בית אפרים אבן העזר חלק ב נה

קשיא לי מה ראו חכמים להחמיר בברכה שלפניו שהוא מדרבנן יותר מברכה אחרונה שהוא מדאורייתא ונ"ל שלכך אמרו שבתחלה יברך על כל שהוא שמא ימלך ויאכל כשיעור כו' ע"ש ולענ"ד אינו צריך לזה דלענין ברכה שלפניו דמטעם אסור לאדם להנות כו' והנאת גרונו בכל שהוא נמי איתא דהא חצי שיעור אסור מה"ת ועכ"פ מדרבנן משא"כ בברכה שלאחריו שלא חייבתו תורה רק על אכילה כשיעור ותיקנו דוגמתו ג"כ בשאר מינין וכעין דאורייתא תיקנו דוקא כשיעור וכן דעת כל הפוסקים דברכות דרבנן. ואיך לא הרגישו בל' הש"ס דקאמר סברא הוא כו' אך מ"מ הדין בזה עם הפ"י דעל הרוב לשון זה סברא הוא הוא מלתא דאורייתא וכדאמרינן בריש הזורק אשכחן הוצאה הכנסה מנלן סברא הוא מכדי מרשות לרשות היא מה לי אפוקי מה לי עיולי כו' ובתוס' שם כתבו דבזריקה נמי איכא סברא כו' ואי לא הוי במשכן לא הוה עלה מסברא דמלאכה גרועה היא ועיין בתוס' ריש שבת ד"ה פשט בעה"ב כו' ובתוס' בשבועות דף כ"ב ד"ה אב"א קרא כתבו ותימא כיון דאיכא סברא קרא ל"ל דהכי פריך בכתובות ל"ל קרא סברא היא איהו אסרה ויש לחלק דיש דברים דאין הסברא פשוטה כ"כ וצריך הפסוק להשמיענו הסברא עכ"ל והוא ע"ד שכתבו בהזורק כמש"ל ועכ"פ דבר ברור הוא דמה דאמרינן סברא הוא דאורייתא וכל הש"ס מלא מסברת התנאים והאמוראים וסומכים על זה בדאורייתא בין להקל ובין להחמיר וכן אשכחן חזקה אין אשה מעיזה וחזקה אין אדם פורע ת"ז כו' שהם מצד הסברא ומהני אף להוציא מחזקת א"א ומחזקה ממון ומ"מ א"ש הא דאמרינן סברא הוא אסור שיהנה כו' הוא סברא שאינה פשוטה כ"כ שנאמר שהוא ד"ת רק דרבנן דתיקון זה מחמת הסברא וכמש"ל בשם התוספות דלפעמים צריך קרא להשמיענו הסברא וכה"ג כתבו התוס' בכתובות דף ט' לענין רוב ברצון שאינו רוב גמור רק מדרבנן וכן חזקה אין אדם תובע אא"כ יש לו שאינו מועיל רק לחייב שבועה דרבנן וה"נ דהוי סברא דאסור שיהנה סברת חכמים הוא ויותר נלענ"ד דבמקום שעיקר הדבר מבואר בתורה אלא שיפול ספק בענין אז יש לילך אחר הסברא מדאורייתא וכגון הך דכתובות דגלי קרא דנאמן האב לאוסרה וא"כ יש לספק אם נאמן ג"כ לחזור ולהתירה בכה"ג אמרינן סברא הוא וכן בהך דהכנסה דחזינן דהתורה אסרה מרשות לרשות בהוצאה ויש לספק בהכנסה ובזה אמרינן סברא הוא וכן כל כיוצא בזה אבל במקום שהענין מחודש לגמרי ולולי הסברא לא הי' מקום לספק שיהי' זה מה"ת וחכמים החזיקו הענין מצד סברתם וכגון ברכה שלפניו שלולי הסברא שאין להנות מהעה"ז בלא ברכה לא היה מקום לספק שיצטרך ברכה לפניו דהק"ו אינו ק"ו גמור