בית אפרים אבן העזר חלק ב לח

שאילה"ז דהא האשה אין לה ראיה כלל שהחבילה שלה ואף בלא עדים אלו דינא הוא שהחבילה תהיה מונחת עד שיבא אליהו אם כן אי מתזמי הנך עדי' א"צ לשלם להאשה שהרי מכל מקום אין החבילה בחזקתה עד שנאמר שהם הפסידוה ואף היום היא תלויה ועומדת בס' ואף שצועקת שלי הוא לא מפי' אנו חיין עד שתביא ראיה לדבריה וגם אם תביא עכשיו ראיה שהוא שלה מכל מקום אין העדים צריכין לשלם שהרי מצי אמרי מי ידעינן דאתי עדים שהחבילה שלה וכן קשה בכל מקום דקי"ל יהא מונח דלא יועילו העדים בזה וכה"ג איכא לאקשויי בריש ב"מ בכמה דוכתי וזה שקשה בד"מ במקומות הרבה ואין קונטרס קטן זה מכילתו וצריך לעיין להעמיד דבר זה דבעינן בד"מ עדות שאילה"ז על מכונו. ולא עת האסף פה ומ"ש מסוגיא דסנהדרין ותמהתי על הגאון בנ"ב מ"ש דכיון שידעו הזמן אמרו האמת זכורני שעמדנו בזה לפני ימים כביר וגם שמעתי רבים מתמיהים בזה. ועתה עיינתי וראיתי שכ' ואקדים לך מ"ש רמ"א בתשובה כו' דאי להפסידה כתובתה כיוונו לא היו צריכים להעיד שראו ששכבו כו' מבואר מזה דבלא הקדמה זו מתשובת רמ"א היה מקום לומר שאע"פ שיש להם מקום להמלט ולומר באופן אחר מ"מ מצי למיטען אנו לאוסרה כיווננו ואעפ"כ לא אמרנו בסתם משום שאמרנו האמת כמות שהוא ואף ע"פ שמזימין אותם מכל מקום הם לעצמם מתחזקים במעוזם ואומרים עדיין שהאמת אתם והנך סהדי שקרי נינהו אף ע"פ שאנו מאמינים לבתראי שהראשונים משקרים מכל מקום אין מחמת זה הכרח שכיוונו להורגה דמ"מ אמרינן דסתמא קאמרי כפי מה שהיה מדומה להם במחשבתם או שמעו מפי אחרים ולא איכפת להו ואפשר שלא ידעו אם יש כאן חיוב מיתה כלל כמ"ש התוס' ומה שאמרו בדבריהם הזמן והמקום הם מתנצלים שאמרו כפי מה שידעו האמת ואף דאנן לא מהימנין להו מ"מ כיון שעכ"פ אין הכרח מזה שבאו להורגה שהרי אפשר שלא ידעו מזה כלל. ולכך לא דקדקו לומר א"י לכך אין נהרגין: ואמנם לכאורה י"ל דבלא"ה קשה אם נימא דלאוסרה על בעלה לא בעי דו"ח א"כ איך יכולין לומר לאוסרה כו' שעיניהם הרואות שהב"ד דורשים וחוקרים והיה להם להרגיש שלא על חנם באו החקירות הללו ומסתמא הם רוצים לדון אותה להריגה וראיתי בדבריך שהרגשת בזה אלא שכתבת דאף שהעדים מרגישים שבאים להורגה ג"כ יכולין לומר אנו לא באים להורגה רק לאוסרה וכה"ג ז"א כדמוכח בב"ק בסוגיא דליעודי תורא עיי"ש. וא"ל דאף ע"פ שהרגישו בחקירות מאי הו"ל למיעבד ז"א דהא קי"ל דעד שלא נחקרה עדותן יכולין לומר מבודין היינו. אך י"ל דנהי דעדי זנות כד"מ דמי א"צ דו"ח מ"מ בדין מרומה צריך לכוון שהעדים ידעו בעצמם שבדו מלבם דברי שקר