בית אפרים אבן העזר חלק ב מו

כוחלא וכמ"ש הר"ן גבי נתן הוא כו' ובדברי מהרי"ט והפ"י שם א"כ כיון דאי הוי סהדי קמן דקדיש ויש ספק אי הוה ש"פ או ספק קטן הוי ס"ק דאורייתא גם בק"ל עם אמתלא כזו יש להחמיר אם לא נתברר לב"ד וכמ"ש: ובזה נתיישב לענ"ד קושית אא"ז מהרש"א בגיטין שם שהקשה דמאי פריך מדרב אשי דלקלא דבתר נשואין א"ח דילמא מתני' לענין שאסורה לכהן אחר מות בעלה דבכה"ג איתא לעיל בדף פ"א והנה ידידי הגאון אב"ד הנ"ל הביא ג"כ קושיא זו. וביקש למתקה ע"פ דברי הפ"י שמתרץ דקדוק שהקדים המשנה אמתלא דגירושין לאמתלא דקדושין ע"פ מסקנת הש"ס ולפיכך רוצה הש"ס לתרץ בענין זה כו' ובאמת שפ"י גופיה שם רמז לתרץ קושי' זו עד"ז וע"ש שמתרץ גם לפ"ד המקשן עד"ז והוא דחוק לענ"ד אך לפמ"ש נראה דא"ש דלכאורה קשה אליבא דהראב"ד כמש"ל דהא משמע דמתני' בסתמא איירי ואפ"ה מהני אמתלא. ואף לפמ"ש דאמתלא דספק ק"ל מודה הראב"ד דתולין בסתמא מ"מ זה א"ש למסקנא דאמתלא דגירושין מצי קאי ארישא משא"כ בס"ד דכל חד מיירי לנפשיה וא"כ איך קאמר אמתלא דגירש ע"ת ומשמע דאע"פ שלא נתברר מהני וקשה דמ"ש דאמתלא דפמש"פ ואמתלא דספק קטן או אמתלא דקול מקודשת ומגורשת למסקנא ואם נאמר דבס"ד באמת תולין בסתמא. א"כ מנ"ל להראב"ד לפרש דלמסקנא אמתלא דגירושין אגופא דרישא ולעשות פלוגתא בין הס"ד להמסקנא בזה. אך י"ל דא"ש דלהראב"ד דס"ל דלקול חיישינן ליה כאלו איכא עדים. ולכן כשאין שם אמתלא אסרינן לה. ואע"פ ששניהם אומרים ברי לי שהקול שקר משא"כ היכא שאף לדברי הקול יש אמתלא שנתגרשה ע"ת והבעל והאשה אומרים ברי לי שלא נתקיים שפיר מהימני ועיין בפ"י בכתובות דף כ"ב דבמקום ס' אף נגד החזקה מהימני באמירת ברי לי ע"ש ומ"מ שפיר כתבו דבספק פמש"פ וס' קטן צריך שיתברר לב"ד דשם אע"פ שהיא אומרת ברי מ"מ למי שרוצה לישא אותה אין לו ברי ואמתלא דזרק קדושין ספק ק"ל אע"פ שגם שם אין לו ברי א"ש כמש"ל דבזה אין צריך להתברר ולפ"ז ממילא נתיישב קושי' מהרש"א דהמקשה לא הוי מצי לפרושי דמיירי לענין כהן שישא אותה אחר מות בעלה דא"כ תיקשי סיפא מאי מהני אמתלא דגירש ע"ת כשלא נתברר לנו וגם להבא עליה הוא ספק. וע"כ לומר דמיירי לענין כהן זה עצמו שיצא עליו קול שגירש דלדידיה מהני אמתלא כיון ששניהם יודעים בברי ושפיר קשיא ליה דאף בלא אמתלא למה אסרינן על גברא דהא הוא קלא בתר נשואין: ועוד נלענ"ד לומר בדעת הראב"ד אליבא דהרמב"ן דס"ל דחיישינן לקלא היכא דאיתרע לה חזקה ודאי כגון מקודשת ומגורשת ע"ת דע"י קול הקדושין איתרע חזקת פנויה ואע"פ שגם קול אליו שנתגרשה הרי שוברו של הקול השני עמו שנתגרשה ע"ת. ולא מרעינן