בית אפרים אבן העזר חלק ב לו

כו' עכ"ל ונראה מבואר כוונתו כמ"ש: ובאמת שלפום ריהטא לא הבנתי מה שרוצה אא"ז הש"ך ז"ל ליתן טעם בהכחשה בחקירות משום עדות שאילה"ז שלא מצינו זה בש"ס כ"א גבי א"י בחקירות דבזה שייך לומר שאין בו דין הזמה שהרי א"א להזימם בעמנו הייתם כיון שזה אינו מגביל מקום וזמן כלל משא"כ היכא שהעדים ביחנו דבריהם כפי הצורך לחקירות רק שהכחישו זא"ז מניין לנו לומר דהוי עדות שאילה"ז שהרי כשזה אומר בלוד וזה אומר בירושלים הרי העדים יכולים להזימם לומר באותו היום עמנו הייתם בחברון וכה"ג לענין הזמן שזה אומר בג' וזה אומר בה' הם יכולים להזימם בג' וה' עמנו הייתם והרי הש"ס אומר כן בפסחים דף י"ב חקירות דאיזה שעה נמי עדות שאילה"ז הוא דאמר מיטעי קטעינן ומשני דיהבינן להו כולה טעותייהו כו' וא"כ אף אם יש הכחשה ביניהם יותר מכדי שהדעת טועה נמי שפיר יכולין להזימם אלא עיקר הטעם שהכחשה בחקירות פסול כדפרש"י שם דף י"א עדותן בטילה דבהא ליכא למיטעי וקרא כתיב ודרשת וחקרת והנה אמת נכון הדבר שתהא עדותו מכוונת כו' וכ"כ התוס' שם ד"ה באיזה יום כיון דז' חקירות מקראי ילפינן צריך שלא יכחישו זא"ז כו' וכן משמע לישנא דר"ח א' אומר בסייף כו' אין זה נכון ולפי דברי הש"ך דס"ל דגם בד"מ בעינן עדות שאילה"ז קשה בא' אומר בדיוט' עליונה כו' דהוי הכחשה בחקירות אמאי מצרפינן סהדותייהו וכתב הר"ן טעמא שע"י שהמקומות קרובים הוא הצד קולא בד"מ שאין העדים מדקדקים כ"כ בד"מ וכ"כ הריב"ש סימן קצ"ג ורס"ו ע"ש. ולדברי הש"ך אכתי קשה דהא מ"מ עדות שאילה"ז הוא ומה לי שיש להם מקום לטעות בד"מ או לא אע"כ דבכה"ג שפיר הוי יכול להזימן עמנו הייתם במקום שא"א לראות שני הדיוטות ואם כן אף אם אי אפשר לטעות שייך הזמה וע"כ דהכחשה בחקירות טעמא אחרינא הוא דפסול וכמ"ש דכיון דלא עבידי דטעו אין זה נכון ובב"י סימן ל' כתב על דברי הטור שכתב דמיירי ביכולין לראות מזה לזה דאז ליכא הכחשה בחקירות דטעמא דאמר א"י בחקירות בד"נ בטל משום דהו"ל עדות שאילה"ז כו' וכ"ש באחד אומר במקום פלוני ואחד אומר במקום פלוני דבטל כו' ודבריו תמוהים קצת ונראה שהם נוטין למ"ש הש"ך דטעמא דהכחשה בחקירות משום דהוי עדות שאילה"ז ועיין בשו"ת ר"ב אשכנזי סימן שכתב בשם הרמ"ה דמפרש דמיירי שהעדים אמרו שעמדו במקום אחר אלא שהמלוה והלוה היו בדיוטא כו' ואין הפנאי מסכים עמדי לעיין היטב כי אני כותב כ"ז כמעט מבחוץ בהשקפה ראשונה וסמכתי על רוחב כונתך כעת ולעתות הפנאי אשיב אראה לתקוע בה יתד במקום נאמן כי לענ"ד דברי הש"ך צ"ע שא"ל לפי שהוכחש האחד מפי חבירו באיזה זמן היה תו לא שייכא ביה