הוא מדמין שהדיין מרגיש בדבר ונראה לי דין מרומה כי כן אורחות כל אדם כאשר כוזב, בכל דבר ותפעם רוחו בקרבו בחשבו כי האדם יראה ללבב ומכיר בשקרו ולכך סבורים שהדיין דורש וחוקר אותם כדי להוציא הדין לאמיתו לאוסרה על בעלה ולא עלה על לבב לשום דבר אחר ולפ"ז תו לק"מ דה"ל א"י בחקירות ז"א כיון שלפי דעתם עיקר החקירות בזה משום דין מרומה וא"כ בע"כ הוצרכו לומר איזה יום שאם היו אומרים א"י לא היו יכולין לאוסרה משא"כ היכא שאין הדין מרומה יש לומר דלאוסרה כד"מ דמי ואפילו א"י בחקירות כשר ואף לשיטת הריב"ש דס"ל דא"י בדין מרומה כשר מכל מקום נראה דמודה בהא שאף עפ"כ יכולים הם להתנצל שלכך אמרו הזמן כיון שנדמה להם שהדין למראה עיניהם ישפוטו לדין מרומה וכשיאמרו א"י סלקו עצמן מהדין וגם אפשר שיפסול העדים עי"ז אם יתחזק בלבו ביותר דהא מילי דכדיבי נינהו כשרואים שהם למדו לשונם לומר א"י ועבידי לאחזוקי שקרייהו: איברא שלפע"ד מעיקרא לק"מ דע"כ לא אמרינן התם דהיכי דאמרו דאיתרו ביה מעיקרא או מעידין שזינתה וחזרה וזינת' דמיקטל' היכא שהוא מורגש מתוך העדות עצמו שאז ע"כ בשעת עיקר העדות היתה כך כוונתם מה שא"כ היכא שבשעת עיקר העדות שפיר מצי למימר לאוסרה באנו ואף ע"פ שע"י תשובתם בדו"ח מחשבתם ניכרת שבאו להורגה מכל מקום אין מקום להזמה על כוונת גוף העדות שלא היה מוכח מתוכו שבאו להורגה ועל עדות החקירות עצמו לא שייך ביה חיוב הזמה וגדולה מזו נראה פשוט דאם תיכף אחר העדות מילא בפיהם לומר שנפשם יודעת שיש בעדותן כדי לחייבה מיתה מכל מקום כיון שבשעה שהעידו לא מוכח מידי לא איכפת לן במה שאמרו אח"כ ואף ע"פ שעדיין היה אז בידם לחזור מכל מקום משום זה אין לחייבם מתורת הזמה. וזה ברור לענ"ד ואפשר להעמיס גם זה בכוונת הנ"ב שהעדים מתחזקים במעוזם ומתנצלים שאומרים האמת ואף דלא מהימנינן להו מ"מ בזה אין חיוב הזמה כיון שיכול להיות שבשעת העדות לא כיוונו רק לאוסרה תו לא איכפת לן במה שיש לנו ידים מוכיחות מהרגשת החקירות שבאו אח"כ ואם אמרו מעצמם ביום פלוני זינתה פלונית נראה פשוט דבכה"ג נמי א"ל דע"כ רצו להעיד להורגה דפשיטא די"ל לפי מה שלא עלה דעתם שהב"ד ידונו להריגה אמרו ולאו אדעתייהו ואין להאריך: והנה יש לי פלפולים הרבה בסוגיא זו ובדברי אא"ז מהרש"א ז"ל אך מוכרח אני לדלג ולקצר זולת עוד דבר אחד אכתוב איידי במה שהבאתי קושיא בשם הגאון החסיד מוהר"ר שמעלקי ז"ל דין הניין לי כי זה ימים כביר שעמדתי על קושי' זו בחידושי ושמחתי דהוינא בר מזלא להא מילתא ומ"ש דיש מכאן ראיה להנ"ב אין מכאן ראיה דאף ע"ג דלא בעינן שיוכל לקיים