בית אפרים אבן העזר חלק ב סא

ורב אסי לענין אם לאב מועיל אמתלא כיון דהא בהא תליא) ובאמת קושית הפ"י הוא משום דאין כאן התראה אם לא שנאמר שהוחזקה ומ"ש בספר המקנה דהאב אמר להעדים לפני הזנות ועפ"ז התרו בה דמסתמא יעיד האב בב"ד הוא תמוה וכי משום שהתרו בה עפ"י אומד דעתם שהאב יאמר כן בפני ב"ד נוציא את זו לסקילה הא י"ל שלא יעיד בב"ד ואפשר שיחזור בו ע"פ אמתלא מבוררת ואע"ג דהשתא מיהא לא הדר ביה מ"מ התראת ספק היתה ואין קבלת התראה זו כלום שיכולה לומר אחוכי קא מחייכינא כי היה סמוך לבו בטוח שלא יעיד אביו בב"ד. אך לפמ"ש א"ש ועיין בספרי בית אפרים סימן ל"ט ס"ק קס"ח שכתבתי שם דאף במקום דמהני חזרה היינו משום דהוי כע"א אחר שחוזר ומעיד משא"כ כשכבר נעשה מעשה ולפ"ז י"ל דגם אב דהימניה רחמנא לא מהני שיחזור ויאמר אח"כ שלא קידשה דלענין הא לא הימניה רחמנא ואע"ג דאיהי גופא מהימנא באמתלא משום דאין נאמנות דידה רק משום שויה נפשה ח"ד ולזה מהני אמתלא משא"כ היכא דהימניה רחמנא שוב אינו חוזר ומגיד אלא באמתלא ולפמ"ש בספר המקנה י"ל דבאמת לא הימניה רחמנא רק כשמעיד בב"ד כדכתיב ואמר אבי הנערה אל הזקנים ולפ"ז יש לעיין דמנ"ל דלאיסורא הימניה רחמנא חוץ לב"ד ועיין בכתובות דף כ"ב ובתוס' שם שקצרתי: ועתה נבא לברר ההיתר בנידון דידן אחר שכבר ביארנו שאין כאן רק קידושין דרבנן אליבא דכ"ע כיון שהיתה קטנה בשעת קידושין ואין כאן עדי יחוד וגם האשה אומרת לא נבעלתי וא"כ איכא חזקה דגופא ואיכא דיעות דס"ל דמהני אמירתה לענין זה וכמ"ש בתשובה א' באורך בזה ואף לפי שיטת הרא"ה דאם דרים יחד הו"ל כעידי יחוד דמידי דכ"ע חזי כ"ע סהדי מ"מ לפי מה שמבואר מהגב"ע שהיתה קטטה ביניהם משעה ראשונה אין ספק שגם הרא"ה מודה בזה ומכ"ש בזה שלא נבדקה משהגדילה ודעת הרבה גדולים דחזקה דרבא אינו רק ספיקא לחוד ועיין בס' המקנה דף ס"ג שכ"כ לשיטה קמייתא דהתוס' שם ובדף ע"ט נראה מדבריו דס"ל דאינו רק מדרבנן ומדאורייתא בעינן שנים וסימנים דאוקמי אחזקת קטנות ואף לשיטה הב' שבתוס' שם כתב דאף דס"ל בשיטה זו דגם לעונשין שייך חזקה דרבא מ"מ לא מחזיקינן שבאותו יום הביא שני שערות כדינו אלא משערינן לפי שיעור ערך זמן גידול השערות שצמחו משנת י"ג וי"א עד זמן שיגיע לכוף ראשן לעיקרן. וכן השיב לו הגאון החסיד ז"ל בשנת תקנ"ב לפ"ק בתשובה וכתב שם שי"ל פשוט שאם בדקו והוא כמה שנים אחר גדלות והוא כדי לכוף דאזדא ליה חזקה דרבא דא"א לומר שהתחילו לגדל בשנת י"ד בתחלתה כו' ועיין בס' המקנה שם ובדף ע"ט דאף לשיטה זו דוקא כשנמצא לה שערות אח"כ מחזיקינן לה בגדולה משעה שהגיעה לכלל שנים אבל אם לא ידעינן אם