בית אפרים אבן העזר חלק ב נא

שוב מצאתי בשו"ת דברי דוד סימן ס"ו שכתב ג"כ בעד ששמע מפי המקדש אמירת הרי את לאו כלום הוא והאריך להביא מכמה שו"ת ובאמת שהדבר פשוט ומכ"ש אם לא ראה נתינה ולא שמע אמירה רק הרי את פשיטא שמי שחושש בזה להחמיר אינו אלא מן המתמיהים. ומכ"ש שאין מקום להקל עי"ז לומר כיון שהוא גיסו של העד השני יש לפסול על ידו השני מטעם נמצא אחד מהם קא"פ. ודאי ליתא שאין ע"ז שום שם עד כלל. ולכן אם היה איזה ממש בעדותו של ר' יואל היה מקום לחוש למאן דחייש במקדש בע"א. אבל באמת בלא"ה אין עדותו של ר' יואל כלום כיון שלא ראה נתינה כלל ואפילו הטבעת בידה לא ראה רק בידו וגם לא שמע רק שאמר כדת משה וישראל ולכן הוי דינא כמקדש בלא עדים כלל דאינה מקודשת והנה במ"ש בתשו' דאפילו בהתחיל הוא לדבר אם רצונה להתקדש אם נתן לה צריך עכ"פ שתשיב לו הבה מיהבי כמ"ש התוס' והר"ן והרמ"א שם סעיף ט' בהגה"ה אבל שתיקה לא מהני כלל עכ"ד ולא כיון יפה שהתוספות הוקשו דלמה לא מהני הב דלא גרע מאומרת תן לפלוני וע"ז תירצו דהכא טעמא משום דאדבורא קמא סמכא ומזה מדייק הב"ש היכא דהתחיל הוא דמהני גם לשון הב שהוא לשון טוב מצד עצמו רק במקום שי"ל דסמכא אדבורא קמא אבל שתיקה פשיטא דמהני במתחיל הוא רק שהב"ש בא לומר דאף לשון הב מהני בכה"ג וכן מבואר בח"מ שם ס"ק י"ט שכתב אבל אם שאל כו' והיא שתקה וסמכה על דבריו הראשונים כו' וכן דברי הר"ן שהעתיק רמ"א בהתחיל לדבר ואמרה בלשון שחוק תן הוי ספק קידושין אבל שתיקה כהודאה דמיא והוי ודאי קידושין ואף ע"פ שהר"ן שם כתב בשם הרשב"א אם איתא דנתרצית הו"ל להדורי מקדישנא לך נראה שר"ל כיון דהדרי ליה הו"ל למיהדר לשון ברור שרצונה בכך ומדלא אמרה הכי הא קמן דבדיחותא קא מהדרי ליה לא איכפת לן באומרת רק תן (ולפענ"ד נראה שזה כוונת רמ"א במ"ש ואמרה לו בל' שחוק תן כו' ר"ל דתשו' זו בל' תן מפרשינן שהוא ל' שחוק ולפי שזה טעם הדבר לא מהני תן להרשב"א והר"ן לפי דאמרינן דהך תן ל' שחוק הוא מדלא אהדרי ליה אין מקדישנא לך לכך נקט רמ"א שאמרה לו בל' שחוק תן שאמתת הדבר הוא כך של' זה לשון שחוק הוא והח"מ הניח בצ"ע. והב"ש נדחק בזה ולענ"ד כמ"ש) וכן מבואר להדיא במשנה למלך פ"ד מהל' אישות שכתב עוד כתב הר"ן כו' אבל הרשב"א ז"ל כו' ויש להסתפק לדעתו ז"ל היכא דשאלה היא והשיב בלשון שאלה ושתקה מאי דינו דמדייק דבריו מדלא אהדרא כו' שכוונת דבריו הוא שאם היה דעתה לומר הב לשם קידושין היה לה לומר הן כו' אבל אין ה"נ בשתקה נמי מהני דכהודאה דמי וכ"כ הרשב"א ז"ל בחידושיו