בית אפרים אבן העזר חלק ב לג

ענין אחר ונפסלו מכבר ועתה באים להעיד עדות אחר שפיר אמרינן דגם הפסול היה בשעת מעשה וא"כ יש בכאן צירוף מחמת ראיית המעשה ובטלה העדות ואף לשיטת הרא"ש דסבירא ליה דגם הגדה בב"ד יחד בעינן י"ל דבזה שהיה צירוף בשעת ראיית המעשה וגם הגידו יחד בב"ד גם הרא"ש מודה דבטל אע"פ שאין הפסול ידוע דבשלמא בעלמא אמרינן אע"פ שנצטרפו בראיה מ"מ בזה שלא הגידו יחד נתחלקה העדות משא"כ כאן דבאמת הגידו יחד רק דמחמת זה לבד לא מצטרפי כמ"ש כיון שאין הפסול ידוע לא היה אפשר להפריש הכשרים בפ"ע אבל מ"מ חילוק העדות אין כאן ושפיר מועיל הצירוף הראי' לכ"ע: ולפ"ז בנ"ד כיון שעכ"פ לא היה שם צירוף דראי' שהרי כ"א אומר על יום אחר אם כן אפילו תימא דחילוק העדות אין כאן אע"פ שלא היה שם דחילוק העדות לא מיקרי אלא אם היה שם ולא נתכווין להעיד משא"כ כשלא היה שם כלל וכמו גבי הזמה דבטל כל העדות מה"ט וכמש"ל מכל מקום זה דוקא היכא שנצטרפו אח"כ ע"י ההגדה בב"ד משא"כ בזה שלא נצטרפו בראי' גם בשעת הגדה בב"ד אין כאן צירוף כיון שאין הפסול ידוע אם כן אף ע"פ שאין כאן חילוק העדות מ"מ גם צירוף אין כאן ולא נתבטל כל העדות אם כן נשאר עד אחד ויש מקום חשש לדעת אא"ז מהר"מ מפדווה שחושש להפוסקים דע"א בקדושין חוששין לו: אמנם צ"ע דהא בהזמה לדעת הרמב"ם ותוס' בטלה כל העדות והרי לא היה שם צירוף דראי' כלל כיון שהוזמו גם מחמת הגדה יחד בב"ד אין לצרפם כיון שאז לא היה פסולם ידוע לא היה מקום להבדילם עד שהוזמו. אך י"ל דהזמה שאני כיון דבשעה שהעידו לא היה עליהם חשש פסול שפיר נצטרפו עם הכשרים ע"י הגדה בב"ד יחד אע"פ שלא היה אז פסולם ידוע כיון דסוף סוף נתקבל עדותן יחד בב"ד הוי צירוף משא"כ בזה שבשעת הגדה בב"ד ג"כ ידוע שיש כאן פסול אלא שאין אתנו נביא ולא יודע עד מה אם דבר אמת בפיו וחבירו משקר או להיפוך ובעל כרחם הבית דין מקבלין עדות שניהם ומכל מקום דעתייהו דבית דין אעדות דכשרים לבד ולא אפסולים והוי כאלו הפרישו הפסולים ואין זה צירוף: ומצאתי בס' טורי אבן להגאון בעל שאגת ארי' ז"ל במסכת ר"ה שהקשה שם גבי א' אומר גבוה ב' מרדעת כו' דאמאי מצרפין לעדות אחרת הא הו"ל נמצא א' מהם קא"פ כקושית התוספות בסנהדרין ומה שתירצו דאתי' כמ"ד תתקיים העדות בשאר ל"ש התם וגם הך תירוצה דאין הפסול ידוע נמי לא שייך כאן כיון דאיכא אחרינא בהדיה האי ממילא נודע לנו דהאידך פסול וכ' דצ"ל כיון דבשעת הגדה לא נודע מי הוא הפסול אע"פ שנודע אח"כ לית לן בה אלא שכ' שתי' התוס' לא מחוור כיון