הביאה שערות אף לפי שיטה זו לא מהני חזקה דרבא (ועיין בח"מ סימן ל"ה בשם תשובות הרא"ש דמחזיקינן בגדול למפרע והב"י באה"ע סימן מ"ג כתב בשם מורו הרב הר"י ביה רב שהרשב"א והרב דראן חולקין בזה והארכתי במקום אחר בזה) ונראה דבזה שעתה הוא יותר מבת עשרים אין ראיה משערות של עכשיו להחזיק למפרע והוי כלא ידענא אם הביאה שערות. אמנם אפילו תימא דמחזיקינן למפרע מ"מ עכ"פ לא מסתבר לומר שבמה ששהה עמה מפורים עד בתר פסחא נתייחד עמה ובעל לשם קידושין כיון דאז לא נודע עדיין אם גדולה היא ואם לחוש שמא הוא בדק בה וידע שהביאה שתי שערות גם ז"א דהא ודאי לא הגיעה בזמן הזה בכדי לכוף ראשן לעקרן ואם נפשך לומר דמ"מ מחית נפשיה לספיקה כבר ביארנו דודאי לא שייך לומר כן כיון שהוא בא ממקום אחר בודאי לא עלה על לבו שזו קטנה היא והגיע לפרק גדלות בזמן ההוא שניחוש לו שנתייחד לבעול לשם קידושין ומכ"ש מצד העדים פשיטא דלא מהני מה שנחזיק למפרע לומר שהעדים כיוונו לשם קידושין או מה דכ"ע חזו שאין מי שמעלה על לב עסק קידושין שהרי לא העלו על לבם עסק קידושי קטנות ואדרבא הרי שכיני' העידו שהיתה ממאנת בו ומסתמא בעיר קטנה ואנשים בה מעט היה הדבר מפורסם וחברא חברא אית ליה שהיתה ממאנת בו ובורחת מפניו ומסתמא דנו שאינה מתיחדת עמו ודבר פשוט הוא דכל כה"ג לא שייך לומר כ"ע סהדי וגם הגאון בעל נ"ב במהדור' תנינא מודה בכה"ג כמ"ש בחלק אה"ע ס"ס נ"ב וז"ל ואין זה דומה להך עובדא דק"ק בענדין אשר הזכרתי בנ"ב סי' ס"ב (ר"ל שהתירה בלא גט) ששם כבר נולדו ביניהם קטטות ומריבות קודם שהגדיל כו' ע"ש ואדרבא מדבריו שם יוצא לנו קולא גדולה לנ"ד שכתב שם שקטנה שלא מיאנ' בפירוש אבל אמרה שאין רצונה לדור עמו להבא ואח"כ גדלה אף שצריכה מיאון כיון שלא אמרה רק על להבא מ"מ יכולה למאן גם אחר שגדלה ולפ"ז בנ"ד כיון שהעידו שעכ"פ לא רצתה לדור עמו ולישב עמו אף שעתה היא גדולה וממאנת והולכת וקי"ל דכמו שממאנת בבעל כן ממאנת ביבם ועוד כתב שם הגאון הנ"ל שאם לא מיאנה בבעל ומת בעודה בקטנותה אף שלא מיאנה ביבם עד שהגדילה והביאה סימני גדלות ממאנת והולכת כו' ע"ש וא"כ בכאן נמי עכ"פ ספיקא איכא שמא לא הביאה שערות אלא אחר מיתת הבעל וא"כ ממאנת לזיקת היבם וכיון דאפילו אם נימא שהביאה שערות משהגיע לכלל גדלות אין כאן רק קידושין דרבנן ספיק' דרבנן הוי ואזלינן לקול' ואמנם בלא"ה נלע"ד לפי הלשון שהעידו שני עדים בלשון זה שיודעים בבירור שלא רצתה לדור עם בעלה משעה ראשונה והיתה בורחת המנו לבית אחרים והאחד סיים בה שהיתה רגילה תמיד לברוח ממנה מחמת זיא האט אים ניט גיקאנט אן קוקין וידוע שא"א שיעידו ע"ז בבירור אם לא ששמעו מפיה שאינה רוצה בבעלה ואם כן מיאון גמור הוא וכמבואר בש"ס ופוסקים דאפילו שלא בפני הבעל ושלא בפני הב"ד הוי מיאון אם יש שנים מעידין על הדבר ועיין בשו"ת מהר"י מינץ ויש"ש שהביאו בשם רבינו שמחה דאפילו מיאנה בינו לבינה והבעל מודה סגי בהכי ומכ"ש כאן שיש עדים לפנינו המעידים על המיאון צריך שיתברר להם שהיא קטנה היינו לענין שאין להם לב"ד לכתוב או לקבל עדות כמבואר בבית יוסף מטעמא דלמא נפיק מיניה חורבא כמבואר בבית יוסף שם שהביא ראיה מדאמרינן אין ממאנין אא"כ מכירין כו' וכ"כ בשו"ת שער אפרים סי' והאריך בזה וכ"כ בשו"ת רבינו בצלאל אשכנזי סי' ז' ומ"ש בנ"ב מהדורא תנינא סי' נ"ב לחלק בין חזרה למיאון והביא לשון הרמב"ם פ"ד דאישות כיצד מקודשת למיאון שאם נתקדשה ולא רצתה לישב עם בעלה צריכה למאן בפני שנים הרי שאף שלא רצתה לישב עם בעלה אפ"ה לא מהני דמה שאינו רוצה לישב עמו היה ראיה שאינו רוצה בו להבא אבל אין זה ראיה שרצונה לעקור קידושין הראשונים ולכן צריכה למאן ולומר שאינה רוצה שיהא בעלה כלל או אינה רוצה בקידושי אמה כלל כו' ע"ש לענ"ד הוא תמוה מאוד דמאי עדיפתא דלשון אי אפשי בפלוני בעלי שנפרש אותו שרצונה לעקור הקידושין ולא נאמר שכוונתה שאין רוצה בו להבא וגם לא נזכר מזה בש"ס ופוסקים דאדרבא משמע מדאמרינן דף ק"ז מיאנה בו מותרת לאחיו דאמרה ליה לא רעינא בך ולא צבינא בך בך הוא דלא רעינא הא בחברך רעינא כו' משמע להדיא דאינה עוקרת הקידושין למפרע ואם נפשך לומר דמ"מ אם אומרת לשון זה שאינה רוצה לישב עם בעלה אינו לשון מיאון גם ז"א ומבואר בלשון נוסח הגט מיאון שכ' הרמב"ם והטור והשתא גליתי דעתי דלא צבינא ביה ולא קאמינא עמיה מבואר דגם לשון זה דלא קאמינא עמיה הוא לשון המועיל במיאון דאל"כ לא היה לו להזכיר לשון זה בגט מיאון כלל כיון שאינו לשון המועיל ומה שמדקדק מל' הרמב"ם שכ' ולא רצתה בו צריכה למאן כו' אין זה דקדוק כלל שאין ר"ל שאמרה כך ר"ל אם רצונה שלא תשב עמו אז תמאן בפני שנים והאומר שכנגדו מוכיח שבר"פ י"ג מהל' גירושין כתב שהנושא קטנה יתומה ולא רצתה בבעל ממאנת והולכת כו' הרי שלא הזכיר לשון ישיבה רק ולא רצתה בבעל שהוא גופיה לשון המיאון כמ"ש שם דין ח' כיצד ממאנת אומרת בפני ב' עדים אין רצוני בפלוני בעלי כו' וע"כ מ"ש ולא רצתה בבעל היינו על מחשבתה או אם אמרה כן בפני אדם אחד שאין רצונה בבעל אזי יצוה לה שתמאן בפני שנים וה"נ מתפרש הך לישנא דפ"ד דאישות ובאמת הטור והש"ע לא הזכירו ל' זה דולא רצתה ואם איתא דס"ל לחלק בזה לא הוו משתמטי להשמיענו כזאת ואמנם בנ"ד שהעדים העידו שלא היתה רוצה לדור עם בעלה נראה דגם הגאון מודה