בית אפרים אבן העזר חלק ב סב

דודאי שמעו מפיו לשון מיאון אלא שדברו כלשון בני אדם שדרכם לומר כן באשה שאין רצונה בבעלה ובפרט לפי מה שהעיד עד השני פשיטא שהוא לשון מיאון. ועיין בשו"ת שער אפרים שנראה משם דכל הלשונות שמשמעותן מיאון מהני וכתב לצדד שם דאף אם אמרה אמה בפני' לאחר והיא היתה שם ושתקה אפשר דמהני ע"ש וא"כ כיון שנתברר לנו שהיא קטנה ומיאנה פקעי להם קידושי דרבנן ועידי יחוד אין כאן (ואם היה כאן עידי יחוד שנתייחד עמה כשהגדילה היה אפשר לומר דהוי כמגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי כו' דאמרי' הן הן עידי יחוד כו' אע"ג דהוי נשואי קטנה ובטלו ע"י מיאון וא"כ נימא דהוי כפנוי המתייחד עם פנויה שאין חוששין לקדושין אך ז"א דמ"מ כיון שעכ"פ היה כאן נשואין מעיקרא אמרינן אין אדם עושה ב"ז וגם לבו גס בה כיון שעכ"פ היתה נשואה לו וגרע ממשודכת שכתב הרמב"ן דלא חיישינן לקדושין עיין באה"ע סי' קמ"ט) וגם לא שייך סברת הרא"ה במידי דכ"ע חזו כיון שיש כאן עידי מיאון לפנינו וגם הם מעידות שהיתה קטטה ופירוד באותו פרק שהיה שמה אין כאן בית מיחוש כלל ועיין פי"א מהל' גירושין בדברי ה"ה והלח"מ שמפרש דברי הרמב"ם דאף אחר י"ב שנה כל שלא נבדקה אין ידוע בבירור אם הביאה ב' שערות אם לא בעל אחר י"ב שנה ממאנת והולכת וגם דעת בעל מתיבות ומקצת הראשונים והביאו דעתם הרמב"ן והרשב"א ביבמות דאף בגדולה ממש בשנים וסימנים אם היה נשואי קטנה ממאנת בגדלות והולכת אם לא בעל וכיון דאיכא צידי צדדים שאף אם היה אח לפנינו אינו זוקק ליבום נקיט מיהא בידך בכה"ג דמספקא לן דילמא ליכא אחין כלל דנקטינן לקולא דעכ"פ אין כאן רק קדושין דרבנן ואזלינן לקולא: אמנם ראיתי במכתב ב"ד הצדק שבזמן קדום שמעו מפי האשה שבשעת נשואין הגיעה לפרק גדלות וא"כ לפמ"ש הרשב"א הובא בי"ד סי' א' אף היכא דאיכא עדים שוי' נפש' ח"ד. אך במ"ל הלכות אישות הוכיח ממהרא"י להיפך וכתב דמהרא"י מיירי כשחוזר ומודה לדברי העדים ואף הרשב"א מודה בזה. ובתשובה הארכתי בזה וא"כ בנ"ד שעת' האשה אומרת כדברי העדים ובפרט דאיכא אמתלא שמצאו לטעות בזמן מועט כזה דהא אף בעדים אמרינן אמתלא כי האי כמבואר בח"מ סי' מ"ג דאם אמרו טעינו בשנת המלך או בעיבור' דירחי שפיר חוזרין ומגידין. ולפמ"ש המ"ל אף בלא אמתלא רק שחוזר ואומר שקר ענה מתחילה נאמן כיון דאיכ' עדים דמסייע לדבריו הראשונים א"כ כ"ש באמתלא טובה כי האי דרוב ב"א אינם יודעים בדקדוק ערך שני' שלהם וצריכין לסמוך בזה על אחרים וא"כ תפס לשון אחרון ומעיקרא טעתה ואנן אעדים סמכינן ומכ"ש בענין זה דלא מוחזק לו באחין רק מחמת עדות בני משפחתה שהבעל אמר בשעת שידוכין שיש לו אחין כבר הרביתי טעמים שכדאי הם לסמוך עליהם במקום עיגון אף אם יש חשש קדושין דאורייתא (ובשו"ת מאיר נתיבות ושו"ת בגדי כהונה העירו לצדד בנידון זה דשמא מה שאמר יש לי אחין אחים מן האם קאמר ע"ש אך בנ"ד שאמר שיש לו אב ואחין נראה דסתמו כפירושו דאחין מן האב קאמר כיון שהיה מעלה האב בזכרו אם איתא שכוונתו לאחים מן האם הו"ל לפרושי) וגם יש לצרף לזה כיון דחזינן בפשפש שפשפשו הב"ד במקומות שאמר האיש שיש לו אחים שמה וחקרו ודרשו היטב ואין שם מי שידע או יזכור שהיו שם מהאנשים אשר פרט שמם רגלים לדבר שכדי להשביח מקחו אמר כן מדאג' מדבר כי בוז יבוזו לו כי הוא איש שאין לו גואלים וקרובים ולא יאותו האנשים לתת לו הנערה להאשה ובכה"ג גם במקום חומר א"א אשכחן דסמכינן על החיפוש כמבואר בסי' י"ז ע"ש בק"ע בשם תשובת הרא"מ ואף שכתב מהריב"ל ששני פסקי הרא"מ סותרים זא"ז מ"מ כתב מהריב"ל שעיקר כפסק שני להתיר וגם בתשובה אחת כתבתי שלענ"ד אין הפוסקים סותרים דדוקא בלא הזכיר שמו רק אמר סתם יהודי ממקום פלוני מחמיר שמא נשכח זכרו משא"כ כשמזכיר שמו אם איתא שהיה שמה היה נזכרים כשהיו שומעין השם כי הזכרת השם מעורר כח הזכרון: ואמנם בתשובה א' כתבתי דבכה"ג שאנו צריכין לפרש