דמקשינן ב' לג' ובב' אף בלא נודע עידותן בטל עכ"ל בקצרה והנה מ"ש בפשיטות דאם בשעת הגדה לא נודע הפסול אע"פ שנודע אח"כ לית לן בה צ"ע כמ"ש דמ"ש מהזמה דג"כ בשעת הגדה לא נודע הפסול ואפ"ה בטל העדות כיון שנודע אח"כ אם לא שנחלק כמ"ש דבהזמה שאינו ידוע לב"ד כלל שיש פסול שפיר מצטרף ע"י הגדה ומ"ש על תירוץ התוס' דלא מחוור כ"כ טעם לשבח דבכה"ג לא מקשינן ב' לג'. אלא שצ"ע דהא קה"ח נצטרף הפסול עמהם ודוחק לומר דמיירי שאילו הכשרים אומרים שזה לא ראה עמהם. אמנם נלענ"ד דגבי קה"ח אין ראיית הפסולים פוסל כלל דאי לא תימא הכי תיקשי לשיטת גדולי הפוסקים דבראיה בלבד מצטרפים אף בלא הגדה בב"ד א"כ בעדות החודש נצטרך לקבל עדות מפי כשרים אשר הוצבו לבדנה מבלי היות שם ערוב נשים ועמי הארץ הפסולים לעדות זו ולפעמים יעשו הצדוקים כוונים להעציב הפרושים ולפסול העדות ע"י צירופם. וגם קשה הא דאמרינן בר"ה דף כ"ב מעשה בטוביה הרופא שראה את החודש הוא ועבדו ובנו כו' כשבאו לפני ב"ד קיבלו אותו ואת עבדו ופסלו את בנו וקשה דאפילו אותו ואת עבדו היו להם לפסול שהרי נצטרפו יחד ובאו להעיד ולשיטת הפוסקים דס"ל דתרתי בעינן ראיה והגדה א"ש דפסלו את בנו שלא יעיד עמהם ולא נצטרף אבל לשיטת ש"פ קשה ודוחק לומר דמיירי שלא ראו כאחת עמו וגם א"ל דבנו אתי למחזי ולא כיוון להעיד דהא ר' יוסי הוא דקאמר לה ולר' יוסי אין חילוק בין נתכווין להעיד או לא כדאיתא במכות ולכן נלע"ד דע"כ ל"א דע"י ראיה מצטרפין לר' יוסי אלא בענין שהוא בא ע"י מעשה אז כיון שגם הפסולים ראו עמהם ונעשו עדו' אחת וקרינן ביה יקום דבר במקיימי דבר הכתוב מדבר משא"כ בקה"ח שהוא נר' בעליל לארץ וכ"ע חזו ורחמנא אמר דבעי קידוש בפה וכדתנן ראוהו ב"ד כו' ואין הענין תלוי בראיי' המעשה רק בקבלת העדות דווקא לא איכפת לן במה שנצטרפו הפסולים עם הכשרים בראיה כלל כנלע"ד. ואיך שיהיה בההוא דקה"ח מיירי שלא היה צירוף בראיה הלכך בהגדה זו שהגיד הפסול עמו בב"ד לא נצטרפו. ועפ"ז יש מקום להמתיק יותר הך סברא דהיכא שבשעת מעשה לא נודע הפסול אף ע"פ שנודע אח"כ לית לן בה ולכאורה תיקשי מאין הרגלים לומר כן דהא סברת התוס' גופא דבלא נודע הפסול אין עדותו בטילה חידוש הוא ואנן ניקום ונימא דאף אם נודע אח"כ גם כן לא בטל ולפמ"ש בטעמא דמילתא א"ש דכיון דבשעת העדות לא נודע מי הוא הפסול אין מצטרפין ע"י קבלת הב"ד שקיבלו עדות שניהם דכיון שלא נודע אז א"כ הי מינייהו מפקית וע"כ הוצרכנו לקבל עדות שניהם ואח"כ כשנודע לנו שפסול הוא נפרדו איש מעל אחיו כיון שלא נצטרפו לא ע"י ראיה ולא ע"י הגדה ואין זה דומה להזמה שלא היה ידוע תחילה בשעת עדותן שיש כאן פסול שפיר נצטרפו ע"י הגדתן בב"ד משא"כ כאן דגם בשעת העדות הכחישו זא"ז והיה ידוע לב"ד שיש כאן פסול וכיון שיש כאן ידיעה בתחלה דעתייהו דב"ד רק על העדות הכשר בלבד ושפיר מצטרפין הכשר עם עוד אחר וכמש"ל ואע"פ שבסוף נודע לנו מי הוא הפסול לית לן בה כיון דלא נצטרפו כלל: ולכאורה היה אפשר ליישב מה שהקשיתי לעיל מהא דאמרינן בר"ה מעשה בטוביה הרופא כו' דהא הו"ל נמצא א' מהם קא"פ וא"ל דלא נתכווין להעיד דהא לר"י אין חילוק בדבר והיה אפשר לומר עפמ"ש בחידושי ליישב קושית התוס' בסנהדרין ובב"ב שהקשו על הרשב"ם דאי אליבא דר' יוסי בראיה בעלמא הוי עד איך פריך בפשיטות בר"ה. לא תהא שמיעה גדולה מראיה כו' ע"ש וע"ז כתבתי די"ל דהרשב"ם ס"ל דאפילו לר' יוסי דווקא כשהי' מתכווין לראות המעשה עכ"פ אע"פ שלא נתכווין להעיד משא"כ היכא שלא נתכווין לראות המעשה כלל רק ממילא מחמת שהיה נראה בעליל לארץ ראוהו בלכתם בשוק ולא נתכוונו אפילו לראות בכה"ג אפילו ר' יוסי מודה דאין מצטרפין והא דאמרינן בר"ה דף כ"ד ראינוהו מאלינו כו' אין מעידין עליו דאימר כוביתא בעלמא הוא דחזו אלמא דבכה"ג אין מעידין כלל יש לחלק דשאני התם שאחר שחזרו שנים לראותו היטב כדי להעיד שוב לא ראוהו אבל היכא שנראה בעליל מאליו רק שלא נתכווין עליו אף ע"פ שלא נתכווין אפילו לראות שפיר מעיד עליו רק דבכה"ג אין מצטרף עם מי שכיוון להעיד אף לר' יוסי ולפי זה יש לומר דגם בעובדא הנ"ל בנו של טוביה לא כיוון אף לראות ולפיכך לא פסלו אותו ואת עבדו: אמנם בחידושי שם חזרתי והקשיתי ע"ז דא"כ מאי פריך הרוג יציל הא ההרוג לא כיון אפילו לראות רק ראיה דממילא הוא וכיוצא בזה הקשה באו"ת סימן נ"ו על דברי הרשב"א בתוס' דסנהדרין דס"ל דר' יוסי לעולם התראה בעי א"כ מאי פריך הרוג יציל וכתבתי ליישב ע"ד הפלפול דאיתא במכות דף ז' ר"ט ור"ע אומרים אלו היינו בסנהדרין לא היה נהרג אדם. וע"ש בתוס' שהחשש הוא שמא זה שעובר עבירה הוא טריפה וה"ל עדות שאילה"ז. אך דמ"מ אכתי משכחת לה דנהרג כדאיתא בסנהדרין דטרפה שהרג בפני ב"ד חייב ועפ"ז פירשו המפורשים שם דברי התוס' שהם מגומגמין שם לכאורה ע"ש. אך דהכא לר' יוסי קיימינן ואיהו ס"ל דבראיה בעלמא נעשו עדים ואין נעשין דיינים, א"כ בטריפה שהרג בפני ב"ד ג"כ פטור דה"ל עדות שאילה"ז. אך לפמ"ש אכתי איכא לאשכוחי כגון שהב"ד לא כיוונו כלל אף לראות המעשה רק שממילא הרג זה בפניהם ובכה"ג אין נעשים עדים רק דיינים.