בית אפרים אבן העזר חלק ב ס

מפיו הם חיים והרי הוא אם היה אומר עתה לא היה נאמן כיון שהוא להוציא מחזקה רק שניחוש ליה מחמת שאילו אומרים ששמעו מפיו קודם נשואין עכ"פ הוחזק אין כאן שהרי במה שהוחזק עצמו לפני אלו לא מיקרי חזקה שהרי מדינא אינם נאמנים על דבריו אלו רק לענין לצאת י"ש ובפרט לפמ"ש שכאן אין רק קידושין דרבנן ושארי קולות שכתבנו אין להחמיר בזה אף לצאת י"ש: ואמנם בשו"ת נ"ב כתב לפקפק בדברי המרדכי שכתב דחליצה הוי דבר שבערוה ע"ש ולענ"ד מוכח בש"ס דחליצה הוי דבר שבערוה דבדף ו' אמרינן חלצה בינו לבינה מנא ידעינן ומוקי לה כשהעדים רואין מבחוץ ופירשו הרשב"א והנ"י דליכא לאוקמי בשניהם מודין משום דלא מהני בדבר שבערוה ועדים דווקא בעינן וכ"כ מהריב"ל סי' ח' בשם הריטב"א דחליצה הוי דבר שבערוה אך לענ"ד אף בשאר איסורין הוי רק דרבנן דאל"כ אין לנו להקל בדבר שבערוה טפי ואפשר שזהו דעת ר"ת ביו"ד סי' קכ"ז דמלמדין לומר איני מאמינך ועיין בש"ך שם ובמ"ש בשם או"ה להקל באיסור דרבנן וגם נלענ"ד דכאן עכ"פ אין כאן חזקה ע"פ מה ששמעו אלו מפי הבעל כיון שלפי דעת רוב הפוסקים בעינן שלשים יום להיות קרוי איתחזק וכיון שנישאת מיד איזה ימים אחר האמירה ומשעת נשואין ואילך בטלה אמירתו נגד החזקה וא"כ אין כאן חזקה דהא לא מלו ליה תלתין יומין קודם הנשואין שנאמר שהוחזק קודם נשואין באחין וכיון דהנשואין קדמו טרם מלאו לו שלשים יום ואדרבא משמעות הענין שלא היה שהות בין השידוכין והנשואין כלל א"כ אין כאן הוחזק: ועוד אפשר לומר דע"כ לא אמרינן חזקה אלא בכה"ג שאומר חלב הוא זה או גרושה וזונה וכה"ג שהעד קורא עליו שם איסור וקי"ל דע"א נאמן באיסורין מוספרה לה וכיון שחל עליו שם איסור איתחזק האיסור מיקרי וכן לענין גרושה שהרי מיד כמות שהיא אסורה לכהן חל עליו שם איסור לכהן ואיקבע איסורה מיד באמירת העד משא"כ באמירה זו דיש לו אחין ואמר כן קודם נישואין אין כאן חלות שם איסור כלל שנאמר שהוחזק ע"י אמירה זו שהרי אין לו אשה כלל ואין לנו לדון כעת על אמירתו כלל עד שעת נשואין שאז יש לנו לדון על אמירתו אם נאמר שהאשה המתקדשת חל עליה שם איסור לשוק כשימות בעלה ואז הרי יש לאשה חזקת היתר שלה ולא משגיחינן על אמירתו כלל ובפרט שלא היה אמירתו בבית דין ובכה"ג יש להקל טפי שאין זה בגדר עדות וכמו שהארכתי בתשובה וכ"ש במקום שיש לחוש שמה שאמר כן לא היה רק בשביל שהיה צריך לאותו דבר ואם היה חוזר בו והיה אומר אח"כ שאין לו אחין ודאי שהיה נאמן דבכה"ג ודאי מהימן וכמ"ש הרמב"ן בספר המלחמות בקידושין וז"ל ועוד קשה שהם מפרשים דבשעת קידושין אמר אין לי אחים הוא מיקל על אשתו כדי שתתרצה בקידושין וא"כ לא היה לנו להאמין כדאמרינן בפ' י"נ וחלופא אבית המכס כו' וכן היה לנו לומר כאן דכדי שתתרצה בקידושין אמר ולשעת מיתה שמעינן כו' ע"ש והכא דהוי איפכא יש לי אחין הוי כדי שיתפייסו ויתרצו לתת לו הנערה לאשה ואין זה מלתא דעל"ג כיון שלא פרט להם המקום סבור היה דמצי לאשתמוטי שכבר עקרו משם והא קמן אם היינו תופסין דבריו לאמת ע"כ לומר דאח"כ אזלו לעלמא שהרי הב"ד של העיר הקרובה פשפשו ולא מצאו שם אדם כשמות אשר קרא לאחין וגם לא חש שיחקרו אחר זה רק שרוצים לשמוע מפיו מה הוא וכנוהג שבעולם לשאול היש לו אב או אח אבל אין נותנין לב לחקור זאת בין משפחת הבינונים וכאשר באמת כן הוא שלא חקרו לעמוד על אמיתות דבריו וכן אפשר שכדי שיתרצו אמר כן ודבורא מיקרי ואמר ועכ"פ אין לנו לומר שע"פ הדבור בעלמא הוחזקו בכך. וכבר הבאתי ראיה מדברי הרמב"ם במי שאמר כהן אני שאין האשה לוקה על פיו ואינה רק ספק חללה וכבר כתבתי שלענ"ד מ"ש המ"ל דמיירי בהוחזק לא נהירא לענ"ד וכ"כ אא"ז בבכור שור די"ל מ"ש הוחזקה נדה בעלה לוקה עליה היינו דלענין בעלה בעינן הוחזק משא"כ בדידה דסגי באמירה מייתי ראיה מהא דאמר כהן אני לוקה ע"ש. ומ"ש המ"ל דבלא הוחזק אמאי לוקה וכ"כ בס' ש"ש על דברי אא"ז בבכ"ש דבפ"א מהלכ' א"ב מבואר דע"פ עצמו אינו לוקה לק"מ דודאי לגבי דנפשי' שפיר מהני אמירתו כמו דמהני הוחזק לגבי אחריני דכיון דהתרו בו וקיבל ההתראה ולא אמר שחוזר בו ממה שאמר תחלה אין לך הוחזק גדול מזה ועדיף טפי מלבישת בגדי נדה משא"כ בהך דנתקדשתי אין סוקלין אותה על פיו עד שהוחזק ל' יום דהא קי"ל אין דבר שבערוה פחות משנים ואין אנו יכולין להתרות בה כלל ע"פ אמירתה לבד שהרי הוא לנו בחזקת פנויה כל כמה דליכא סהדי רק שהיא אסורה משום שויה נפשה ח"ד אבל לא מחמת נאמנותה וא"כ א"א להתרות בה כלל וכל שמדינא אין יכולין להתרות בה אף אם התרו בה וקבלה התראה אין זו חזקה דמצי למימר אחוכי קא מחייכנא ועיין בפ"י מ"ש דאין יכולין להתרות על הזנות מחמת אמירת האב ובסוגי' דנכתב ביום משא"כ במילתא דאיסורא דע"א נאמן וכן בע"ד נאמן על עצמו שפיר מתרין בו מדינא וכל שקיבל ההתראה ולא סתר דבריו הראשונים הו"ל כהוחזק ולוקה עליו ולפמ"ש א"ש קושית הפ"י דלמה לא נאמר שהוחזקה על ידי נאמנות האב וסוקלין על החזקה ולפמ"ש א"ש דהחזקה היא מחמת שקיבלה התראה ואין זה מועיל רק לענין קבלת קידושין דידה ומ"מ צריך ל' יום דאל"כ אין קבלת ההתראה מועיל דמצי למימר אחוכי כו' משא"כ כשהוחזקה ל' יום אבל לענין האב אין זה מועיל מה שהיא קיבלה התראה דאכתי לא איתחזק מחמת זה שהוא קיבל הקידושין וגם שעדיין בידו לומר אמתלא. ועפי"ז נפתחו לי שערי אורה בדברי