כמש"ל ולכן כשהחזיקו החכמים הסברא זהו שנקרא מדברי סופרים והרבה דברים שתקנו חכמינו ז"ל שהם מצד סברא כגון נר חנוכה וכיוצא שחייבה סברתם שראוי לעשות זכר לנר בהדלקה וכן שאר תקנות חז"ל ודאי שדרכיהם דרכי נועם מצד הסברא הישרה ומ"מ אינן ד"ת רק דברי סופרים לבד: ומ"ש הפ"י דלכך ספק ברכות להקל משום שאם יברך שנים יעבור משום לא תשא יפה הקשה כ"ת דהא דעת התוספ' שהוא דרבנן ובלא"ה קשה דא"כ במסופק בברכת המזון נמי נימא דאינו חוזר ומברך משום ספק דלא תשא וע"כ כיון דדינא הכי דמשום ספיקא הוא צריך לחזור אין זה בכלל לא תשא שוב ראיתי שדברי הפ"י שקיצר כאן האריך בזה למעלה דף י"ב בד"ה לא לאתויי נהמא ושם הביא מה שכתב כאן די"ל דסבר' דאסור להנות הוא מדאוריית' וכו' וכתב שם הוא גופיה דאם חוזר ומברך מחמת הספק אינו עובר משום ברכה לבטלה ואשכחן טובא שהחכמים תיקנו כמה ברכות על הספק כו' תדע דהא לכ"ע אין יכול לברך בלי הזכרת השם אלא בלשון תרגום וע"ש שכתב חילוק אחר דאף אם הברכות דאורייתא א"ל ספק דאורייתא לחומרא כיון שהוא בשם וא"ת וכו' וע"ש וצ"ע שאין חילוק זה עולה יפה מכמה מקומות בש"ס וגם בברכת המזון ואמת ויציב דאמרינן חוזר ומברך ועיין בפ"י דף ך"א גבי ספק קרא אמת ויציב וכן בדף ך"ט ד"ה מפני שיכול כו' האריך הרבה בענין זה ובדף ל"ג ד"ה תני רב אחא הביא שם דברי התוס' בד"ה דהא דקאמר עובר בלא תשא אינו רק מדרבנן אלא דאסמכוה אקרא יעו"ש. ולפי שהדברים האלה חוץ לענינינו לא ראיתי להאריך בזה ובגוף הדין שלנו כבר כתבתי בקונטרס בפני עצמו שאין כאן בית מיחוש כלל ועיקר. דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד. שאלה נט איש אחד בא למקום שאין מכירין אותו ואת משפחתו ושידכו לו שם יתומה אחת ובעת השידוכין שאלו בני משפחת היתומ' את האיש על ארץ מגוריו ומהות משפחתו ואמר שיש לו אב ואחין סביבות ק"ק יערסלב ששמם כך וכך והשיאו לו אחי' ואמה של היתומה את היתומה ובימים מועטים נפטר בלא בנים ושלחו הב"ד של העיר ההוא לק"ק יערסלב לחקור אם ימצאו שם האחין של האיש והב"ד דשם חקרו ודרשו היטב בכל סביבות העיר ההוא גם עשו חיפוש מנרות שכל איש נכתב באסטרטיא שלהם אין נקי ופשפשו ולא מצאו וגלל כן ישבה האשה האומללה עגונה יותר מי"א שנה ובראותה כי לא עלה ארוכה למחלתה ותלך לדרוש בתי דינין שבישראל והוציא לאור משפטה והוגבה ג"ע בב"ד של מקום האשה שיום הולדת שלה היה בתענית אסתר ומלאו לה ך"ג שנים בתענית אסתר תקע"ג וכניסתה לחופה עם האיש ההוא בר"ח אדר ראשון תקס"ב לפ"ק והיה שם עד אחר הפסח