בית אפרים אבן העזר חלק ב מט

אבל לא נתברר שאם נתברר ודאי שמבטלינן קלא דהלכת' כרב דמבטלין קלא ואמתלא הוי תמן אבל בשעת הקול לא יצא האמתלא מש"ה אפ"ל דלאו כל כמיניה שיחזיק אמתל' לאחר זמן אלא כשיוצאה עם הקול כו' עכ"ל. ואני תמה דלפי דבריו דנתברר בב"ד דע"ת קידשה אלא שלא נודע אם נתקיים אם כן דל מהכא הקול לגמרי כיון שבוודאי היה כאן קידושין גמורים ע"ת שהוא בשב ואל תעשה פשיטא שאין אביו נאמן לומר שעבר על התנאי בפועל וצריך לברר שעבר על התנאי ואפשר שר"ל שנתברר גם כן דאזל לאיזה מקום אבל לא נודע אם לבי חוזאי או לאו ואבוה קאמר דאזל לבי חוזאי וגם ז"א דמ"מ פשיטא דאין האב נאמן בזה להפקיע הקידושין ואפשר שר"ל שנתברר הדבר שהיה אמתלא דע"ת קדשה וכמ"ש אחר כך דאמתלא הוי תמן. ואע"ג דהריטב"א שם הביא פירוש הראב"ד ולדידיה צריך בירור שלא נתקיים דאל"כ אין תולין לקולא אפשר דסבירא ליה דדוקא לענין אמתלא דגירושין וקידושין אמרינן הכי וכמ"ש שם דלא אתי ספק גירושין ומבטל קידושין גמורים משא"כ בקידושין ע"ת א"צ בירור ותולין להקל. ולכן אם היה אמתלא יוצאת עם הקול היינו תולין להקל אף שלא נתברר דאזל והו"ל תנאי דשב וא"ת אבל אחרי שהאמתל' יוצאה אחר זמן רק דהוי ס"ד דכיון דאבוה אמר דאזל הו"ל כנראה לב"ד ומהני אף אחר כך ולזה אפשר לומר לאו כל כמינך כו' וכמש"ל בלשון הרמב"ם ולא סמכו חכמים על דבריו ועדיין צ"ע בלשון הריטב"א דמשמעות לשונו שנתברר לב"ד דע"ת קידשה ועוד שסיים שם דאם נתברר שמבטלין קלא והיינו בירור לב"ד ואם כן הדברים צ"ע כמ"ש: ומצאתי בשו"ת מהרי"ט צהלין סי' קצ"א שהאריך קצת בזה וראיתי שכתב ג"כ בהך עובד' דבי חוזאי מיירי שבירר בעדים שהיה ע"ת והוא אומר שלא נתקיים. ואם היה הקול יוצא כך היה הוא נאמן לומר שלא נתקיים ע"ש והדברים צ"ע כמ"ש ואין העת מסכים לעמוד כעת על דבריו: והנה הארכתי בזה לבאר שלדעת גדולי הפוסקים באמתל' תולין בסתמא להקל ואפי' אם לא שכיח כולי האי כגון אמתלא דתנאי ושב וא"ת ודון מינה דעכ"פ אף בפתח אמתלא ומלתא דשכיח' תולין להקל בסתמא וכ"ז כדי להתלמד במקום אחר דבנ"ד אין אנו צריכין לכ"ז שהקול לא הוחזק בב"ד ובשעה שהוחזק בב"ד שוברו עמו שנתברר שאין עדים לא על הנתינה ולא על האמירה ועיין בשו"ת הריב"ש סימן רס"ו ובשארי תשובות הראשונים והאחרונים.. וכבר הבאתי דברי הב"ח וספר המקנה ומכ"ש דאף בקול הקידושין שיצא קודם שהוחזק אין ממש רק מה שהוציא המקדש קול הברה בעיר וכה"ג פשיטא דלא חיישינן ליה ומבטלינן ליה ושרי' לאינסובי לעלמא: ועל