בית אפרים אבן העזר חלק ב לה

ראיה והגדה אם נמצא פסול שנתכווין לשם עדות והעיד עם הכשרים אע"ג דהב"ד אין יכולין לפסוק ע"פ עדותן מ"מ בעת הקדושין לא נתבטל עדותן עדיין א"כ היה הקדושין קדושין כשרים ולפי שהארכתי בענין זה בכמה תשובות אני מקצר ועולה בהסכמה עם כבוד נד"ז הגאון הנ"ל: דברי זעירא הק' אפרים שאלה נה פרצודא דתותי קלא כו' כש"ת מוהר"ר ישראל זלמן נ"י הנה דבריך בזה שבאו בארוכה לבנות ולסתור ולעקור ולנטוע לרחק ולקרב המרוחקים בזרוע וכבד עלי הדבר לגמור את כולה. ולארוב אצל כל פנה. רק יצאתי להשכילך בינה אשר השקפתי שנים ושלשה גרגרים מידי עברי בין בתרי דבריך. למען תדע כי יקרו בעיני אמריך. אף כי טרידנא טובא בענינים אחרים אמרת ישוב אשוב אליך הא דמנינא לאהדורי ע"י הדחק ועדיך יבא. ע"י ב"א העילום מכאן בשבוע הבא: פתח דבריך יאירו לפלפל בדברי הגאון מופת הדור מחו' בנ"ב ז"ל לענין אי בעינן בד"מ עדות שאילה"ז וקא מהדרת אפירכא ונפלאתי עליך דשבקית פתחא רבה שהרי דברי הגאון ז"ל כל רואיהם יכירם שהם תמוהים מצד עצמם לפום מאי דסבר התם דבד"מ א"י בחקירות כשר אף מדאורייתא א"כ מה האי דתקון רבנן דלא בעי דו"ח משום נ"ד שהרי להכחשה לא יחוש המלוה ולא"י פשיטא שאין לו לחוש כיון דבאמת כשר והיה להם להעמיד דיניהם על ד"ת שהרי אין כאן נ"ד כלל. וראיתי בדבריך שכתבת שהיה להם לחכמים לתקן דא"י כשר והיה להם להניח דו"ח אדוכתי כו' ומשום הא לא איריא שאפשר לומר דקי"ל לחז"ל דהא דאצריך רחמנא דו"ח לא מטעם הכחשה שבאמת אין לנו לחוש לזה שהרי אף במקום שמכחישין אם יש לתרץ דבריהם שלא יהיה כמוכחשין מתרצינן להו רק דרחמנא אצריך דו"ח מטעם דשמא אינם יודעים ולפי"ז אחרי שבע"כ אנו צריכין לחלק דא"י בחקירות יוכשר ממילא דלא בעי דו"ח כלל שאנו מכשירין העדים בסתם ואמרינן מסתמא לא יפול הכחשה ביניהם והרוצה לשקר יאמר א"י והא דצריך בדיקות אע"ג דבבדיקות א"י כשר היינו באמת רק בד"נ מטעם והצילו העדה משא"כ בד"מ ותמהני שלא הרגשת דבפשיטות תיקשי טורח תקנה זו למה לעקור דו"ח מן התורה משום נ"ד שהרי אין כאן נ"ד כלל אף לד"ת גם מה שהפלגת בדבריך דברי הגאון ז"ל דלענין א"י יש חשש נ"ד וכתבת שלענין דיעבד לא שייך נ"ד כיון שלכתחלה א"צ דו"ח ולשמא איתרמי שיחקור והעד ישכח שכולי האי לא יחוש אני אומר שאף בזה הדין עם הגאון ז"ל שהרי דעת הרמב"ן (והוא הראב"ן כמ"ש בתשובתי) דאף הכחשה בחקירות כשר מדר"ח דתיקון רבנן כדי שלא תנעול דלת מבואר מפשיטות דבריו דאף לענין דיעבד שייך נ"ד (ומה שרצית להעמיס בדברי הרמב"ן שכוונתו כיון דלא בעי דו"ח מעיקרא לא רמי' עליו ולאו אדעתיה ובדיעבד נמי כשר אבאר לקמן דליתא (אלא ששאר הפוסקים החולקים עליו וס"ל להגאון נ"ב דע"כ לא פליגי עליו אלא דס"ל דלא שייך נ"ד שיחוש המלוה להכחשה אבל לא"י שפיר חייש ואיכא נ"ד אף לענין דיעבד ומסתבר הכי כדי שלא נשווי' פלוגתא רחוקה ביניהם אבל מ"מ קשה דמני' וביה אבא כו' לפי סברתו דא"י כשר מדאורייתא א"כ למה עקרו הדו"ח לכתחלה: וכדי להצדיק את הצדיק דמעיקרא הגאון ז"ל אנו צריכין לומר דס"ל דאע"ג דא"י בדיעבד כשר מ"מ הוצרכו חכמים להפקיע דו"ח משום נ"ד שהמלוה יחוש שהעד ישכח הזמן ואע"פ שא"י כשר מ"מ עי"ז נדמה להדיין שהוא דין מרומה ויסלק עצמו מן הדין וידונו מי שלבו שלם בדבר ויש בזה נ"ד דהא מה"ט לא בעינן מומחין שלא תנעול דלת שלא יצטרך לטרוח אחר מומחין משא"כ להכחשה אין המלוה חושש כלל ולכך אפילו בדיעבד פסול דלא שייך נ"ד וגם מה שהארכת לדחות קושית הש"ך דמ"ש חקירות מבדיקות והראית פני' לחלק בין לכתחלה לדיעבד דלכתחלה סמכו על חזקת כשרות משא"כ כשמכחישין ועוד שיש כאן פסול בגופו של עדות וא"כ א"ש החילוק בין חקירות לבדיקות דבבדיקות עבידי דטעי ונפלאתי עליך דודאי החילוק בין לכתחלה לדיעבד ערוך הוא בפי הש"ך דלכתחלה ל"ח שיהא מוכחשין וכמש"ל דאף במכחישין לפנינו מתרצינן דבורם ומכ"ש באין הכחשה. וגדולה מזו צריכין לומר לדעת הש"ך ז"ל דס"ל דאף בא"י פסול ע"כ דלכתחלה אמרינן דמסתמא יודעין הזמן שאל"כ לא היו באים לב"ד להעיד וכיון דלא אברי סהדי אלא לשיקרא מהני רק דעיקר קושית הש"ך הוא דע"כ מה שנפסל בדיעבד אם הכחישו זא"ז מטעם עדות שאילה"ז דאם אתה אומר שהוא פסול בפ"ע מ"ש מבדיקות דכשר בד"מ ומ"ש דבבדיקות עבידי דטעי כבר קדמוך רבי' הגאון באורים ותומים והגאון בנ"ב שם לדחות דברי הש"ך: אך לענ"ד אין זה כדאי לדחות ראיית הש"ך שמה שאמרו דבבדיקות עבידי דטעי הוא בבדיקות שאינם בגופן של עדות וע"כ חקירות נמי כיון שאינן בגופן של עדות למה לא נאמר שלא דקדקו אחר המקום והזמן היטב אע"כ דטעמא בחקירות משום דה"ל עדות שאילה"ז ובזה אני תמה על האו"ת שהביא ראיה מזה אומר יין כו' לדעת הרמב"ם דאין מצטרפין אע"ג דלא שייך הזמה ואין זה קושיא כלל שהרי רש"י פי' להדיא החילוק בין חקירות לבדיקות שהזמה תלוין בהם ועלה אמרינן אמר רבא מסתברא כו' אבל אחד אומר מנה שחור כו' אין מצטרפין ופרש"י הואיל ובעיקר העדות מיתכחשו וא"כ ע"כ דטעמא דחקירות דס"ד כשר משום שאינה בעיקר העדות לכך מדייק בבדיקות אבל בחקירות לא כיון דה"ל עדות שאילה"ז וא"כ בזה אומר חביות של יין שפיר ס"ל להרמב"ם דפסול שהרי הוכחשו בעיקר העדות דבזה לא עבידי דטעו ולא מצרפינן להו ועיינתי ברמב"ם פ"ב מהל' עדות ומצאתי מבואר כדברי ע"ש במ"ש דבחקירות שבגוף המעשה ג"כ אם אמר א"י בטל בד"נ והכ"מ תמה ע"ז דהא בש"ס אמרו הטעם דהו"ל עדות שאילה"ז דזה ל"ש בחקירות שבגוף המעשה והלח"מ והמ"ל תרצו דע"כ לא הוצרך הש"ס למיהב טעמא משום עדות שאילה"ז אלא בחקירות הזמן והמקום שהם חקירות חיצונות ואיכא למימר דלא יהבי דעתייהו משא"כ בחקירות דגוף יע"ש ותמצא כדברי ואמטי להכי שפיר קא קשיא ליה להש"ך דגם לענין הכחשה בחקירות מ"ש מבדיקות דהא חזינן דמנה שחור ומנה לבן ס"ל לנהרדעי דמצרפינן אע"ג דבזה מסתבר טפי דדייקי כמ"ש התוס' בב"ב דף נ"ו דאע"ג דבין חטין ושעורין לא דייקי מ"מ בין לבן ושחור דייקי שפיר שהרי צריך לשלם המנה שהלוהו אף שהוא בגוף המעשה כמ"ש התוס' שם בב"ב דף מ"א וא"כ ק"ו הדברים דחקירות הזמן והמקום שאינה תלוין בדבר המעשה עצמה שי"ל דלא דייקי אע"כ דחקירות ה"ט משום דה"ל עדות שאילה"ז וכמ"ש רש"י. וזהו כוונת הש"ך: איברא שלולי דברי הש"ך הייתי אומר שאין הכרע מהא דמחלקינן בין חקירות לבדיקות לענין הכחשה וגם כוונת רש"י אינו כן ועיקר החילוק הוא דבשלמא בדיקות שאין הזמה תלוי בהם אין הכחשה פוסלת דאיכא למימר לא דייקי מימר אמרי ולאו אדעתייהו משא"כ חקירות אע"פ שאינם תלוין בגוף המעשה מ"מ כיון שהם חקירות הזמן והמקום שהזמה תלוי בהם נהי דתיקון רבנן דלא בעי חקירה לכתחלה מ"מ השתא מיהא דשיילינן להו הזמן והמקום ע"כ צריכי למירמי אנפשייהו ולמידכר וע"כ שברור ליה הדבר כאחותו כי הוא יום זה שאומר עליו שהרי יש לו לחוש שמא יבא עי"ז לידי הזמה כשיטעה ויאמר על יום אחר משא"כ כששואלין אותן בבדיקות אינו מדקדק כ"כ שא"א לבא לידי הזמה דיומא הוא דקא גרים. וזה כוונת רש"י מ"ש בבדיקות שאינה מז' חקירות שהזמה תלויה בהם ר"ל כיון שבזה הזמה תלויה הם מדקדקים שלא יוזמו עי"ז. ומצאתי בחידושי הר"ן שכתב וז"ל ונהרדעי ס"ל דנפקא מכלל בדיקות לגמרי לומר שבדיקות מחמת שאינה עיקר העדות שאם אמר א"י עדותן קיימת ואין הזמה תלויה בהן כו' משום דבבדיקות קילא טפי מחקירות ואין דרך העדות לדקדק בד"מ אלא בראית הזמן שלא לפחות ושלא להותיר כו' מכל מקום בחקירות אע"פ שיהיה העדים שוין בראית הממון פסלינן עדותן מאחר שהזמת העדים תלוי בחקירות א"א לומר שלא יהיו העדים מדקדקין בה