הזמה דלא עדיף מהוכחשו בגוף המעשה דקי"ל הוכחשו ולבסוף הוזמו נהרגין דהכחשה תחלת הזמה היא אלא שלא נגמרה וכאן אין הפסול בעדות מחמת הכחשת החקירות לדעת הש"ך ואין לנו לומר שתהני הכחשה זו להוציא מידי הזמה לכ"ע וצ"ע: והנה לפי מ"ש החילוק בין חקירות לבדיקות דבחקירות הכחשה פסולה כיון שהזמה תלויה בהן לא עבידי דטעו ולפי זה הי' מקום לומר דבנ"ד לא מהני הכחשה בחקירות לפסול העדות דכיון דלא שייך דין הזמה בקידושין כלל ממילא דאף בחקירות עבידי דטעו. אך דבאמת ז"א דהא בכל ד"מ לא דיינינן בזה"ז דין הזמה ואפ"ה קי"ל דהכחשה בחקירות פסול והיינו משום דמ"מ דייקי כיון דאם תפס לא מפקינן מיניה או כמ"ש הש"ך בסימן ל"ח ואם כן כאן גם כן שפיר אמרינן דדייקו שלא יבואו לידי הזמה ויופסלו לעדות עי"ז כמבואר בהג"ה שם: ועתה אשובה אראה מ"ש שי"ל דאף הריב"ש מודה בקידושין ועיקר הטעם דכיון דבעי רבנן ובטלוה לחקירות ודרישות שוב הו"ל כמילתא דלא רמיא כו' משא"כ בקידושין שהוא דין מרומה אם תכחיש האשה והו"ל למידק ורצית להעמיס זה גם כן בדברי הרמב"ן שהביא הש"ך דס"ל דהכחשה בחקירות כשר וזה מטעם דכיון דא"צ דו"ח לא רמי' עליה למידק אהובי ידידי אם אמנם כי ערבו לנפשי פניני אמריך ושמחתני בפעליך בראותי כי אתה מתחקה על שרשי סלעי הראשונים ז"ל להוציא מימיהם ואתה חותר בקיר לעיניהם ויפה כוונת ע"ד הפלפול והחדוד. אולם שפת אמת תכון תקום ותתעודד כי לא נאמרו הדברים אלא בבע"ד וכגון ההוא דאמר בצד עמוד פלוני כו' וכיוצא בו דבדבר שאין בו תועלת אין איש שם על לב להיות מעלה בזכרו את אשר כבר עשוהו מה שא"כ בעד המעיד לפני ב"ד כל ששואלין אותו ואמר חזקה מידק דייק ורמי אנפשיה ומידכר ואם לא יזכור בבירור יאמר א"י ולא יעיד היפוך הענין בבירור. ומה בכך שבשעת העדות לא נתן על לבו לפי שהיה סבור שלא יחקרו אותו משא"כ עתה ששואלין ודורשין ממנו היה לו לדקדק שלא לדבר תהפוכות. ובפרט לפי מ"ש דסברא גדולה היא כיון שהוא דבר שהזמה תלויה בו שהוא מתיירא פן יתבדה ויאחז (וצ"ע בשו"ת הריב"ש סימן קכ"ה לענין ביטול מודעי כתב שם סברא זו דלמילתא דלא רמיא גם לענין העדים כיון שלא הוזמנו להעיד אפשר שאמר הבעל הן ולא נתנו על לב והביא ראיה מההוא דשבועות היכא שבאו עדים והכחישוהו דמחלק בעל המאור בין הזמינם להעיד וכ"כ הש"ך דעת הרבה פוסקים כן וס"ל דלדינא שניהם אמת עיין בס"ק ו' ומהריב"ש יש לדחות דנראה דלא ס"ל לדינא כבעל המאור רק דמייתי דטפי יש לסמוך על העדים שהוזמנו אך מדברי בעל המאור ושאר פוסקים שהביא כאן חסר איזה תיבות) ולדבריך אם כן בטלה עתה דין הזמה שהרי מצי למימר מטעי קטעינן ביום המעשה דמילתא דלא רמי' עליה הוא כמו דפריך בפסחים אחקירות דאיזה שעה ול"ש תירוץ הש"ס הכא ועוד שלדבריך דחקירות דפסלה בהן הכחשה הוא לפי שהצריכה התורה דו"ח והוי מילתא דרמי' עליו בשעת ראיית המעשה וכה"ג כתבתי סברא זו לענין בדיקות. אם כן הגע עצמך היכא שלא כוונו בשעת ראייתם להעיד רק לראותם בלבד דנימא בזה דאם הוכחשו בבדיקות כשר כיון דממילא קא חזו ולא עלה על לבב להעיד אף אנו נאמר שלא שמו על לב לדעת פרטי הענין ויהא הכחשה בדו"ח בכה"ג כשר אף לד"ת. וזה דבר שא"א לאומרו דאם כן בבדיקות לא נצטרך לבדוק אותם כלל כיון דאף הכחשה כשר היכא שלא כיוונו רק לראות א"ו דליתא. גם מ"ש דבקידושין שפיר נותנין על לבם לפי שהם חוששין שמא תכחיש אינו מוכרח דמה"ת יעלה על לבם כיון שהם יודעין האמת כמו שהוא וכמו שאין חוששין לדין מרומה מה"ט ובאמת בריב"ש סי' רס"ו שכתב שם דעתו דדין מרומה אם אמר אינו יודע בחקירות לא בטלה העדות שם מיירי לענין קידושין ואפ"ה כתב כן: ואם באנו לחלק מסברא לשיטת הראב"ן דס"ל הכחשה בחקירות כשר היה אפשר לומר דודאי כל שהוא עד והב"ד שואלין אותו בחזקת חקירה ל"ש כלל לומר לאו אדעתיה רק אם אומר א"י אבל אם הוא מגביל המקום והזמן אית לן למימר שחזקה שכך ברור לו שאל"כ לא היה אומר בבירור כיון שהוא רוצה שתתקיים העדות ואם יאמר על יום אחר יש לחוש פן יוכחש עם חבירו ויופסל העדות והשתא י"ל דבאמת חכמים לא רצו לעקור ולהפקיע ממון היכא שדבריהם סותרים זה את זה בחקירות כיון דהתורה גזרה שהעדים שלא דקדקו בחקירות יופסל עדותן וראו חכמים שיש בזה נ"ד בפני לוין לכך העמיקו עצה לחתוך הדין דהכחשה בחקירות כשר וממילא שאין כאן חקירות ד"ת כלל דכיון שהכשירו הכחשתם ממילא דלא קפדי לדקדק כיון שלא יפסל העדות בכך ולכך אומר היום שעולה בדמיונו ועבידי דטעו וגם מדיני דאורייתא אין כאן פסול ולפי זה בקידושין שעיניהם הרואות האשה הנצבת בב"ד וזאת אומרת לא נתקדשה וכחשם בפניהם תענה דבכה"ג הו"ל כדין מרומה ופשיטא שהיה להם לדקדק בעדותן לומר דבר על אופניו כיון דבכה"ג לא אמרו חכמים להכשיר וממילא דשפיר נפסל כשיש הכחשה דהא בהא תליא: ולפ"ז א"ש נמי מה שהקשית דנוקמי הך דחבילה במכחישין זא"ז בחקירות דלענין קידושין לא בעינן עדות שאילה"ז ולענין ממון בעינן. ולפי מ"ש א"ש שהרי ע"כ לומר דהש"ס אינו רוצה לאוקמי שלא היו עדות הקידושין והחבילה בענין א' דאם כן בפשיטות מצינן לאוקמי שאומרים מעשה הקידושין ביום א' ועל חקירות הקידושין לא נפסלו או שלא היו העדים מעידים רק על הקידושין ולא על החבילה כלל וע"כ דהש"ס לא ניחא ליה לאוקמי בכה"ג דמשמע ליה דמיירי