דבר אשר אחד הורה להבתולה לכסות ראשה בצעיף כדת הנשים הנשואות נראה דלא מיבעיא בזה שלא עשתה כן מעצמה אלא ע"פ הוראות מאן דהו דאין בכך כלום. ויפה כתב ידידי הגאון אב"ד הנ"ל דגם בנדה שלבשה בגדי נדה ע"י הוראות החכם בטעות לא חיישינן למלתא ואע"פ שע"י שכסתה ראשה החזיקה עצמה כמקודשת אין בכך כלום דטעותא הוא דהדר' וכמ"ש הריב"ש סימן תצ"ח בענין מי שבדק בהמה של עצמו וכסבור טרפה הוא אף ע"פ שקר' עליה שם טרפה במוחלט וטעה בדבר משנה חוזר ומכל שכן אם אין כוונתו שהוא אסורה במוחלט אף בטועה בשיקול דעת יכול לחזור בו ע"ש באורך. ומכ"ש בזה שאין לחלק בין דבור לבד למעשה כיון שידוע שכל מעשיה לא עשתה רק עפ"י חכם בעיניו ואף זה האיש שצוה לעשות שטות הלז מסתמא לא ע"ד מוחלט רק עד כי יצא כאור משפטה אך אפילו אם לא היתה כן ע"פ הוראות טעות רק מעצמה עשתה כן וא"כ היה מקום לומר שהחזיקה בזה א"ע למקודשת ומוכח' מלתא דקיבלה לקידושין מ"מ אין בכך כלום שהרי אפילו אם היתה מודה בפירוש שקבלתה היה לשם קידושין אינו כלום כיון שהיה בלא עדים ופשיטא דלקידושין אחרים בעדים לא חיישינן כלל שנראה בעליל שמחמת מעשה הקידושין הללו עשתה כן וגם כי היא נאמנת באמתל' זו שמחמת מעשה הקידושין הללו עשתה כן ואע"ג דבלבשה בגדי נדות אין מועיל אמתל' לפי שאין אמתל' על הלבישה משא"כ בזה שעל המעשה עצמה היא האמתל' כיון דעכ"פ מעשה זו מחמת קידושין עשתה שפיר נאמנת שמחמת קידושין אלו הוא ואין לך אמתלא הניכרת לב"ד יותר והדבר ברור דמי שהחזיקה לפנויה וכסתה ראשה כדרך הנשואין מבלי אמירה שנתקדשה שאין חוששין לה כלל מחמת המעשה ועיין בשו"ת חות יאיר סי' קצ"ו ועיין בדברי אא"ז בתשו' סי' א' ס"ק ע"ו דאשכחן בכמה דוכתי דאפי' מעשה עבדי לכוונת איזה ערמה היכא שצריך למעשה ומייתי בח"מ סי' פ"א במי שכתב על שטרו שם יתום א' כו' ושם בס"ק ע"ח כתב בשם הש"ך שכתב דמשמע מהב"ח דאם נתנה אמתל' על הלבישה נאמנת ואע"פ שאא"ז שם מפקפק בזה מ"מ העלה דכל שאין לב השומעים חלוק ובשעת אמירתו ומעשה שלו הוחזקה הדבר שהוא כן לא כל כמיני' לגרע החזקה ע"י אמתל' משא"כ אם מתחלה יש מקום לאמתל' כו' ע"ש והכא פשיטא דמתחלה יש מקום לאמתל' שלא בשביל שמוחזק למקודשת ודאי היא זאת וגם האמתל' גלוי' וידוע לב"ד בכה"ג פשיטא דלא אמרינן שויא נפשה ח"ד כלל ועיין בספרי בית אפרים סי' ל"ט שהארכתי בדברים בענינים כאלו ומכ"ש בזה שנראה מענין השאלה שהדבר ידוע שלא עשתה כן מעצמה אלא ע"פ ציווי מי שלא הגיע להוראה שאין כאן בית מיחוש כלל ועכ"פ יש לקחת מזה תוכחת מגולה לאנשים שאינם יודעין בטיב הוראות איסור והיתר שיש להם לשים מחסום לפיהם וק"ו שלא ישימו אצבע בטיב גיטין וקידושין אפי' יביע אומר לדרוש כמין חומר כי בקל חללים יפיל ויאפיל בטליתו כמרדעת של חמור כאשר עשה זה שלא כהוגן והיה קרוב הדבר להביא בתולת ישראל לידי עיגון אם היה דרך לקיים הקידושין בלא עדים רק מחמת הכחשת האשה הוא הביטול וע"כ כשיש קצת הודאה מהאשה שכסתה ראשה היה מקום לדון בדבר ולענין האיש קרוב הדבר שאע"פ שלפי דבריו הוא מחזיק הקידושין מ"מ מותר בקרובותיה אבל לא נעמיד עתה על פרק האיש מקדש הלז לברר את דינו בהחלט אחרי כי בלא"ה הוא נשוי אשה והב"ד שבמקום ההוא יודיעו לעם כי הקידושין בטילין ומבוטלין והקולות יחדלון ומאליהם הם כלין ומוציא דבה בקול גדול קללה תחשב לו שמביא תקלה וקלון ושומר פיו ולשונו נפשו בטוב תלין: דברי זעירא מן חברייא. הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה נח גבר חכם בעוז ותושי'. טוחן ומוציא סולת נקי'. ה"ה כבוד אהו' ידידי הרב המופלג החריף ובקי בחדרי תורה. על דרכיו נגה אורה כש"ת מוהר"ר יעקב נ"י: אחד"ש הן בדבר הקידושין ראיתי קונטריסו והנאני כי ידיו רב לו לכלכל ולפלפל מראה פנים לכל צד כמראה האופן אנה ואנה אני בא לקחת אשכול הנוטף מיערות דובשו שנים או שלשה גרגרין בראש אמיר כפי הזמן המוכשר ובעיקר הענין כתבתי בקונטרס בפ"ע וג"כ בדרך קצרה מטעם שכתבתי שם. והנה כ"ת האריך לפלפל בענין שהעדים האחד בעל אחותו של העד השני ורמי דיקלא וזקיף ושפיר חזי במה שתמה על הפ"י שרצה לומר דברכות דאורייתא מדאמרינן סברא הוא אך אשר הוליד כ"ת מזה דכל היכא דאמרינן סברא הוא הוי דרבנן ולכן רצה לומר דהא דאמרינן בסנהדרין ב"נ לעלמא מנ"ל אמר רמי ב"ח סברא הוא משום הזמה כו' א"כ אינה רק מדרבנן ולקמן בסוף הקונטרס אדבר מזה אך באמת תמהני על כ"ת דאטו יש איזה שמץ עדות בהגדת ר' שבתי עד שנאמר שיש בו כדי צרוף לעדותו של ר' יואל שיופסל גם עדותו של ר' יואל אם היה ממש בעדות ולומר שנמצא אחד קא"פ והלא עדות ר' שבתי הוא שלא ראה ולא שמע כלל וכי תעלה על הדעת שסיפור כזה פוסל עדות הכשר ומצרף עמו ופשיטא שאין עדות ר' שבתי בזה מעלה ומוריד בין להחמיר ובין להקל ואמנם אף עדותו של ר' יואל אין בו ממש כמ"ש בקונטרסי ואפשר שעלה על דעת כ"ת שלפי ששמע הרי את וגם אח"כ אמר לו המקדש אתם עדים הוי ג"כ כמעיד על אותו ענין לא אאמין שיעלה על לבו כזאת שהרי אף אם היה כאן שני עדים וראו נתינת טבעת ושמעו שאמר הרי את ותו לא אין כאן