעולה לשם קידושין תיכף אחר כניסה לחופה ז"א דהא הרי"ף מפר' טעות אשה אחת היינו שקידש ע"ת ובעל לאלתר והש"ס קאמר דבקטנה טעות אשה אחת היא אלמא דמשמע ליה דהך ברייתא מיירי שהבעולה היתה בחופה וקידושין (ומצאתי בש"מ בשם הרמב"ן שהר"י בן מיגש הקשה על הרי"ף דמנ"ל דהא דקטנה היה לאלתר והרמב"ן מיישב שיטת הרי"ף ולפי דבריו אפשר לומר דשפיר מיירי שזמן הגדלות היה רחוק מהביאה ואפ"ה מדמי לאשה אחת ע"ש) ועוד קשה דהא אמרינן התם המקדש במלוה ובעל ע"ת ובעל בפחות מש"פ ובעל ד"ה צריכה גט וכתבו התוס' דרב ושמואל בכנס ולא בעל פליגי ובבעל ס"ל דצריכה גט משום דאין בב"ז ולפי סברת מר קשה דל"ל למימר הא דמקד' במלוה או בפחות מש"פ דודאי הכי הוא כיון שקידשה וכנסה סתם צריך לבעול לשם קידושין מחמת מומין ומכ"ש דקשה למ"ד במלוה ובעל א"צ גט משום דטעי כו' ומה בכך דטעי דהא נהי דגם במקדש ע"ת ס"ל דא"צ גט משום דטעי וסובר כיון שהתנה ואעפ"כ היא נישאת לו מסתמא נתקיים התנאי ואין עליה נדרים אבל מ"מ לענין קידשה סתם וכנסה סתם מודה דצריכה גט מחמת שאין בב"ז דליכא למיטעי כיון דלא התנה וא"כ גם מקד' במלוה תהא צריכה גט דאע"ג דטעי בהכי מ"מ בלא"ה בועל לשם קידושין מחמת חשש מומין ונדרים כיון דלא התנ' וקידש סתם מסיק אדעתיה שמא יש בה מומין ונדרים ובועל לשם קידושין אלא ודאי דהא ליתא. ולענ"ד גם מכ"ת לא אמר כן להלכה אלא לאצטרופי בעלמא וחומרי חומרי נקט וכנראה גם כן ממ"ש כ"ת וז"ל יש לדחות כיון דזמן מועט הוא יש לחוש דלמא לא בעל כלל עד זמן גדלות כו' ופשיט' שאין סברא להחמיר מחמת זה לבד דא"כ נתת דבריך לשיעורים איזה מקרי זמן רב או מעט ועוד דהא הנשואין של האשה היה בר"ח אדר ראשון וי"ב שנה שלה כלו בי"ג אדר שני לפי דעת מהר"י מינץ ופר"ח כתב שכן עיקר וא"כ הא קי"ל דטפי מתלתין יומין לא מוקי נפשיה וע"כ שבעל בעילה הראשונה בעודה קטנה ואם נאמר דמוקי אנפשיה טפי א"כ י"ל שלא בעל כלל שהרי אחר פסח נסע משם והאשה אומרת לא נבעלתי וגם מכ"ת הרגיש בזה בעצמו שכתבו שאין זה מנהג וותיקין אלא דמ"מ יש לחוש עכ"ל וא"כ הא קמן שאנו חוששין שלא היה וותיק ואנן ניקום וניחוש דבשביל שקדשה סתם חשש למומין ונדרים ובעל לשם קידושין שלא תהיו בב"ז מה שאין נוהגין כן אף ת"ח הנוהגין בחסידות ופרישות יתירה ואיזה סימני טהרה הכרנו בו שנאמר שהיה חושש למילתא דלית דחש לה ומלבד זה אני תמה דאם נאמר שלא בעל עד שהגיעה לימי גדלותה שכבר עברו יותר מארבעים יום שהיה לבו גס בה ובודאי כבר בדוקה היא אצלו וידע שאין עלי' מומין ונדרים ואף אם בועל אז אין בועל לשם קידושין והך דקדשה סתם וכנסה סתם היינו משום דמסתמא בועל לאלתר ועדיין לא נודע לו אם יש בה מומין ונדרים או לאו ואם נפשך לומר דלא נתן לב לחקור על מומין ונדרים בזמן מועט למה ניחוש שנתן לב לחקור שמא קטנה היא דהא מומין ונדרים שכיחי ומר מדמי לה חששא דקטנה לומר דשכיח גם כן ועכ"פ לא שכיח טפי מנדרים ומומין ודוחק לומר דבאיסורא מזדהר טפי ונחית לספוקי ומחוורתא כמ"ש דגם מכ"ת אין דעתו להחמיר משום זה וכדי נסבה: ודאתאן עלה בענין קדשה וכנס סתם דבעי גט ופירש מכ"ת דגם בזה אמרינן דאין בב"ז ובעל לשם קידושין אם כן נחפשה דרכינו אם היא הלכה למה אין מורין כן לעם את המעשה אשר יעשון בכדי שלא יבואו לידי ב"ז שיהיו מעמידין עידי יחוד לביאה ראשונה וא"ל שסומכין בזה על דעת הרא"ה דא"צ עידי יחוד ממש. הא בורכ' דודאי אף אדירי התורה המדקדקין במעשי' לא נהיגי הכי ולית מאן דחש לבעול ביאה ראשונה לשם קידושין מהאי טעמא. אמנם האמת לענ"ד דהא דקידשה סתם וכנס סתם צריכה גט אליבא דרב לאו מטעמא דבעל לשם קדושין אתינן עלה אלא מטעמא דכיון דאין עושה בב"ז א"כ מדבעל אמרינן דלא קפיד וממילא נשארו קידושין הראשונים בתוקפן ואם לא בעל אמרינן דמסתמא קפיד או עכ"פ ספיקא הוי כדמשני לשמואל תנא ספוקי מספקא ליה משא"כ כשבעל ואליבא דרב הא קמן דלא קפיד דמסתמא אין דעתו לעשות בב"ז וחלו הקידושין של כסף וכן מבואר בח"מ וב"ש סימן ל"ט דאם שתק כשנודע לו המום אע"פ שצווח לבסוף הוי קידושי ודאי וטעמא משום דבקפידא תליא מילתא וכ"כ הב"ש שם ס"ק ז' דאם שהה עמה אח"כ הוברר הדבר שאינו מקפיד ומקודשת בודאי וכשבעל סתם הוי הוכחה גמורה דלא קפיד משום דלרב אין בב"ז א"כ חזינן דהאי דלא התנה משום דלא קפיד הוא ודווקא בקידשה ע"ת אמרינן דכיון דאין בב"ז בועל לשם קידושין כמ"ש התוס' ד"ה אלא טעמא כו' והיינו משום דהתנה בהדיא שלא יהיו נדרים ומומין וכיון דבאמת היו בה מיד בטלו הקידושין דכסף כמ"ש התוס' ד"ה לא תימא כו' דבס"ד דאחולי אחלי' נמי א"א לומר משום דחלו קידושי כסף אם לא שנאמר דבשעת הקידושין היה דעתו לכך כו' דכיון דקידשה ע"ת ולא נתקיים בטלו הקידושין לגמרי וס"ל לאביי דלא אמרינן משום דאחולי אחיל ובשעת קידושין היה דעתו לכך דהוי מהני בכנסה אע"ג דלא בעיל אלא טעמיה משום דאין בב"ז וקידושי כסף קמאי בטלו מחמת התנאי רק שהוא מכווין לקדשה עכשיו בביאה וכל זה בהתנה בהדיא בשעת קידושין שהרי הא קמן דקפיד ולא הוי קידושין משא"כ בקידש' סתם דאין ידוע אי קפיד או לא וכל שלא כנסה ונמצא עליה נדרים או מומין וצווח מיד בטלו הקידושין אבל אם כנס ובעל כיון דאין עושה בב"ז זה מורה דלא קפיד והוי כאילו חזו להו ושתק בההוא שעתא דאף שצווח אח"כ נתקיימו הקידושין כמש"ל בשם הח"מ וב"ש ואין אנו צריכין לומר שכיוון בביאה זו לשם קידושין כלל ומ"ש התוספות בריש יבמות ובגיטין דאיילונית דלא שכיחא לא מסיק אדעתיה לבעול לשם קידושין לאו דווקא לבעול לשם קידושין אלא ר"ל דאין הכרח מביאה זו דמחיל על זה שלא יקפיד אם תמצא איילונית ויהיו הקידושין שקידש קיימין אלא לא מסיק אדעתיה שתהיה איילונית כלל וסומך דעתו שבודאי אינה איילונית ואם באמת נמצאת איילונית בטלו הקידושין ואיידי דנקטי התוס' ברישא לענין נדרים ומומין דמייתי מ"ד דצריכה גט ומיירי לענין ע"ת דאז צריכין לומר דבועל לשם קידושין נקטו נמי לענין איילונית הך לישנא לבעול לשם הקידושין אבל הכוונה דלא מסקי אדעתיה לבעול אדעתא שיתקיימו הקידושין כיון דלא מסיק אדעתא דהא באיילונית בקידשה סתם ובעל סתם מיירי ובזה אין צורך שתהיה הביאה עצמה לשם קידושין כדפרישית ועיין בדברי הרא"ש שכתב ומיהו גם לרב הונא הכי דהא אפילו בקדשה ע"ת כו' כ"ש בקידשה סתם וכנסה סתם שרוצה שתהיה אשתו אף אם ימצאו עליה נדרים ומומין לענין להצריכה גט וכוונתו כדפרישית דבקידשה סתם וכנס סתם ברצון תליא מלתא דכל שהוא מרוצה שתהיה אשתו אף שיש עליה מומין ונדרים סגי בהכי להצריכה גט שלא נתבטלו הקידושין. והדברים ברורים לענ"ד ועוד יש לאלוה מילין וקצרתי כעת. דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה סא צפרא דמכ"ת טב כבוד אהובי מחו' מופת הדור והדרו הגאון המפרס"ם מוהר"ר מאיר נ"י האב"ד דפה ק"ק יע"א ענוותו תרבינו. הנה ראיתי דברי מר בענין האשה הנשואה לבעל ובא אחד ואמר שאשתו היא זאת והיא טענה שנתגרשה ונתבררו גירושין ממכתב ב"ד איך שקיבלה גט מאיש הזה אך אח"כ מחמת גזרת המלכות נתגרשו האיש והאשה משם ובאו לכאן לאכסניא אחת והעיד בעל אכסניא שהאשה אמרה בפניו שהי' בעלה והאשה מכחשת אותו וכ"ת התירה לבעלה דע"א בהכחשה לאו כלום הוא. ודבריו א"צ חיזוק שבזה שהיא מכחשת אפילו אם לא נישאת עדיין שריא להנשא ומכ"ש בזו שכבר נישאת שאפילו אם היתה מודה שנתיחדה עם זה בעדים ונבעלה לו לשם קידושין לא היתה נאמנת כמבואר בהג"ה ס"ס מ"ו דדווקא אם יצא הקול גם כן אז מהני הודאתה וכמ"ש שם הב"ש בשם הד"מ ומ"ש הח"מ שם דאם הוי הודאה היה ראוי דרך עצה טובה לחוש לדבריו ויגרש אותה כיון שלפ"ד אסורה לו היינו התם שהיא בעצמה מודה אבל