בית אפרים אבן העזר חלק ב מח

שאמתלא אמיתות הוא כיון שזרק קדושין כו' ולא מיירי לענין בירור כלל. אבל יותר יש לתמוה על מה שרוצה הב"ש לפרש בדברי הרמב"ם שסובר כהראב"ד דבעינן דווקא שיתברר שהרי בדברי הרמב"ם מבואר שא"צ שיתברר שהרי כתב אלא שואלין אותה וסומכין על דבריה הואיל ואין שם ראיה ברורה ולא קול חזק ולשון הזה הועתק בש"ע ואם כן היאך אפשר שצריך שיתברר לב"ד מה זו סמיכה ומה זו שאלה בדבר שהוא ברור לנו והדבר פשוט דמיירי בלא בירור כלל וראיתי בשו"ת נו"ב סימן ס"א נראה מדבריו שמפרש דהב"ש מיירי בקול שאינו מפורש האמתלא רק פתח אמתלא כגון הך דפמש"פ וקטן ובזה ס"ל אליבא דהרמב"ם דלא תלינן לקול' אבל אם מתחילה יצא קול שמפורש בו אמתלא כגון ע"ת או ספק קידושין מודה דמהני אע"פ שלא נתברר ובהא קאמר שסומכין על דברי' וע"ש ולענ"ד ז"א כמבואר מהב"ש גופיה שם במ"ש ואם יצא הקול שנתקדשה וקידש ע"ת כו' וי"ל דתלי' בפלוגתא הנ"ל ולדבריו אין זה ענין לזה דאמתלא מפורש אין צריך בירור אלא ודאי שאין לחלק וכן מבואר בדברי הרמב"ן שהביא הרשב"א והר"ן דמדמי להדדי קול שנתקדשה ונתגרשה ע"ת לאמתלא דפמש"פ וקטן אף שי"ל דמתורת ק"ו אתי עלה דהרמב"ן דס"ל בהנך עובדי להקל אם כן כ"ש באמתלא מפורשת ולהראב"ד דמפר' אף באמתלא מפורשת להחמיר כ"ש דבהנך עובדי יש להחמיר. אך באמת שם משמע דדמי להדדי גם מצד הסברא אין מקום לחלק בזה דאם יש לתלות לקולא גם בזה דפמש"פ וקטן למה לא נתלה לקולא דהא אנו חושבין פתח אמתלא כאלו נתפרשה עם הקול כיון דע"כ לומר דמה שחוששין לקול לאו מדינה רק משום לעז בעלמא וכמש"ל בדברי הרמב"ן ז"ל אך מדברי הש"ג בשם ריא"ז משמע גם כן שמחלק בזה דמתחלה כתב באמתלא דע"ת או ספק ק"ל אין חוששין לקול ולא כתב צריך שיתברר לבד ואחר כך גבי קידשה בחפץ ק"ל ויש לומר שלא היה ש"פ כתב אם נתברר לב"ד וצ"ע. והנה במה שכתב הרמב"ם ז"ל ששואלין אותה וסומכין על דברי נראה דהיינו טעמא דכיון שלא נתבררה האמתל' לב"ד שנתבטל מחמת התנאי או מחמת שהוא קרוב לו וכיון שהיא שותקת כהודאה דמיא להחזיק הקול ושוב צריך שיתברר שלא נתקיים התנאי או שהיה קרוב לו. וראיתי בספר המקנה שכתב די"ל שהרמב"ם למד דין זה מהא דבקידושין דף י"א אביי ורבא חיישו לקלא דאיכא סהדי באידית והרי התם לא היה קול ברור שהיה בו ש"פ אלא דאיכא סהדי שיודעין מזה וכל זמן שלא העידו בב"ד אין בדבריהם כלום ויכולין לחזור בהם ואלו בגיטין בהני עובדי ס"ל דהוי אמתלא ומבטלין הקול ע"כ צ"ל הא דמקילין באמתלא היינו באומרת ברי לי שלא היה ש"פ משא"כ התם בקידושין שלא היתה יודעת שהוא אמר התם אמרה לי אם כו' עכ"ל. ולא