בית אפרים אבן העזר חלק ב נט

וכיוצא בזה ולא אשכחן כה"ג דמיקרי חזקה ופשיטות הדברים דהרא"ש ס"ל דכל שאין כאן אח ידוע לנו יש לה חזקה דהיתר לשוק וזהו הוא ששנינו אמר יש לי אחין אינו נאמן דלאו כל כמיני' למיסר אכ"ע אע"ג דהשתא מיהא אסורא וקיימא משום א"א אין להחזיק עליו איסור ליבם ומה שדקדק מהרי"ט ממ"ש הרא"ש דבחזקת שאין אחין לבעלה קיימא ולא אמר דבחזקת היתר עומדת אין דקדוק כלל דלשון הש"ס נקט דלא מוחזק לן באחין ודוק מלשון הש"ס לאיפוך דקאמר לאו כל כמיניה לאסרה אכ"ע משמע להדי' דמטעם חזקת היתר דידה אתינן עלה וכיון דמטעם חזקת היתר אתינן עלה ממילא דגם ע"א נאמן להוציא מחזקת היתר וכך הם פשיטות דברי הרא"ש בזה. שוב מצאתי בריטב"א שכתב להדיא כדברי וז"ל מתני' דלא מוחזק באחי ולא בבני פירוש ואשתו בחזקת היתר כו' דאלו ברישא א"צ לנאמנות כו' וכ"כ אח"כ ר' סבר וכו' ותו דמסתמא כל איתתא בחזקת היתר קיימא לשוק במיתת בעלה עד שתאסר בזיקת יבום לפנינו כו' וכ"ת ל"ל דמרע לה נימא דכי הדדי נינהו ואוקי תרי להדי תרי ואוקי איתת' אחזקתה דהיתרא כו' ע"ש: אך אע"פ שבררנו דהא הוי חזקה להיתר' מה שאין ידוע אם יש לו אחין מ"מ אין זה מעלה ארוכה לנ"ד כמ"ש דהתם מיירי אחר נשואין משא"כ קודם נשואין הו"ל כהוחזק שיש לו ושפיר נתחזק ע"פ ומ"ש לעיל דאף קודם קדושין לא נתבטלה חזקה דהיתר לשוק י"ל דכיון שאמר קודם קדושין הוא נאמן אז על עצמו והוחזק באחין מפי עצמו וכמ"ש הרמב"ם פט"ז מה' סנהדרין א"צ ב' עדים למלקות אלא בשעת מעשה אבל האיסור עצמו בע"א הוחזק כיצד אמר ע"א חלב כליות הוא זה כו' גרושה או זונה אשה זו ואכל או בעל בעדים אחר שהתרו בו לוקה כו' וכיון שהטעם לפי שקודם מעשה אמרה מידי להחזיק בע"א שנאמן באיסורין אין לחלק בין ע"א למי שמעיד על עצמו למחזיק עצמו בכך. אמנם הרמב"ם פ"כ מהל' א"ב כתב מי שבא בזמן הזה ואמר כהן אני כו' אבל אוסר עצמו בגרושה כו' ואם נשא או נטמא אינו לוקה והנבעלת לו ספק חללה וכ' ה"ה שם דהאשה אינה לוקה ע"פ ובטור ובש"ע כתב כדברי הרמב"ם ועיין בב"ש שם והנה המשנה למלך שם תמה על הרמב"ם שלא ביאר דבהוחזק למ"ד יום מיירי וכבר כתבתי בתשוב' א' שדבריו תמוהים דבהוחזק גם הוא לוקה ע"פ כמ"ש בפ"א דבהוחזק אחרים נהרגים ע"י רק הרמב"ם מיירי בלא הוחזק רק דלגבי דנפשיה לא בעינן למ"ד יום ומצאתי חילוק זה בב"ח סי' י"ט ועיין בח"מ וב"ש שם ולפמ"ש בתשובה שם דהא דכתב הרמב"ם בפ"א אם הוחזק בעיר למ"ד יום שזהו אשתו כו' ר"ל שהם מתנהגים כדרך איש ואשתו וכמ"ש שם קודם מי שהוחזק בשאר בשר כיצד כו' וכ"כ בשו"ת נ"ב סי' נ"ד ע"ש א"ש מה