בית אפרים אבן העזר חלק ב מז

נשואין אפ"ה משני מפקינן לה ולא חיישינן משום לעז על בני הראשון שיתלו לומר שלא מחמת אותו הקול הוציאוה רק שנתוודע להם שסמוך למיתה גירשה וראיתי בפ"י גיטין ועיין בב"ש סימן ז' סק"ח שכתב דמ"ש בש"ע כהן מיותר דבישראל נמי דינא הכי ולפי מ"ש פשוט דהוי רבות' דאפילו בכה"ג הוה כיצא הקול שגירש אשתו ואם נשאת לכהן אחר תצא ואין חוששין ללעז בני הראשון ואף שי"ל דהא מסעיף הקודם גבי פ' גירש אשתו שמעינן י"ל דהכא הוי רבותא טפי דאפשר לומר דבזה דקרו נמי לכתיבה כתיבה ואין הקול ברור אית לן למימר דמשום לעז בני הראשון לא תצא וס"ל דאפ"ה תצא משני וראיתי בפ"י גיטין דף פ"ט ע"ב ד"ה הלכתא כו' שכתב דמספקא ליה טובא אי אמרינן שהקול חוזר וניער דבשלמא לעיל בהזורק אף שיושבת תחתיו לא נתבטל הקול לגמרי דאיכא למימר מעיקרא גירשה הראשון ע"ת שלא יחול אלא סמוך למיתה כדמסיק הש"ס אימ' סמוך למיתה גירשה ויש לפרש כדפרישית כו' ע"ש. והוא תמוה לענ"ד דא"כ דהמקשה התם דפריך נמצא אתה מוציא לעז כו' דלא ידע מהך סברא דסמוך למיתה גירשה אדקשיא ליה מחמת הוצאת לעז ה"ל לאקשויי כיון שנבטל הקול מחמת שישבה תחתיו שוב אינו חוזר וניעור ועוד דאם נימא שיעלה על דעתם שגירש ע"ת דסמוך למיתה למה נוציאה מהשני נימא דאתו למימר מסתמא ע"ת גירש ולא נתקיים התנאי אלא ודאי כיון שהקול בסתם לא יעלו על דעתם תנאי כלל וכמ"ש הפ"י גופיה שם ד"ה אמר ר"כ וא"ל דווקא תנאי שמבטל הגירושין אינו עול' על הדעת כיון שהקול בסתם משא"כ בתנאי דסמוך למיתה שעכ"פ יש ממש בגירושין אלא שאין חלין מיד דא"כ בקידושין נמי אם קידשה אחר נימא שיתלו דהראשון קידשה על תנאי שיחולו אחר למ"ד יום ולכן הב"ד מחזיקין קדושי השני ואפילו תימא דכה"ג לא מיחשב אמתלא גמור' מ"מ תיקשי למאן דס"ל דבפתח אמתלא סגי וכן קשה בהא דפריך ואסרינן לה אגבר' והאמר ר"א קלא דבתר נישואין כו' ה"ל לאקשוי' למ"ד פתח אמתלא סגי דהכא איכא פתח אמתלא דע"ת סמוך למיתה גירשה. אך האמת יורה דרכו דוודאי לא חיישינן לתנאי כלל אפילו בתנאי סמוך למיתה כיון שהקול יצא בסתם מסתמא עכשיו גירשה וגם אפשר דגם בזה שייך הך סברא דלא לחנם יצא הקול אלא כדי לאוסרה והיינו שגירשה מיד אלא דאנן מבטלינן ליה משום קלא דבתר נישואין ומ"מ לגבי שני חוזר וניעור והא דאמרינן אימר סמוך למיתה גירשה אין הכוונה שיתלו שהקול אמת ונעשה ע"ת אלא ר"ל שהם יוכיחו לעצמם מדלא אפקוה מראשון ומשני אפקוה ש"מ שחקרו הב"ד ומצאו הקול שקר ומה שהוציאוהו משני הוא מלתא אחרת שנודע להם שגירשה אח"כ סמוך למיתה וכן משמע מלשון רש"י והר"ן וכ"כ להדיא בראב"ן דף קל"ט ע"ג וז"ל וליכא למיחש ללעז של בני הראשון כו' דכיון דבראשון לא הוציאוה באותו הקול יאמרו העולם לא בשביל אותו הקול הוציאוהו דלא היה כלום אלא ודאי דהראשון גירשה סמוך למיתתו ולפיכך הוציאוהו עכ"ל ועכ"פ מה שהקשיתי להרמב"ן דלפשוט שמואל ממתניתין דדווקא באמתלא דע"ת מותרת לשני אבל בלא אמתלא לא י"ל בפשיטות דמתני' מצינן לפרש באשת ישראל שיצא הקול שנתגרשה מותרת לאחר מיתתו לכהן דווקא באמתלא ובלא אמתלא לא משום דאין כאן ביטול הקול במה שיושבת תחתיו כיון שהיא אשת ישראל משא"כ באשת כהן איכא למימר כיון דע"כ מבטלינן הקול דבתר נישואין אינו חוזר וניעור לגבי שני ולכן קא מבעי' ליה ופשט ליה דאמרינן חוזר וניעור ותצא מהשני וכן מבואר מהפוסקים דבכל גווני חיישינן לקלא דקמי נישואין ודלא כהפ"י דמספקא ליה בהא ע"ש: וראיתי בספר המקנה סעיף ג' שכתב דרבה בר"ה דקאמר אפי' לאחר עשרה ימים קשיא ליה דאי באמתלא מיד היינו רישא דקתני מקודשת ומגורשת ה"ז מגורשת והדר תנא דאפילו גירשה ע"ת הוי אמתלא לקדושין כמ"ש הרמב"ן דאף דהקידושין ודאי והגירושין ספק כו' וע"כ דמיירי באמתל' אחר יו"ד ימים א"כ מיירי שיצא הקול מקודשת ומגורשת ואחר יו"ד ימים יצא הקול שהגירושין ע"ת דבזה ליכא למיח' שיאמינו לקול הראשון כו' ע"ש ומאוד נפלאתי עליו ז"ל בזה שנראה דס"ל דלהרמב"ן דסובר דגירשה ע"ת הוי אמתל' השוברות הקדושין מתפרש מתניתין איזהו אמתל' בגירושין גירש ע"ת קאי ארישא ור"ל דאף בכה"ג הוי אמתלא לקדושין והוא דבר שא"א לאומרו שהרי על בבא ה"ז מגורשת קתני ובלבד שלא תהא שם אמתלא ולהראב"ד דמפרש דקאי ארישא באמת מתפרש איפכא דכה"ג דגיר' ע"ת אינו מבטל קול הקדושין ולהרמב"ן אף דבכה"ג אין מבטל קול הקדושין באמת לא קאי ארישא אלא מיירי לענין להנשא לכהן אחר מיתת בעלה וכמש"ל. והדברים מבוארים בהרמב"ן ורשב"א ור"ן להדיא ומכ"ש מ"ש לפר' דמיירי שבתחלה יצא הקול מקודשת ומגורשת יחד ואחר יו"ד ימים יצא הקול ע"ת א"כ מה זה דקאמר רבה בר"ה אפילו אחר יו"ד ימים דהא אדרבא באחר יו"ד ימים פשיטא טפי שאין בו כח לבטל קול הגירושין הראשונים שהיה אמתלא לקדושין ולומר דלא קאי רק אמתלא דקדושין לבד אין זה במשמע כלל והגאון ז"ל במחכ"ת אגב שיטפיה רהיט ליה וסבר דלהרמב"ן נמי מתפרש סיפא דאמתלא ארישא ודחיק ומוקי לה דבדרך אפילו קתני לה ובאמת ליתא וכדכתיבנ' ועיין בב"ש ס"ק י"ט וכתב לראב"ד לא תלינן שנתקיים התנאי והוא בחזקת מקודשת. ודווקא שיצא בפ"א קול שגיר' עם קול שנתקדשה כו' הך ודוקא לא קאי על גירש ע"ת אלא ה"ק דמ"ש בש"ע וגירשה היינו שלא ע"ת דאל"כ לא תלינן שנתקיים וגם אפילו הקול יוצא שגירשה בלא תנאי נמי דוקא שיצא בפ"א קול שגירש כו' ובב"ש מהדורא קמא איתא הלשון להיפך לרמב"ן תלינן כו' ולהראב"ד לא תלינן ודוקא קול שגירש יוצא בפ"א כו' והוא מתיישב יותר דמ"ש בסוף ודוקא קאי אדברי ש"ע ועיין בלשון הטור והש"ע סימן וא"ו שם איתא ג"כ ודוקא שיצא האמתלא עם הקול כו' ושם קאי אכולה מלתא דאמתלא דחשיב התם. וכתבתי זה לפי שראיתי בספר בית מאיר שגמגם בדברי הב"ש אולי גם היה לפניו נוסחא מוטעת ודווקא שלא יצא בפ"א כו' גם מ"ש בכוונ' הר"ן דאפילו אם יצא קול הקידושין עם הגירושין בפ"א שייך סברת הר"ן כיון דעכ"פ נתחזק לב' ב"א כו' נלע"ד ליתא וכמש"ל מלשון הר"ן שכ' אדרבא אמרי אם איתא דעיינו רבנן כו' ע"ש ודברי הב"ש נכונים כפי הנוסחא שלפנינו וכ"ה בב"ש מ"ק ובב"ש הנדפס בפ"ע מהדורא בתרא ג"כ הוא כמ"ש ולא ידעתי באיזה דפוס מצא הנוסחא שהביא שהוא מוטעת בודאי: אמנם דברי הב"ש בס"ק י"א שכתב על דברי הרמב"ן שהב"י כתב דהרמב"ם נמי ס"ל הכי ובטור לא משמע כן דהא הביא דברי הרמב"ם בלשון פלוגתא על דעה קמייתא כאשר הקשה הב"י בעצמו עכ"ל והוא תמוה מאוד למעיין בטור וב"י שלא נזכר שם כלל מדעת הרמב"ם לענין זה. ומ"ש שהטור הביא בלשון פלוגתא קאי שם על מלתא אחריתי באם לא יצא אמתלא אלא לאחר זמן וע"ז כתב הב"י שהטור הביא לשון הרמב"ם כאלו חולק ובאמת שאין חולק שדברי הרמב"ם פירוש לדברי רב זביד ר"ל דמ"ש הרמב"ם אם נראין הדברים לב"ד. כך מפרש הרמב"ם מה שאמר ר"ז במקום אמתלא חוששין לאמתלא וכמבואר מדברי ה"ה שם אבל אין זה ענין כלל להך מלתא אם תולין בסתמא או לא ובדוחק י"ל דכוונתו דרוצה להוכיח דהרמב"ם ס"ל דלא תלינן לקולא דאל"כ תיקשה האיך כתב והרמב"ם כתב וכו' דהא באמת לא פליג אהא דאינו רק פי' לדברי רב זביד ולכן פירש דכוונת הטור מ"ש בלשון פלוגתא לפי דסבירא ליה דלא תלינן לקולא וזה נכלל במה שכתב אם נראים הדברים לב"ד כו' וא"כ קאי הלשון פלוגתא על מ"ש הטור קודם לזה או אם יש להסתפ' כו' דהיינו דתלינן לקולא ובב"ש סימן מ"ו מבואר יותר שכתב וז"ל ונכלל דינים אלו בכלל מ"ש בדין כ"ד יצא עליו קול וכו' אם נראים לב"ד שהוא כן דהיינו שהביא הטור דברי הרמב"ם עליו בזה כו'. ומ"מ מ"ש בשם הב"י דהרמב"ם ס"ל כהטור לא נמצא כלל בב"י. ומ"ש בב"ה ודברי רבינו או אם יש להסתפק קאי על הטור ומצאתי בספר עצי ארזים שהרגיש קצת על הב"י בזה ומ"ש שם שהטור לא הביא לשון הרמב"ם שכתב הב"ש שממנו יש לדייק כן כבר כתבתי שהכוונת הב"ש למ"ש הרמב"ם אם נראים הדברים לב"ד כו' וכאשר ביאר במ"ק ולשון זה באמת הביא הטור אך באמת אין זה כוונת הרמב"ם ז"ל כלל רק כמ"ש ה"ה שם וכ"כ הב"ש גופיה בס"ק שאח"ז נראין הדברים לב"ד היינו שיש הוכחה