בפירוש דשתיקה מהני כו' עכ"ל ובאמת מ"ש היכא דשאלה איהי צ"ע לענ"ד אבל בלא שאלה איהי רק היא התחילה קבלתה בשתיקה מוכיח שהיא מקבלת ע"פ מה ששאל אותה ומתרצית בקידושין. ונפלאתי על מ"ש הרמב"ם והח"מ והב"ש בשם הר"ן דבזה הוי ספק קידושין דמבואר למעיין בר"ן שהביא דברי הרשב"א ואפילו בהתחילה היא ואמרה הב כו' לא מהני. ואח"כ כתב י"ל כל שלא אמרה בלשונות האמורים בגמרא איכא לספוקי בל' קידושין וצריכה גט שכל כיוצא בזה אין לנו אלא מה שאמרו חכמים עכ"ל. והנה הרמ"א וח"מ וב"ש פירשו דברי הר"ן שזה שכתב י"ל וכו' הוא בא לחלוק על מ"ש קודם דודאי לא מהני וע"ז כתב שנ"ל שהוא ספק והוא תמוה מאוד שבאמת מ"ש י"ל לא קאי כלל על מ"ש תחילה פלוגתת הרא"ש והרשב"א והוא מלתא באפי נפשיה שי"ל שדווקא שאמרה לשון הב אשקי כו' דכה"ג שמביא הש"ס אבל כשאירע ענין שהאשה השיבה בלשון אחר שלא מלשונות אלו אין לנו לפרשה מלבנו שהוא ל' שחוק אף שאפשר שדומה ללשון המבואר בגמרא אין לנו ללמוד מזה ואין לך אלא מה שאמרו חכמים ולכן הוי ספק קידושין אבל לא מעייל נפשיה בפלוגתא דהרא"ש והרשב"א כלל וצ"ע. גם מ"ש הב"ש דהר"ן חולק על הי"א בל' הבה מיהבה אבל הב הוי קידושין הוא תמוה שמבואר בר"ן שכתב דאפילו לא אמרה כו' אלא אמרה ליה הב או הבה מיהבה כו' ואע"פ שבסוף דבריו לא נקט אלא הבה מיהבה לחוד פשוט דאמ"ש בתחלה סמיך ולא סבירא ליה חילוק בין הב או הבה מיהבה וצריך עיון: הב"ש ס"ק כ"ג אם אמרה הן אבל שתיקה לא מהני כאן כיון ששאלה בתחילה שלא לשם קידושין והוא אמר דרך שאלה כו' משמע מזה דאם אמר בל' הגוזר שרצונו לקדשה וקיבלה בשתיקה מהני אף שהיא התחילה לשאול שלא לשם קידושין וכן משמע ממ"ש אח"כ ולא הוי כעסוקים בעניני קידושין כיון שלא אמר לה כלל שרצונו לקדשה כו' משמע דאם אמר מהני ואע"פ שהיא התחילה כיון שהוא גילה לה שרצונו לקדשה לא היה לה לקבל בשתיקה על סמך מה ששאלה בתחילה ומדשתקה ש"מ ניחא לה בקידושין וזה סיוע לדברי המ"ל שהבאתי לעיל: והנה בח"מ סימן ל"ו ס"ק ט' כתב על מ"ש הרמב"ם והש"ע ולפיכך קבלה הקידושין היא כלומר דל"ת מאחר שקיבלה הקידושין ולא החזירה לו ש"מ שהסכימה להתקדש ע"כ אמר מאחר שהוא שואל אותה מה בלבה גם היא נמלכת בעצמה כדת מה לעשות ולא הסכימה מיד כו' ע"ש וצ"ע לפי מ"ש דאם לא שאלה היא תחלה אף שאמר בל' שאלה וקיבלה בשתיקה מקודשת וא"כ גם בזה מה בכך שהוא שואל אותה מ"מ הרי היא מקבלת בשתיקה. וראיתי בספר המקנה שכתב שיש לתמוה על הרמב"ם שכתב המקדש האשה ונתן הקידושין ביד חברתה דלמה לא כתב כלשון הש"ע שהיתה שליח לקבלה ממש כו' ומזה הוציא דכיון דש"ק צריך שיאמר הן מהני נמי לגבי עצמה כו'. ולענ"ד מלשון הרמב"ם ליכא למידק מידי שדרכו לתפוש לשון הש"ס דאמר לה לאשה הא"מ לי ואם היה בדרך שליחות לקבלה היה צ"ל הרי פלונית ששלחך מקודשת לי ולכך מפרש שלאשה עצמה אמר התקדשי לי אלא שהרשות לחברתה לקבל ואדרבא על הטור והש"ע קשה ששינו מלשון הגמרא שמבואר שלאשה עצמה אמר התקדשי וטפי הו"ל לדייק מלשון הש"ס גופה דלמה לא נקט בדרך שליחות וגם מ"ש הגאון ז"ל באמרה הן בשביל הקידושין השליחות מהני גם לגבי עצמה אפילו אמר לה בלשון שאלה כיון שנתרצית לו ולכך כתב הטור והמחבר ע"כ מיירי שאמרה במהירות הן טרם שאמר הוא ואת כו' והוא דחוק ובאמת שצ"ע כמ"ש דאף אם לא אמרה הן רק קיבלה בשתיקה מהני אע"פ שהוא לשון שאלה ואין לחלק דדוקא בקידושי אשה אחת שפיר אמרינן כיון ששתקה כשקיבלה הרי נתרצית להתקדש דאל"כ למה קיבלה משא"כ בזה כיון שיש לתלות שמה שקיבלה הוא בשביל חברתה א"כ שתיקה זו לאו כהודאה דמי' לומר שנתרצית בקבלה זו להתקדש לו אך ז"א דא"כ גם באמירת הן נימא שקאי על שליחות חברתה לבד כיון דהשליח צריך שיאמר הן אלא ע"כ דהיכא שכבר שמעה שאמר לה ואת שעכ"פ יש במשמעות הזה ל' שאלה ששואל אותה אם תרצה להתקדש לא הי' לה להשיב הן בסתם אלא היה לה לפ' שכוונתה על השליחות לבד א"כ גם בשתיקה כיון שכבר אמר לה ואת והיא מקבלת חת"ה מה זו שתיקה היה לה לפרש שאינה מקבלת אלא בשביל חזה כמו דמהני שתיקה בהך דהמוכר מיני כלים כו' והכא עדיף טפי כיון שיש לפרש ג"כ לשון ואת שר"ל ואת נמי שאינו ל' שאלה אלא לשון גוזר שרוצה לקדש פשיטא דבכה"ג לא היה לה לקבל בשתיקה ומכ"ש להב"י שם דס"ל דשתיקה מהני אף ששאלה תחילה שלא לשם קידושין וא"כ ודאי דאיכא למיתלי שמה שמקבלת היא על דעתה הראשונה שלא לשם קידושין אלא ע"כ דז"א דאף בשתיקה אמרינן היה לה לפרש וא"כ גם בהא דואת אף שנפרש שהוא ל' שאלה מ"מ כיון שקבלה בשתיקה ולא פירשה שאינה מקבלת רק על שליחות חברתה לבד למה לא יהיה קידושין אך לכאורה משמע מל' הח"מ שכתב מאחר שקיבלה הקידושין ולא החזירה כו' נראה שמפרש שמיירי שאחר קבלת הקידושין אמר לה ואת וע"ד שכתב בבדק הבית הביאו הב"ש שתכ"ד לנתינה אמר ואת ולכן נקט בלישנא שאין ראיה ממה שלא החזירה די"ל שהוא נמלכת בעצמה וע"ש בב"ה דקאי שם על מ"ש הטור ואחר שנתן לידה אמר כו' ע"ז כתב שאינו מדוקדק שאחר שנתן הקידושין לאחת מה יועיל כשאמר לאחרת ואת נמי אלא מיירי שאמר לה בשעה שהיה נותן כו' וכך הם דברי הרמב"ם ויש לקיים דברי רבינו כשאמר