סביבות העיר בכפרים החיפוש קשה בזה בזה"ז דלא שכיח יהודים בכפרים ואולי רוח המושל עבר עליו וזה כביר כי דלו מאנוש נעו ולא יכירנו עוד מקומו מ"מ אם אמרנו להחמיר בא"א יקל באיסור יבמ' לשוק דמסתמא בי דינא דייקי וידעי כי אשר ישבו בה לפנים עודם שמה ויודעים כי לא היה שם אנשי שם כאלה ואע"פ שדעת הרבה פוסקים שאין לחלק בין א"א ליבמה כדאמרינן ביבמות מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת מ"מ דעתי לחלק בזה וכבר הארכתי במקום. ועיין בספרי בית אפרים ואפילו תימא שאין לחלק בזה מ"מ בזה שאינו רק זיקת יבום דרבנן וגם עוד צדדים להקל יש לצרף גם בהחיפוש הזה להיות סניף להקל מכל הלין טעמי נלע"ד להתיר אשה זו לעלמא: דברי זעירא מן חבריא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה ס שלום וברכה למאיר עיני חכמים בהלכה ה"ה כבוד אהו' מחו' ידידי הרב הגאון הגדול החריף ובקי המפורסם מופת הדור באורו נראה אור. כש"ת מוהר"ר מאיר נ"י האב"ד דפ"ק יצ"ו: אותיותיו המאירים ראיתי ואשתומם על המראה כי כפי הנראה איידי דטריד בגירסי' קרא בדברי דרך העבר' ולכן שם למטרה אשר כתבתי בכחא דהיתרא לפי שהבעל לא ידע שהיה קטנה ודברי שם אמורים כלפי מ"ש הכ"מ פ"ד מהלכות אישות בשם הרד"ך ומכ"ת העתיק הדברים לענין חשש שבעל לשם קדושין כאשר עיניו תחזינה משרים בקונטריסי הראשון וגם יבואר לפנינו אי"ה. אך רגע אדבר נפלאות בדברות קדשו שכתב באריכות להוכיח במישור דלענין מומין ונדרים בקידש וכנס סתם אמרינן דמסיק אדעתיה ומספק בועל לשם קידושין. ובנ"ד נמי יש לחוש שמא עכ"פ היה מסופק אחר שנשאה דילמא היתה קטנה בשעת נשואין בפרט שזה דבר מצוי שאחר נשואין שאל אמה ובני משפחתה כמה היא לבושת שנים או שנתוודע לו ממילא ואיכא חששא דלמא בעל לשם קידושין ושוב הוסיף לדחות היתר זה דכיון שלא ידע שהיה קטנה אין בועל לשם קידושין דאף אם נאמר דחששא דקטנה היא כמו חששא דאיילונית מ"מ הא בלא"ה צריך לבעול לשם קידושין מחמת חששא דמומין אם כן ממילא נתקדשה אחר שגדלה ואף דלכאורה ז"א דמחששא דמומין הוא בועל תיכף לשם קידושין אחר כניסה לחופה והיא לא נעשית גדולה עד י"ג אדר שני וא"כ ל"ל לבעול לשם קידושין אחר שנתגדלה כו' יש לדחות כיון דזמן מועט היא לזמן גדלות שלה יש לחוש דילמא לא בעיל כלל עד שהגיע זמן גדלות ואז היה הכרח לבעול לשם קידושין מחמת חששא דמומין וממילא נתקדשה כשנעשה גדולה ואף שכתבו על זה דאין זה מנהג ותיקין מ"מ יש לחוש לזה ע"כ תירץ דברי קדשו בקצרה. והואיל וחביבין עלי שמעתתיה דרב נהור'. אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני כטעמי פרה ותמה אני אם אמרה כי לפי דברי מכ"ת קורא אני על האיש הזה כמה צנוע או גרוע האיש הזה שנשתנו עליו סדרי הקידושין של כל ישראל וכמה שנים גדלנו בבית המדרש ולא שמענו הלכה זו והרי כל ישראל מקדשין סתם ולא אחד בהם שיכווין בביאה לשם קידושין מדאגה מדבר שמא ימצא מומין או נדרים ועוד שהרי דעת כל הפוסקים דאין הביאה מועיל לשם קידושין בלא עדי יחוד שהן הן עדי ביאה לשם קידושין וא"כ כל נושא אשה היה צריך להעמיד עדי יחוד בביאה ראשונה בכדי שיוכל לבעול לשם קידושין ועכ"פ כל חכם לב יבואו ויעשו כן. אך בלא"ה דבר ברור הוא שאין שום אדם שיכווין בביאה לשם קידושין וכל שהוא מקדש בסתם ועוד דלפ"ז תיקשי בהא דאמרינן בכתובות שם אתיביה מודים חכמים לר"א בקטנה שהשיאה כו' התם נמי בהא פליגי דמ"ס אדם יודע כו' ומר סבר אין אדם יודע כו' ולפי סברת מכ"ת תיקשי כיון דכ"ע אית להו הכא דאין אדם עושה בעילתו ב"ז רק דבתנאי של טעות אשה אחת אמרינן דאתנאי סמך ולא בעל לשם קידושין וא"כ בקידשה סתם וכנס' סתם דליכא תנאי אמרינן א"א עושה בב"ז ובעל לשם קידושין ולפ"ז מאי קאמר מר סבר א"א יודע כו' אדעתא דקידושין הראשונים בעל דהא בלא"ה ע"כ בועל לשם קידושין כיון דקדשה וכנסה סתם בועל לשם קידושין וממילא דמקודשת ג"כ מחמת שבעל