הרמב"ם בפרק א' מהלכות איסורי ביאה דגבי נאמנות האב כתב דאין סוקלין עד שיבואו עדים שנתארסה וגבי אמרה נתקדשתי כתב עד שיבואו עדים או עד שתוחזק ובספר שב שמעתא כ' דהך עד שתוחזק דסיפיה קאי נמי ארישא באומר האב שקידשה וליתא למעיין בדברי הרמב"ם ולפמ"ש א"ש ונלענ"ד לבאר יותר לפי מאי דקי"ל דילפינן דבר דבר מממון דאין דבר שבערוה פחות משנים ובאמר לו ע"א זינתה אשתך ושותק ואפילו מהימן כבי תרי אינו נאמן רק בבא לצאת י"ש. ולפי"ז צ"ל הא דסוקלין ושורפין על החזקות משום דחזקה כאיכא סהדי דמי וכמ"ש הר"ן לענין גט דמהני עדי חתימה שאנו דנין אותו כעידי מסירה שהרי ממה שהגט בידה אינו יודעין שמיד הבעל בא לידה וה"ט בחזקות כשאנו רואין שהם מתנהגין יחד כדרך איש ואשתו ל' יום ה"ז כאלו באו עדים לפנינו והעידו על שעת הקידושין ולפ"ז אם האב אמר קדשתי ואין כאן עדים כלל על הקידושין לקטלה לא הימנא רחמנא וצריך שני עדים ככל דבר שבערוה ואף אם הוחזקו שהאיש שאמר עליו האב שקדשה לו נהג עמה מנהג ארוס וארוסתו אין זה מחזיק את האב שקידשה לו שידמה עליו כב' עדים שקיבל קידושי בתו וכיון שאין כאן עדים על האב שהוא אשר תלוי בו ענין הקידושין ולא שייכא ביה חזקה כלל פשיטא דלא מיקטלא משא"כ באומרת נתקדשתי כל שהוחזק ל' יום על פי הנהגתם שפיר סוקלין דמה שהוחזקו כעדים דמי. ועפ"ז נלע"ד ליישב קושית התוס' שהקשו בהא דאמרינן לקטלא לא הימניה רחמנא דהא קרא כתיב וסקלוהו. ולפמ"ש י"ל דכבר כתבתי שהפ"י הקשה דלמה אין סוקלין שהרי האב נאמן וא"כ הוחזקה על פיו. ולפמ"ש לק"מ דלענין קידושי האב לא שייך חזקה דמה יושיענו זה שהאיש והאשה מחזיקין עצמן כארוס וארוסתו להעיד על האב שקיבל קידושיו. אך זה דווקא בקידושין אבל במסירה לחופה י"ל דשפיר שייך חזקה זו על האב ג"כ דכיון שהוא אומר שהשיאה להאיש הזה ומסרה לו להביאה לביתו ומתנהגין כאיש ואשתו שפיר הוי חזקה גם על האב וכיון דהאי קרא במוציא ש"ר כתיב דמיירי ע"י נשואין ואז שפיר י"ל דחזקה זו כעדים על האב דמי שהשיאה לזה ואפשר דמהא ילפינן דסוקלין על החזקות ושפיר התרו בה עפ"י החזקה ולהכי אמר קרא וסקלוהו משא"כ הש"ס דמיירי לענין קידושין ואין כאן חזקה על האב רק מחמת אמירתו לבד אמרינן דלקטלה לא הימני' ובהכי מיירי נמי הרמב"ם בקידושין לבד ולכך לא כתב עד שתוחזק והדברים ברורים לענ"ד ועיין בס' המקנה שכתב לחלק בין בפני ב"ד דמהני אמירה שתהיה מוחזקת אח"כ עפ"י עצמה וכ"כ בספר ש"ש ומ"ש שם תחלה לתרץ עפ"י דברי הוראה דלפלוני לא מהני אמתלא ובש"ס מיירי דלא אמר לפלוני ז"א ועיין בשו"ת פ"י סימן א' שהביא דברי רש"י כי הימני' רחמנא לאב דכתיב את בתי נתתי כו' ולדבריו ליפלגו רב