הבינותי דמה אמתלא יש בהא דקידושין כיון דאיכא קלא דסהדי במה"י יודעין שש"פ הוי כאומרי' שיש עדים שראו שנתקדשה והלכו למדה"י שהוא קול גמור בלא אמתלא אע"פ שלא העידו בב"ד ויכולין לחזור דמה"ת נאמר שיחזרו בהם כיון שאלו המוציאין הקול מאמיתת הדברים שכך הוא שיודעים בזה מה שא"כ בגיטין שהאמתלא הוא שמא פמש"פ או קטן וכבר הבאתי דברי הריטב"א והר"ן דס"ל דהתם בקידושין אף בלא אתחזק חיישינן כיון דפשטה ידה וקיבלה ואיכא קלא דאיכא סהדי שהיה ש"פ בשעת קידושין ואין כאן אמתלא על הקול הזה כלל מה שא"כ כאן דאף אי אתחזק בג' יש כאן פתח אמתלא ומדברי הרמב"ן נראה דבסתמא תלינן להקל ואף ע"פ שאינה אומר' ברי לי וטעמא דהרמב"ם כדכתיבנא דאם שותקת לא גרע הקול מע"א כמ"ש התוס' בכתובות והוא כע"א אומר שנתקדשה קידושי ספק ותו ליכא למיתלי' לקולא גם מ"ש בספר המקנה שם סעיף א' להקשות בהא דקידושין דהא הו"ל קלא דבתר אירוסין ולא חיישינן ודוחק לומר שכבר יצא הקול קודם קידושי שני כו' ע"ש. הנה הר"ן בקידושין כתב שם בשם הרא"ה דמיירי דנפק קלא קודם שנתארסה כו' אך בהגמרא שם כתב שהיה קול דבתר נישואין וכבר עמד על דבריו בחידושי מהרי"ט ובתשובה ח"א סימן צ"ב ולקמן אכתוב מזה. ועיין במשנה למלך פ' וצ"ע ומבואר ממ"ש שדעת הרמב"ן והר"ן והטור וכן דעת הרמב"ם דבסתמא תולין להקל ובדברי הטור והש"ע צ"ע שממ"ש בסימן מ"ו מבואר דקיימו בשיטת הרמב"ן ובסימן וא"ו נקטו בפשיטות כדעת הראב"ד דאם יש אמתלא בגירושין ולא בקידושין חוששין לקול הקידושין לאוסרה לעלמא ולכאורה נראה מזה דס"ל כהר"ן דמחלק בינייהו אבל צ"ע לפי מ"ש לעיל דסברת הר"ן א"ש אם הקול של גירושין ע"ת לא יצא בב"א עם הקול של קידושין וא"כ הטור דס"ל כהראב"ד דאף בגירושין בלא אמתלא בעינן דווקא שיצא יחד עם קול הקידושין כמ"ש הב"ח והב"ש בסימן וא"ו וע"כ דבגירושין ע"ת ס"ל דחיישינן לקול הקידושין אף אם יצאו שניהם בב"א ובהא לא שייך סברת הר"ן וכמש"ל וגם המחבר נראה מפשיטות לשונו שכתב יצא עליה קול שנתקדשה לפלוני א"ח לאוסרה משום הקידושין ומדלא נקט כלשון הרמב"ם בפ"י מהלכות גירושין ואח"כ יצא עליה קול שנתגרשה כו' דהוי רבותא טפי משמע דסובר ג"כ כהראב"ד דדוקא כשיצא הקולות יחד וא"כ מ"ש בסימן וא"ו דאמתלא בגירושין חוששין לקול הקידושין היינו אפילו ביוצא יחד עם קול הקידושין ולכאורה לא שייכה בזה סברת הר"ן וכמש"ל וע"כ לומר דסבירא ליה לחלק דאפילו בכה"ג שיצאו יחד מ"מ אין קול ספק הגירושין מבטל קול ודאי קידושין ואפשר שלזה כיון הב"ש שדייקתי עליה לעיל שהיה לו לכתוב וכ"כ הר"ן. ולפי מ"ש י"ל שאין כוונתו לחילוק הר"ן רק סברא דנפשיה