שלא ביאר הרמב"ם אם מיירי בהוחזק או לא הוחזק דכיון דכתב שאינו נאמן לקרות בתורה ולישא כפיו ולאכול בתרומה א"כ אין כאן התנהגות כלל רק מה שאמר שהוא כהן לבד זה מועיל לגבי דנפשיה אבל לא לגבי אחריני ודווקא הוחזקה נדה דעבדה מעשה ועיין בספרי בית אפרים סי' ל"ט ס"ק קס"ח וקע"ו שכתבתי ג"כ בדברי הרמב"ם אלו בתשובה שהארכתי: ונראה דבנ"ד דאמר קודם הנשואין יש לי אחין מ"מ לגבי דידה לא קרינן הוחזק באחין כיון דלא עבד מעשה הניכר ואף ששהה שלשים יום בדבור זה ולפמ"ש הח"מ והט"ז דאם אומרת למ"ד יום שהיא נדה לא מהני אמתלא לענ"ד לא נהירא דבאמת הך מילתא דלמ"ד יום למדנו מדברי הירושלמי ואף שה"ה ציין מקומו מש"ס דב"ב דף קס"ז כל שהוחזק שמו שלשים יום בעיר אין חוששין לו הוא תמוה וכבר עמד בזה בשו"ת נ"ב וה"ה גופיה בהלכה שלפני זה הביא הירושלמי ועיין בב"ש בשם הש"ג ואפשר שה"ה הביא מב"ב ללמוד מזה טעם הדבר כמו דהתם בהוחזק שלשים יום אין חוששין לרמאות כמו כן כאן חזקת שלשים יום מועיל שלא תועיל אמתלא ועכ"פ נראה דדוקא התם שהיה בחזקת התנהגות ול למ"ד משא"כ באמירה בעלמא שפיר מועיל אם אומר אמתלא למה אמר כן ולמה שהה בדבורו שלשים יום ומ"מ נראה דאף להח"מ דווקא כגוונא דנדה שע"י אמירתה שהיא נדה היא נעשית גלמודא מבעלה ואע"ג דלאו מעשה גמור הוא כלבשה בגדי נדות דזה אינו רק שב ואל תעשה מ"מ הוא ענין הניכר היוצא מגדר ההנהגתה והוי כמעשה קצת וכיון שהוחזק באמירה זו למ"ד יום תו לא מהני אמתלא וחשבינן ליה כודאי משא"כ בזה שאמר יש לי אחין ושוב לא נשמע ממנו כדברים האלה ולא דיבר עם שום אדם מזה פשיטא דבכה"ג בשביל שאמר פעם אחת לא הוחזק ולא חשוב כודאי ויוכל לחזור בו ולתת אמתלא שאמר כן שלא יחשבו שהוא גר שאין לו גואלים או שארי אמתלאות ומכ"ש לגבי האשה דלא חשבינן זה כאילו הוחזק ומהני חזקה דידה לענין דלאו כל כמיניה לאוסרה אכ"ע: וגם א"ל דכיון שאמר קודם נישואין שיש לו אחים והוא ניסת לו ע"ד כן א"כ הוי כקיבלה עליה וכאילו שוויה נפשה ח"ד דז"א דא"כ גם אם אמר אחר נשואין יש לי אחין דלא מהימן (דמה דנקט במתני' בשעת מיתתו לאו דווקא כמבואר בפוסקים) נמי נימא כיון שנתרצית לדור עמו אח"כ ולא ארגילה קטטה בהדי' שיגרשנה קיבלה עלה למיסרה אכ"ע לאחר מותו אלא ודאי דז"א די"ל דלא חששה לדבריו לתפוס אותם בודאי שיהא נופל עליו שם שוי' נפשה ח"ד דאפשר שהוא הן ולאו ורפיה בידה אם האמת אתו אם לא ובכה"ג לא אמרינן שויה אנפשה ח"ד ולא דמי לע"א אומר אשתך זינתה ושותק דהתם מטעם דשתיקה כהודאה אתינן עלה כמבואר שם בפוסקים ומצד מה שהעיד על עצמו כבר כתבתי שאינו