בית אפרים אבן העזר חלק ב לד

והשתא א"ש הא דפריך הרוג יציל וא"ל דלא מצטרף ז"א דהא הש"ך סי' ל"ו ס"ק ג' כתב דאם הכשרים ג"כ לא כיון להעיד רק לראות שוב הפסולים פוסלים הכשרים אע"פ שלא כוונו להעיד ע"ש. ולפ"ז כיון דהכא ע"כ בהרג לפני ב"ד מיירי וגם הם לא כוונו אף לראות דאל"כ הרי הם עדים וה"ל שאילה"ז וא"כ כיון שכולם לא כוונו אפי' לראות שפיר ההרוג מצטרף. ועד"ז יתיישב ג"כ קושית האו"ת בזה והארכתי עוד בחידושי שם והבאתי ג"כ דברי התוס' ישינים בכריתות דף י"ב ד"ה לא נתכוונתי שלכאורה היא תמוה ואין כאן מקום לקבל ארוך ועכ"פ יצא לנו מפלפול הלז דלפום הך סברא דאם לא כיוון אף לראות אין מצטרף אף לר' יוסי צ"ל כסברת הש"ך הנ"ל ולפ"ז אין מקום לומר בעובדא דטוביה דמיירי שבנו לא כיוון לראות שהרי מתחלה באין לפני הכהנים וקבלו אותו ואת בנו ופסלו את עבדו ולפ"ז עכצ"ל דמיירי שהעבד לא כיוון לראות דא"כ הו"ל לפסול כל העדות כולה וא"כ ע"כ כשפסלו הב"ד את בנו אפילו תימא שבנו ג"כ לא כיוון לראות מ"מ שוב מצטרף העבד עמו כיון דתרווייהו לא כיוונו וכסבר הש"ך אלא מחוורת' כדכתיבנא שאין צירוף ראיה פוסל בקה"ח כלל או דמיירי שלא היה יחד בשעת ראיה וכמש"ל: ומעתה בההוא דנ"ד הרי אין הפסול ידוע ודא' בטלה כל העדות איברא שלענ"ד לחלק בסברא זו דאין פסול ידוע שע"כ לא אמרינן דבכה"ג אין עדותן בטילה אלא בב' כתות כיון שיש לפנינו כת א' שכשירה אמרינן דדעתייהו דב"ד רק אל הכשרים ואין הפסולים מצטרפין עמהם אע"פ שהיתה הגדתם בב"ד כאחד משא"כ היכא שאין כאן רק שנים ואחד מהם פסול אין לנו לומר שנחלקה עדותן כיון דעיקר סהדותא בתרי שפיר הם מצטרפין כיון שאין העדות נגמרת בא' ואף למ"ד המקדש בע"א חוששין לקדושין מ"מ לא קאמר אלא חוששין והיינו כמו דבעלמא גבי ממון ע"א מחייב שבועה כמו כן גבי קידושין חוששין לקדושין אבל מ"מ שתהא עדות גמורה לעשותה כע"א לכל דבריו אינו אלא בשנים והלכך בתרי לחוד שפיר הוי צירוף עדות וכיון שאחד מהם פסול שהרי הכחישו זא"ז בטלה העדות ומכ"ש אם באנו לחוש למ"ש לעיל אליבא דתה"ד היכא שמעיד שנתקדשה עמו בפני אחרים דמדינא אית לן לאוקמי אחזקת פנויה וכמ"ש התה"ד רק דהכא אית לן למימר דאיתרע חזקת פנויה כיון שעכ"פ יש כאן עוד ע"א שאומר נתקדשה א"כ צריכין אנו לצירוף שני העדים גם יחד וכיון שאחד מהם פסול העדות בטל: איברא שצ"ע מסוגיא דר"ה דבתרי מיירי התם ואפ"ה קאמר דמצרפין לעדות אחרת ולא מבטלינן סהדותא מטעם דנמצא א' מהם פסול וע"כ כמש"ל בשם הטורי אבן דלהך תירוצא צ"ל דגם בזה כיון שאין הפסול ידוע לית לן בה אלמא דאף בכה"ג איתא להך חילוקא