קאמר כיון שנתקדשה תו לא מקלינן שנתגרשה כיון שאף לפי הקול יש ספק בגירושין ואף ע"פ כן צ"ע שהיה לו לכתוב שהחילוק מוכרח לדעת הטור והמחבר וכמ"ש ולפי מ"ש דבאמתלא תולין בסתמא להקל א"ש מתני' דקתני אמתלא ע"ת או סק"ל כפשט' אע"פ שלא נתברר והא דקתני במתני' סתמא גירש ע"ת ומשמע דאף בתנאי דשב וא"ת תלינן לקולא שעבר על התנאי במעשה משמע כהרמב"ן דבקל' בעלמא שאינו רק משום לעז מקלינן ואף שהתנאי בשב וא"ת לא יתלו בוקי סריקו בב"ד אלא יאמרו שבאמת עבר על התנאי ולכך התירוה לשני אחר מות בעלה משא"כ להראב"ד דמלתא דתנאי ארישא קאי צ"ע דלמה לא יועיל בגירושין ע"ת בשב וא"ת לבטל קול הקידושין דהא קי"ל בסימן קמ"ג דבתנאי שבידה ובשב וא"ת מותרת לינשא מיד ואין חוששין שמא תעבור וכן אם אמר שעבר על התנאי צריך לברר כמבואר בסימן ל"ח וצ"ע. ולפ"ז מוכח דלהפוסקים המקילין לתלות בסתמא אם יש אמתלא או פתח אמתלא תלינן להקל אף במלתא דלא שכיח כולי האי כגון לתלות שעבר על התנאי במעשה וא"ל דמתני' באמת מיירי בתנאי שאינו תלויה במעשה או שהוא בקום ועשה ז"א דהא בגיטין שם אמרינן ההוא דנפק עלה קלא דאיקדשה לבר בי רב כו' על תנאי דלא אזיל לבי חוזאי ואזל א"ל כיון דבעידנ' כו' וע"ש שהרא"ש כתב כלומר בירור כך יצא הקול בעיר. וכתב הב"י פירוש לפירושו מתחל' יצא הקול סתם ואח"כ יצא הקול דע"ת קידש כו' דאל"כ אמתלא דתנן דל"ח לקלא והיינו דקאמר כיון דבעידנא דהוי קלא לא הוי אמתלא כו'. והתם התנאי הוא בשב וא"ת אלא שאביו אומר דאזל ועבר ע"ת ואפ"ה אם הוי אמתלא בעידנא דנפק וקאי לא הוי חיישינן לקלא מבואר כמ"ש דאף בתנאי דשב וא"ת תולין לומר שמא עבר על התנאי בפועל ולכאורה משמע נמי מזה דלא כהראב"ד שצריך שיתברר לב"ד. ואם נימא דבאמתלא מפורשת א"צ שיתברר כמש"ל הוה א"ש. ואפשר לומר להראב"ד דמיירי גם הכא שזה בירר עתה לב"ד שכן הוא ואפ"ה חשש מחמת שלא היה ידוע האמתלא בעת יציאת הקול והרמב"ם פ"ט מהלכות אישות כתב מעשה באחת שיצא עליה קול שנתקדשה לבנו של פלוני. ולאחר זה שאלו לאביו ואמר ע"ת נתקדשה ולא נתקיים ולא סמכו על דבריו אלא אמרו הרי זה ספק מקודשת כאלו אין שם אמתלא עכ"ל ואפשר דמיירי גם כן שבירר שכן האמתלא בעיר כמ"ש הרא"ש רק הרמב"ם דרכו לתפוס לשון הש"ס. והנה ס"ד מחמת אמיר' האב הוי כאמתל' הנראית לב"ד דמהני אף שיצאה אח"כ וכמ"ש שם קודם לזה קמ"ל דלא סמכו חכמים על דבריו ומפשיטות לשונו נראה דהוי ס"ד לסמוך עליו אף בלא יציאת אמתלא דמה לו לשקר קמ"ל שלא סמכו עליו והריטב"א בגיטין שם כתב דמיירי שנתברר הדבר שע"ת קידשה אבל לא נודע שנתקיים התנאי אם לאו דאבוה הוא דקאמר דאזל