בית אפרים אבן העזר חלק ב לז

שעדות הקידושין והעבדי' והחבילה היו נחקרים בחקירה אחת וכמות זה כן זה ולפ"ז א"ש דאפילו תימא דעדות המכחישים בחקירות כשר בקידושין מ"מ היינו מטעם שאין מדקדקין בחקירות בקידושין כיון שאין בו דין הזמה. אך כ"ז בעידי קידושין בלבד כיון דאין בזה משום עדות שאילה"ז ממילא שלא היו להם לעדים לחוש שמא יופסל העדות ע"י הכחשתו או שמא יבא הדבר לידי הזמה כיון שאין כאן דין הזמה אבל בההוא דחבילה שבאו גם על עסקי ממון שאלו אומרים זאת אשתו וזה עבדו וזו חבילתו אם כן שוב הו"ל לדקדק בחקירות כדי שלא יבואו לידי הזמה וגם כדי שלא יופסל העדות לענין ממון ואם כן העדות פסול אף לענין קידושין: וכל זה לפלפולא אבל באמת עיקר הטעם כמש"ל דודאי עדי' מדקדקין בחקירות כיון שהזמה תלויה בהן והלכך א"י כשר אם נאמר דלא בעינן עדות שאילה"ז והכחשה בחקירות פסול בכל גווני אף בקידושין וכן מבואר בריב"ש סימן רס"ו והראב"ן סבירא ליה דהכחשה בחקירות כשר משום נ"ד תקנו רבנן שיהא כשר ואין הטעם כמ"ש שאין כאן עקירת ד"ת דהשתא אינם מדקדקין לפי שיודעים שלא יופסל העדות ע"פ תיקון חז"ל דז"א דאם כן לא יועיל הזמה דשמא מטעי קטעי אע"כ דלעולם הם מדקדקים באמירת איזה יום ושאר חקירות מחמת הזמה התלויה בהם אלא דסבירא ליה לראב"ן דגם זה בכלל התקנה דלא בעינן דו"ח וכמבואר בתשובתי בשמו ועיין באה"ע סימן י"ז הסכמת הפוסקים דהכחשה בחקירות פסול אף לענין עדות אשה שמת בעלה ואין להאריך ומה שתמה על דברי הב"ש מ"ש דהכחשת האשה הוי דין מרומה שהרי בכל ד"מ לא חשבינן ליה ד"מ מחמת הכחשת הבע"ד כו' אמת שעמדו בזה חקרי לב. אולם לבבי ידמה שכוונת הב"ש בזה כמ"ש הריב"ש סימן רס"ו וז"ל ובודאי אין לך מרומה גדול מזה שיאמר אדם שקידש אשה חשובה בלתי שידוכין ושלא בפני קרובים ושלא בעשרה ובהכמנת עדים דרך ערמה עכ"ל. ונראה דמריב"ש לאו דווקא מחמת צירוף כל אלה סבירא ליה דהוי דין מרומה אלא אפילו בקצת מאומדנות אלו סגי למשווי ליה דין מרומה כיון שיש אומדנא שלא נתקדשה בצנעה והיא מכחשת וכדאמרינן בכתובות מ"ד אם איתא דנתקדשה קלא אית לה למילתא קמ"ל דעבידי אינשי דמקדשי בצנעה והיינו דווקא התם כיון דאיכא סהדי קמן ואמרי ראינו שנתקדשה הא לא"ה אמרינן דמסתמא קלא איכא כו' וכמ"ש בתשובתי סברא זו לענין גירושין והלכך הו"ל דין מרומה וזהו כוונת הב"ש אלא שקיצר בלשון כדרכו. ומ"ש דלענין זנות פשיטא שיש לתמוה דמה בכך שהוא מכחשת שאין הדעת נותנות שתודה כו' גם בזה י"ל לפי מאי דאיתא בש"ע י"א שאם באו עדים שא"א זינתה צריכין דו"ח ודאי סברא טובה היא דהוי כדין מרומה דהיאך יש לנו לאמת דבריהם בפשיטות שזו תעשה מעשה אשה זונה שלטת ועיניהם רואות ולא מנעו אותה מבא בדמים בחיל או בכח ולאל ואף אם מענה בפיהם שלא היה יכולת בידם להציל אף באחד מאברים מכל מקום כל כי האי מילתא דו"ח בעי כי היא צועקת לא פעלתי און. והדבר פשוט דזנות בעדים ל"ש ואע"פ שהתוספות כתבו בכתובות ובגיטין דזנות בעדים והתראה ל"ש ולר"י אף בכה"ג חששו ותקנו זמן מ"מ נראה דל"ש כ"כ דנימא שהוא פשוט וטפי לא שכיח מההוא דהריב"ש דקרי ליה דין מרומה לפי שמעידין שקידשה בלא שידוכין כו' רק דמ"מ שפיר דמי למיעבד תקנתא כיון דזימנין דמתרמי הכי ועיין במפורשים שם ולקצר אני צריך ועיין בכנה"ג סימן ל' שכתב בשם תשובת הרא"ם דאם האשה מכחשת אף הרשב"א מודה דצריך דרישה וחקירה ורמז לו הב"ש שם וכ"כ בתשובות ר"ב אשכנזי וז"ל חדא כיון שהוא מכחשת וצועקת על הדבר הרע הזה והלכך מחזי כרמאות וכמ"ש ר"י כו' ומה שתמהת דלדברי הב"ש דרמ"א מיירי בשניה' מודים מאי רבותיה דרמ"א דגם להפוסקים כד"נ דמי הא א"צ עדים רק לקבלת הקידושין כו' פשוט דנ"מ אם קיבלה אח"כ קידושין מאחר שא"צ גט דהעדים הראשונים אף שלא נחקרה עדותן יש בהן מועיל כיון שלא הכחישתן וגם נ"מ שאינה מכחשת שקיבלה רק שאומרת לשחוק כוונתי ובזה מועיל עדותו אף שלא נחקרה. איברא שדברי הב"ש בזה ובסי' י"א הם מוקשים ממ"ש בסימן י"ז סעיף ק"א ובקונטרסים השייך לתשובתי כתבתי בזה. גם ביארתי שם דברי המרדכי שהביא הב"י בח"מ סי' ל' והנה במ"ש דנוקמי הך דחבילה כגון שהוכחשו בחקירות י"ל דלכאורה קשה דלמה לא קתני א' נותן גט וא' כונס ואמאי קתני צריכה שני גיטין. אך י"ל דגם השני אסור כיון דאיכא שני עדים שהוא עבד ואסור בבת חורין. ועוד י"ל ע"פ מ"ש הראב"ד שם דלכך לא הוי עדות מוכחשת דמיירי שאין מעידין על שעה ידועה ואיכא למימר גירש זה ונשא זה. והשתא א"ש דלא מצי למיתני א' כונס שהרי יש לחוש שמא זה הנושא הוא היה המקדש בראשונה וגירש דהא מה"ט השני צריך ליתן גט דאמרינן שמא הוא קידשה באחרונה אחר שגירש זה וא"כ אף הגט אינו מועיל שיכנסנה האחר כיון שכבר נשא וגירש ונמצא מחזיר גרושתו משנשאת. ואפשר שזהו כוונת הראב"ד במ"ש דאל"כ לא היתה צריכה גט מא' מהם ר"ל שעכ"פ מא' מהם לא היתה צריכה גט שא' מהם מותר לישא אותה. והנה לכאורה בפשיטות י"ל שלכך א"א לאוקמי בהוכחשו בחקירות כיון דעכ"פ לכתחלה אין לדיין לחקור אותם לא בקידושין ולא בד"מ ודחיק' ליה להש"ס לאוקמי שעבר הזמן וחקר אותם אף שלא היה צריך. אך י"ל כיון שיש ב' כתי עדים