דאין פסול ידוע אע"ג דבשעה שהכחישו לא הי' שם רק שנים וסהדותא דחד בלא חברי' לאו כלום אפ"ה לא מיחשב צירוף אמנם לענ"ד היה אפשר לומר דע"כ לא הקשו התוס' דגבי כת א' אומרת מנה תתבטל העדות משום דנמצא פסול כיון דבשעה שהעיד זה אלא משום שיש הכחשה בגופה של עדות משא"כ היכא דבגופה של עדות אין כאן הכחשה כגון בההוא דקה"ח רק שאח"כ הוכחשו בחקירות ל"ש לומר שנמצא פסול כיון דבשעה שהעיד זה עדיין לא היה פסול רק דרחמנא אמר שתתבטל עדותו מחמת הכחשת חקירות וא"כ מההוא שעת' דאתחיל פסול דידיה והלכך כי קאתי אחרינא ומצטרף עם הכשר ש"ד. ובהכי א"ש נמי להך תירוצא דהתוס' בסנהדרין דאתי כמ"ד תתקיים העדות בשאר או דמיירי בזא"ז קשה בסוגיא דשנים אומרים מת דאוקמי הר"ן וכ"כ בש"מ בשם התוס' דמיירי באחד אומר קרוב לו כו' ולפ"ז קשה דל"ל לאוקמי בע"א דשפיר מצי לאוקמי בב' עדים ולא איתחזקה א"א כ"א אפומייהו והשתא בב' אומרים נתגרשה דלא הוי עדות מוכחשת דמיירי בקרוב לו כו' דעבידי דטעי א"כ שפיר הוחזקה א"א אפומייהו וכיון דאיכא עכ"פ תרי דאמרי קרוב לו היה ולא נתגרשה לא מהימנא איהי לומר גרושה אני משא"כ בשנים אומרים מת כיון דע"כ עדות מוכחשת הוא זו אף להחזיקה בחזקת א"א לא מהימני דה"ל כנמצא קא"פ דקי"ל דאף בד"מ עדותן בטילה וא"כ שפיר מהימנא לומר מת בעלי ודוחק לומר דכיון דגבי נתגרשה מיירי בגווני דעבידא דטעי גם לענין מיתה בכה"ג מיירי היכא דאיכא למיתלי בטעות ואין כאן פסול כמו גירושין. אך לפמ"ש א"ש שהרי כבר ביארתי לעיל דהא דאמרינן בב"ק כיון דאיתזמו להו אתזמי להו אגניבה ר"ל כמ"ש אא"ז מהרש"א ז"ל דבאמת לא נפסלו על עדות גניבה כלל רק דממילא בטל העדות גניבה כיון שהעידו תכ"ד דעדות שבטלה מקצתה כו'. ולפ"ז גם בזה א"א לבטל העדות שמעידין עליו שא"א היא רק מחמת שהוכחשו אח"כ בענין הגירושין וה"ל עדות שבטלה מקצתה אבל מ"מ אין מקום לומר שיעשה פסול למפרע וא"כ באותו שעה שהעידו עליה בא"א עדיין לא היה פסולים שם כל ושפיר מועיל העדות של כת האחת שעכ"פ א"א היא כיון שעכ"פ יש כאן כשרים שהוא א"א ולא חל שם פסול עליהם עד שהוכחשו בעדות המיתה ואין לפסול מחמת זה העדות שהעידו בראשונה מטעם נמצא פסול וזה ברור. ולפ"ז גם בעדות קה"ח נמי אין חל שם פסול מחמת הכחשה שהוכחש אח"כ בחקירות כיון שלא היה פסול בשעת הגדה: ולפ"ז בנ"ד נמי תליא מלתא שאם העידו בתחלה בסתם על הקדושין ואח"כ הכחישו זא"ז בחקירות אפילו תימא דהכחשה בחקירות מבטל העדות בד"מ מ"מ עכ"פ נשאר ע"א בקדושין אם באנו לחוש למר"מ פדוואה היה קצת מקום לחוש בזה ומ"מ נלע"ד דודאי אי הכחשה בחקירות מבטל העדות בד"מ אין לחוש אף למ"ד בע"א חוששין לקדושין שהרי כתבתי טעמא דהך חששא בלחוד כמו בד"מ דע"א מחייב שבועה והרי בהכחשה דחקירות כ' הסמ"ע בסי' ל' ס"ק ט' דאפילו שבועה א"צ ואע"ג דבס"ק כ"ה כתב דהיינו דווקא בהכחשה דלא כי וכיוצא כבר כתבתי לעיל דהכא בנ"ד כהכחשה דלא כי דמיא שא"א לומר שנתקדשה ב' פעמים ואע"ג שבאו"ת השיג עליו מדברי חכמי לוניל שהביא הבעה"ת כ"כ דלענ"ד ברור דחכמי לוניל שם מיירי שהשני מכחיש הראשון בלא כי אבל מ"מ הראשון לא הכחיש השני הלכך השני זוקק לשבועה משא"כ היכא דתרווייהו מכחישין זא"ז שלדברי האומר נתקדשה בב' לא נתקדשה בה' וכן להיפוך הלכך בד"מ כה"ג אין מקום לשבועה וה"נ בכה"ג אין כאן חשש קידושין ולפ"ז גם לסברת היש מי שאומר שמביא בעה"ת דמצטרפי אף בלא כי אין לנו לחוש כאן דכ"כ דגם לדידיה עכ"פ בנ"ד אין כאן שני עדים על הקדושין וא"כ לית לן למינקט חומרא לחוש לדעת היש מי שאומר שבבעה"ת וגם לדברי מי שחושש בקדושין בע"א בהכחשה דתרווייהו הם סברת יחיד והגאון ח"צ כתב שגם מהר"מ מפדאווה גופיה בסי' ל"ז בצירוף טעמים לא חשש לסברת החושש לקדושין בע"א. והנה מ"ש לתרץ גבי קה"ח דהכחשה בחקירות שאח"כ אינו מבטל כל העדות מחמת נמצא פסול צ"ע דהא מקשינן שלשה לשנים דמה שנים עדותן בטל כשהוכחשו בחקירות אף שלשה כן וכמ"ש הרמב"ם כן לענין ד"נ דבטל גם בשלשה כשהוכחש בחקירות ומצאתי באו סי' למ"ד סק"ג שהביא דברי הב"י בתשו' בענין אם היה ג' והוכחש אחד בחקירות דבטל שכתב דקה"ח שאני דלא בעי דו"ח כלל ע"ש לענ"ד היה מקום לומר דגם קה"ח אין צירוף קא"פ פוסל כלל לפמש"ל דבראיה ל"ש צירוף כיון דהוא מידי דממילא קחזי לה או דמיירי שלא נצטרפו יחד בראיה אין מקום לפסול רק מחמת שנצטרפו בהגדה יחד בב"ד וזה לא אמרינן גבי קה"ח לפמ"ש רש"י בד"ה דף ח' אהא דפריך לא תהא שמיעה גדולה מראיה. ופרש"י דגבי עדות קה"ח לא כתיב עדות אלא כזה ראה וקדש ע"ש ובתוס' ולפ"ז י"ל דלא דמי לד"נ דבעינן עדות וכל שנצטרף קא"פ עדותן בטלה משא"כ בזה דלא כתיב עדות אלא רק כזה ראה כו' ולא מקשינן בין ג' לשנים כלל. ובהכי א"ש גם בההוא דנזיר דקאמר לא נחלקו כו' ע"ש שהקשה בטורי אבן דנימא כיון דאיכא פסול עדותן בטילה ודווקא בד"מ תתקיים העדות בשאר ולפמ"ש א"ש דבנזיר אין ענינו לעדות כלל דנימא ביה מקיש ב' לג' וראיה לחוד מהני אף דלא מהני בעלמא ואין ההגדה בקה"ח באה רק כדי שישמעו ב"ד ויאמר מקודש הלכך אין פסול פוסל כלל כשנצטרף בהגדה ומכ"ש אם נמצא א' מהג' שהוכחש בחקירות:. וראיתי להב"ש שכתב סברא כיוצא בזה לענין קידושין ע"ש בסימן מ"ב סק"ח שכתב דלשיטת הרא"ש דס"ל דבעינן