ביה לקלא קמא שמספק עלינו חזקת פנויה שלה. ולכן ס"ל להרמב"ן דגם בס' פמש"פ או קטן כיון שהקול יוצא בסתם שנתקדשה איתרע חזקת' ודאי ואף שיש לנו פתח אמתלא דשמא היה ע"ת אין זה מתקן חזקה פנויה דאיתרע ע"י הקול שיצא בסתם ולכן בעינן נתברר שאז אין חשש בקול רק משום לעז ולפי זה א"ש במתני' באמתלא דקדושין. כיון שמפורש יוצא האמתלא דספק ק"ל מאותו הקול עצמו וכן א"ש לפי הס"ד הא דקתני אמתל' דגירושין גירש ע"ת דאשה זו היתה בחזקת היתר לבעל' כהן ואף שיצא הקול שגירש לא יצא בסתם אלא שוברו עמו שהי' ע"ת וקול כזה מעיקרא לא מרע לחזקה כלל שאין זה פתח אמתלא רק שהקול עצמו אומר אמתל' השוברת הקול ולא איתרע החזקה כלל. והנה מבואר דעת הפוסקים הסוברים שמחזיקין מאיסור לאיסור אע"פ שודאי נסתלק איסור הראשון והדברים עתיקין לפ"ז ממילא לא קשי' קושית מהרש"א דלא הוי מצי לאוקמ' לענין שתנשא לכהן אחר מות בעלה דלזה ל"מ אמתל' דגירש ע"ת ולא נתברר לב"ד דשפיר יש לנו לחוש לקול. ואע"פ שהקול מבשר ואומר שנתגרשה ע"ת מ"מ בספיקא כה"ג אית לן למיזל לחומרא כיון דבעודו בחיים היתה אסור' ע"ז משום א"א אע"פ שעתה מת בעלה מחזקינן מאיסור לאיסור מחמת הקול שנתגרשה ע"ת וחוששין לה שמא נתקיים התנאי וגרושה היא ואסורה לכהן. ואפשר דאף למאן דס"ל אין מחזיקין מאיסור לאיסור אלא כגון היכא דשכיח טפי לאיסורא נמי א"ש דהא במתני' סתמא קתני גירש ע"ת ומשמע בכל תנאי אפילו שתלוי במעשה והתנאי בשב וא"ת ובאירוסין לפני עדים ע"ת אינם נאמנים לומר שלא נתקיים וע"כ דבקטן מקילינן משום דאיכא חזקת היתר נגדו וסומכין על דבריו שלא נתקיים אבל עכ"פ שכיח טפי לאיסורא שנתקיים ובכה"ג דשכיח מחזקינן מאיסור לאיסור ולכך מפרש לענין בעלה כהן מיירי שיש לה חזקת היתר לבעלה. ואין הקול שנתגרשה ע"ת מרע החזקה שהרי שוברו עמו ולהכי שפיר פריך דאף בלא אמתל' לא אסרינן לה אגברא משום קלא דבתר נשואין והוא נכון לענ"ד: אך לשיטת הרמב"ן יש לתמוה ביותר דהרמב"ן מפרש למסקנא הך סיפא דאיזה אמתלא לאו ארישא קאי כו' ומתני' ה"ק בקול שיש בו אמתלא כיון שהוציאה קול על האשה שנתגרשה ע"ת ואח"כ מת בעלה. וכן בקדושין אין חוששין לאותו הקול עכ"ל. ולפ"ז כיון דבאיכא אמתלא דסיפא גם לתירוץ הש"ס בהכי מיירי. א"כ מאי דוחקי' לפרושי ברישא דחדא קתני דבפשיטות מצי לפרש דבלא אמתל' חיישינן בכה"ג. ומצאתי בחידושי הריטב"א גיטין שהקשה ג"כ קושי' זו שהקשה אא"ז מהרש"א ז"ל וכתב וז"ל ואיכא למימר דלא משמע ליה מגורשת לאוסרה על בעלה הב' משום דמגורשת דומיא דמקודשת וכי היכי דמקודשת אסרינן לה לאלתר וה"נ במגורשת רבינו נר"ו עכ"ל. ולכאורה יש מקום ליישב בפשיטות דלא מצי לאוקמא בהכי דא"כ תקשי הא דלעיל דשלח ר"י ב"ל מדויל לשמואל ילמדנו רבינו יצא קול וכו' דמאי קמיבעיא ליה הא מתני' הוא וגם שמואל משמע דמסברא פשוט ליה ולא שלח לי' מתני' היא ולכך הוצרך לשנוי' דחד קאמר אך לפמ"ש הרמב"ן לפרש הסיפא אכתי קשה תפשוט ממתני' דהא מסיפא מוכח דדוקא באמתלא שגירש ע"ת היא דשרי' ודוחק לומר דמתני' הוי מצי לדחוי' ולפרש כהראב"ד. גם דוחק לומר דתצא אתא לאשמועינן דממתני' לא מוכח רק דבלא אמתלא לכתחלה לא תנשא. ויותר נראה דהתם קא מיבעיא ליה כיון שהקול יצא פ' כתב כו' אע"ג דקרי לנתינה כתיבה מ"מ כיון דקרו נמי לכתיבה כתיבה הוי אמתלא ופשיט ליה דזה לא הוי אמתלא כמ"ש שם הרמב"ן והר"ן בשם התוס' טעמא משום דלא לחנם יצא הקול זה כ"א בכדי לאוסרה על בעלה וראיתי בספר המקנה בק"א סימן מ"ו ס"ג שכתב דהרמב"ם נפקא ליה מהך סוגי' דאף ע"ג דאיכא דקרו לכתיבה כתיבה חיישינן לקל' ולא אמרינן דהוי אמתל' משמע דליתא לדרב זביד דס"ל לפי שיש למצוא פתח מהני ע"ש. ולענ"ד הוא תימא דבש"ס ליתא להך לישנא דכתב דאיכא דקרו לכתיבה כתיבה אלא הכי אמרינן התם וכי קרו לנתינה כתיבה וכתיבה גופא מי לא קרו כתיבה. ור"ל דוודאי הנך גופייהו שקורין לנתינה כתיבה מ"מ ודאי דלכתיבה לחוד ג"כ קורין כתיבה והוא פשוט ומבואר ברש"י ור"ן שם. ואם איתא דשייך בזה אמתל' אין זה פתח אמתלא אלא אמתל' ממש והרי האשה אומרת שלא הגיע הגט לידה ולעז ליכא שיאמרו שהב"ד חקרו ומצאו שלא היה רק כתיבה לבד וע"כ כמ"ש שבודאי לא לחנם יצא הקול רק כדי לאוסרה עליו וא"כ י"ל דאף פתח אמתל' אין כאן ודוחק לומר דהרמב"ם ס"ל מסברא דאף מהאי טעמא לא הוי אמתל' גמורה מ"מ פתח אמתל' הוא דמנ"ל הא דלמא הך טעמ' מהני בה ולא חשבינן ליה פתח לאמתל' כלל. וגם בסעיף וא"ו שם כתב בספר המקנה וז"ל אלא נראה כל שיש הכחשה בין שני הקולות כו' ודמי להא דגיטין דף פ"א דאע"ג דאיכא דקרו לכתיבה כתיבה כיון דאיכא נמי דקרו לנתינה כתיבה כו' ע"ש ולפמ"ש דהתם הנך גופייהו קורין לכתיבה כתיבה אלא שגם לנתינה קורין כתיבה ומדברי הראשונים דלאו מהאי טעמא אתינן עלה אלא מחמת שלא לחנם יצא הקול וכו' וכדכתיבנא וצ"ע: ועוד נלענ"ד דא"ש דלא מצי למפשט דשמואל ממתניתין לשיטת הרמב"ן משום דהתם פרכינן א"כ אתה מוציא לעז על בניו של ראשון ומשני אתי למימר סמוך למיתה גירש' א"כ טובא אשמועינן שמואל דבמתני' איכא למימר דמיירי שיצא הקול בהיותה נשואה לישראל ולכן שפיר מוציאין משני משום דליכא לעז על בני ראשון אם לא היכא דאיכא אמתלא שגירש ע"ת משא"כ התם שהקול יצא בהיותה נשואה לכהן ואעפ"כ לא אפקוה מיניה מחמת קלא דבתר