המכחישין הו"ל דין מרומה. ואף לכתחלה צריך דו"ח. אך לשיטת הראב"ד דס"ל שאין מעידין על שעה ידועה ואין כאן הכחשה בין העדים אבל אין כאן דין מרומה כלל והשתא א"ש בממ"נ דלהראב"ד אף דלדידיה א"ש דלא מצי אי כונס כמ"ש מ"מ א"א לאוקמי בהוכחשו בחקירות שהרי א"צ חקירות כלל שאין כאן דין מרומה ושיטת הרשב"א א"א לאוקמי בהוכחשו בחקירות דאע"ג דלדידיה שפיר צריך חקירות כיון שנראה כדין מרומה מ"מ תיקשי למה לא קתני א' כונס וא' נותן גט ובשלמא אם לא הוכחשו בחקירות א"ש כמ"ש לפי שיש כאן עדים שהוא עבד משא"כ כשהוכחשו בחקירות הרי לענין עדות שהוא עבד הוא דבר שבממון והכחשה בחקירות פסול וא"כ שפיר יכול לישא אותה וא"ל מחמת דשווית' נפשה חד"א שהרי אמרה אלו עבדיי ז"א דא"כ אמאי קתני וגובה כתובתה מן החבילה שהרי זה השני מצי טען היה לך להודות האמת שאת אשתי ולא היתה צריכה גט ממנו וא"כ היא נתנה אצבע בין שני' כו' ואין לה כתובה משא"כ השתא דמוקי בע"א א"ש דלא מצי למתני א' כונס דאידך שאומר זה עבדי פלגי' דיבורי' ומצטרפינן הוא והעד לענין זה שזה אסור לישא בת חורין. גם יש לומר דלמאי דמוקי בע"א שפיר מצינן לאוקמי שיש ע"א גם להאשה ושניהם מצטרפין לאסרו בבת חורין (וקצת יש לדחות דכה"ג הו"ל כהכחשה בחקירות ואין מצטרפין ועיין בתשובתי בזה) משא"כ לס"ד לא מצינן לאוקמי שגם לה יש עדים דא"כ אמאי צריכה שני גיטין וכמ"ש אא"ז מהרש"א ואף לכתחלה תנשא בכה"ג כיון שאומרת ברי לי ויש עדים על טענתה וכמ"ש במקום אחר. ודו"ק: ובדרך אחר י"ל דלא מצי לאוקמי בהוכחשו בחקירות דהא הו"ל דין מרומ' וע"כ צריך לאוקמי בא"י בחקירות ואם כן תיקשי אמאי צריכה שני גיטין וא"ל משום דבקידושין לא בעינן עדות שאילה"ז ז"א דמידי הוא טעמא אלא משום דא"א לקיים בו כאשר זמם תו לא בעינן עדות שאילה"ז והתם ליכא למימר הכי דהא קושית הגמ' הוא אליבא דרב דאמר המקדש בע"א אין חוששין ורב הוא דאמר בירושלמי דיבמות הכחיש עדי' בתוך עדים לא בטלה כו' והוכיח מזה הגאון בנ"ב סימן מ"ו דרב ס"ל דאף ע"ג דבעינן עדות שאילה"ז מ"מ לא בעינן שנוכל לקיים כאשר זמם יעו"ש באורך וע"ז יש לומר דאף לענין קידושין דלא מצינן לקיים כאשר זמם מ"מ בעינן עדות שאתה יכול להזימה ואם כן א"י בחקירות פסול בקידושין ואמאי צריכה שני גיטין אלא ע"כ דמיירי בע"א ועוד יש לתרץ בכמה גווני ולחכם כי"ב די בהערות אלו תן לחכם כו'. ובאמת לפי מה שרוצה הש"ך לדון ולהורות דבממון בעינן עדות שאילה"ז יש לפקפק שאיך יועילו העדים הללו לגבי האשה שלא תהיה מותר החבילה שלה בספק דהא הו"ל עדות