נאמן בלא אתחזק וגדולה מזו כתב הרמב"ם דאפילו באב שאמר שקידש בתו אין סוקלין עד שיהא עדים אע"ג דרחמנא הימניה לאב. והך דאמר חלב כליות צ"ל דמיירי ג"כ בהוחזק כן ע"פ העד שפירשו מאכילתו וגם הוחזק כן למ"ד יום ובתשובה כתבתי ליישב דברי הרמב"ם ע"פ דברי מהרי"ק בתשובה דמחלק בין מלקות למיתה אך הב"ש כתב דמשמע דהרמב"ם לא סבר כמהרי"ק ועוד הארכתי בדברי הפ"י ובקידושין בק"א) ואמנם בנ"ד נראה דבלא"ה לא שייך שוויה נפשה ח"ד כיון דאפשר שהיא לא ידעה מזה כלום רק אמה ואחיה שמעו כן מפיו וגם דהא קטנה היתה בעת ההיא ואי משום דאפשר דנתייחדה עמו בעת גדלותה נראה שאין להחמיר בשביל זה לומר דשויה אנפשה ח"ד דמסתמא לא אסק' אדעתה אז הדברים שהיה בין בני משפחתה ובינו קודם נשואין ומכ"ש אם נימא דאי ליכא עידי יחוד אין חוששין ואין כאן רק קידושין דרבנן: ועוד נראה כפי משמעות לשון השאלה אין כאן עדים כשרים ששמעו מפי הבעל שיש לו אחין רק שנודע הדבר ע"י בני משפחתה שספרו שכן היה הענין שקודם נשואין שאלו אותו על מהות משפחתו ואמר שיש לו אב ואחין סביבות יערסלב ובכה"ג שאין כאן עד כשר משמע מדברי הרא"ש דבזה פשיטא שאין להוציאה מחזקתה ע"פ מאמר אחין דתנן כו' וכ"ש אחין שאינו נאמן להוציאה מחזקתה אפילו עד כשר לא היינו חוששין לו כו' ואפילו תימא דעדיף טפי אמירת הבעל קודם נשואין מה שאומר יש לי אחין מן לאחר נשואין משום דאז לא יהא דבריו נגד חזקת היתר של האשה מ"מ בעדות. זה שמעידין לנו בני משפחתו שזה אמר כך אם אין כאן עדות כשרים רק קרובים לאו כל כמינייהו לאוסרה בסהדותייהו אכ"ע וכן מבואר במהרי"ק סי' פ"ז שכתב וא"כ פשיטא שאין הקרובים נאמנים להוציאה מחזקתה ותדע שהוא כן דהא ע"א כשר עדיף טפי משני עדים קרובים שהרי ע"א מחייב שבועה כו' ואשכחן בהדיא דע"א אינו נאמן להוציא מחזקת כשרות אפילו להחמיר כ"ש קרובים ואפילו שנים דהא גרוע מע"א כו' אלא שיש מקום לחוש בזה דמסתמא בני משפחתה נאמנים לה כבי תרי ולפ"ז לפי מה שמבואר בסימן קט"ו לענין אשתך זינתה דאפילו מהימן כבי תרי אין מחוייב להוציאה בידי אדם דהא אין דבר שבערו' פחות מב' רק אם בא לצאת י"ש חייב להוציאה וא"כ כאן לענין זיקת יבם נמי דבר שבערוה היא כמ"ש המרדכי פרק י"נ וכן מבואר בשו"ת מהרי"ט סימן פ"ב שם דחשיב ליה דבר שבערו' (אלא שסובר דאפילו בדבר שבערוה אי לא איתחזק איסורא ע"א נאמן ויש בזה מחלוקת הפוסקים כמ"ש במקום אחר ועיין בספר דברי אמת דף מ"ה) וא"כ פשיטא שיש להקל בזה כיון שאף אם היה אומרים שהם יודעים שיש לו אח לא היה בידם לאוסרה רק לצאת י"ש והרי באמת הם אינם יודעים מאומה רק