כאשר זמם כיון דבלא"ה לא שייך כאשר זמם בקידושין מכל מקום יש לומר דעדות שאילה"ז בעינן וכמש"ל בשמו שכ' כן אליבא דרב בירושלמי אף היכא דמצינן לאוקמי ולקיים כאשר זמם י"ל דסבירא ליה דאף דאינו מתחייב בהזמה מ"מ ראוי להזמה בעינן ועיקר פלפול הנ"ב הוא רק לומר דכיון דא"א לקיים כאשר זמם תו לא בעינן עדות שאילה"ז וזה לא מוכח מכאן ובחיבורי הקשיתי לשיטת הש"ך וכתבתי שם גם כן דלהסוברים דלא כהש"ך בד"מ ולדברי הנ"ב לענין קידושין א"ש: ומ"ש לפרש הירושלמי אבל בכסף לא ופירשת דכיון דבעי דו"ח בשביל הקידושין למ"ד כד"נ דמי א"כ לענין הכסף הוי עדות שאילה"ז. תמהני דודאי אם נאמר כד"נ דמי ודאי בעיקר עדות שאילה"ז לענין הקידושין גופייהו. גם דלענין הכסף מאי עדות שאילה"ז שייך ביה דהרי אף אם יוזמו העדים מה יצטרכו לשלם הלא לא הפסידו כלום לא להאיש ולא להאשה דאע"פ דמשכחת לה כגון שאומרים שקידשה במחילת מלוה וכה"ג טובי מכל מקום רחוק לאוקמי בהנך גווגי. והדבר מבואר דמטעם נוגעין בעדות אתי עלה כמ"ש כל הפוסקים. ובחבורי כתבתי לפרש דברי הירושלמי באופן נכון וגם תרצתי פוסקים הנ"ל ועוד חזון למועד. ומ"ש דיש לפקפק על הקושיא הנ"ל דשאני בנידון דהרמב"ם שא"א להיות בשום צד בעולם כו' נפלאתי אטו התם מי לא משכחת לה שהם אומרים שלא היה המעשה בשעה פלונית ואפשר היה קודם לו או אח"כ או במקום אחר אע"כ כיון דבשעה ומקום שהם מעידין ע"כ לא היה ואין ע"ז תורת הזמה וא"כ ה"נ דכוותיה כיון דעיקר טעמא הוא לפי דבעינן שסרה גופו של עדות ע"י הזמה וכבר סרה גופה של עדות ע"י הכחשה והך הזמה תו לא מהני ביה ואע"ג דבהכחשה מאחריני אמרינן תחלת הזמה הוא מכל מקום בכה"ג שאותן המזימין הם מכחישין לא אמרינן הכי וא"ש. הגע עצמך אם עדים מעידים שראובן ושמעון היו שלוחים לקדש אשה פלונית ואח"כ באו עדים ואמרו אתם וראובן ושמעון השלוחים עמנו הייתם במקום פלוני ולא היה קידושין כלל דינא הוא שאין הזמה ההוא מועלת להרמב"ם כיון דפתיך בין הכחשה בהדה ואם כן הכא דהן הן שלוחיו והן הן עדים הוי ממש כה"ג ואין מקום לנטות. ועיין באו"ת שהביא קושיא כזו בשם הגאון מוהר"ר חיים יונה ז"ל בסוגיא דפלוני רבעני ומחמת כי הנוסעים אצים יצאו מבוהלים ודחופים. כצפרים עפים וגם כי מקול המונם ראשי נמלא וידי רפים. הוצרכתי להפסיק פה ואמרתי אציגה נא עמך מה שעלה ראשון במחשבה. וד' הטוב יישר חילך לאורייתא וחיית ורבית תחזקנה ידיך והיה שדי בצריך ולהני לך חמרא דאבוה להשיבך על מי מנוחות. לשקוט על שמריך דברי אוה"נ דורש"ת: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: