בית אפרים אבן העזר חלק ב לב

הוא ואין כאן רק חד ומה לי נצרף בשעת ראיה או לא. וא"כ דכוותיה בשלשה נמי יהא פסול אף ע"פ שלא נצרף בראיה וע"כ לומר דאנן לא גמרינן אלא היכא שהוא דומיא דשנים שהם עדות אחת לעולם וא"א לחלקם לעשות כ"א עדות בפ"ע וה"ה בשלשה כשהם עדות אחת והיינו כשנצטרפו יחד בראיית המעשה משא"כ כשלא נצטרפו בראיה אז אמרינן דהעדים הכשרין הם עדות בפ"ע והפסול הוא לעצמו ולא דמי לשנים דכל חד לעצמו אין עדותו מועיל והם עדות אחת לעולם ולפ"ז י"ל דהיינו דווקא אם היה הפסול בשעת מעשה ולא כיוון להעיד וכה"ג אז זה שהכשרים כיוונו להעיד והפסולים לא כיוונו להעיד נחלקה העדות מחמת הא מילתא גופא שהיו שם ולא כיוון להעיד לאו עדות אחת הם שזה כיוון לבו וזה לא כיוון לבו משא"כ היכא שלא היה כלל לא שייך בזה לומר נחלקה העדות וא"כ לכך שפיר חשיב צירוף ע"י הגדה לחוד וכמו דבשנים אם הוזם א' מהם עדותן בטילה כמו כן בג' דאין כאן כוונה לחלק עדותן ולפ"ז בב' כתות המכחישין שפיר קשיא להו להתוספות דהו"ל כנמצא א' קא"פ דממ"נ אם הנך שקרי לא הוי בשעת מעשה הרי נצטרפו בהגדה לחוד ואם היה שם נמי שפיר מיקרי עדות אחת אע"פ שכשרים היו מ"מ ס"ס הא לא נחלקה עדותן אז ואדרבא נצטרפו יחד וכיון שלא נתחלקה עדותן בשעת ראיה ונעשו עדות אחת ועתה בעדות שהעידו בב"ד נפסלו א"כ הרי כעדות אחת שנמצא א' קא"פ ואין זה מועיל מה שהיו כשרים ראיות העדות וזה ברור לפענ"ד. וראיתי באורים ותומים סימן ל"ח דף פ"ד ד"ה ודע דאף לדברי הריב"ש כו' שמבואר מדבריו הטעם דבהזמה אם הוזם אחד נתבטל כולו אף ע"פ שלא היו בשעת ראיה באמת חידוש הוא והוא מתנאי ודיני הזמה וכ"כ שם ע"ב ד"ה אמנם זה כמעט כו' ונראה מדבריו שבסימן ל"ז הרחיב הדבור בזה אלא שחסר מן הספר בריש הסימן ע"ש ולענ"ד כמ"ש בזה. ומצאתי בס' קצה"ח שעמד ג"כ בזה בדברי התוס' וכ' ג"כ הך סברא שכתבתי דלא איכפת לן במה שהיה כשר בשעת ראיה כיון שעכ"פ נצטרף עמהם ע"ש. אמנם מ"ש דאם נימא בעדים זוממין לא שייך צירוף ראיה. מי יתננו לדעת לפרש המשנה היה שנים רואין מחלון כו'. ולק"מ דודאי שיחשבו עדות א' להזמה ולא יהרג עד שיוזמו כולם או כשאין מקצתן רואין שהם שני עדיות שפיר אזלינן בתר אמירתן וגבי דידהו גופייהו שהרי ע"פ דבורם שהעידו שקר אנו דנין אותם משא"כ לפסול עדות אחרים עפ"י עדותן וצירופן של הניזומין כיון דבאמת לא היה שם כלל איך נאמר שיצטרפו ע"י אילו המעידים בשקר שהמה ראו עמהם והי נינהו מילי דכדיבי וכבר כתבתי דבאמת דעת הרמב"ן והריטב"א לומר דבהוזם א' לא בטלה כל העדות וטעם הרמב"ם והתוספות דס"ל דבטלה צ"ל כמ"ש דבהזמה כיון שלא היה שם כלל א"כ אין כאן הוראה על חילוק העדות שפיר מצטרפין ע"י הגדה לבד. וגם מ"ש בקצה"ח שם דלדעת הרי"ף דבעי שיכיר הכשר בפיסולו א"כ כיון שהיה כשר בשעת ראיה לא מיבטל דהא לא הכירו בפיסולו דכשר היה ולפמ"ש ליתא להאי כלל' דהא דס"ל לרי"ף שאם לא הכיר הכשר בפסול לא מצטרף להרי"ף היינו מטעמא דאנן סהדי שאילו היה יודע בפסולו לא היה מצטרף עמו וזה דוקא אם היה פסול משא"כ אם היה כשר אז הרי שפיר נצטרפה העדות ונעשית אחת ואין סבר' לומר שאם היה יודע שסופו לפסול לא היה מצטרף כולי האי לא אמרינן כיון דעכשיו מיהא כשר הוי ולא קרינן ביה אל תשת ידך כו' וכיון שהוא עדות אחת בטל הכל דומיא דשנים דאף אם היה כשר בשעת ראיה ונצטרפו מ"מ משנפסל בשעת הגדה אין כאן רק ע"א ולאו כלום הוא: ומעתה בנ"ד יש מקום לומר דבטל כל העדות אע"פ שכ"א מעיד על יום אחר ולפי דבריו לא היה שם מ"מ כיון שלא היה שם לא שייך לומר דנחלקה העדות מחמת חסרון הכוונה בשעת הראיה וא"כ שפיר חשוב צירוף ע"י הגדה בב"ד ומה בכך שהיה כשר בשעת ראיה מכל מקום אמרינן ממ"נ אם היה שם הרי נצטרף בשעת ראיה ואם לא היה שם אם כן לא נחלקה העדות ושפיר מצטרף ע"י ההגדה בב"ד ונתבטל כל העדות. אך לפי דעת התוס' דס"ל דכל שאין הפסול ידוע אין לבטל כל העדות וא"כ בזה שאין הפסול ידוע לא בטלה כל העדות (רק אם נאמר דנתבטל מחמת גניבה וחרם שהועד על א' מהם א"ש דגם בזה בטל גם השני כיון שהפסול ידוע) אמנם התוספות בב"ב השמיטו תירוץ זה ונראה לכאורה מדבריהם דס"ל שאין תירוץ זה עיקר לפסק הלכה וגם כן נראה מדברי הפוסקים שסתמו וכתבו דכל שנמצא א' מהם קרוב או פסול העדות בטל ולא ביארו דבעינן דוקא שיהא הפסול ידוע משמע דלא ס"ל כהך תירוצה וכ"נ מדברי הסמ"ע ס"ק ב' סימן ל"א שכ' בב' כתי עדים המכחישות זא"ז שבא ע"א מכת זו וע"א מכת זו והעידו בעדות אחרת אין כאן עדות שהרי בודאי א' מהן העיד שקר וע"ז כ' הסמ"ע ס"ק ב' ואף ע"ג דאית בהו חד דכשר א"צ לישבע נגדו ש"ד וכמ"ש הרשב"א בתשובה הביאו ב"י וד"מ סימן ל"ו כו' וכוונתו למ"ש שם בשם הרשב"א דבדין נמצא קא"פ בטל לגמרי דכל שבאו להעיד ונצטרפו מדעת נפסלה ונתבטלה אותה עדות לגמרי ע"ש ולכאורה מאי ראיה מייתי מהתם דשם הקא"פ ידוע משא"כ בזה שאינו ידוע ולא נתבטלה כל העדות וא"כ י"ל דבכה"ג דמסהיד חד מכת זו וחד מכת זו שעכ"פ איכא חד דכשר ואין הפסול ידוע שפיר מחייבו שבועה אע"כ דלא ס"ל לחלק בין פסול ידוע או לא ובכל גווני ס"ל דבטל כל העדות: אמנם ראיתי באגודה בסנהדרין דמייתי תירוץ התוספות בזה וגם בפסקי התוספות דסנהדרין הזכיר תירוץ זה וחזינא להפוסקים שמביאין ראיה מפסקי התוספות לפסק הלכה ובאמת התוספות שם כתבו עוד לחלק בין באו בבת א' לבאו בזא"ז והוזכר ג"כ בפסקי התוספות שם וכבר כתבתי שזה סותר למ"ש התוספות במכות ובסנהדרין דף ט' דלענין נמצא קא"פ אף לאחר כ"ד עדותן בטילה והכי מוכח' סוגיא דשמעתא התם דתו לא חיישינן שמא יבואו אח"כ עדים אחרים שג"כ יופסלו מחמת הקא"פ אלמא דאף אחר כ"ד העדות בטל ולכן נלע"ד דס"ל להתוס' דלענין פסול דחשדינן ליה במשקר לעד זומם דמי דבעי דווקא תכ"ד מטעם דאין אמירתן שאומרים שראו אמת וה"נ בהכחשה כיון דהאי משקר אמרינן אימור לא היה שם ולא נצטרף מעולם ולכך אין לבטל העדות כ"א בהעידו תכ"ד וע"כ לא כ' התוס' בנמצא קא"פ עדותן בטלה אף לאחר כ"ד אלא היכא שהדבר ידוע שהיה הפסול שם בשעת ראייה המעשה ונעשה עדות אחת עם הכשרים שוב אין חילוק בין העידו תכ"ד או לאחר כ"ד וגם בההוא דסנהדרין דמוקי כגון שנמצא קא"פ י"ל דמיירי בכה"ג שהכשרים מודים בדבר שהיה הפסול עמהם דלא חשדינן להנך כשרים במשקרים בזה שאומרים שהפסול היה עמהם: ועפ"ז יש ליתן תבלין למ"ש התוספות דהיכא דהפסול ידוע לא אמרינן דעדותן בטלה ולכאורה אין טעם לדבר וגם קשה דהא מקשינן שנים לשלשה וגבי שנים קי"ל דפסול אף היכא שאין הפסול ידוע לנו ולפמ"ש י"ל בטעמא דמלתא דכיון דבעינן שיהא עדות אחת ע"י צירוף דאל"כ לא דמי לשנים והצירוף הוא ע"י ראיית המעשה ביחד או ע"י הגדה בב"ד שכיון שהב"ד קבלו עדות הכשרים והפסולים ג"כ ולא הפרישו הפסולים מכלל הכשרים בזה נצטרפו ונעשו אחד ולפ"ז שפיר כתבו התוספות גבי ב' כתות שכת א' אומרת מנה כו' דבראיית המעשה לא נצטרפו דאמרינן שאין אמירתן אמת ולא נמצאו שם כלל גם ע"י הגדה בב"ד אין כאן צירוף כיון שאין אתנו יודע מי הם הפסולים ומי הם הכשרים לא סמי' בידן לברורי להבדיל את הפסולים מתוך עדת הכשרים אין זה צירוף ולפיכך הם שתי עדיות ולא נתבטל עדות הכשרים כלל. ומכ"ש דא"ש לדעת הרא"ש ודעימי' דתרתי בעינן ראיה והגדה א"כ אפילו תימא שגם אותן המכחישין היו שם מ"מ אין זה צירוף ע"י הגדה בב"ד כיון שאין הפסול ידוע ומעתה א"ש במה שהשמיטו הפוסקים בדין נמצא א' מהם קא"פ ולא הזכירו חילוק התוס' בין פסול ידוע וגם אין סתירה לדברי הסמ"ע שהוכחתי מדבריו שכ' שא' מכת זו וא' מכת זו העדות בטל לגמרי אף לשבועה אלמא דסבירא ליה דאין לחלק בין פסול ידוע ולפמ"ש א"ש דבשלמא בב' כתות המכחישות כיון שע"כ לומר דחד מינייהו משקרי נינהו א"כ אמרינן שלא היו בשעת מעשה כלל וצירוף הגדה ג"כ אין כאן כמ"ש משא"כ היכא שאין כאן הכחשה על אותו העדות עצמו רק שהם מוכחשים מחמת