בית אפרים אבן העזר חלק ב מא

אחת קמסהדי כו' ובאמת שלשון ביטל שני את הראשון משמע דלאו מטעם ששניהם מכחישין זא"ז אתינן עלה וצ"ע): ומ"ש כ"ת לתרץ מה שהקשיתי על דברי הי"א שבבעה"ת דאפילו בהכחשה גמורה מצטרפין מהא דשני חזקה אחד אומר אג"ה כו' וע"ז כתב דגם לדעת הי"א היינו דוקא כשהשני אומר אני ואתה ראינו באייר כו' וחילו' זה תמוה מאוד דאטו אם אח' מעי' שפלוני הרג נפש בניסן ובאותה שעה שקר היה ואחר כך באייר נתאמת הענין שהוא היה שם בעת ההריגה ואח"כ הוזם על עדותו שבניסן פשיטא שאין ההרוג שבאייר מציל אותן מדין הזמה בשביל שנתאמת הענין אח"כ ואפי' אם הוא ראהו וראוי להעיד ע"ז מ"מ בשעת עדותו שקר ענה באחיו ועושים לו כאשר זמם וכן לענין הכחשה כה"ג ודאי דהוי עד מוכחש ולא מהני כלל מה שראה אח"כ ואם כן מה מקום יש לחלק בין אם עד השני אומר שבשעה שראה הוא היה הראשון ג"כ עמו או לא דס"ס העדות שהעיד על מעשה שבניסן נתבטלה ע"י הזמה או הכחשה ואמנם בלא"ה נראה שלא עיין מר בבעה"ת גופיה שאע"פ שבדברי חכמי לוניל איתא אני ואתה ראינו מ"מ היש מי שאומר לא מיירי בכה"ג שהרי ז"ל בעה"ת והיכ' שהעיד ע"א ואמר באחד בניסן לוה פלוני מפלוני מנה וע"א מכחישו ואומר לו והלא כל היום הייתי עם המלוה ולא ראיתי שהלוה לו כלום אך באמת באחד בתשרי ראיתי שהלוה לו מנה מאי שיצטרפו מי אמרינן אע"ג דאכחשו זה לזה כיון דתרווייהו אמנה מיהא מסהדי דהלוה לו מצטרפי דקי"ל עדים המכחשת כו' כי"א דמצטרפין כו' ע"ש הרי מבואר דלא מיירי באומר ראינו אני ואתה ואפ"ה מכשיר ומ"ש מכ"ת דאטו לית ליה דין הכחשה והזמה בד"מ כבר הרגשתי בזה גם אני לפי מה שרצה מכ"ת לומר אליבא דהראב"ן דטעמא משום דלא דייק אך הי"א אילו לאו מה"ט אתו עלה אלא ס"ל דהם מכחישין זא"ז בחקירות ומיקרי מוכחשין והיו יכולים להזימם השתא מיהו דלא הוזמו רק הוכחשו אע"ג דלגבי נפשייהו הוו מוכחשין מ"מ כיון דבגוף החיוב המוטל על הלוה אין ביניהם הכחשה מצרפינן להו וע"ז חולקים חכמי לוניל וכתבו כיון דאילו שתק ולא אמר בתשרי כו' דס"ל דבכה"ג לא שייך צירוף וכמש"ל: ומ"ש כ"ת על מ"ש בדברי הרמב"ם פי"ב מהלכות גירושין שכוונתו לפי מ"ש בפ"ט מהלכות אישות דאם עד מסייע לה גרע שלא תנש' משום דמעיז' כו' הוא תמוה מאוד שהרי שפתי הרמב"ם ברור מללו ואע"פ ששניהם החזיקוה בא"א כו' אלמא דלאו מטעם ע"א המסייע לה אתו עלה רק מחמת שני עדים האוסרים אותה ואמנם גם גוף סברתו צ"ע דנראה שאם כה"ג שזה אומר נתקדשה לראובן וזה אומר לשמעון אין כאן דין צירוף יש להתירה להנשא לכתחלה אף להרמב"ם דזה לא מיקרי ע"א מסייע כיון שעכ"פ גם הוא לאוסרה אתי ואי אתי אחרינ' מצטרף בהדיה ונהי שאינו מכחיש במה שאומרת שלא נתקדשה לראובן מ"מ סיועי לא מסייע' במה שאומרת שהי' פנויה לגמרי וע"כ לא אמרינן דהיכא דמסייעי לה מעיזה אלא העד המסייע אומר כדברי' ממש אבל לא היכא שגם לדברי המסייע היא שקרנית וכמדומה שכן איתא בפוסקים וקצרתי: ומ"ש כ"ת דזה שמוכחשין מחמת היריד הוה כבדיקות דסימנא לאו מלתא הוא והאריך בזה וסיום דבריו שאין העדים מדקדקין וזוכרין במה שהיה באותו יום עכ"ל ולבבי לא כן ידמה שאם היינו דנין על אמירתם יום פלוני ביריד ואותו היום לא היה יריד היה מקום לומר שאין מדקדקין כו' אבל כאן אנו דנין על אמירת העד שלא אמר על איזה ימים בחודש רק נתן סימן ביריד וכיון שידוע שהיה היריד כך ימים בחודש כפורט היום דמי וכמו אם אומר בשנת כך למלך פלוני והכי אמרינן בב"ב שטר שזמנו כתוב בשבת כו' ופירש רשב"ם שיש מקומות שמונין החודש לחדשי החמה כו' וה"נ כיון שזה אינו יודע לסיים היום כ"א ע"י סימן זה כפורט היום דמי והגע עצמך אם מעיד שאחד עשה מלאכה ביו"ט או ביוה"כ נצטרך לפרט בכמה ימים בחודש הוא פשיטא שז"א דחושבנא בעלמא ידעינן ומכ"ש בזה דתרווייהו ביריד קמסהדי והכל יודעין שהיריד הוא ביום ה' ואין זה רק גילוי מלתא שלא היה ביום ב' כאשר העיד הראשון ולא שייך בזה לא דייקי שהרי זה אינו מגביל יום המעשה רק עי"ז שיודע שהיה יריד ביום ההוא וגם מצד הסברא הוא סימן מובהק דמדכר דכירי אינשי ומ"ש כ"ת מהך דחולין פלני' דהאי סימנא כו' נפלאתי התם משום דלא סמכינן אסימנ' דשמא יש עוד אחד בסימן זה ובהכי מיירי התם בהא דקאמר ט"ע עדיף מסימנ' אבל בגוונא דנ"ד לא שייך זה ובקשתי מכ"ת לעיין מר במילי וכי יבא דברו אענדם עטרה לראשי וישעשעו נפשי דברי שארו נ"ד המתעלס באהבתו ד"ש ושלום תורתו מחכה ויגיע עלות אורו אור בהיר נהיר וזהו כנפשו ונפש הצעיר זעיר מן חברייא: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה נז איש אחד נשוי יצא קול שביום השבת קידש אשה בלא שידוכין וחקרו הב"ד אחר הקול והי' שם בשעת מעשה שני אנשים ר' יואל ור' שבתי והאחד הוא בעל אחותו של השני. וגם אשה אחת היתה שם. ולפי דברי המקדש. לקח המקדש טבעת מהאשה ושאל לר"י בפני הבתולה איך יהי' אם אקדש אותה והשיב לו שיהי' מוכרח ליתן גט לשתיהן ותיכף לזה קידש את הבתולה הנ"ל בטבעת ההוא. בנתינה מידו לידה. ובאמירת הרי את כו' עד וישראל והבתולה קיבלה הטבעת על ידה ושתקה. ואחר זמן מה החזירה הבתולה. הטבעת להאשה הנ"ל. ואחר זמן מה חזר ולקח הוא הטבעת מיד האשה הנ"ל וקידש פעם ב' את הבתולה הנ"ל בנתינת הטבעת על ידה ובאמירת הרי את כו' עד וישראל ואמר ג"כ לר"ש ור"י הנ"ל אתם עדים ועל ענין עשיית הקידושין אמר שלא עשה רק לשחוק בעלמא מלבד שחוץ לב"ד אמר כמה פעמים שעשה הקידושין להוציא ממון מהבתולה עבור הגט שתהי' מוכרחת לקבל ממנו והבתולה מכחשת ואומרת כי היא לקחה בעצמה הטבעת מהאשה לראות מה הוא והמקדש חטף הטבעת מידה ושאל לר"י כנ"ל ור"י השיב לו כנ"ל והבינה ושתקה ואח"ז נתן הטבעת על ידה ולא אמר שום דבור כלל ואח"ז תבעה האשה ממנה הטבעת והחזירתו לה ושוב אח"ז לקח המקדש הטבעת מיד האשה הנ"ל ואחז בידה בחזקה ואמר איזה דיבור שלא הבינה והיא חטפה את ידה מתוך ידו. ולא בא כלל הטבעת על ידה והלכה לה תיכף מאתו ור"י הנ"ל מעיד שראה שלקח המקדש הטבעת מיד תינוק שהי' ביד האשה הנ"ל ואחז הבתולה בידה ומיד גער בו מה אתה עושה והשיב הייתי רוצה לקדש' לשחוק ולא ראה אז נתינת הטבעת להבתולה כלל ומיד הלך לו המקדש והטבעת בידו ושאל לו איך יהי' אם אקדש אותה והשיב לו כנ"ל ואחר זמן מה הי' בחדר הפתוח לבית ההוא ששם עמדו המקדש והבתולה וראה אותם משם וגם הם היו יכולין לראותו משם וראה איך שלקח הטבעת מיד האשה והלך ועמד אצל הבתולה ובשביל שהי' צעקת ילדים קטנים לא הרגיש בענין ולא שמע רק שאמר המקדש כדת משה וישראל ובשמעו זה נכנס תיכף אל הבית ואמר לו המקדש אתם עדים ואז ראה שהמקדש אוחז בידו אחת יד הבתולה ובידו השני אוחז הטבעת בסמוך לאצבע הבתולה וגער בהמקדש מה אתה עושה אז תיכף הלך המקדש והטבעת בידו ולא ראה כלל מעולם שיהי' הטבעת על יד הבתולה או ברשותה ע"כ דברי ר' יואל ור' שבתי העיד שהוא הי' בבית ההוא והי' עסק באמירת תהלים ולא שת לבו לשום ענין שהיה שמה רק שמע שאמר המקדש הרי את ולא יותר ואח"ז בא אליו המקדש ואמר אתם עדים והאשה שהטבעת שלה אמרה שבעלה קנתה הטבעת ונתן לה במתנה והמקדש לקח הטבעת מידה אבל לא ידעה שיבא הענין לידי כך: ע"כ לשון השאלה תשובה תלמוד ערוך בקידושין דף ס"ה אמר רב נחמן אמר שמואל המקדש בעד א' אין חוששין לקידושין ואפי' שניהם מודים איתיביה רבא לר"נ האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו אי דאיכא עדים אמאי מותרת בקרוביו ואי דליכא עדים אמאי אסור בקרובותיה ואפילו מודה אלא לאו בע"א הב"ע דאמר לה קדשתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למד"ה וכה"ג פריך התם אפלוגתא דב"ש וב"ה גבי