ונסע משם לעיר אחרת ונפטר שם קודם חג השבועות שנת הנ"ל וע"ז העידו שני עדים כשרים וגם העידו שני עדים כי משעה ראשונה לא רצתה לדור עמו והיתה בורחת מפניו ולנה כמה פעמים אצל השכינים כאשר באו הדברים ברוב ענין בגוף ולפי דברי האשה לא היה מתדר לה עמו ועדיין בתולה היא: תשובה מתחלה נבאר שלפי דברי העדים שהעידו שיודעי' בבירור שיום הולדת האשה היה בי"ג אדר בתענית אסתר ובשנת תקע"ג נעשית בת ך"ג שנה א"כ היתה שנת לידתה שנת תק"ן שהיא שנה פשוטה והנשואין שלה היה בר"ח אדר ראשון תקס"ב והיא לא נעשית י"ב שנה עד י"ג אדר שני כמבואר בא"ח סימן נ"ה ואף שהפר"ח שם בשם שו"ת מהר"ש הלוי חילק בזה ואומר שנעשה בר מצוה באדר א' כ' הפר"ח שם שאינו מחוור והעיקר כדברי מהר"י מינץ והביא ראיה מהירושלמי דמגילה דאדר ראשון תוספת וכן מוכח בש"ס דידן בר"ה דף י"ט כו' וכן מבואר מדברי המג"א סי' נ"ה וקצת צ"ע בסי' תקס"ח. ואמנם אף לדברי מהר"ש הלוי היתה בשעת נשואין פחות מי"ב שנה וכיון שהיתה יתומה מן האב אין כאן רק קידושין דרבנן אם לא בעל כמבואר מדברי כל הפוסקים ומ"ש הב"ש סימן קנ"ה ס"ק ל"ב שדין זה נובע מבעיא דלא איפשטא אי גדלי בהדה כו'. ולפ"ז תימא על הפוסקים שאינם רק קידושי דרבנן אני תמה על תמיהתו דהא רב פשיט האיבעיא שם וכן מסקי שם ר"פ ורב אשי בעובדא דנרש דרב סבר אי בעיל אין אי לא בעיל לא ובלשון הרי"ף בשם הגאון כבר תמה הראב"ד הביאו הרא"ש והרמב"ן בס' הזכות והרשב"א בחידושיו פירשו דבריו דמ"ש לא סמכינן אשנויי היינו מאי דמשמע מהך שנויי' דאי לא בעל ממאנת אף מדרבנן אלא דמדרבנן לא מהני מיאון (ועיין בחידושי הרשב"א מ"ש בשם ר"ח ולא היה כו' נראה שט"ס הוא ומקומו בתחלת דברי ר"ח שהביא אח"כ שכ' למסקנ' כו') אבל מ"מ אין כאן רק קידושי דרבנן כדמסיק הרי"ף להדיא ומ"ש הרמב"ם בפ"ד מהל' אישות שאם ישבה עם בעלה עד שגדלה גמרו קידושין ונעשית א"א גמורה ואינו צריך לחזור ולקדשה כבר פירשו ה"ה שם דהיינו דווקא כשבעל אחר שגדלה אבל אם לא בעל אינה א"א אלא מד"ס ובכ"מ הביא שם דברי הרד"ך דמפר' דברי הרמב"ם דאם בא עליה אחר שגדלה הואיל ועשתה דבר שמתקדשת בו מה"ת אף ע"פ שלא היה לשם עדים הרי גמרה בלבה שהיא רוצה בקידושין הראשונים וחלו קידושי כסף והכ"מ כ' שדברי הרמב"ם בפי"א מהל' גירושין נראה שהם כדברי הטור והמפורשים שבבעיל' הוא בועל עתה לשם קידושין ולא על סמך קידושין הראשונים כלל וסוגיא דגמ' הכי משמע כו' ע"ש וכן מבואר מדברי כל הפוסקים דאליבא דרב דאי בעל א"צ גט משני היינו מסתמא הוא בועל לשם קידושין: